הוזמנתי להצטרף למשלחת. הכנתי את האישורים הנדרשים ליוון. הכנה לטיסה בתקופת הקורונה משתנה כל הזמן ולכן יש לבדוק מראש ולשים לב. ההנחיות המשתנות בתקופה זו. יש לעשות בדיקת קורונה לפני הטיסה חזרה לישראל בעלות של 60-40 יורו נוספים.
היסטוריה:
בואו נזכר קצת בעיר המיוחדת כל כך הזו. סלוניקי עיר נמל ראשית של יוון, אשר נמצאת בחבל מקדוניה, העיר השניה בגודלה אחרי אתונה. העיר עוסקת בתחום התעשיה, פלדה וחקלאות אך, מרבית הכלכלה של התושבים מגיעה מפעילות כלכלית של הסחר בנמל המפותח. בעיר ישנן שלוש אוניברסיטאות והיא שוקקת אנשים.
יש מה לראות בעיר, אתרים היסטוריים, חיי לילה בטברנות עם זמרים יווניים, ארכיאולוגיה, מוזיאונים, כנסיות, טיולים ברחובות המתפתלים והצבעוניים, ארכיטקטורה אירופאית אקלקטית.
העבר היהודי המפואר:
סלוניקי היתה ידועה בקהילה יהודית גדולה, בעלת עבר מפואר במיוחד. הקהילה היהודית התפתחה בעיר אחרי גירוש ספרד מאד ועד 1917. בשיא שגשוגה, הקהילה היהודית היוותה רוב בעיר והיהודים היו מעורבים בכל ענפי המסחר של העיר. כיום נמצאים שרידי הקהילה, אך רובם ככולם נשלחו למחנות השמדה באושויץ ב – 1942. במרכז העיר יש אנדרטה לזכר 50,000 יהודי סלוניקי שנספו בשואה.
מזג האויר:
מזג אויר cעונה זו כ – 14 מעלות צלסיוס, לעיתים מטפטף מעט גשם, אך מרבית הימים יבש וקריר. השמש מידי פעם מבצבצת בנעימות במשך היום ובערבים קריר יותר. יש להצטייד בבגדים חמים. העיר דומה מעט לארץ מזג אויר ים תיכוני.
קולינריה:
לסלוניקי היצע של בתי קפה סלטים טריים, מאפים, יין, אוזו משובח, דגים ופירות ים טריים, כיאה לעיר נמל, וכן מבחר של עוגות שבא לך לטרוף את כולן, המהוות את הדובדבן שעל הקצפת הקולינרית במיטבה.
שופינג:
סלוניקי היא עיר אירופאית נקיה, ללא רעשי צפירות, חווית התיור בה נעימה ומיוחדת. בנוסף היא מציעה את כל המותגים האירופאיים ובמחירים אטרקטיביים במיוחד.
הקורונה:
בנושא הקורונה, יוון בכלל שומרת באדיקות על בדיקת תעודות חיסון. בכל מקום, סגור ופתוח, יש שומר וחובה להציג בפניו את אישור החיסון ודרכון לתיירים, במקומות סגורים חובה לעטות מסכה.
המלון:
התאכסנו, כל משלחת לשכת המסחר ישראל יון, במלון הולידיי אין במרכז העיר. מלון נקי ונעים, בחדרים קומקום לשתיה חמה, מגבות עבות ומפנקות. ארוחת הבוקר מוגשת בבופה עשיר ומשביע. על מנת לקחת אוכל לעצמך, יש לשים כפפות לשמירה על היגיינה ולעטות מסכה, עד שכאשר מתיישבים לאכול.
טיפ חשוב: למי שמביא לפטופ או מכשיר חשמלי, יש להצטייד עם מתאם לחשמל. החשמל דומה לזה של ישראל אך השקעים בקיר עמוקים מאד ולכן יש צורך במתאם קטן ופשוט שניתן לרכישה בשקלים בודדים בכל חנות אלקטרוניקה בארץ.
סיור יום א':
יצאנו עם צוות מחלקת תיירות סלוניקי להכיר את העיר. עשינו סיבוב, ראינו מבחוץ את הכנסייה הכי חשובה בעיר ששמה האגיוס דמטריוס . Aghios Dimitrios זוהי כנסייה אורתודוקסית הנחשבת כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
משם נסענו במעלה כביש מתפתל וראינו בתים בבניה מיוחדת. הגענו לאתר הנקרא "המגדל הלבן" The White Tower – סמל העיר, אשר הוקם בתקופה העותומאנית והיה חלק מהמבצר ומהחומות שהגנו על העיר. המגדל שימש בעבר כבית סוהר. מהמגדל ניתן להשקיף במבט פנורמי על רצועת הים הייחודית של סלוניקי.
