בבני אדם מתבטאת השפעת לרוב בחום (מעל 38 מעלות צלזיוס), כאב גרון, כאב ראש, נזלת, שיעול, כאבי שרירים וכן חולשה ועייפות, איבוד תיאבון, ליחה, סחרחורת ובחילה. סיבוך אופייני של השפעת היא מחלת דלקת ריאות, אשר עלולה להיות קטלנית, בעיקר בילדים קטנים, קשישים ובחולים עם דיכוי של מערכת החיסון. ישנו חיסון כנגד שפעת, שנלקח בין השאר בקרב קבוצות סיכון.
יש להבדיל בין שפעת ובין הצטננות, שנגרמת על ידי נגיפים אחרים, שתסמיניה דומים מאוד לאלו של השפעת, אולם מתבטאים לרוב בצורה קלה יותר, ללא חום גבוה או תשישות. אולם, הבחנה מדויקת בין השתיים אפשרית רק באמצעות בדיקות רפואיות שונות.
ההרגשה הכללית בזמן המחלה היא חולשה, כאבים בכל הגוף וחוסר שקט ומנוחה. באין סיבוכים, המחלה עוברת לאחר כשבוע.
גישת הרפואה החדשה
התגלית הבסיסית הראשונה של הרפואה החדשה מראה שכמעט כל המחלות נגרמות כתוצאה מקונפליקטים ביולוגיים (שאצל בני אדם הם מתבטאים בד"כ כקונפליקטים רגשיים).
תגלית בסיסית נוספת של הרפואה החדשה מראה שהמיקרובים למיניהם אינם גורמים למחלות ואם מוצאים בגוף בזמן מחלה מיקרובים בכמויות גדולות יותר מהרגיל, זה מצביע על כך שהקונפליקט שגרם למחלה נפתר, החולה נמצא בשלב הריפוי והגוף (בשליטה ובקרה מלאה של המוח) דאג לכך שהחיידקים, הפטריות או הוירוסים (אם אכן הם קיימים) יתרבו באופן זמני בכמות הדרושה כדי לעזור לגוף בתהליכי הריפוי.
על רקע זה, הדרך של הרפואה החדשה לעזור לחולה היא קודם כל לנסות לגלות ולהבין מה היה הקונפליקט או הקונפליקטים שגרמו למחלתו ובאיזה שלב של המחלה הוא נמצא.
זה נעשה בד"כ בעיקר ע"י שלושה דברים:
- לפי הסימפטומים
- תשאול של החולה לגבי דברים שהוא חווה לפני הופעת הסימפטומים
- ממצאי בדיקות של הרפואה המקובלת
האבחון האולטימטיבי של הרפואה החדשה נעשה בעזרת צילומי CT של המוח, אך במרבית המקרים ניתן להגיע לרמת דיוק טובה גם ללא צילומי CT של המוח (יש כיום בעולם מעט מאד רופאים ומטפלים שלמדו לפענח צילומים אלה לפי הרפואה החדשה ובישראל אין עדיין אף אחד כזה).
תזכורת חשובה, שהיא חיונית להבנת מחלות:
כל קונפליקט ביולוגי שגורם להפעלתה של תוכנית ביולוגית מיוחדת אשר מתבטאת כמחלה, גורם לנזק מסויים בגוף ובמוח בשלב הפעיל של הקונפליקט. לכן, לאחר שהקונפליקט נפתר, יש צורך צורך בתהליכי שיקום וריפוי.
מרבית הסימפטומים שגורמים לאנשים ללכת לטיפולים אצל רופאים או מטפלים, הם סימפטומים של שלב הריפוי.
סימפטומים אפשריים בשפעת – לפי ההבנות של הרפואה החדשה
נסקור כאן את הסימפטומים הנחשבים כאופייניים לשפעת ונסביר אותם לפי הידע והתגליות של הרפואה החדשה.
מבחינת הרפואה החדשה הסימפטומים מצביעים על הקונפליקטים שעשויים היו לגרום להם, בלי קשר אם האדם אובחן כחולה בשפעת A, B או C או בקורונה או בהצטננות רגילה או במחלה אחרת כלשהי.
