קלימט – כשאמנות ומדע נפגשים – זה מסחרר את החושים

הבניין תוכנן על ידי האדריכל היהודי גרמני, יוצא הדופן אלכסנדר ברוולד, עבור אקדמיה יהודית בישראל. המבנה משלב בין סגנון אקדמיות אירופאי לבין אלמנטים של אדריכלות ערבית ושילוב מוטיבים גיאומטריים, בהרמוניה וברוח ראשית המאה הקודמת. הבניין נחנך ב – 1925 ושימש את הטכניון עד 1985. לאחר מכן הפך למדעטק ולמוזיאון של היום. הסיבה להתבונן במבנה קשורה לקשר בין תוכן לצורה בין אמנות למדע ואולי לאחת החוליות המרכזיות המקשרות ביניהן, ארכיטקטורה.

גוסטב קלימט:

אמן אוסטרי, נולד ב 14 ביולי 1862. השני מבין שבעת ילדי המשפחה. אביו היה צורף אמן ואמו זמרת אופרה. גוסטב ושני אחיו ארנסט וגיאורג, בחרו בתחום האמנות והצטיינו בו. גוסטב, הקדיש את חייו לאמנותו. הוא צייר מדי יום במשך כמה שעות ולעיתים עבד בו זמנית על כמה עבודות במקביל.

תולדותיו והתמונה הרחבה:

התערוכה נפתחה בכניסה לאולם אפלולי בו תלוי לוח שחור ועליו כתוב בלבן בכתב צפוף בעברית ובערבית. למרבה הפלא, הלוחות הללו, המושקעים כל כך בהמון מחקר ומידע מקיף על אודותיו של קלימט כאדם ובמיוחד כאמן בהקשר התרבותי באותם הימים – לא נגיש לקריאה למבקר הסקרן – וחבל. קשה לעמוד כל כך הרבה זמן ולהתעמק בכתוב, המרתק לטעמי. קריאה בחושך קשה אף יותר, הגובה לא מתאים לילדים שעבורם במיוחד עוצבה התערוכה ובטח לא להורים שילדיהם מאבדים סבלנות ברגע. של לדבר על הנגשה. הלוחות היו תלויים בגובה שאינו מותאם לא לילדים ולא לאנשים בכסאות גלגלים. מעל כל לוח הוצגה רפרודוקציה קטנה יחסית שאף היא היתה מוארת באור שלא היטיב עמה. אני מבינה שהתמונה ייצגה את הנושא בו עסק הכתוב בלוח. רעיון נהדר שהלך להערכתי לאיבוד באפלולית.

הנשיקה – תלת מימד:

עוצמה אמיתית ניכרה בציור המפורסם של קלימט שפורק לגורמים והוצג כסדרה של מוביילים על רקע אורקולי מתחלף. ההברקה הגדולה שהיתה חסרה בהתחלה – כמה ספסלים בחזית המיצג שאפשרו למבקרים להתרשם מהמיצג הרב ממדי הזה בכל תפארתו. זו המנוחה חשובה לפני ההמשך. כל זה מואר באופן הממוקד ביצירה ומסביב עדיין אפלולית, שהעיניים אט אט מתרגלות אליה ומתחילות לחוש בנוחות הולכת וגדלה. עכשיו חוש הראיה משתחרר מהמצוקה של האפלולית ומפסיק לשווע לאור. מזכיר במקצת את "משל המערה" של אפלטון. מי שחי במערה חשוכה – לא יודע על קיומו של האור.

מנהרה של אור זהב:

בתפנית חדה ובלתי צפויה בעלילה, ניצבנו בפני מנהרה מוצפת באור יקרות מוזהב. שני צידי המנהרה קרנו דרך קירות שקופים. מאחורי הקירות תלויים מוביילים של אלמנטים גיאומטריים מתוך ציוריו המפורסמים של קלימט. אותם קישוטים או תכשיטים צבעוניים, המעטרים רבים מציוריו הגדושים בצבעים שונים ובשימוש במוטיב הזהב. עמדתי שם נפעמת דקות ארוכות וכל מי שהגיע מתוך האפלולית הגיב בקריאת התפעלות. השמחה של חוויית האור. כולם נעצרו לרגע, מצמצו בעיניהם, שחררו קריאה של שמחה והדבר היחיד שילדים ומבוגרים עשו היה  לראות את עצמם משתקפים הקירות האור. לזהות שוב את עצמם באור והמפתיע ביותר היה לראות את ההשתקפות כאילו הם צויירו בידי האמן גוסטב קלימט! חוויה מופלאה.