משם המשכנו לטיילת היפיפייה, ממנה ניתן להשקיף במבט אין סופי אל אופק וים. בתקופה זו המטיילים רובם הם תיירות מקומית. הגענו לפסל העוצמתי והנשגב של אלכסנדר מוקדון המניף את חרבו בדהרה על סוסו בוצפלוס. בחזרה עברנו דרך שער הניצחון גלריוס Arch of Galerius המתנוסס לגובה בעיר. ברחובות במקביל לטיילת, שוכנים בתי קפה רבים, בסגנון אקלקטי השוקקים באנשים.
יין:
יוון החלה להתמקד בשנים האחרונות בייצור יין לבן. הם הביאו מומחים מישראל ולמדו כיצד להכין יין. הגענו ליקב ומוזיאון היין של סלוניקי בשם גרובסיליו. בכניסה למוזיאון שטחים נרחבים ירוקים, עלי שלכת פזורים על המדשאות בצורה פסטורלית טבעית מרהיבה.
הבר בנוי בעיצוב מודרני נכנסנו אל היקב, ירדנו במדרגות מפותלות. אוסף מרהיב של. כ- 3000 חולצי פקקים מכל העולם מרשים ביותר! פריטים קדומים בתחום היין, כמו כדי חרס, כלים לקיבול יין, היסטוריה של היין ועוד ..
הגענו לבר לטעימות יין ומגוון ברוסקטות עם גבינות פטה מובטח לכם עונג בחיך. הישיבה עם תצפית לכרם גפנים בשלכת, תחושה ומראה כאילו נכנסנו לתוך ציור אותנטי. ובטח אתם שואלים איך היין? מפתיע ביותר ואיכותי, יש למה לצפות!
בערב התכנסנו בארוחת ערב רשמית במלון Met, עם סגנית ראש העיר גב' מריה גארג'יאניו אנשי עירית סלוניקי , לארוחת ערב אותנטית יוונית, התחלנו ביין לבן ועברנו לאדום. מנת פתיחה – ריזוטו ברוטב עגבניות ושרימפס. לאחר מכן דג ים עם מחית תפוח אדמה ותרד ולקינוח כדור ומעליו מעין בצק פריך, אותו שוברים בכפית ואוכלים. אוכל מרשים למראה וטעים מאד.
סיור יום ב':
יצאנו לסיור בשדרה הראשית של העיר ומשם המשכנו לשוק מודיאני, בדרך בתי קפה במראה אירופאי. השוק מלא בדוכני דגים ופירות ים טריים, מגוון רחב של זיתים ענקיים מהאזור, שמני זית מסוגים רבים.
מי שאוהב זיתים זה המקום לקנות בו את הזיתים ושמן הזית הטובים ביותר. ולאוהבי האוזו – ממתין מנעד רחב ומשובח. השוק בעונה זו לא עמוס כיף לטייל שם ולהכנס לכל הרחובות הפנימיים ולא רק לרחובות התיירותיים. לספוג את הריחות והמראות. ודי צפוי – התחלנו להרגיש את הרעב מקרקר בבטן אחרי כל השפע הזה.
נכנסנו לרחוב Kalapothakis center למסעדת " אנשי הרחוב" Streetfell. מסעדה קלילה, עממית ונעימה. הזמנתי לעצמי סלט ירוק עם גבינת פטה, סלק ומעליו רוטב מתקתק. לא היה יכול להיות יותר טוב מזה.
לאחר מכן בעוד הרעננות בפי, חשקה נפשי לאכול בשר. כל אחד הזמין כרצונו. אני הזמנתי לחמניה חמה ומעליה בשר סינטה ואנטריקוט. השף מכין את הבשר על הפלאנצ'ה ובצד תפוחי אדמה קטנים עם יוגורט לידם, פשוט מושלמים. שימו לב, הרבה מיונז הונח על הלחמניה לכן, פשוט תעדכנו את המלצר בהזמנה אם או בלי מיונז. המנות משביעות וטריות.
