אנחנו פותחים בשתי צילבות. שתי קצוות הארץ כך ולא פחות. טרם נכנס למסלול שעוברות הצילבות כמו בכל סוף רומנטי הוליוודי זה לא רק שהצילבות הופכות לחברות נפש קשורות האחת לשניה בכל נימי נפשן, הן מצילות האחת את השנייה ואפילו נטמעות באופן חלקי האחת בשניה. נפתח בצילבות שהניגוד ביניהן עובר כחוט השני בכל התנהלותן. כך למשל, שפת הדיבור בעוד האחת מדברת שפה ארכאית, השנייה מדברת שפה עכשווית 2024. בעוד לאחת עוקבים זה באינסטגרם, לשניה עוקבים, הם אלה שעוקבים אחריה הלכה למעשה. כמדומני בהיחבא, יש פה גם מערב מזרח, בעוד אחת שרה באידיש, השנייה אסלית אמיתית. בעוד אחת לבושה במיטב מחלצותיה, השניה מרושלת בתלבושתה.
>>>חמת גדר: מקלט החורף המופלא…
תקלות החיים, מביאות האחת לזרועותיה של השניה. כך למשל, השחקנית המבוגרת (מרים זוהר ) עומדת בפני סוף הקרירה, מבחינתה זה להיות או לחדול. האם תקבל להיות כוכבת דה פקטו במחזה האחרון של חייה, או נועדה היא לכליה, ואין טעם לחייה. השחקנית הצעירה ( מיה לנדסמן ), גם היא הולכת לאיבוד בין חייה הפרטים ( אלכוהול ובבלגן בפאב "הצרבת" ), לבין חייה המקצועיים, שם היא מאבדת את תפקידה לשחקנית אחרת, ולפתע כל יעודה להיות לעזר לשחקנית מבוגרת, בדמי ימיה.
נדמה לי שהכוכבת הגדולה של ההצגה היא מיה לנדסמן, שבאישיותה הכריזמטית, רוח הנעורים, כובשת את הבמה. כמובן שמרים זוהר, ראויה לכל שבח, גם על משחקה, וגם על עמידתה בקצב של מיה. סוף טוב הכל טוב, לאחר דרך חתכתים, עם מהמורת החיים, גם כל אחת מהצילבות באות על סיפוקן, מרים זוהר, בעזרתה האדיבה של מיה, מצליחה לעבור ההצגה בשלום ( מיה לוחשת לה באוזניה את כל המילים. אגב האוזניה כונתה בפי מרים "צופציקים", עוד ביטוי נחמד לפערי הדורות ). גם מיה לא רק נהנית מהעבודה המשותפת עם מרים, אלא גם מקבלת את תפקידה בתאטרון בחזרה, וזוכה לעדנה מסוימת בחייה הפרטים.
כמדומני שהאולם שהיה מלא מפה לפה, קיבל את אשר ציפה לו, ונראה שהקהל נהנה, והעריך עד מאד במיוחד את שתי הגיבורות.
מאת אריאל דרור, עו"ד ( מומחה בדיני משפחה ), כתב תרבות.
הוספת תגובה