הפרשה נפתחת בפסוקים: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב–שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם".

הנושאים הנידונים בפרשת שמות:

• תחילת השעבוד של בני ישראל במצרים
• לידת משה רבינו
• משה גדל בארמון המלך
• משה בורח למדין
• הסנה הבוער
• משה חוזר למצרים
• משה ואהרון מתייצבים מול פרעה

 תחילת השעבוד של בני ישראל במצרים

תמונת מצב:

כאמור, כשבני ישראל ירדו למצרים הם מנו 70 נפש: "וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב–שִׁבְעִים נָפֶשׁ".  התורה מתארת שיוסף ואחיו יחד עם כל בני דורם נפטרו: "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. " 

כפי שבפרשה הקודמת הקב"ה הבטיח ליעקב שהוא יהפוך אותו לעם גדול: "אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְבָרֶךְ, אֹתִי וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ, וּנְתַתִּיךָ, לִקְהַל עַמִּים" כך הקב"ה מקיים את הבטחתו בפרשה זו ובני ישראל מתרבים מאוד כך שבכל לידה היו נולדים 6 ילדים: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ–בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם. "

וישרצו. אומר רש"י שהולידו ששה בכרס אחד, ומסבירים שזה רמוז בפסוק שכתוב 6 לשונות: פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד.

בדרך כלל כל הנולדים עם תאומים או יותר המה חלשים, והנס היה שהיו חזקים שנאמר ויעצמו.

הדעות חלוקות האם במצרים קם מלך חדש או שמדובר באותו מלך, שגזר גזירות חדשות: "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף". איך ניתן בכלל לא לדעת מי זה יוסף, האדם שהציל, בעזרת השם, את מצרים מרעב כבד שיכול היה לחסל את מצרים אם לא היו נערכים לכך באופן שיטתי, סדור ורחב היקף. כך או אחרת, הריבוי העצום של בני ישראל מעורר דאגה בארמון המלוכה ושם מנסים לטכס עצה איך להתמודד עם המצב החדש. החשש היה שבעת מלחמה עם אויבי מצרים, בני ישראל יתמכו באויבים מבפנים וכך מצרים תיפול: " וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ".

הפתרון של פרעה:

שלב ראשון:

שיעבוד פיזי של בני ישראל: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם" לצורך בניית ערי אוצר בצורות הנקראות: פיתום ורעמסס: "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה–אֶת-פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס."

פתום ורעמסס. למה נקרא פתום פי תהום, רעמסס רע מסס, שפרעה רצה לשבור את רוחם של ישראל ונתן להם לעבוד במקום ששוקעים הבניינים כדי שלא יהיה להם סיפוק בעבודתם.

רק דבר אחד המצרים לא הבינו: אם הקב"ה החליט דבר כלשהו, מי שמתנגד לכך, בסופו של דבר יהיה זה שיגרום לדבר להתגשם!

פרעה אומר: " פֶּן-יִרְבֶּה"

הקב"ה אומר: " כֵּן יִרְבֶּה"

לא עוזר לפרעה כמה שהוא מנסה לענות את בני ישראל, הם הולכים ומתרבים: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ; וַיָּקֻצוּ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. "

המצרים מעבידים את בני ישראל בעבודה קשה ומפרכת ביותר: "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה–אֵת, כָּל-עֲבֹדָתָם, אֲשֶׁר-עָבְדוּ בָהֶם, בְּפָרֶךְ."

שלב שני:

לפרעה היו אנשים שעסקו בחיזוי העתיד על פי הכוכבים, והם נקראו: איצטגנינים. הם אמרו לפרעה שעתיד להיוולד לבני ישראל מושיע זכר, ולכן פרעה תיכנן להרוג את הזכרים ולהשאיר את הנקבות. על כן, פרעה מצווה את המיילדות העבריות להרוג את הזכרים ולהשאיר את הנקבות: "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. "

המיילדות העבריות היו בעלות יראת שמיים ונהגו בגבורה רבה ולא רק שלא מילאו אחר הציווי של פרעה, אלא הן טיפלו בתינוקות הזכרים שנולדו: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים."

