פרשת תזריע

הפרשה נפתחת בפסוקים:  "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ תִּטְמָא׃ וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ׃".

הפרשה פותחת חטיבה חדשה העוסקת בדיני טומאה וטהרה של האדם. בחיי האדם ישנם מצבים של טומאה בשל סיבות שונות כפי שנדון בהמשך. באופן כללי יש לציין כי מאחר ולצערנו הרב אין לנו בית מקדש, אז חלק ניכר מדיני טומאה וטהרה אינם חלים מכיוון שאין לנו כהנים שיקריבו קורבנות ויטהרו אותנו. נוצר מצב שכולנו בבחינת טמאים עד שלעתיד יבוא יבנה, בע"ה, בית המקדש השלישי ונוכל להיטהר.

לפני שנתחיל נציין כי הרמב"ן (רבי משה בן נחמן ) רמז  בספרו "תורת השם תמימה" שהפרשה הנוכחית סמוכה לפרשה הקודמת, בה דנו על בעלי חיים טהורים וכאלו שהם טמאים, והסמיכות בין שתי הפרשות באה להצביע על הקשר בין המזון שאוכלים ההורים לבין טיב הילדים שיוולדו להם. במידה וההורים אוכלים מזונות טמאים, הדבר  משפיע לרעה על ילדיהם ואוטם את ליבם מבחינה רוחנית.

הפרשה הקודמת, פרשת שמיני, הסתיימה במה שאסור להכניס לפה. לעומת זאת, מחלק זה של הפרשה הנוכחית, פרשת תזריע, וכל הפרשה הבאה, פרשת מצורע, עוסקים במה שאסור להוציא מהפה, כלומר, רכילות ולשון הרע. בדרך כלל, קוראים בבית הכנסת את שתי הפרשות תזריע ומצורע ביחד.

>>> כוחו של חיוך 

הנושאים הנידונים בפרשת תזריע:

• טומאת היולדת
• טומאת הצרעת
• דיני המצורע
• צרעת הבגד
• טומאת היולדת

בעקבות חטא עץ הדעת, חווה נתקללה "בעצב תלדי בנים", ולפיכך כל אישה שילדה בן או בת היא טמאה. עליה להמתין תקופה מסוימת ולאחריה עליה להביא קורבנות לכפר על חטאה של חווה. לאחר מכן היא חוזרת להיות טהורה.

ישנם שני מצבים:

• לידת בן

לאחר לידת בן האישה טמאה לבעלה שבוע ימים ולא יכולה במשך שלושים ושלושה ימים להיכנס לבית המקדש ולאכול מהקורבנות, ככתוב:"  וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ תִּטְמָא׃ וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ׃ וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל־קֹדֶשׁ לֹא־תִגָּע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד־מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ׃." לאחר שהיא טובלת במקווה היא חוזרת להיות טהורה לבעלה.

ברית מילה

כאן מוזכרת שוב מצוות ברית המילה, ככתוב: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ":. נקודה חשובה היא המצוינת במסכת שבת קל"ב, א היא שיש לימול את התינוק אפילו אם זה בשבת. כלומר, אם היולדת ילדה לידה רגילה, אז רק מילה בזמנה דוחה שבת. אם היולדת ילדה בניתוח קיסרי, אז המילה לא דוחה את השבת. גם אם האישה התגיירה לאחר הלידה, המילה לא דוחה את השבת. כמו כן, מצוות המילה נעשית ביום ולא בלילה. המילה היא מן החמורות ביותר שבין כל מצוות עשה, כי על אי קיומה יש עונש כרת.

• לידת בת

לאחר לידת בת האישה טמאה לבעלה שבועיים ולא יכולה במשך שישים ושישה ימים להיכנס לבית המקדש ולאכול מהקורבנות, ככתוב: "וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה:". לאחר שהיא טובלת במקווה היא חוזרת להיות טהורה לבעלה.

לאחר סיום ימי הטהרה על האישה להביא כבש לקרבן עולה ויונה או תור לקורבן חטאת ואז הכהן מכפר עליה והיא חוזרת להיות טהורה: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן: וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה:".

