נשים מוסתרות

היא יכולה להיות המאהבת, או האשה השניה או מספר שתיים. בכל מקרה, היא לא באמת חלק מחייו מחוץ לחדר המיטות. הוא לא מזמין אותה להכיר את ילדיו, משפחתו וחבריו – היא לבד על הגג שבתות וחגים… הן יושבות מולי כואבות, כועסות, מאשימות ועם זאת לא מוכנות להרפות מקשר האהבה ההרסני והפוצע הזה.

איך זה יכול להיות שאשה עוצמתית ומודעת מסכימה להיות אשה מוסתרת?

הסיבות המרכזיות לכך הן:

מדובר בשחזור של מערכת יחסים מוכרת מילדותה, עם אחד מהוריה, שלא ידע להביע אהבה. לרוב מדובר בהורה ביקורתי, מסרס, מקטין, שאינו מכיל, אינו קשוב, ואינו אוהב אותה כפי שהיא. האישה הבוגרת שהיא מתהלכת בעולם בתחושת חוסר ביטחון עצמי וחוסר ערך פנימי. באמונה שהיא לא ראויה לאהבה, לא ראויה שיבחרו בה, לא ראויה להיות האחת, הנבחרת, האהובה. החוויות שעברה בבית ילדותה והאמונות המגבילות שנוצרו בה כילדה שהיא איננה ראויה לאהבה, גורמות לה לשחזר שוב ושוב את חוויית חוסר האהבה עם הגבר הלא מושג, שלא יבחר בה ולא יעניק לה את האהבה המיטבית שלה היא ראויה ולה היא מייחלת. זו ההגדרה הילדית שלה למה זו אהבה…

הילדה הפגועה, הכואבת והדחוייה מנהלת את האשה הבוגרת שהיא. האשה הבוגרת מתהלכת בעולם עם פצע ענק ומנסה לצמצם את הכאב והפגיעה שהיא חווה שוב ושוב במערכות יחסים, והכאב הולך ומתעצם בכל חווייה דומה. הפרדוקס הוא שהפחד להיות לבד ולא להיות נאהבת, מתקיים ומתממש בכל פעם שבה היא בוחרת במערכת יחסים כזו, לא שוויונית שבה את מוסתרת.

כשאשה כזו נכנסת לקשר חדש, הכתובת נמצאת תמיד על הקיר. המסרים מבני הזוג חוזרים על עצמם: הם אינם מעוניינים בקשר מחייב (הם נמצאים כבר בקשר עם מישהי אחרת, הם נשואים וכדומה). מתוך שחזור חווית הילדות, שבה אהבה תלויה בדבר, ומתוך ההרגל להתאמץ כדי לקבל אהבה הורית ללא תנאים, היא נלחמת להוכיח שהפעם סופסוף, היא תוכיח לעצמה שהיא ראויה. הפעם היא תצליח לממש את הפנטסיה הזוגית אליה היא שואפת. הצורך בתחושת הישג של להיות נאהבת למרות הכל דומה לנהגת עם רכב שמתחפר בחול, והמחשבה שאולי הפעם אם אלחץ על הגז הרכב ייסע ויצא מהבור עולה שוב ושוב, אבל המאמץ הוא סיזיפי, מתיש ונידון לכישלון.

ילדות רבות לומדת לרצות את ההורה הביקורתי כי זו הדרך לקבל ממנו פירורי תשומת לב ואהבה. הן הופכות למאסטריות בהבנת הצרכים של ההורה שמולן. בדרך אחרי שנים של ריצוי הן מאבדות את הרצון שלהן. ילדות מרצות הופכות לנשים מרצות. נשים בוגרות ששמות את הצרכים הרגשיים, את הרצונות שלהן בתחתית הפירמידה אחרי ההורים, בני הזוג, הילדים, הבוסים ועוד. במערכת יחסים הרסנית כזו כבוגרת היא לא פעם הופכת למטפלת שלו, כל האנרגיה שלה מתמקדת בו ובצרכים שלו, היא לרגע לא נעצרת ובודקת למה אני זקוקה, מה אני רוצה? בדרך היא מאבדת את עצמה.

