מודה שראיתי אותה המח שלי התפוצץ. לא, ממש לא מדובר ביצירת מופת טלוויזיונית, אבל הסדרה העלתה סוגיות חשובות, היא העלתה שאלות שאם חופרים בהן יותר לעומק, מגלים המון – עלינו הנשים ולא מעט גם על הגברים.
"סקס זה תשוקה, זה להרגיש רצויה, להרגיש חופשיה. סקס הוא דרך ביטוי להרבה מהאני האישי הפנימי שלנו" – מחשבות שמביעה לא רע כוכבת הסידרה, המתלבטת בשאלת מיליון הדולר-
האם יש אדם אחד שיכול להעניק לנו הכל? במקרה שלה בית רחב ידיים בפרברים, שני ילדים בריאים ויפים, בעל המתואר כגבר המושלם . רק ש….
השנים עוברות והשגרה מתדפקת בדלת. שיגרה שבין מטלות היום יום, הריצות וההתמודדות, שוחקת את הרומנטיקה וכמובן שגם את הסקס.
ואז היא נזכרת, היא נזכרת בימים אחרים של רווקות הוללות ובעיקר באקס הפרוע שלא יוצא לה מהראש ומסתבר בהמשך, שגם לא מהחיים. היא נזכרת בתקופת חיים שבה הרגישה חופשיה!
את המחשבות הללו היא מעלה על הכתב ביומן פרטי לעיניה בלבד, המוצפן בקובץ סודי על המחשב הנייד שלה. היא כותבת כי לעבד את הכל, להבין את הבלבול והמחשבות שתוקפות אותה שוב ושוב באובססיביות. בתהיה לאן נעלמה הבחורה הצעירה המאושרת, האנרגטית, השאפתנית ומלאת החיים והתשוקה, שהיתה בתקופת החיים הקודמת?!
"אני אוהבת את בעלי, אני לא מדמיינת את חיי בלעדיו רק.. שאני לא בטוחה שזאת מי שאני אמורה להיות, אני מטילה ספק בהכל…הסקס מבאס, הרומנטיקה לא קיימת, אני חושבת רק…עליו"
כשבעלה מגלה את היומן, הלם הגילוי יחד עם ההבנה שהוא לא ממש מכיר את אשתו, גורם לו לנסות לממש עבורה את מה שרצתה וקיבלה מאותו אקס אוסטרלי חתיך ועשיר. מן "העתק הדבק" לא מוצלח בעליל.
זה השלב שהמשחק רק מתחיל והוא הופך למשחק באש.הניסיונות הכושלים של הזוג הנשוי להיות משהו שהם לא, מול האקס שממשיך להופיע לא רק בדמיון אלא גם במציאות, מובילים למפח נפש ולשבר גדול בנישואים .
השוואה בתוך מערכות יחסים היא אנושית ומקובלת כל עוד היא סבירה ומידתית. אחרת ההשוואה הופכת להיות מטרידה ומופרעת.בסדרה מעלה חברתה הטובה של האישה, פרופסורית לפסיכולוגיה מחשבה מעניינת.
היא מדברת על "חילוף קוד" – כשמשנים את הדרך שבה מדברים ביחס ואל אדם מסויים, בדר"כ מפני שהדיבור ה"מסורתי" כבר לא מקובל (לדוגמא במקרה של גזענות), השינוי הזה גורם לאדם המתקשר לזנוח את האני האותנטי שלו בניסיון להשתלב.
החלפת קוד קיימת גם אצל נשים. נשים נדרשו במשך שנים רבות וגם כיום "ליישר קו".נשים נדרשות ליישר קו עם התנהגות שתואמת לציפיות שבדר"כ מוכתבות על ידי גברים.
במקומות עבודה רבים, בבתים רבים, בקשרים רבים, נשים נדרשות לצמצם את עצמן כדי להיות קטנות יותר, פחות מאיימות, פחות דומיננטיות.
אצל חלק מהנשים זה מה שקורה במהלך חיי הנשואים – רבות מרגישות שזו הדרך היחידה להפוך את עצמן ראויות לנשואים. ואז? מה המחיר שמשלמים עבור דיכוי האני האמיתי? עבור הכעס והתיסכול שנאגרים שנים? ואיך יראה השחרור?
והאם זה קיים רק עבור נשים? האם אין גברים שהיו צריכים "להשתנות" ולהתאים עצמם לאישה שלהם? ולדרישותיה? להתאים עצמם למוסכמות? למוסד הנשואים? למשפחה?
האם גבר נשוי, אב לילדים קטנים, שמרגיש לדוגמא, צורך עז למצוא עצמו בטיול של חודשיים להודו, "יכול"/ "רשאי" בכלל לעשות זאת?!
ככה נראות מערכות היחסים שלנו כשהן נדחסות לתוך קודים, לתוך מוסכמות, לתוך קוביות מאוד ברורות של מותר ואסור, של ראוי ופחות.
אז? איפה האני העצמי האמיתי? מתי הוא יפרוץ? ואיך?
אולי זו הסיבה העגומה שכמעט כל זוג שני מתגרש? כשאני יושבת איתם בפגישות הייעוץ במשרד, כמעט כולם מדברים על חלום שנופץ, על בן זוג שהשתנה, על פערים, על חוסר תשוקה, ריחוק ומרמור.
ואם כך מה הפתרון?
לא להתחתן? לחיות במקביל בשני עולמות עם שני אנשים כדי לקבל את הכל? להשתנות? לוותר? להתאים את עצמך? או אולי להבין שכמו כל דבר בחיים, הכל שאלה של איזון ושלעיתים מוותרים על קצת כדי לקבל הכל?
שאלה.
כתבה: גלית צור עורכת דין ומגשת
הוספת תגובה