פרעה קורא למיילדות כדי לבדוק מדוע הן לא ממלאות אחר הוראותיו. המיילדות השיבו שהנשים העבריות אינן צריכות מיילדות והן משולות לחיות השדה היולדות בעצמן: "וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת:  כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. "

הקב"ה לא מקפח שכר בריה ונתן למיילדות שכר על אומץ ליבן ועל מסירות הנפש שהפגינו והוציא מהן משפחות של כהנים, לויים ומלכים. מיוכבד נולדו אהרון הכהן ומשה הלוי, וממרים נולד דוד המלך: "וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, לַמְיַלְּדֹת; וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ, מְאֹד וַיְהִי, כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים; וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים".

פרעה רואה שבאמצעות המיילדות העבריות הוא לא יצליח לעצור את הריבוי, ולכן הוא מצווה את כל עמו להשליך ליאור את כל הבנים שייוולדו לבני ישראל, ולהשאיר רק את הבנות: "וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן."

•  לידת משה רבינו

לנוכח הציווי של פרעה, אדם בשם עמרם, שהיה גדול הדור והשתייך לשבט לוי, החליט שאין טעם עוד להביא ילדים לעולם, ולכן גירש (=נפרד) את אשתו, יוכבד. שאר בני ישראל עשו כמוהו וגם הם גרשו את נשותיהם, בלית ברירה. בתו של עמרם פנתה אליו ואמרה לו שהמעשה שלו חמור מן הציווי של פרעה, שהרי עכשיו גם לא ייוולדו בנות לבני ישראל. עמרם קיבל את דבריה והחזיר את אשתו, יוכבד: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי", שילדה את משה רבינו: "וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן" שהביא אור גדול לביתם: "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא" והצליחה להסתיר אותו 3 חודשים: "וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. " לאחר שלא יכלה עוד להסתירו, הכינה תיבת גומא: "וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת" הכניסה לתוכה את משה והניחה את התיבה בין עצי הסוף הגדלים על שפת היאור: "וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר." כל אותה עת מרים, אחות משה, תצפתה מרחוק כדי לשמור על אחיה: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ."

• משה גדל בארמון המלך

בתיה, בת פרעה, ירדה לרחוץ ביאור כשהיא מלווה בנערותיה, ולפתע הבחינה בתיבת הגומא. היא שלחה את אחת מעוזרותיה להביא את התיבה. בת פרעה פתחה את התיבה ולהפתעתה גילתה תינוק בוכה. היא התמלאה רחמים והבינה לפי ברית המילה שזהו תינוק של בני ישראל: "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו–וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. " משה לא הסכים לינוק מהנשים המצריות, ולפתע הופיעה אחותו, מרים, והציעה לבת פרעה להביא לה אישה עברית שתניק את משה. בת פרעה הסכימה. מרים, הביאה את יוכבד, אמו של משה: "וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד". בת פרעה ביקשה מיוכבד להניק אותו תמורת שכר, ולאחר כשנתיים להחזיר אותו לארמון: "וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי, אֶתֵּן אֶת-שְׂכָרֵךְ; וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד, וַתְּנִיקֵהוּ. " לאחר כשנתיים יוכבד הביאה את משה אל בת פרעה, שגידלה אותו בארמון המלוכה וקראה לתינוק משה: "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ."

