לא בכדי, ביוון הקדומה, הכניסה לקומדיות, שהיו מדיום חתרני, הורשתה רק לגברים מעל לגיל 21, גיל מופלג בתקופה הקדומה, שכן היה ברור שבכדי שקומדיה לא תעלה אנשים על בריקדות ובכדי שאלה לא יחוללו הפיכה שלטונית, יש צורך ביותר ממעט בגרות, ואולי גם השלמה עם טבען של מערכות השלטון, אשר גם אם הן אינן נסבלות, היעדרן, או פירוקן, הוא מסוכן.
שלום ולא להתראות הוא סרט כזה – חתרני, ואם אתה אדם צעיר מדי, או נעדר גבולות, ורגיל לצאת למחאות חברתיות כעיסוק חצי מקצועי על בסיס קבוע ובטוח שהעולם נחלק למתנגדי חיסונים ולאלה שלא רואים את הקונספירציות העולמיות, ייתכן והסרט הזה עשוי להיראות לך כטרגדיה ולא כקומדיה. הסרט עוסק במפגש בין שלוש דמויות, כל אחת מהן, מאוכזבת ממערכות הסדר והשלטון הישן, והם יוצאים כולם, כל אחד בדרכו, למאבק חסר פשרות, ואובדני תרתי משמע, במערכות אלה.
האחת – גברת שנודע לה כי היא עומדת למות, והיא לכן מחליטה לפשוט על משרד הפנים בדרישה לאתר את פרטיו של הבן שמסרה לאימוץ בנערותה, האחר, איש משרד הפנים, אשר המערכת רומזת לו כי הוא כבר מבוגר ועייף מדי מכדי לנהל את הפרוייקטים החשובים בעולם השייך לצעירים, והשלישי – שיא הגרוטסקה, מנהל ארכיון עיוור, החובר לשתי הדמויות האלה אשר שר הגורל מפגיש אותן והם יוצא למסע פנטסטי בתחתיות השאול של החברה הבורגנית, זו אשר לא יכולה לסבול את אלה שלא סובלים אותה.
ויצירה צרפתית, כמו יצירה צרפתית טובה, תמיד עסוקה בריפרור ליצירות תרבות ושכיות חמדה תרבויות אחרות, בלי סוף. כמעט כל משפט, שבר מחשבה, דמות ודימוי מתכתבים כל העת למשל עם הקומדיה האלוהית לדאנטה, איש המאה הארבע עשרה, והמסע שעובר הגיבור שלו בתשעת מדורי הגיהינום, מפגיש אותו עם הרוע, הטמטום, הניוון ושאר מרעין בישין המאפיינים את האדם, אשר אותו מבקשת הדוגמטיות שבמערכות הדתיות, לדכא ולתרבת.
התרגום "שלום ולא להתראות" מחמיץ משהו מן הסרקסטיות של שמו המקורי של הסרט Adieu les cons, שתרגומו המילולי הוא "להתראות, מטומטמים!". ואכן הסרט הזה, שהוא קומדיה מקאברית, עוסק באלה אשר אינם מוכנים להשלים עם אטימות, נוקשות, טמטום ושאר תכונות מוכרות המאפיינות ארגונים, לרוב ארגונים ציבוריים, אשר אינם מסוגלים להכיל את מצוקתו של היחיד. מסתבר שהביורוקרטיה לא הומצאה בישראל, וגם צרפת, מלאה בה.
ואכן, ביורוקרטיה ואטימות, הפוסעות שלובות ידיים, הן מושא לסרטו הפנטסטי של דיפונטל.
דיפונטל, שחקן, במאי ויוצר, מגלם ויוצר לא מעט דמויות מקאבריות וקומיות, וסרטו "להתראות שם למעלה" המהווה עיבוד לרומן של הסופר הצרפתי פייר למטר, והעוסק בניצולים משדה הקרב חסר התוחלת של מלחמת העולם הראשונה, יודע להציג את הגרוטסקה שבאדם באופן מעורר מחשבה.
בקיצור- סרט שעשוי לשעשע את מיטיבי הלכת, וגם את אלה שמבקשים שעתיים של פריקת זעם על הממסד.
מאת: אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש הפודקאסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
סרט מבריק ומופלא, 85 דקות של קסם קולנועי