כשש"י עגנון כתב את הרומן "סיפור פשוט" ב 1935, הוא ביקש להתרפק על העיירה בוצ'אץ' שעזב מאחור מבלי לדעת כי זו עומדת להיעלם לעד ולהיוותר כזיכרון רחוק. מי שצלח את "סיפור פשוט" לא יכול היה שלא לתהות אודות התיאורים הארוכים של הארוחות בבית המשפחות הבורגניות בעיירה. בעבור עגנון, מוטיב הארוחה, סימל מצד אחד את הבלי החיים, אלה החולפים ונמוגים כבדרך כל בשר, ואולם מנגד, מסמלים אלה את הכאן והעכשיו, את הקיום הפיזי, הגופני, את מעט הנאות החיים שעוד יש לו לאדם בחייו.
אין זה סוד שמטבח כשר הוא מטבח מאותגר בעולם של סגפנות. מגוון חומרי הגלם ומוצרים שונים מן החי, הצורך להמליח ולצלות בשר עד כלות, כל אלה הפכו את אוכלי הכשר לכאלה אשר לכאורה נחשפים להרבה פחות מגוון קולינרי ואנינות קולינרית מאשר אוכלי הכל.
כאן שגב פוגש את הסעודות של עגנון: הצורך להשכיח את הצרות והדאגות בנהנתנות של כאן ועכשיו, ובלי לייצר חשבון חדש ונוקב של אדם יהודי עם בוראו. שגב, כמו ילד חובב צעצועים, הבין שמגבלות הז'אנר הכשר הן הזדמנות נפלאה לבחון את המגבלות וליצור את הטוב ביותר ובעיקר להתפרע, אבל עדיין להישאר במסגרת.
שגב באר אנד לאונג' הוא דוגמא נהדרת ליצירתיות בתחומי הז'אנר הכשר – החל מן הרמה האסתטית של הרמות שמגיעות בכלים עם קונץ פטנט: סירים וקנקנים דמויי טאג'ין, וכלה בכלובי שוקולד מריר נפלא ללא חלב. המטבח היהודי של עגנון, קיבל טוויסט בינלאומי, פיוז'ן משובב נפש ללא יסורי מצפון של יהודי שחייב לאכול בכדי לשרוד, אלא של יהודי שומר כשרות שמרשה לעצמו לשרוד בכדי לאכול!
פתחתנו במנת מקסיקנו קלאסיקו – טאקו בשר בקר בבישול ארוך, גואקמולה וסלסת עגבניות, שהיו עשויים בול. אכן, מטבח כשר יכול לעקוף את מגבלות הז'אנר כשהוא מחליט החלטה קולינרית אסטרטגית לעבוד רק עם בישול ארוך. התוצאה הייתה בשר נמוח ופריך, עם סלסה טריה ונגיעה קטנטנה של חריפות, אבל קטנה. המשכנו במנה בעלת השראה תאילנדית – טאקו דג לבן בקארי ירוק, נבטים, צ'ילי אדום, בוטנים ועלים מרעננים. העלים המרעננים שהיו קצוצים דק דק ופוזרו כמעט כמו תבלין היו הטוויסט בעלילה, והפכו את המנה הזו כמו אבקת קסמים למה שהעלה חיוך וניצוץ בעיניים של הסועדים.
לאחריו הגיעה בייטס אונטריב – שהיה בשר אונטריב בבישול ארוך, קריספי קונכיית אורז וטחינה ירוקה היה שילוב מדהים בין הקריספיות של פריכיית האורז, הבשר בבישול הארוך והטחינה שאיזנה את כל הטעמים. חתמה את המנות הראשונות מנת אמריקאנו סטייל – פרעצל כסמלה של יהדות מזרח אירופה המגיעה לשבור שבר בסדנאות היזע של ברוקלין לפני מאה ומשהו שנה ועמה סלמון כבוש, סלט ביצים מלפפון ועלים מרעננים- נוסטלגיה אשכנזית שלא יכולנו להפסיק ללעוס.
במנות העיקריות הגיעה פרגית הודית בתבשיל עדשים, בוטנים ועלים מרעננים, וכנגדה באן ספיישל בצבע סגול כהה ובעלת טעם עמוק עם אונטריב נמוח בבישול ארוך, ספייסי מיונז, חלפיניו ועלים מרעננים. לצד אלה הגיע פילה סלמון לצד טחינה ירוקה וסלק בגריל.
תענוג.
לקינוח הגיע "זה לא קינוח"- חטיף שוקולד ממכר – אגוזים, קוקוס ומלח ים, צ'וקולטה קראנץ' קייק וטוויל קקאו בכלוב דמוי נבל. שתינו קוקטייל קקאו ויין קברנה אדום של יקב יראון בעל טעם עמוק. המחירים – הפתעה, כמו בבוצ'אץ' – גורמה אבל במחירים של מסעדת פועלים כמעט.
בקיצור, לילדים ולילדים גדולים שאוכלים כשר אבל אוהבים אוכל אנין שאוכלים ומשחקים בו עם הידיים.
Segev Bar & Lounge, רחוב תוצרת הארץ 3 פ"ת
מאת: אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש הפודקאסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
הוספת תגובה