חום (מעל 38 מעלות צלזיוס):
חום הוא סימפטום שמופיע רק בשלב הריפוי ויכול להופיע במיגוון רחב של מחלות.
חום גבוה אופייני בעיקר למחלות המתפתחות ברקמות הקשורות לשכבת הנבט אקטודרם. למשל: רירית הסימפונות, רירית הגרון, רירית האף והסינוסים ועוד.
החום הוא אחד האמצעים העוזרים לגוף להאיץ את תהליכי הריפוי והשיקום לאחר שהקונפליקט נפתר.
קשיי נשימה או קוצר נשימה
סימפטומים אלה אופייניים לשלב הריפוי מקונפליקטים ספציפיים שפוגעים בסימפונות או בנאדיות הריאה.
כאשר קשיי הנשימה נגרמים בגלל בעיות בסימפונות (קשורים לשכבת הנבט אקטודרם), הקונפליקט שגורם לכך הוא בד"כ קונפליקט של פחד בהקשר טריטוריאלי. בחלק מהמקרים הקונפליקט הוא פחד עם בהלה.
כל עוד הקונפליקט פעיל, יש אובדן של תאים ברירית הסימפונות.
ברגע שהקונפליקט נפתר מתחיל תהליך שיקום של אותן רקמות בסימפונות שנפגעו. תהליך זה כולל ייצור מהיר של תאים חדשים אשר מלווה בהצטברויות מקומיות של נוזלים בכמויות גדולות מהרגיל, כדי לאפשר הבאת חומרי בניה והוצאת חומרי פסולות.
תהליך זה יוצר נפיחויות וקשיי נשימה שונים.
ככל שעוצמת הקונפליקט היתה יותר חזקה ומשך השלב הפעיל היה ארוך יותר, כך תהליך הריפוי יהיה עוצמתי וממושך יותר ובהתאם לכך גם הסימפטומים.
ככל שתהליך הריפוי יות חזק ויותר ממושך יש יותר סיכויים שתהיינה חסימות זמניות של חלק מהסימפונות, מה שמגביר את קשיי הנשימה.
כאשר קשיי הנשימה נגרמים בגלל פגיעה בנאדיות הריאה (קשורות לאנדודרם), הגורם לכך הוא תמיד קונפליקט של פחד מוות.
בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש שגשוג של תאים בנאדיות הריאה ואם הקונפליקט מספיק ממושך יתפתחו גידולים בנאדיות הריאה. תפקידם של תאים אלה הוא להגדיל את יכולת הריאות להכניס לגוף יותר חמצן.
ברגע שהקונפליקט נפתר מתחיל תהליך בו חיידקים ופטריות מפרקים את הגידולים שנוצרו. באותם מקומות בהם פורקו הגידולים נשארים חללים שמתמלאים בהמשך ברקמה צלקתית. זה גורם להפחתה ביכולת הריאות להכניס חמצן ולהוציא דו-תחמוצת הפחמן. פירוק הגידולים והחללים שנוצרים כתוצאה מכך, הם מה שגורם להיווצרות מחלת האמפיזמה וככל שהאמפיזמה יותר משמעותית כך יש יותר קוצר נשימה.
פגיעה בנאדיות הריאה אינה אופיינית לשפעת או קורונה, אך אם החולה בשפעת או קורונה חווה קונפליקט של פחד מוות תהיה גם פגיעה בנאדיות הריאה.
שיעול:
שיעול שמגיע מהסימפונות נועד לעזור לגוף בשלב הריפוי להוציא החוצה את חומרי הפסולת שנוצרים בתהליך שיקום רירית הסימפונות. זהו בד"כ שיעול רטוב, עם ליחה.
אותם קונפליקטים שפוגעים ברירית הסימפונות יכולים לפגוע גם בשרירי הסימפונות (קשורים לשכבת הנבט מזודרם של המוח החדש).
הקונפליקט הוא פחד בהקשר טריטוריאלי או פחד עם בהלה.