כשמשה גדל, פרעה מינה אותו להיות אחראי על ביתו. באחד הימים יצא משה וראה איש מצרי מכה איש עברי: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו." משה ראה ברוח הקודש שהאיש המצרי היכה את האיש העברי מאחר שחמד את אישתו וניצל את מעמדו כדי לבוא אליה. משה הרג את המצרי וטמן אותו בחול מאחר שראה שאין אדם שעתיד לצאת מן המצרי הזה ולהתגייר: "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל. "

למחרת משה יוצא ורואה שני עברים. רש"י מסביר שהם דתן ואבירם שרבו ביניהם. משה פנה אל אחד ושאל מדוע אתה מרים יד על חברך: "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ." העברי שאל את משה האם הוא מתכוון להרוג אותו כפי שהרג אתמול את המצרי: "וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ–הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי". משה הבין שהדבר נודע, ודתן ואבירם הלשינו לפרעה, שמייד ציווה להרוג את משה: "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה". משה ברח ממצרים למדין: "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר. "

•  משה בורח למדין

משה ברח ממצרים למדין: "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר. "

היה אדם בשם רעואל, המוכר לנו יותר בשם: יתרו, ולו היו 7 בנות. יתרו היה כהן לעבודה זרה, שהחליט לעזוב אותה, ועל כך סבל מנידוי. בנותיו הגיעו לבאר כדי להשקות את הצאן, אך בשל הנידוי גירשו אותן: "וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם". משה שבדיוק הגיע לבאר הושיע אותן והישקה את צאנן: "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם". בנותיו של יתרו חזרו וסיפרו לאביהן שאיש מצרי הושיע אותן ושהמים עלו לקראתו. יתרו הבין מייד שאותו איש מצרי הוא מזרע יעקב, ועל כן הזמין את משה לביתם, מתוך תקווה שיישא את אחת מבנותיו לאישה, וכך היה. משה הגיע ונשא את ציפורה לאישה:  "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה. " נולד להם בן שנקרא גרשום: "וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם:  כִּי אָמַר–גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. " בהמשך נולד להם בן נוסף בשם אליעזר.

בתקופה שמשה גר במדין, מלך מצרים חלה בצרעת. רש"י מסביר שמלך מצרים שחט תינוקות של בני ישראל כדי לרחוץ בדמם. בני ישראל זעקו אל הקב"ה שיושיע אותם, והקב"ה החליט שהגיע הזמן לגאול אותם: "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב."

• הסנה הבוער

משה היה רועה צאן של יתרו: "וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ", וכדי להימנע ממצב שהצאן ירעה בשדות אחרים, מצב הנקרא: גזל, הוא הוביל אותם למדבר: "וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר" להר סיני ושם נגלה לפניו מחזה מדהים: בתוך שיח הנקרא סנה בוערת אש, אך השיח לא נשרף! : "וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ–מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל. " משה נדהם והתקרב כדי לראות מקרוב, כשלפתע הקב"ה ביקש ממנו לא להתקרב ולחלוץ נעליו מפאת קדושת המקום: "וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה–וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ–כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא. " הקב"ה המשיך ואמר לו שהוא אלוהי אבותיו ומשה הסתיר פניו: "וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב; וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה, פָּנָיו, כִּי יָרֵא, מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים." הקב"ה המשיך שהוא רואה את הסבל של בני ישראל ובכוונתו לחלצם ולהובילם לארץ זבת חלב ודבש, הלא היא ארץ כנען, שכרגע יושבים בה עמים אחרים: " וַיֹּאמֶר יְהוָה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". הקב"ה אמר למשה שבכוונתו לשלוח אותו אל פרעה כדי לשחררם: "וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. " משה שואל  בענווה את הקב"ה איזו חשיבות יש למשה שהוא זה שילך לבצע שליחות זו. הקב"ה השיב לו שהחשיבות שלו תבוא מעצם הליווי שהקב"ה יעניק לו: "וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ:". רש"י מסביר שהמראה של הסנה הבוער המבצע את שליחות הקב"ה ואינו אוכל הוא הסימן שמשה יבצע את שליחות הקב"ה ולא יפגע. משה שאל איזו זכות יש לבני ישראל שהם יזכו להיגאל ממצרים, והקב"ה השיב שהם זוכים להיגאל מאחר שהם עתידים לקבל תורה על ההר הזה: "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה." משה שואל אם ישאלו אותו איך קוראים לאלוהי אבותיהם, מה יגיד לעם? הקב"ה השיב לו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר."

