במאמר זה ננסה לסקור את התהליכים שקרו לנו בתקופת הקורונה מנקודת מבט לא שגרתית, וכיצד ניתן להתמודד איתם.
קורונה = פחד מוות
זוכרים את תחילת הקורונה? ברגע אחד השתנו חיינו מ-100 ל 0. מוודאות (לכאורה) לכאוס מוחלט.
מייד נכנסה לפעולה מערכת ההישרדות שלנו: fight or flight – היא המערכת הסימפטית, המפרישה הורמונים של דחק-סטרס: קורטי זול, אדרנלין, אלה שמכינים את הגוף שלנו למצב חירום ולבריחה. המערכת הזו מעולה למצבים ספציפיים: בריחה מאיום חיים נקודתי, כמו תאונת דרכים חלילה, או שודד שרודף אחרינו, או נפילה לבור…. במקרים כאלה תפקיד המנגנון ההישרדותי הזה להציל אותנו והוא חיוני, כאמור, להישרדותנו.הבעיה היא, שכשמצב כזה נמשך שנתיים, כשאנחנו מרגישים בסכנת חיים זמן רב כל כך, על בסיס יומיומי – אז נוצרת בעיה.
מה קורה בגוף שלנו במצב כזה?
ראשית כל, כשמערכות החירום בגוף שלנו מופעלות, כשהמוח שלנו מפעיל מצב הישרדותי, כל המערכות שאינן חיוניות – מושבתות, כדי שכל האנרגיה שלנו תהיה מכוונות לבריחה והישרדות.
אילו מערכות נמצאת בין המערכות שאינן חיוניות להישרדות? מערכת הרבייה, מערכת העיכול, ונכון – גם מערכת החיסון.
כלומר, בתקופה בה אנחנו צריכים אותה שתהיה חזקה כמה שיותר – היא דווקא מוחלשת.
אגב, מבחינת המוח זה לא משנה אם הוא נמצא במציאות מסכנת חיים, או רק חושב עליה: המוח מזהה מחשבה על סכנה קיומית כסכנה קיומית, ואותו פרוטוקול הורמונלי של הורמוני דחק מופרש, גם אם כרגע אנחנו בריאים ולא נמצאים בסכנה.
כלומר, כל אלה המקפידים להיות מעודכנים בחדשות, שומרים על הפרשה רציפה בגוף של הורמוני הדחק (בייחוד במדינה כמו שלנו בה יש חדשות אחת לשעה) , והחלשה לאורך זמן של מערכת החיסון. אגב, גם אלה שעושים בינג' של סדרות או סרטי אפוקליפסה, אלימות או אקשן – שומרים על אותה רמה של הורמוני דחק בגוף…
בנוסף לסטרס המתמיד בו אנו נמצאים, נוסף במחלה זו משתנה משמעותי שמוסיף עוד נדבך ללחצים: מוטיב האשמה החברתית. מעבר לסכנה שיקרה לי משהו, אני עלול לסכן אחרים, וזה לפעמים אפילו מרגיש יותר גרוע, בייחוד כשמדובר באנשים קרובים, בייחוד בתרבות וחברה יהודית כמו שלנו, שרגילה להטיל רגשי אשמה על אחרים: למה לא אכלת? מה את עושה לאמא שלך? למה לא נזהרת והדבקת אותי???
האשמה הזו משתקת. היא קשה מנשוא. ואיתה מגיעה תחושת דחייה חזקה. כל תינוק שנולד רוצה להרגיש שייך ואהוב, זה בסיס ההוויה שלנו. בארץ קטנה כמו שלנו, להרגיש דחוי זה בלתי נסבל.
כדי להוסיף שמן על המדורה, הקורונה שינתה את ההגדרות של כל מה שאנחנו מכירים:
וירוס – חיה תמימה ולא מזיקה יותר מדי, שהפתרון אליה היה פעם "ללכת הביתה, לנוח, ולחכות שיעבור" . כאן אנחנו נתקלים בווירוס מזן חדש, מסכן חיים.
קבוצת סיכון – אנשים מעל גילאי 60 ואפילו 50, בריאים לגמרי, מוגדרים בקבוצת סיכון! פתאום התפיסה שלהם את עצמם משתנה, הם הופכים להיות סטטיסטית פגיעים בריאותית, מה שמעודד אותם להתנתק פיסית מהאהובים ביותר: בני משפחה צעירים, נכדים, מערכות תומכות כמו מועדונים, מקומות עבודה ועוד. הבדידות גדלה עם הגיל ועם הסיכון והפחד מהדבקה. והיא עושה שמות ומגדילה את החרדה, את הדיכאון, וכך על הדרך – מחלישה את מערכת החיסון…..
מוסד הרפואה, המוסד היציב והנערץ ביותר במדינת ישראל, התערער לחלוטין בתקופה הזו: בפעם הראשונה אין לו תשובה מוחלטת. כיוון שמדובר במחלה חדשה ולא מוכרת, הרופאים מתבססים על השערות מושכלות וגם לא כולם מחזיקים באותה אמת, ומסתבר שגם החיסון לא מגן עלינו באופן מוחלט …. אז אם הרופאים לא יודעים – איך אנחנו נדע מה נכון? על מי נוכל לסמוך???
שילוב הדברים האלה הופכים את המשבר הזה לבלתי אפשרי. מה גם שהכל מלווה שתחושה של חוסר ודאות, חוסר אונים וחוסר תקוה , כי אין לזה סוף ולא רואים את האופק, או בכל פעם שאנחנו חושבים שאנחנו רואים אותו – הוא מתרחק שוב…
הקורונה כהזדמנות – איך צומחים מתוך משבר
הדרכים הממלכתיות להתמודדות עם נגיף הקורונה ידועות לכולנו: חיסונים, בידודים, מסיכות, צמצום מגעים. לא הרבה מדברים על הדרכים הלא פחות חשובות בהן נוכל לפעול למען עצמנו, לבחור כדי לחזק את גופנו ונפשנו במערבולת המסחררת של התקופה ההזויה הזו, להחזיר לעצמנו את השליטה.