במקרה כזה, בגלל השפעת הקונפליקט על השרירים, תהליך השיעול עשוי להיות קצת שונה:
כל עוד הקונפליקט לא פתור, יש אובדן של תאים בשרירי הסימפונות והאטה בתנועתיות של השרירים שנפגעו. האטת התנועתיות נמשכת ואף מחריפה בחלק הראשון של שלב הריפוי.
במשבר הריפוי יש התקף של עוויתות בשרירי הסימפונות. אם משברי הריפוי של רירית הסימפונות ושל שרירי הסימפונות מופיעים באותו זמן, זה יעזור לזרז את הוצאתה החוצה של הליחה שהצטברה. מצב זה מאובחן לעתים כברונכיטיס ספאסטית. לאחר משבר הריפוי יהיו שיעולים ממושכים וחזקים יותר, מצב שעשוי להיות מאובחן כשעלת.
אם הפגיעה של הקונפליקט היתה רק בשרירי הסימפונות ולא ברירית הסימפונות – השיעול יהיה יבש.
כאב גרון:
הקונפליקט העיקרי שמשפיע על רירית הגרון הוא פחד עם בהלה.
בחלק מהמקרים הקונפליקט הוא פחד בהקשר טריטוריאלי.
אלה אותם קונפליקטים שמשפיעים גם על רירית הסימפונות.
כאבי הגרון הקשורים לרירית הגרון הם אחד הסימפטומים של שלב הריפוי.
כאב ראש:
כאבי ראש קהים עם תחושה של לחץ בראש אופייניים לחלק הראשון של שלב הריפוי מקונפליקט כלשהו. בחלק זה מתפתחת בצקת באותו אזור במוח בו הופיע ה-HH כתוצאה מהקונפליקט שגרם להפעלת התוכנית הביולוגית (מחלה). ככל שהקונפליקט היה חזק יותר וממושך יותר כך הבצקת במוח תהיה גדולה יותר, תיצור לחץ חזק יותר על סביבתה ועלולה לגרום לכאבי ראש חזקים יותר.
כאבי ראש חדים ודוקרים אופייניים יותר למשבר הריפוי ולחלק השני של שלב הריפוי.
כאבי שרירים:
כאבי שרירים הם סימפטום שמופיע בשלב הריפוי של אחד או יותר משני הקונפליקטים האלה:
1. קונפליקט של תקיעות. "מרגיש תקוע", "לא יכול לזוז", לא יכול לברוח או להתגונן".
2. קונפליקט קל עד בינוני של ירידת ערך עצמי מקומית, בהתאם לאזורים בהם יש כאבי שרירים או ירידת ערך עצמי כללית, אך קלה.
חולשה ועייפות:
עייפות היא גם כן סימפטום אופייני לשלב ריפוי בלי קשר לסוג המחלה. בשלב הריפוי יש תמיד שליטה דומיננטית של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית (מצב של ווגוטוניה) אשר מאפשרת להפנות אנרגיות בגוף לטובת תהליכי הריפוי. תחושת העייפות נועדה להכריח את האדם לנוח יותר כדי לאפשר לגוף להתרפא מהר יותר.
לחולשה יכולים להיות גורמים שונים. למשל:
- שלב ריפוי מקונפליקט כלשהו (כפי שהוסבר לגבי עייפות)
- קונפליקט של תקיעות שפוגע בתנועתיות השרירים.
- קונפליקט קל עד בינוני של ירידת ערך עצמי שפוגע בשרירים.
- קונפליקט חזק של ירידת ערך עצמי שפוגע בעצמות ומח העצמות וגורם לאנמיה.
איבוד תיאבון:
זהו סימפטום אופייני לשלב פעיל של קונפליקט כלשהו. בשלב פעיל של קונפליקט, כל עוד הוא לא נפתר, האדם נמצא בסטרס ותחת השפעה דומיננטית מתמשכת של מערכת העצבים הסימפתטית. סטרס באופן כללי גורם בד"כ להפחתת תיאבון כדי להפנות את האנרגיות של הגוף להתמודדות עם מה שגרם לקונפליקט.