הקב"ה הורה למשה לאסוף את זקני ישראל ולומר להם שהקב"ה נגלה אליו ושהוא מתכוון להוציא אותם אל הארץ המובטחת והם ישמעו בקולו מייד: "וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר:  פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת-הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם … וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ". הסיבה לכך היא שהאדם שאומר את המילים: "פקוד פקדתי" הוא האדם שהגיע לגאול אותם. הקב"ה ציווה אותו ללכת עם זקני ישראל אל פרעה ולהגיד לו שהקב"ה נגלה אליהם והם מבקשים ממנו לשחרר אותם כדי שילכו למדבר לשלושה ימים לזבוח אל הקב"ה: "יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלְכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. "

הקב"ה הוסיף שפרעה לא יאפשר להם ללכת בקלות, אלא רק לאחר שהקב"ה יפעל נגדו ביד חזקה: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי–כִּי לֹא-יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַהֲלֹךְ:  וְלֹא, בְּיָד חֲזָקָה וְשָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וְהִכֵּיתִי אֶת-מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ; וְאַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם." מעבר לכך בני ישראל לא ייצאו בידיים ריקות: "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם.", אלא ייצאו ברכוש גדול: "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם".

הקב"ה נותן למשה אותות

אות ראשון

משה שואל את הקב"ה מה יקרה אם בני ישראל לא יאמינו לו שהוא מגיע בשליחות ה'. הקב"ה ביקש ממשה להשליך את המטה שבידו, והמטה הפך לנחש: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה, מזה (מַה-זֶּה) בְיָדֶךָ; וַיֹּאמֶר, מַטֶּה. וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ; וַיָּנָס מֹשֶׁה, מִפָּנָיו." לאחר מכן הקב"ה ביקש ממשה  לאחוז בזנב הנחש, והוא חזר להיות מטה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, שְׁלַח יָדְךָ, וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ, וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. "

 אות שני

הקב"ה ביקש ממשה להכניס את כף ידו לחיקו וכשהוציאה, הייתה מצורעת: "וַיֹּאמֶר יְהוָה לוֹ עוֹד, הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וַיָּבֵא יָדוֹ, בְּחֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג." לאחר מכן, הקב"ה ביקש שיחזיר את היד לחיקו, וכשהוציאה נרפאה לחלוטין: "וַיֹּאמֶר, הָשֵׁב יָדְךָ אֶל-חֵיקֶךָ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ, אֶל-חֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, מֵחֵיקוֹ, וְהִנֵּה-שָׁבָה, כִּבְשָׂרוֹ. "

מדוע הקב"ה נתן למשה דווקא את הסימנים הללו?

הסיבה מסביר רש"י שעצם העובדה שמשה חשב שלא יאמינו לו, היא בבחינת לשון הרע, שזוהי אמנותו של הנחש, ומי שחוטא בלשון הרע, לוקה בצרעת, כפי שלקתה מרים, אחות משה.

אות שלישי

הקב"ה הוסיף שאם לא יאמינו לאות הראשון, הם יאמינו לאות השני כי הם יודעים שהקב"ה מעניש בצרעת את מי שמגיע להרע לבניו, כמו במקרה פרעה ואבימלך שרצו לקחת את שרה מאברהם, והקב"ה הענישם בנגעים: "וְהָיָה, אִם-לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ, לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן–וְהֶאֱמִינוּ, לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן. " אבל אם הם לא יאמינו לשני האותות הראשונים, אז הוא נותן למשה אות שלישי: לקחת מים מהיאור ולשפוך על האדמה, ואז הם יהפכו לדם: "וְהָיָה אִם-לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ–וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר, וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה; וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן-הַיְאֹר, וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת."

