יש האומרים כי היה גאון. נולד ב-6 בינואר 1948, במלחמת השחרור. כילד נטה להתבודדות והתבוננות. היה תלמיד טוב. כדבריו היה קצין מחקר פסיכולוגי בצה"ל ולמד באוניברסיטה לתואר ראשון ושני בפילוסופיה ופסיכולוגיה. השלים דוקטורט בפילוסופיה ב – 1969 וכבר ב-1973 היה למרצה מבוקש שסחף אחריו, באקדמיה ומחוצה לה, אנשי רוח ודעת רבים – ברעיונותיו הקיצוניים. את העיסוק בדיכוטומיה של החיים ומשמעותם קרוי לא המציא. תחום זה הוא נחלתם של פילוסופים עוד מיוון העתיקה וגם לפניה כנראה.
לאחריה בוודאי רבים עסקו בכך ובעת החדשה אפשר לראות פילוסופים רבים כמו ניטשה, הגל, קאנט, סרן קירקגור, דקרט ועוד. אחד מספריו "מעבר ליש ולאין: הרציונאליות שבמיסטיקה" של קרוי, שהוא גם שם ההצגה, מזכיר ולא בכדי, את ספרו של ניטשה "מעבר לטוב ולרוע". הטלטלה שבין הקצוות לא הרפתה מד"ר קרוי והוא "זלג" לכיוון המיסטיקה. הקווים בין התחומים אינם חד משמעיים. הוא הושפע רבות גם מספריה ודעותיה של הסופרת איין ראנד ולאחר מספר שנים פיתח רעיונות משלו ואף כתב עליהם בדרכו.
חתול מת או בתולה:
דילמת הבתולה של ד"ר משה קרוי, המופיעה גם בהצגה כחלק משיחותיו עם דן בן אמוץ, מזכירה, וכנראה אפילו אותה הגברת בשינוי אדרת, את החתול של שרודינגר מתחילת המאה ה-20 – עת עסקה קבוצת מדענים ידועי שם במכאניקת הקוונטים. אותו חתול עליו נשאלה השאלה האם הוא חי או מת וכיום נמצאו עליו וריאציות מדהימות כמו הוא יכול להיות גם חי וגם מת וגם באמצע ביניהם. אז תארו לעצמכם מה קורה לרותי הבתולה. לא אטריח אתכם בספוילרים. דיון מעניין ומשעשע כאחד.
קרוי – מעבר ליש ולאין – ההצגה:
גורמת לצופה עונג ברמות רבות ומגוונות. נעם רובינשטיין, עודד הירש ויונתן לוי – יצרו מרקם מתוחכם, מסעיר, מצחיק, שנון ומלא קסם תרתי משמע. אני ישבתי על הקצה של הכסא ונהניתי מכל מילה. זאת למרות הנשימה הכבדה והנינוחה של האשה שישנה לידי. איזה יופי שיש מגוון כי ברור שלא הכל מתאים לכולם.
השחקנים:
נעם רובינשטיין – כד"ר משה קרוי – אמן רב תחומי מדהים! מדבר בקול חם ומשדר אמון, שר, רוקד סטפס, מתנועע בקלילות ובחופשיות. מולו בדיאלוג עמוק – יונתן לוי – המגלם את דמותו של דן בן אמוץ. דן היה מבין מעריציו הרבים. לרגע היה נדמה כי דן בן אמוץ עצמו מציץ על עצמו מלמעלה ומחייך בהנאה.נטע זייד – בתפקיד אשתו של משה – גאולה קרוי. מגלמת את הקסם והמשבר את האהבה ואת המוות ואת כל מה שביניהם. פרפורמרית ממדרגה ראשונה.
ההצגה המאד מיוחדת הזו משלבת הרבה מדיות. עיצוב חלל הוידאו שעיצב עודד הירש, אמן ויוצר בזכות עצמו בעל עין המיטיבה לדייק ולמטרה. יש מיזוג הרמוני בין קטעי הוידאו בדרך מגוונת. שימוש מושכל וקסום במסך סטטי מול תמונה נעה כמו קסם, בין שחור לבן לצבעוני, בין אפיוני הדמויות וגורלן.
ליאם לבנון – אחראי על הקסמים בהצגה. מאד במקום לטעמי מכיוון שהקסם עבורי כצופה שימש תפקיד גדול בייצוג המיסטיקה שאליה הגיע קרוי לאחר שהיגר לאוסטרליה ולהודו. קרוי התאבד בדירתו בתל אביב בודד כמו בכל ילדותו. למעשה הוא נעלם מחיינו כבמטה קסם בדיוק כשם שהופיע. ברגע אחד. אהבתי את השימוש בקסמים במהלך ההצגה. כל שימוש היה בדיוק הכלי המתאים באותו רגע.
התלבושות שעיצבה קרן פרץ תאמו את הדמויות ואופיין בעלילה המשפחתית והחברתית המורכבת של במת חיינו.
מעצב תאורה – ברוך (ברוכי) שפיגלמן הסאונד – ג'ניה לוס ותמוז אדלשטיין, הכוריאוגרפיה וההפקה של שירלי מרום – כל אלה חברו במרקם עדין ומושכל למיצג שמצליח להביא נושאים כבדים ברומו של עולם בקלילות ורוחניות המאפיינות את עולם הרוח והמחשבה בהן הכל אפשרי.
אין ספק שזו הצגה משכמה ומעלה הדורשת מהצופה הרבה מאד ידע קודם על מנת להבין את כל הניואנסים הדקים המצויים בכל פרט ופרט במהלכה. יתכן ולא כולם יאהבו אותה. כאמור, היו שישנו בה וכאלה שיצאו ממנה במשפטי זלזול בעולם הרוח. היא מיועדת לנישה של עולם הפילוסופיה, מדע, הפסיכולוגיה, פראפסיכולוגיה והמחשבה החופשית. יישר כוח!
הוספת תגובה