העולם החשוך חוזר:

המנהרה הזהובה מובילה לעוד מערה חשוכה אפילו יותר רק שהפעם האלמנטים הצבעוניים מסתובבים 360 מעלות ובמהירות יחסית כזו שגורמת לחושים להתערפל ולשיווי המשקל להתערער. הילדים עשו אחד משני דברים – חיפשו וילון שחור וברחו לאולם הבא או התיישבו או נשכבו על הרצפה כדי לחוש וודאות ויציבות. מה שקורה כשילד שוכב על רצפת מיצג כזה האלמנטים מוקרנים על גופו והוא הולך לאיבוד. במצב כזה שבו לא ניתן לסמוך על החושים משהו אחר מתעצם וחוש אחר ולא מוכר מקבל שליטה. 2 ילדות שכבו על הרצפה ולא ראיתי אותן כי הן הפכו לחלק ממנה. רק חוש אחד שנדרך, ממש הציל אותי מלדרוך או למעוד עליהן. בכמויות האנשים והילדים שהציפו את התערוכה, זה רק נס שהכל הסתיים בשלום. ממליצה להבא לבחון מרכיבי בטיחות במיצגים מסוג זה.

שפת הים הוירטואלית:

באולם ענק שבו כסאות ים מעץ, כמו של פעם עם בד צהוב ולוגו של תערוכת קלימט, מוזיקה מתנגנת וכל הקירות מציגים מיצג אורקולי קסום. מוזיקה קלאסית ברובה, דברים שזורמים ונוזלים על הרצפה והקירות. שילוב אלמנטים של המציאות הטבע אלמנטים רבים מכל ציוריו ורישומיו של קלימט. אפשר היה לשבת שם שעות. חוש הזמן הולך לאיבוד ובמשך  שעה אין אף אלמנט שחוזר על עצמו או לפחות לא בכיוון של קיר זה או אחר אחר. בהתחלה עוד סובבתי את הראש לכל הכיוונים אך זה מעייף. הגוף נח ממאמץ פיזי, אך החושים מוצפים שוב ושוב ללא הפסקה. לטעמי מציף מדי.

מציאות מדומה:

חדר שבו במשך 8 דקות בערך, רואים במשקפי תלת מיימד של מציאות מדומה, רואים כל מיני יצירות מפורסמות שכביכול אתה מסתובב סביב התמונה או היא מסתובבת סביבך. היה צורך להפנות את הראש פיזית לכיוון אחר כדי לראות למשל צד אחר של התמונה. למשל תמונת "חיים ומוות" החיים היו בצד אחד והמוות בצד האחר. אך אם לא הפנית את ראשך לצד זה לא היית יכול לראות אחד מהם.

תקצר היריעה:

יש עוד הרבה לספר על מדעטק חיפה ועל 600 תערוכות הקבע האחרות שבו. המקום עצמו הוא התגלמות המפגש בין מדע לאמנות. הכתבה התמקדה רק בתערוכה מתחלפת אחת על יצירתו של גוסטב קלימט. המחשבה המעמיקה שהושקעה, התכנון. הביצוע ויצירה הדיגיטלית והתלת מימדית כמו גם המיצגים האחרים, החוויה הרב חושית העוצמתית והמציפה. מתאימה יותר לדור צעיר. השאלה מה היא אמנות או מה הוא מדע ואיפה אחד מתחיל ונגמר היכן האחרת מתחילה ונגמרת היא נצחית כמו ימי יצירת העולם והתשובה של קלימט: בנשיקה זהובה.