תת המודע שלנו חוזר מייצר ומשחזר חוויות דומות למה שעברנו בילדות, מתוך צורך להגיע להתרה, פיתרון, ושחרור מהכאב. החזרה למקום המוכר, גם אם הוא כואב יוצר סוג של שחרור גם אם יש בו עיוות. דפוסי ההתנהגות חוזרים על עצמם ויכולים להשתנות רק על ידי חיווט מחדש של הדפוסים והפרדיגמות.

מה ניתן לעשות כדי לשבור את הדפוס הזה (או מהו התהליך בטיפול דרך עבודה בתת מודע, וריפוי רגשי של פצעי ילדות)?

1. שלב ראשון – חיווט מחדש של המוח באמונות חדשות:

זיהוי ופירוק של פרדיגמות ישנות שאינן משרתות אותנו יותר, והטמעת אמונות חדשות מעצימות על אהבה. עבודת מודעות והתבוננות פנימית באמונות שלי, במחשבות שלי ובקול הביקורתי שבתוכי איך.

2. שלב שני – להיות אמא טובה לעצמי –

כילדה הרצון לקבל אהבה הורית לא התקיימה מעולם. את כבר לא הילדה שהיית ששיוועה לאהבה, להכרה ולאישור. תהליך פיתוח האם הפנימית שבתוכך, שתאהב אותך ללא תנאי, תתמוך, תאהב ותעצים.  Mothering Yourself

3. שלב שלישי – אהבה עצמית –

התובנה שבני זוג אינם פלסטר לפצעי הילדות שלנו –  לא יכולים ולא אמורים ולא צריכים למלא את כל הצרכים הרגשיים שלנו – היא תובנה משמעותית בלקיחת אחריות על חייך. אנחנו מתהלכות בעולם כמו קבצנית אהבה שעוברת מאחד לשני עם כוס ריקה ומבקשת: "תנו לי אהבה, תנו לי אהבה" והכוס אף פעם לא מתמלאת כי הכאב והפצע הוא ענק. האמת היא שרק אנחנו יכולות לרפא את עצמנו. כשאנחנו משחררות את בן הזוג מהתפקיד הבלתי אפשרי הזה, אנחנו לוקחות אחריות על האהבה שלנו את עצמנו בעובדה יומיומית על אהבה עצמית צעד אחר צעד.

4. שלב רביעי – לרפא את הילדה הקטנה הפגועה שהיית –

ריפוי הילדה הפנימית הוא אחד הכלים העוצמתיים בריפוי עצמי. לקחת לך זמן שקט, לשים מוסיקת מדיטציה ,לעצום עיניים, לנשום, ובעזרת מדיטציה מונחית לפגוש את הילדה שהיית, בכל פעם ילדה אחרת בגילאים שונים. לשים ליד המיטה אלבום תמונות ילדות שלך ובכל פעם לבחור ילדה אחרת שניבטת מהתמונה. לפגוש אותה לאהוב אותה לערסל, לחבק, ללחוש לה את כל המילים האוהבות והטובות, המילים שכל כך חיכית שאבא או אמא יגידו לך כילדה, ולא אמרו….

5. שלב חמישי – לעלות לראש הפרידמידה ולהציב גבולות –

אחרי תהליך עומק של אהבה עצמית וחיבור לרצונות ולצרכים הרגשיים שלך, השלב הבא הוא להתחיל להציב גבולות, להקשיב פנימה ולהבין מה נכון ומה לא נכון לי? מה בא לי ומה לא מתאים לי?

את מתחילה עם גבולות קטנים ומרחיבה לגבולות יותר משמעותיים. מתחילה לשים את עצמך בראש הפירמידה מתוך בחירה ובידיעה שעכשיו – תורך! מפסיקה לרצות, להתנצל ומתחילה לקחת את מקומך בעולם, כי מגיע לך ואת ראויה לאהבה, להקשבה, להכלה של צרכייך ורצונותייך, ראויה להיות בעוצמה שלך.

מאת: שרה נגה ברהום מנחת מיניות מודעת ומטפלת רגשית בשילוב NLP טנטרה תרפיה

מנחת סדנת "להעיר את הנמרה שבך"