תמר היזמי, עורכת ספרותית, מעצבת גרפית וספרנית מראשון לציון, הוציאה לאור בימים אלו את ספרה "טוטאל-לוס", שאחד המסרים שחשוב לה ביותר להעביר בו הוא עניין התוויות שאנשים נוטים להלביש על אחרים בקלות רבה מדי. הצמדת תוויות לילדים היא לא רק מעשה פוגעני ברגע נתון, אלא גורם בעל השלכות הרסניות לאורך זמן. תוויות אלו, בין אם הן חיוביות או שליליות, יכולות להטביע את חותמן על תפיסת העצמי של הילד, ועל האופן בו הוא נתפס על ידי אחרים. מפריעים לו להתפתח כאינדיבידואל ולחיות באותנטיות את מי שהוא באמת.
"כמה חבל שאנחנו נותנים לאנשים אחרים את הכוח להצמיד לנו תוויות, ועוד מאלצים את עצמנו להצדיק את התוויות שלתוכן הוכנסנו ואף איננו מעזים לצאת מהן. אני עברתי עם עצמי כברת דרך וכיום אני נמצאת במקום שאומר: אני אוהבת את מי שאני, יש בי הרבה רבדים ועומקים, כישורים וכישרונות, המון אהבה ויכולת נתינה אדירה, ואם לא טרחתם לעצור לרגע ולהכיר את מי שאני באמת וגם להעריך את זה, אתם לא באמת ראויים להיקרא חברים שלי", היא אומרת.
וכיצד זה קשור לספרך?
"דפנה כהן למשל היא בחורה טובה שתמיד מרצה את כולם, לעיתים אף תוך כדי ביטול עצמי. היא דמות כואבת ומתוסבכת עם עצמה. דפנה גדלה עם אימא ביקורתית שערערה את הערך העצמי ואת דימוי הגוף שלה. מה שהוביל באופן מאוד לא מפתיע לכך שדפנה נישאה לטיפוס שישב בדיוק על אותה משבצת פוגענית. אם זה לא מספיק, הרי שהיא הקיפה את עצמה באנשים שלא מפסיקים להמעיט בערכה ולפגוע בה. היו לה בילדותה לא מעט חלומות, אך היא למדה עם השנים להניח אותם בצד ולהסתפק במועט.
אילן ימיני, לעומתה, הוא טיפוס הישגי, אך עם זאת אדם קליל מאוד, חיובי ובעל חוש הומור. טיפוס כריזמטי בעל נוכחות כובשת, שלא מתבייש לתפוס את מקומו בקדמת הבמה. כשדפנה ואילן נפגשים הוא מנסה לפקוח את עיניה, לחזק אותה ולהוביל אותה למקום של אמונה בעצמה וביכולותיה באמצעות עטיפתה בהרבה רוך, אהבה ומסרים חיוביים, דברים שעד כה היו זרים לה, למעט אחותה שעמדה לצידה תמיד".
כשהיא נשאלת כיצד הצליחה להכניס לספרה מסרים חשובים כל כך עבור הנשים, היא עונה: "אולי באמצעות ההצצה שנתתי לחייה הסוערים של דפנה לפני נישואיה ואחרי נישואיה. כיצד מבחורה פראית, שהייתה מדריכת צניחה בצבא ועבדה במועדון צניחה באזרחות, למדה לצלול, טיילה בעולם, למדה שפות והייתה מוקפת בחברים ובחוויות, היא הפכה לאישה כבויה. היא רצתה לעזוב את עבודתה במוסך המשפחתי ולפרוץ דרך כמעצבת פנים, אך השנים לצד בעלה ה'מקטין' לא איפשרו לה זאת. רק לאחר גירושיה העזה להגשים את חלומותיה ולמדה עיצוב פנים והום סטיילינג, אך הקולות המקטינים שהדהדו עדיין בראשה עצרו אותה מלהשיג את מטרותיה. הדבר החשוב ביותר שאני רוצה שיקרה בעקבות קריאת הספר הוא שכל אישה תצליח בשלב הראשון לזהות את הטיפוסים המקטינים האלה, מוצצי הזהות העצמית והביטחון העצמי, ובשלב השני שתמצא בתוך עצמה את הכוח להתנער מהמקום המקטין הזה ולברוח משם כל עוד נפשה בה, ותצא לדרך חדשה של פריצת גבולות והגשמת חלומות.
הוספת תגובה