• טומאת צרעת

צרעת בגוף

הצרעת היא נגעים שהופיעו על עור האדם, היא מטמאת את האדם ונושאת מסר. לפי התיאורים המופיעים בתורה וכן לפי דברי חכמים, הצרעת היא לא המחלה כפי שידועה היום מבחינה פיזית, אלא היא מחלה הבאה לתת סימן לאדם שמשהו לא תקין בהתנהגותו. במקרה של צרעת הקב"ה מצווה על האדם להגיע לכהן (ולא לרופא): "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים:", וזאת מאחר שמדובר בענייני קדושה ולא עניין רפואי גרידא. על האדם שלוקה בצרעת לפרוש לפרק זמן מן הציבור עד שיטוהר: "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ: וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים:".

החכמים הסבירו שמי שלקה בצרעת היו בדרך כלל אנשים גאוותנים, אנשי שחטאו בלשון הרע ורכילות, וכן אנשים שבדיבוריהם ו/או במעשיהם נכנסו לתחום שלא שלהם, במיוחד אל הקודש ומי שעוסק בו.

כאמור, נגעי הצרעת הגיעו בשל חטאי האדם. הכהן היה מנחה אותו מה לעשות, איזה קורבן עליו להביא כדי להיטהר ולשוב לחברה. עצם הפרישה מן החברה וההתבודדות מאפשרת לאדם לעשות חשבון נפש נוקב עם עצמו ובאופן זה ידע האדם במה חטא וכך יכול היה לתקן את דרכיו ולשוב בתשובה.

שאלה: מדוע נקרא מי שלקה בצרעת בשם "מצורע"?

תשובה: אדם שבעיקר חטא בלשון הרע, רכילות, צרות עין, גאווה וגסות רוח נקרא מצורע מלשון: "מוציא שם רע".

הצרעת יכולה להופיע אצל אדם בריא שחטא ואז יופיעו הנגעים בגופו. היא יכולה להתפתח גם בעקבות דלקת או מכה שהוא קיבל ואז נוצר פצע מעצם החימום בעור. פצע זה נקרא: שחין, ככתוב: "נֶגַע צָרַעַת הִוא בַּשְּׁחִין פָּרָחָה:". הצרעת יכולה להתפתח גם מכוויה, ככתוב: "צָרַעַת הִוא בַּמִּכְוָה פָּרָחָה".

 צרעת בשיער

ישנם מצבים שהצרעת מופיעה במקום גדילת השיער, כלומר, השיער נושר ואז מופיעים נגעי הצרעת. מצב זה נקרא: נתק מאחר שהשערות מתנתקות מן הגוף: "וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן: וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק הוּא צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא:".

צרעת בקרחת או בגבחת

גבחת – אדם ששערות ראשו נשרו בחלק הקדמי.

קרחת – אדם ששערות ראשו נשרו בחלק האחורי.

נגעי הצרעת יכולים להופיע לאדם בגבחת או בקרחת וההתייחסות אליהם היא לא כאל נתק אלא כצרעת העור מאחר שבגבחת ובקרחת השיער נשר עוד קודם לכן: "וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּו:".

• דיני המצורע

מהם הדינים החלים על המצורע?

"וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע:"

• עליו לקרוע את בגדיו: "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים".
• נאסר עליו להסתפר: "וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ".
• עליו לנהוג סימני אבלות ולכסות פניו מלבד עיניו: "וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה".
• אם מתקרבים אליו, עליו להגיד שהוא טמא: "וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא".
• ישב מבודד מחוץ למחנה: "כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ".

נשאלת השאלה: אם הצרעת היא לא מחלה מדבקת, אלא באה בהשגחה פרטית על האדם מאת הקב"ה בעקבות התנהגות לא הולמת, אז מדוע על האדם המצורע לשבת מחוץ למחנה לבדו מבודד מאנשים טמאים אחרים?