את המצב לא נוכל הרי לשנות, אבל כן נוכל לשנות את התפיסה שלנו אותו, את החוויה הפנימית שלנו אל מול המצב, וכך את חוזק וחוסן הגוף והנפש שלנו.
הנה כמה עצות וטיפים לחיזוק הגוף והנפש:
האמינו בדרך בה בחרתם:
התחסנתם? האמינו שהחיסון ישמור עליכם ממחלה קשה.
דברו וחפשו את המקרים האופטימיים והחיוביים של אלה שעברו את המחלה בקלות או הבריאו מהמחלה, ולא את סיפורי הקטסטרופה שמעלים את הורמוני הדחק בגוף….
השקיעו את האנרגיה לא במה שמאיים עליכם אלא במה אתם יכולים לעשות למען עצמכם.
אתם בריאים בדרך כלל? האמינו שהגוף שלכם מספיק חזק וחכם כדי לרפא את עצמו. מחקרים הוכיחו שאנשים שלא האמינו בגופם התאוששו לאט יותר ממחלות.
ליאור כלפון הוכיח כשהיה חולה בקורונה בגל הראשון או השני, שלמרות שהיה במצב לא פשוט והתקשה לנשום, באמצעות האמונה שלו בגופן, באמצעות טכניקות תודעה בהן דמיין את עצמו בריא, באמצעות מדיטציות – הוא בסופו של דבר התאושש ויצא מהחולי למרות חומרתו.
מערכת חיסון בריאה בגוף בריא
נצלו את ההזדמנות הזו של המגיפה כקריאת השכמה לחיזוק הגוף שלכם: איכלו מסודר, איכלו את אוכל המזין את גופכם ולא רק משביע או גורם הנאה, הורידו את כמויות המתוק והפחמימות הריקות, הקפידו להזין עצמכם במספיק ויטמינים ומינרלים (ויטמין D הוא רק אחד מהם), שתו מספיק נוזלים, עשו ספורט 2-3 פעמים בשבוע, הקפידו לפחות על 7 שעות שינה בלילה. אם תשימו את הגוף שלכם במרכז, תשפרו במו ידיכם את מערכת החיסון וכך הסיכוי שתיפגעו מכל וירוס שיגיע יקטן משמעותית!!
כמו כן, תוכלו להשתמש גם בתוספים מחזקים באם תחלו, עובדה שיכולה לעזור לכם לעבור את המחלה בקלות יתרה! החומרים המחזקים בעת מחלה ויראלית הם: ויטמין D במינון גבוה, ויטמין C – לפחות 1000 מ"ג, קוורצטין ואבץ. שילוב מוצלח של כל אלה יעזור לכם לעבור את החורף בשלום.
פרוטוקול הורמונלי מרגיע וחיובי
הזינו עצמכם במידע מרגיע: כבו את החדשות והחליפו אותם בסיפורים חיוביים, עשו בינג' על סדרות מתוקות כמו אמילי בפריס או קומדיות, שיעלו את ההורמונים החיוביים שלנו בדם ויחזקו את מערכת החיסון.
הימצאו עם האנשים שאתם אוהבים, זה יזין אתכם באוקסיטוצין – הורמון האהבה וההתקשרות השומר עלינו. האהבה הוכחה מחקרית כשומרת על בריאותנו הפיסית והנפשית, כמו גם על מערכת החיסון שלנו, וזו ששומרת על אורך חיים ארוך יותר. הורמון האוקסיטוצין, הוא הורמון הקשר, גם מוריד בגוף את רמות הקורטיזול – הורמון הדחק, וכך מחזק את מערכת החיסון.
העלו את מינוני המגע שאתם חווים מיקיריכם: אין דבר מרפא וחשוב יותר להרגעה וחיזוק מחיבוק, המפריש אוקסיטוצין ודופמין, ההו. אפשר גם להיתמך בטיפולי מגע כמו רפלקסולוגיה, עיסוי ושיאצו.
ברגע שההורמונים החיוביים נמצאים אצלנו בגוף, כל המערכות שלנו עובדות באופן יעיל יותר, לכן אנשים אופטימיים יותר חולים פחות, כי מע' החיסון שלהם חזקה יותר. אופטימיות תתרום גם לתחושת היציבות גם בתקופה ככ לא ודאית, לכן חשוב גם להיעזר במדיטציות ש"ינקו" קצת את התודעה ויפנו מקום לתהליכים חיוביים (אגב, ניתן לפתח אופטימיות ביתר קלות כשצורכים פחות חדשות….)
דמיינו סוף טוב
אמרנו שהפרוטוקול ההורמונלי שלנו בגוף מגיב למחשבה כאילו היא אמיתית, אז למה שלא ננצל זאת לטובה? דמיינו את הזמנים שאחרי הקורונה, את השקט, את החופש, את השלווה, את השיגרה. זה יעודד שוב את הפרוטוקול ההורמונלי החיובי, את היציבות והשפיות, וכך נוכל לייצר לנו חווית מציאות אחרת. הרי חייב להיות סוף טוב לכל זה בסוף 😊
בברכת בריאות שלמה ולשווה לכולנו
ענת הראל מיטל – מטפלת רגשית ותודעתית, ועינת ברקן – רפואה סינית ויפנית, רשת ג'ונו360
הוספת תגובה