משה אומר לקב"ה שהוא לא איש דברים מאחר שהוא מדבר לאט: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ:  כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי. " הקב"ה אומר למשה: מי אתה חושב גורם לאדם לדבר, לשמוע ולראות? מי גרם לך לדבר כשעמדת לפני פרעה במשפט על הריגת המצרי? מי עשה את פרעה אילם, כדי שלא יתאמץ להרוג אותך? מי הפך את משרתיו לחרשים כדי שלא ישמעו את פקודתו להרוג אותך? "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר–הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה.  "  על כן הקב"ה הורה לו ללכת, כאשר הקב"ה יסייע לו: "וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר".

משה ממשיך להתנגד לשליחות…

משה מבקש מהקב"ה שישלח את אחיו הגדול אהרון: "וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח." הדבר עורר חרון אף אצל הקב"ה, שמשיב למשה שאהרון אחיו ישמח בשליחות משה: "וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי–יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. "

שלח נא ביד תשלח. אומר הרמב"ן את מי שרק תשלח יהיה מי שיהיה הוא יותר טוב ממני, וזה מגודל הענוה של משה.

הקב"ה מסיים את דבריו שהוא יסייע להם בשליחות: "וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְעִם-פִּיהוּ, וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. "

•  משה חוזר למצרים

משה חוזר אל יתרו ומבקש את רשותו לחזור למצרים לראות מה מצבם של בני ישראל, זאת אחרי שנשבע ליתרו שלא יחזור לשם ללא רשותו. משה לוקח את אשתו וילדיו ויוצאים למצרים: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-אִשְׁתּוֹ וְאֶת-בָּנָיו, וַיַּרְכִּבֵם עַל-הַחֲמֹר, וַיָּשָׁב, אַרְצָה מִצְרָיִם; וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדוֹ. " הקב"ה אומר למשה שלמרות המופתים הוא יחזק את לב פרעה כדי שלא ישחרר אותם: "וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם. " הקב"ה אמר למשה להגיד לפרעה שבני ישראל חביבים עליו כמו בנו הבכור, ובמידה ולא ישחררם, הקב"ה יהרוג את בנו בכורו: "וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל וָאֹמַר אֵלֶיךָ, שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי, וַתְּמָאֵן, לְשַׁלְּחוֹ–הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג, אֶת-בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. "

הקב"ה ביקש מאהרון לצאת למדבר לכיוון משה כדי שיפגשו בהר סיני. הם נפגשו ומשה עדכן אותו: "וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ, וְאֵת כָּל-הָאֹתֹת, אֲשֶׁר צִוָּהוּ." משם המשיכו ואספו את כל זקני בני ישראל והראו להם את האותות. זקני בני ישראל האמינו והשתחוו לה': "וַיַּאֲמֵן, הָעָם; וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת-עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ."

• משה ואהרון מתייצבים מול פרעה

משה, אהרון וזקני בני ישראל יצאו לכיוון ארמון המלוכה. בדרך הזקנים חששו ואחד אחד נשמטו כך שלבסוף רק משה ואהרון התייצבו מול פרעה. הם ביקשו מפרעה לצאת למדבר לזבוח לה', אך פרעה, כמתוכנן, התנגד: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה–מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל:  לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ." בנוסף להתנגדותו, פרעה הכביד את העבודה עוד יותר והורה לנוגשים לא לספק תבן לבני ישראל, אלא שיקוששו בעצמם מבלי להוריד את מכסת הלבנים היומית שלהם: "וַיְצַו פַּרְעֹה, בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-הַנֹּגְשִׂים בָּעָם, וְאֶת-שֹׁטְרָיו לֵאמֹר לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים–כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם:  הֵם, יֵלְכוּ, וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם, תֶּבֶן וְאֶת-מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם–לֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ:  כִּי-נִרְפִּים הֵם–עַל-כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ. " לשיטתו, מאחר שהם לא עובדים מספיק, יש להם זמן לחשוב על ענייני הבל: "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל-הָאֲנָשִׁים, וְיַעֲשׂוּ-בָהּ; וְאַל-יִשְׁעוּ, בְּדִבְרֵי-שָׁקֶר. " כאשר בני ישראל לא עמדו במכסה היומית, הוכו השוטרים העברים שהוצבו לשמור על בני ישראל: "וַיֻּכּוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר-שָׂמוּ עֲלֵהֶם, נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר:  מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן, כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם–גַּם-תְּמוֹל, גַּם-הַיּוֹם." שוטרי בני ישראל צעקו אל פרעה שאין להם תבן ולבנים ועליהם להכין בעצמם והם לא עומדים בזה: "וַיָּבֹאוּ, שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּצְעֲקוּ אֶל-פַּרְעֹה, לֵאמֹר:  לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה, לַעֲבָדֶיךָ." פרעה נשאר בשלו ואמר: "וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם, נִרְפִּים; עַל-כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים, נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיהוָה וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ, וְתֶבֶן לֹא-יִנָּתֵן לָכֶם; וְתֹכֶן לְבֵנִים, תִּתֵּנוּ."

