אני גרופית נאמנה של היריד הזה מאז השקתו, כבר למעלה מעשור (חוץ משנת הסגר כשהגרסה הדיגיטלית לא עשתה לי את זה). מעניין לראות איך בכל שנה הוא תופס יותר ויותר קהל: היום אחר הצהריים, התור הסבלני (!) שהשתרך לעבר הכניסה היה מיצג אמנותי בזכות עצמו.
הפרספקטיבה מאפשרת גם להבחין איך הוא התפתח מיריד אליטיסטי שדרש שיווק ופנה למיעוט חובבי ומוקירי אמנות והפך ברבות השנים לחוויה אקלקטית – גם אמנות, גם יריד מסחרי, חידושים בעיצוב לצד ביתנים מוכרים למדי וגם ובעיקר, בילוי עירוני עממי שמתאים ומושך את כ-ו-ל-ם. יחד עם היתרונות הברורים של קידום וחשיפה של אמנים ומעצבים ישראליים וריבוי הנקודות האדומות על הקירות (למרות המחירים הפנטסטיים!), חייבים לקחת בחשבון צפיפות רבה, וקושי להתעמק במה שרואים.
בפועל, אנחנו במין חוויה של גירוי חושי שקשה למקד אותה. ובכל זאת, כדאי לשים לב לכמה מהאמנים. בגזרת הגלריות: החל בפריד אבו שקרה, ובכמה שכניו לקירות, דרך העבודות הנהדרות של דדה וניצן מינץ שעשו את דרכם מהרחוב ומיוצגים כעת בגלריה זימאק, ביצי הדינוזאורים של מרתה ריגר, ונדין בר נוי מבית הספר לאמנות במכללת ספיר.
בין האמנים הצעירים אפשר לראות הרבה התייחסות לבדים, ולרקמות לצד צילום והיפר ריאליזם – בולטים למשל, דנה כהן, קטיה ליפשין, יום עומר, יעל סרלין ודנה מנור כהן שאפשר להכתיר כבר כאהובת הקהל – כמעט כל העבודות על הקיר שלה נמכרו והיריד עוד בעיצומו.
בתחום העיצוב, לצד המסכות המוכרות והאהובות של צחי נבו, יש ביתנים צפויים כמו סאגה ואסופה, שהן חנויות למעשה, אך עושות חשק לקנות למישהו אהוב מתנה. ויש גם כמה אלמנטים מקוריים וחדשים כמו האריחים של טסלר מנדלוביץ וגופי התאורה של המעצבת חן תעוז בשיתוף האורגת זיוה אפשטיין, שנטוו ופוסלו במיוחד עבור היריד.
כדאי מאד להצטייד בכרטיסים מראש, תו ירוק, ולא להתעקש על חנייה קרובה, כי אין סיכוי.
קטלוג צבע טרי 2021: https://catalog.freshpaint.co.il/
היריד פתוח עד יום ג' השבוע.
מאת: רונית הבר
הוספת תגובה