ארז פותח ומספר: הכול התחיל בבית. אבא איש צבא, נודדים אתו ממקום למקום: גדרה, אשדוד, דימונה, חיפה. כל ילדותי אני זוכר אותו במדים. אימא מגדלת ארבעה ילדים כמעט לבד, אבל הבית ספוג אהבה וציונות. אני זוכר אותו אומר: "מה יש לי לטייל בחוץ לארץ? כבר טיילתי בכל המקומות הנהדרים שיש בארץ שלנו?". אבא נסע יצא לחו"ל, ליוון – המדינה בה נולד, לטיול שורשים בפעם הראשונה בחייו בגיל 55, וגם זה בזכות "לחץ פיזי מתון" של אימא.
"בבית שלנו לא קונים מוצרים גרמנים – הם בנו את האימפריה שלהם על האפר של עם שלנו", נהג לומר."תדע, סבא שלך היה גיבור. הוא היה פרטיזן ביוגוסלביה אצל טיטו, ולחם בנאצים".
אני תוהה ושואל, מה משך אותך למקצוע?
"מבית הספר התיכון גדלתי בעיר מעורבת, ולא הכרתי את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. רק בסיום קורס הקצינים, באפריל 1987, הוצבתי בחטיבת שכם כקצין, ממש בתחילת האינתיפאדה הראשונה. התאהבתי בתחום העיסוק, נשארתי 4 שנים בקבע בשכם, ומשם היה אך טבעי להמשיך ולעבוד בתחום הבטחוני, ולהתחיל לעבוד בשירות הביטחון הכללי.
הסכסוך הישראלי-פלסטיני שמר ושומר לאורך שנים רבות את הרלוונטיות של עיסוק הרכז, בשירות הביטחון הכללי. רמת הטרור שספגנו, מספר הפיגועים והנפגעים שספגה מדינת ישראל, אילצה אותי ואת העיסוק שבחרתי – להיות רלוונטיים. לאורך כל הקריירה בשב"כ עסקתי בגיוס והפעלה של מקורות אנושיים/משתפי פעולה. על מנת להפוך מחבל למרגל (לגייס מקור אנושי מקרב האויב),צריך תכונות ויכולות אישיות רבות ומגוונת – יצירתיות היא בוודאי מהמרכזיות שבהן".
כמראיין, וכמי ששרת 28 שנים במוסד, אני מאוד מבין את ארז. זו עבודה במקום ללא גבולות זמן, עם חתירה למטרה. אך בסופו של יום מגיעים לצומת דרכים בחיים. אני שואל את ארז, מהי נקודת המפנה שלך ?
"בסוף שנת 2018 פרשתי משירות הביטחון הכללי אחרי קריירה ביטחונית של 33 שנה. בפועל, מגיל 18 עסקתי בביטחון מדינת ישראל. עם פרישתי, החלטתי להעביר הרצאות לבני הנוער שלנו, ואני עושה את זה כיום לתלמידי י"ב בכל בתי-הספר בארץ, במסגרת תוכנית ההכנה לשירות משמעותי בצה"ל. העיסוק הזה ממלא אותי ונותן לי סיפוק אדיר ותחושה של רלוונטיות ושליחות אמיתית."
לשאלה הקלאסית לאנשי בטחון, כיצד משלבים קריירה עם משפחה, ארז מחייך ועונה:
"משימה לא פשוטה. המשפחה היא הגיבורה האמיתית של הקריירה שלי. ההקרבה, ההבנה, ולפעמים גם חוסר הברירה. בסופו של דבר, מצליחים לנהל חיי משפחה סבירים. אשתי תמיד אומרת – "סבירים, אבל לא נורמליים".
אני מספר לארז שבתקופת הקורונה קרו לי גם דברים טובים. התחלתי לבשל ולאפות והתאהבתי בתחום, ואף הקמתי את סוכנות המרצים SPYLEGENDS שהביאה להיכרות ביננו, ולאפשרות לייצג אצלנו את ארז כמרצה מוביל בארץ ובעולם.
צילום באדיבות ארז חסון
אני שואל את ארז כיצד הקורונה הועילה לו?
"בימים אלה אני מרצה המון, לפורומים רבים, כשגולת הכותרת היא ההרצאות לתלמידי בתי הספר", הוא מספר, ומתאר כיצד למד את רזי ה'זום', האפליקציות, סודות ההופעה מול מאות אנשים ואפילו הפעלתם בשאלות מרתקות. יש המון הנאה במפגש וקשר עם אנשים, ההכרות עם עולמות ואנשים חדשים.
וגם – פחד הקהל הזה. הפרפרים בבטן לפני כל הרצאה. ההתרגשות והאדרנלין לפני ההרצאות"
אני שואל את ארז, מה השיא שלך בקריירה מבחינתך?
ארז עונה מיד: "להיות מעורב באופן אישי בסיכול ומניעה של פיגועי טרור רצחניים. אין תחושת סיפוק עילאית יותר, מתחושת הצלחה בסיום מבצע סיכול שמצליח".
אנו מסיימים את הפגישה ב-6 שאלות עליהן ארז מתבקש לענות מיד, בלי לחשוב!
מה מרגש אותך? "הגשמת חלומות בניגוד לכל הציפיות. הצלחות כנגד כל הסיכויים".
סוד ההצלחה שלך? "תמיד עסקתי אך ורק במה שאני אוהב".
טיפ למתחילים? "תאמינו בעצמכם." (תכוונו הכי גבוה שאתם יכולים, ואז תגביהו עוד טיפ-טיפה).
החזון שלך לעשור הקרוב?
"להיות אחד מעשרת המרצים המצליחים והמבוקשים בישראל ושלא יהיו חיילת או חייל בצה"ל, שלא שמעו את ההרצאה שלי "(רצוי לפני הגיוס, אבל רלוונטי גם במהלך השירות הצבאי)
מה היית רוצה שאנשים אחרים ידעו עליך?
"שאני גאה בילדים שלי, ושאני נהנה לראות אותם גדלים ומתפתחים ושוברים שיאים אישיים כל אחד בתחומו, למרות שלא תמיד הייתי שם בשבילם".
אני מסיים באיחולי הצלחה לארז חסון, ואומר לעצמי בלב, היום פגשתי את 'מלח הארץ'.
ארז חסון מיוצג בסוכנות המרצים לתחום בטחון ומודיעין – www.spylegends.co.il
הוספת תגובה