ירידה בתיאבון עשויה להיות גם בשלב הריפוי במצבים בהם יש חום גבוה, חולשה, כאבים, שיעול וכו', בהם הגוף צריך באופן זמני להשקיע יותר אנרגיה בתהליכי הריפוי.
זה עלול לקרות בצורה יותר בולטת במקרים בהם האדם נמצא תחת השפעה של יותר מקונפליקט אחד, ולפחות אחד מהקונפליקטים נמצא עדיין בשלב הפעיל.
איבוד תיאבון לזמן קצר אופייני מאד בזמן משבר הריפוי.
סחרחורות
סחרחורות הן סימפטום אופייני למשברי ריפוי ולפעמים גם לחלק הראשון של שלב הריפוי.
בכל קונפליקט, בחלק הראשון של שלב הריפוי מתפתחת בצקת במוח כחלק מתהליך הריפוי באותו אזור במוח בו פגע הקונפליקט והופיע ה-HH.
ככל שהבצקת במוח גדולה יותר עולה כנראה הסיכוי לסחרחורות בשלב זה. כנראה שגם מיקום הבצקת במוח (שנקבע בהתאם לסוג הקונפליקט) משפיע אם תהיה סחרחורת או לא.
במשבר הריפוי יש כיווץ של כלי הדם שנועד לדחוף את הבצקת אל מחוץ למוח ותהליך זה עלול לגרום לסחרחורות לזמן קצר.
סחרחורות שמוגדרות כורטיגו נגרמות כתוצאה מקונפליקט של נפילה.
דלקת ריאות (סיבוך אופייני של שפעת):
דלקת באופן כללי היא מנגנון טבעי של הגוף אשר נועד להאיץ תהליכי ריפוי (ולכן גם מוגברים הסימפטומים).
דלקת "רגילה" בסימפונות נקראת ברונכיטיס והיא מתפתחת בשלב הריפוי מקונפליקטים של פחד בהקשר טריטוריאלי או פחד עם בהלה (לא בכל המקרים).
דלקות ריאות בסימפונות היא למעשה ברונכיטיס חזקה יותר.
מצב של דלקת סימפונות מספיק חזקה שתוגדר כדלקת ריאות מתפתח כאשר הסימפונות נמצאים בשלב הריפוי ובמקביל יש גם קונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף בכליות וגרם לאצירת נוזלים בגוף ולמצב שנקרא "הסינדרום".
דלקת ריאות מסוג אחר עשויה להתפתח גם בשלב הריפוי מקונפליקט של פחד מוות שפגע בנאדיות הריאה.
נזלת:
נזלת היא אחד הסימפטומים של שלב הריפוי מקונפליקט שפגע בריריות האף ו/או הסינוסים.
כל אחד מהקונפליקטים שלהלן יכול להפעיל את התב"מ (התוכנית הביולוגית) שמתבטאת כמחלה בריריות האף או הסינוסים:
- קונפליקט של סירחון, משהו מסריח:
זה יכול להיות סירחון פיזי ממש, צחנה לא צפויה שפוגעת באף, אבל בד"כ זהו מצב שנתפס ע"י האדם כמשהו מסריח. למשל – "רימו אותי", "עבדו עלי בעיניים", "עשו לי תרגיל מסריח", "נמאס לי כבר מהשחיתויות שלהם", "כל העיסקה הזאת מסריחה", "הם מסתירים ממני משהו" וכן הלאה. - סכנה:
"אני מריח סכנה". "הריח הזה מזכיר לי משהו מסוכן", "אני מריח צרות" וכו'. - קונפליקט של פרידה שקשור לריח:
"אני לא מריח יותר את הריח של האישה שאהבתי".
זה יכול להיות גם הפוך:
"אני לא סובל את הריח הזה ולא מצליח להיפטר (להיפרד) ממנו"
בשלב הפעיל של הקונפליקט יש אובדן של תאים ברירית האף ו/או הסינוסים.
בשלב הריפוי יש תהליך שיקום שכולל גם נפיחות, גודש ונזלת. זה יכול לגרום לקשיי נשימה דרך האף וגם במידה מסויימת לירידה זמנית ביכולת ההרחה.