התשובה: חז"ל מסבירים שמאחר שהאדם דיבר לשון הרע וגרם לריחוק בין אנשים אחרים (בין איש לרעהו, בין איש לאשתו), אז הוא ייענש מידה כנגד מידה ואנשים יתרחקו ממנו. כך האדם ירגיש על בשרו, תרתי משמע, מהן תוצאות מעשיו, יתחרט על מעשיו, יעשה תשובה ויוכל לשוב לחברה כשהוא מתוקן מבחינה מוסרית.

לסיכום עניין צרעת הגוף, באופן כללי, מדובר באדם יהודי שחטא, בדרך כלל, בלשון הרע. הוא ניגש לכהן שלפי הנגעים מכריז עליו שהוא טמא. האדם מורחק לפרק זמן של שבוע ולעיתים אף יותר. האדם נמצא בבידוד הגורם לו לעשות חשבון נפש בנוגע להתנהגותו – זהו תהליך התשובה. לאחר מכן הוא עובר תהליך של טהרה על ידי טבילה של גופו ובגדיו במקווה והבאת קורבנות ובסיומו הוא רשאי לחזור לחברה.

• צרעת הבגד

"וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים: אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר אוֹ בְעוֹר אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר: וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר נֶגַע צָרַעַת הוּא וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן: וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים:".

ישנם מצבים שמופיעה צרעת על הבגד. הסימנים הם צבע ירוק חזק או צבע אדום חזק. במצב כזה, על האדם להראותה לכהן. הכהן מוציא את הבגד להסגר של שבעה ימים. במידה והנגע התפשט, הבגד טמא, ואז חייבים לשרוף אותו. במידה והנגע לא מתפשט, יש לכבס את הבגד במקום הופעת הצרעת ולבודד את הבגד לשבעה ימים נוספים. אם למרות הכיבוס נגע הצרעת נשאר ללא שינוי, יש לשרוף אותו, אך אם הנגע נעלם, יש להטבילו במקווה ואז הוא חוזר להיות טהור. במידה והנגע דהה, אז רק קורעים את החלק בבגד עם הנגע ואותו שורפים. אם בכל זאת הנגע יחזור, אז צריך לשרוף את כל הבגד.

הרעיון בצרעת הבגד הוא לתת התראה לאדם שיבדוק את התנהגותו בטרם יקבל צרעת על גופו, ולכן צרעת הבגד נחשבת לקלה יותר מאשר צרעת בגוף.

מהם המסרים בפרשה?

• נגע אותיות ענג, אם יעשה תשובה יהיה לו עונג, וזהו שאמר הכתוב:  והנגע לא הפך את "עינו"שהע' תהיה בראשונה.

• צרעת אותיות עצרת, שיעשה תשובה, ויהיה לו חג.

• הנגעים באים בהתראה: בתחילה על הבית, ואח"כ על הבגד, ואח"כ על גופו (דעת זקנים).

• בעניין לשון הרע ורכילות הכירו חכמי ישראל לדורותיהם בחומרתן הרבה ביותר. לדעתם, לשון הרע הורגת שלושה: את מי שמרכל, על מי שמרכלים ואת מי ששומע את דברי הרכילות: "לשון הרע הורגת שלושה: האומרו, והמקבלו ושנאמר עליו" (דברים רבה ה,י ; תנחומא חוקת ד). הם הישוו עבירה זו לשלוש עבירות חמורות ביותר: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות (מדרש שמואל ז,יב; עירוכין ט"ו, ב).

• רבן גמליאל אמר לטבי עבדו שיביא לו בשר הכי משובח והביא לו לשון של בהמה. פעם אחרת אמר לו להביא בשר הכי פשוט והביא לו גם לשון של בהמה, שאל אותו רבן גמליאל וכי לשון הוא בשר משובח וגם בשר פשוט הלא זה סתירה? וענה לו שהלשון יכול לשמש גם לטוב וגם להיפך, וזה שכתוב החיים והמוות ביד הלשון.
• פרנסה אותיות פה רסן.  מי שרוצה פרנסה שירסן את פיו.

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

 טעמו וראו כי טוב ה'

 בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א.