סיור יום ג': קהילת יהודי סלוניקי
היהודים הגיעו לעיר לאחר גירושם מספרד, עת חיפשו עיר מקלט. הם התקבלו לעיר והחלו לפתח בה את המסחר מהניסיון והידע שהביאו איתם מתור הזהב בספרד. הם פיתחו את התעשיה והמסחר לרמה חדשה ואיכותית. היהודים כל כך הצליחו והתעשרו. בכל קהילות אירופה קראו לה ירושלים דבלקן. הם היוו בשלב מסויים רוב מכריע בסלוניקי כך שבשבת לא היה סחר בעיר. ב – 1917 פורצת שריפה בעיר ומרביתם נותרו ללא קורת – גג. חלקם עזבו לישראל, לצרפת ומדינות נוספות. בכל המקומות הם התגוררו ליד הים כמו בתל אביב ובחיפה ועסקו שם בימאות. חלקם נשארו בסלוניקי.
במלחמת העולם השניה, הגרמנים ניכנסו ליוון ב – 1942 ובמסגרת " הפתרון הסופי" והחלו בגזירות הנאציות. החלו להשפיל את היהודים, להחרים את רכושם, לאלצם ללבוש טלאי צהוב. הם ריכזו את רוב היהודים והעבירו אותם לתחנת הרכבת המיועדת לאושוויץ- בירקנאו, היישר לתאי הגזים, בהם נרצחו 50,000 מיהודי סלוניקי.
כיום הקהילה היהודית קטנה, הרובע היהודי נשרף כליל והוקם שוב באזור הקמפוס. נשארו שרידים של בתי הקברות. ישנה אנדרטה ברחוב אגנטיה לזכר בית הקברות היהודי שנשרף ע"י הגרמנים.
רצוי לבקר בבית הכנסת המרשים Monastivioton synagogue המבנה שופץ, התקרה גבוהה מאוד, חלונות ויטראז'ים, יש השפעה מעט נוצרית לפי כיסאות הישיבה בבית הכנסת. בחדר קטן יש תמונות שחור לבן ומעט על ההיסטוריה של בית הכנסת.
המוזיאון היהודי:
המוזיאון נמצא לא רחוק מהשוק מודיאני, הוא בנוי שתי קומות. בכניסה שומעים ברמקול את ההיסטוריה של היהודים לכל הדורות, מוצג קיר עם שמות הנספים, שרידים של קברים, תמונות בשחור לבן, בגדים שלבשו בעבר. בקומה העליונה פריטי שואה הבגדים, הטלאי הצהוב, נעלים, מסמכים, כתבי עיתונות ועוד.
עוד טעימה:
לפני חזרה הביתה, התחשק לי להיכנס למסעדה אותנטית בשוק. הסתובבתי מעט עד שעיני תפסה בתוך השוק מסעדה קטנטנה, עם מוזיקה יוונית ומלצרית שמנופפת בדג מקרל מעושן במחבת עם אש. החלטתי שזה המקום שאני רוצה לחוות.
מסעדת Stou Mitsou , היא מסעדה מקומית צבעונית, בעלת צביון יווני. אני התיירת היחידה במסעדה. זה הרשים אותי. בדרך כלל נהוג להכנס למסעדות שוקקות אדם כי כנראה זה סימן לאיכות. אך זו אינה עונת תיירות והקורונה עדיין מדירה אנשים רבים ממקומות סגורים. בעל המקום ניגש אלי וסיפר שכל בוקר הוא מגיע מוקדם בכדי לבחור את פירות הים והדגים הטריים ביותר שהגיעו לשוק.
מנה ראשונה סלט עגבניות רענן עם חתיכות לחם חום, סלסלת לחמים קטנים, כמובן אוזו לפתיחת הגרון. לא לדאוג אני לא נוהגת. מנה שניה, דג מקרל מעושן על המקום במחבת ומנה עיקרית פירות ים בקערות גדולות מסביב פסטה מקומית.
לומר לכם שהיה לי מקום לקינוח? ממש לא! אוכל אותנטי משובח. ליקקתי את האצבעות מרוב עונג, שירות אדיב, מלצריות מחוייכות וזה מה שאקח איתי כשאגיע הביתה. סלסלת זכרונות מרהיבים מעיר קסומה.
לסיכום:
סלוניקי עיר מיוחדת במינה, האנשים בה יפים חזותית, ופנימיותם קורנת חמימות, הם מאירי פנים, נעימים ובעלי קסם אישי. נותר לי רק לומר תודה על הרגעים היפים בעיר. תודה לראש העיר מר קוסטאנטינוס סארבאסו וצוות עיריית סלוניקי שגרמו להתאהב בעיר ובהצלחה בעסקים. מבטיחה לחזור !
הוספת תגובה