דתן ואבירם טענו כלפי משה ואהרון שהקב"ה יעניש אותם על כך שהם נתנו לפרעה סיבה להרוג אותם: " יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט:  אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ." בתגובה לכך משה התלונן בפני הקב"ה שהוא חשב שהוא בא להושיע את בני ישראל, אך נכון לעכשיו מצבם הורע בעקבות שליחותו: "אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה–לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ."

הקב"ה השיב למשה שמאחר והוא לא האמין בו בתמימות, הוא יזכה לראות רק את מה שיקרה לפרעה ולא למה שיקרה לשבעת העמים היושבים בארץ כנען: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה:  כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ."

מהם המסרים בפרשה?

• ואלה שמות בני ישראל הבאים. סופי תיבות "תהלים", עם ספר תהלים אפשר לצאת מכל המיצרים, וזה הכוונה מצרימה, וגם רמז לשובבי"ם שצריך לומר הרבה תהילים.
• בפרשה זו כתוב שהיו לכלל ישראל 4 גזירות, 1. בפרך, 2. יאור, 3. מילדות, 4. תבן, יש מוסיפים בגלל זה עוד טעם לזה שתקנו חז"ל 4 כוסות בפסח כי אנו מודים על שניצלנו מארבע גזירות.
• למשה היו 10 שמות, כמו שכתוב במחזור בפיוט של שמחת תורה, 1. משה, 2. נתנאל, 3. שמעיה, 4. אבי סוכו, 5. אבי זנוח, 6. חבר, 7. יקותיאל, 8. טוביה, 9. ירד, 10. אביגדור, ובכל זאת נקרא "משה", כדי להודיע את גודל הנס שבת פרעה בעצמה הצילתו ועשתה חסד גדול עם משה, לכן התורה מדגישה את השם משהלשבח את העושים חסד עם בני ישראל.
• ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור.אומרים בעלי המוסר כשירדה בת פרעה ליאור בוודאי חשבה אחותו והתפללה שבת פרעה לא תראה אותו והייתה במתח גדול מה יהיה, ואח"כ כשלקחה את התיבה בוודאי הייתה כבר מיואשת לגמרי ובחרדה גדולה, ובסוף היא עצמה הצילה אותו ומזה הייתה הישועה, רואים מזה שאי אפשר לדעת מהיכן תבוא הישועה.
• ותשלח את אמתה.רש"י מביא פירוש שנתגדלה ידה, וכתוב במדרש שנתגדלה ששים אמה, ושואלים אם תיבת משה הייתה רחוקה כל כך בתוך היאור, מדוע חשבה כלל להושיט את ידה, ומסבירים שאדם צריך לעשות כל מה שביכולתו ולסמוך שה' יהיה בעזרו, כמו בת פרעה שהושיטה את היד ולא חשבה איך תגיע ידה עד התיבה שהייתה רחוקה וה' עזר לה (בעלי מוסר).

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—