אובדן חוש הריח:
הקונפליקטים שיכולים לגרום לפגיעה בחוש הריח הם אלה:
1. לא מצליח להריח משהו או מישהו שרציתי להריח.
2. אני לא רוצה להריח את הדבר הזה או את האדם הזה.
בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש ירידה בחוש הריח ובחלק מהמקרים אובדן מלא של חוש הריח.
בחלק הראשון של שלב הריפוי מתחיל חוש הריח לחזור.
במשבר הריפוי יש שוב אובדן זמני של חוש הריח.
יכולת ההרחה יורדת גם כאשר יש נזלת חזקה, אך זה קשור לקונפליקטים שפוגעים בריריות האף או הסינוסים ולא לפגיעה ישירה בעצבי חוש הריח.
אובדן חוש הטעם:
ירידה זמנית של חוש הטעם יכולה להיגרם בעיקר מהסיבות הבאות:
1. פגיעה בחוש הריח.
2. קונפליקט של "לא רוצה או לא יכול לטעום משהו". במקרה כזה חוש הטעם מתחדד מאד בשלב האקטיבי של הקונפליקט, אך בשלב הריפוי יש ירידה זמנית בחוש הטעם.
3. קונפליקט של "הלבינו את פני ברבים" (העליבו אותי בפומבי). קונפליקט זה גורם לפציאליס (שיתוק על שם בל, שיתוק בחצי פנים) ואחת ההשפעות היא גם פגיעה בחוש הטעם.
מה ניתן להסיק מכל הנ"ל?
- כל, או לפחות רב מוחלט של הסימפטומים המיוחסים לשפעת הם סימפטומים של שלב הריפוי והם חולפים תוך כשבוע.
כאשר אדם נמצא בשלב הריפוי, חשוב לשים לב בטיפול בעיקר לדברים האלה:
א. במקרה של חשש ממשבר ריפוי קשה, יש לנקוט בצעדים שיחלישו את משבר הריפוי.
ב. לעזור לחולה למצוא כל דרך אפשרית להימנע מטריגרים, או לנטרל השפעות חוזרות של הקונפליקט בגלל טריגרים, או לפחות למזער השפעות אלה.
ג. לעזור לחולה להימנע מהתפתחות קונפליקטים חדשים. - הטיפול צריך להעשות בהתאם לקונפליקטים שהאדם חווה והסימפטומים שהתפתחו, בלי קשר אם קוראים לכך שפעת, קורונה או כל שם אחר.
אפשר ורצוי לשלב בטיפול כל שיטה וגישה שעוזרת ולא מזיקה. - מכיוון שהמחלה לא נגרמת בגלל וירוסים, החיסון כנגד הוירוסים שכביכול מחוללים את המחלה הוא חסר משמעות. זה גם מסביר את היעילות הנמוכה של החיסונים נגד שפעת. ההסברים כאילו כל שנה מופיע זן אחר של וירוס שפעת שלא ניתן לחזותו מראש ולכן לא תמיד החיסון שנותנים מתאים לזן שמופיע באותה שנה הם הסברים שלא ברור עד כמה הם מבוססים מבחינה מדעית.
כדי להבין טוב יותר את נושא הוירוסים מומלץ לקרוא את שני החלקים של מאמר זה:
וירוסים – חלק א'
וירוסים – חלק ב' - בשפעת ומחלות דומות, סכנת חיים קיימת בעיקר באותם מצבים בהם משבר הריפוי מקונפליקט שפגע בסימפונות יהיה חזק במיוחד. ככל שהבצקת במוח גדולה יותר, משבר הריפוי יהיה חזק יותר.
בקונפליקטים שפוגעים בסימפונות, הבצקת תהיה גדולה ועלולה להיות קטלנית בעיקר כאשר הקונפליקט נשאר לא פתור במשך כ-5-4 חודשים או יותר ובמיוחד כאשר בשלב הריפוי יש גם את "הסינדרום".
מאת: עידן סער
לידיעה:
הכותב אינו רופא MD והכתוב כאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.
בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.
הוספת תגובה