פרשת קדושים

הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. "

מיד לאחר מכן מופיעים הציוויים הנדרשים מבני ישראל כדי להיבדל מן הגויים ולהיות העם הנבחר והנציגים של הקב"ה בעולם. חלק מהציוויים נזכרו בפרשה הקודמות ובמקומות קודמים. כאמור, אין בתורה אות אחת מיותרת ואם הקב"ה מזכיר ציווי יותר מפעם אחת, סימן שזה עניין בעל חשיבות עליונה ביותר ואין להקל ראש על כך.

נשאלת שאלה מעניינת מאוד: מה זה אדם קדוש?

אנשים חושבים: זה הרבנים. הם שואלים, כבוד הרב, מה זה נוגע אליי?! אני ישראלי פשוט, אני בקושי דתי, נאבק כל יום עם חיי היומיום. אחד נהג משאית, אחד סבל, אחד נהג מונית, אחד רופא. כל אחד והעיסוק שלי. אני במצב שלי יכול להיות קדוש? קדוש זה רק אחד עם גלימה שיושב עם גלימה בחדר הרבה שנים, יושב כל היום עם הספרים, עושה מקווה כל יום, שומר על קדושת העיניים. אלה אנשים קדושים. מה לי ולזה? מה זה קדוש? קדוש זה הרב קוק מטבריה. עזוב אותי זה לא בשבילי, כבוד הרב. יש עוד כמה קדושים נחבאים אל הכלים…ככה רוב הציבור הדתי חושב.

מה נעשה שיש לנו פסוק בתורה שאומר שקדושים תהיו. מי זה תהיו? כל עם ישראל. ולמה? כי קדוש אני. קדושים הכוונה לכל עם ישראל: איציק, אבי, משה, אבנר, שרה, רחל, כל מי שהולך ברחוב בתל אביב, חיפה, בת יום, חולון. כל יהודי בעולם באירופה, בארצות הברית, בארצות ערב, איפה שלא יהיה יהודי,  לכל יהודי ויהודי יש חיוב בכל דור ודור להיות קדוש.

יש טעות מאוד מאוד נפוצה: אם תבוא לאדם עם ג'ינס, חורים, כפכפים, עגיל בגבה, איציק, תגיד: למה אתה לא קדוש? הוא יצחק עליך רבע שעה. אני קדוש? אני הדבר הכי רחוק מקדוש… שאל אותי למה אני לא אוכל כשר? אני אבין. שאל אותי למה לא הנחתי תפילין 30 שנה מהבר מצווה וגם אז הנחתי בשביל התמונה… מה אתה שואל אותי על קדוש? מה אני נראה לך הבבא סאלי?.. ככה הוא יגיד, לא? אבל בתורה כתוב שכל יהודי חייב להיות קדוש.

ראשית, נשאלת השאלה: מה ההגדרה של המילה קדוש?

אם נשאל את השאלה גם בציבור הדתי, לא מעט יחשבו שזה אדם עם גלבייה ותרבוש היושב בחדר עם זקן לבן וארוך… מה נעשה שאם נלך לעולם של הישמעאלים חצי מהם לבושים עם גלביות ותרבושים. אותו הדבר נראה גם במזרח, הרבה לבושים ככה ובסוף משתחווים לפרה…זה מראה שהמראה החיצוני של האדם לא בהכרח מעיד מי הוא.

קדוש הוא אדם שנבדל מאחרים. הפירוש של המילה קדושה הוא הבדלה. אין הכוונה להתנזרות מן החיים, אלא הכוונה היא התקדשות בתוך החיים ולא מחוץ לחיים. אדם לא צריך להיות מלך. האדם הוא יצור חי כמו שאר בעלי החיים, אך עליו האדם להתבדל מהם ולהיות קדוש. ישנם עמים  שקידשו את מתיהם. לעומתם, היהדות מקדשת את החיים: "פיקוח נפש דוחה כל עבירות שבתורה". בחיים יש קדושה ובמתים יש טומאה.

רבי יחזקאל הלברשטם אמר דבר מעניין שהקב"ה לא אמר את הדברים בלשון ציווי: "היו קדושים", אלא בלשון עתיד: "קדושים תהיו". המשמעות היא שיש כאן הבטחה של הקב"ה שבסופו של דבר כל עם ישראל יעשו תשובה ויהיו קדושים. יש לכך תימוכין מדברי הרמב"ם שאמר: "וכבר הבטיחה תורה, שסוף ישראל לעשות תשובה…" (הלכות תשובה פ"ז, ה"ה).

נקודה נוספת היא שהקב"ה התכוון למנוע כל פולחן של קדושים מקרב בני ישראל. כלומר, אין לו כל עניין שבני ישראל יהפכו אנשים מסוימים לקדושים ויסגדו להם, כפי שקיים בתרבויות אחרות. ניתן לראות באופן מפורש שבתורה אין זכר לסגידה לקדושים. בקרב בני ישראל כל הרוצה בכך יכול להפוך להיות קדוש. התורה כן חייבה להקשיב לנביאים, לכבד את הרבנים ואת ההורים, אך בצורה הגיונית.

ניתן לראות שבהגדה של פסח, לא מוזכר בכלל משה רבנו, שהוא היה גיבור מרכזי בפרשה. הדגש בהגדה הוא שכל גאולת ישראל נעשתה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו: "אני ולא מלאך". לצערנו הרב, ישנם אנשים שבמהלך השנים החלו ל"קדש" אנשים מסוימים, שלא הגיעו לקרסוליים של משה רבינו. הם העתיקו את זה מדתות אחרות, וחשוב לדעת שאין לכך כל קשר ליהדות ולרצון השם.

מהם המסרים בפרשה?

להלן הציוויים הנדרשים מבני ישראל כדי להיבדל מן הגויים ולהתקדש:

מורא הורים, שמירת שבת, עבודה זרה ושמירת דיני הקורבנות

• אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. אף על פי שאין להמרות את פי ההורים, אינכם צריכים לציית לדבריהם כשהם סותרים  את מצוות שמירת השבת או מצוות אחרות.
• אַל-תִּפְנוּ, אֶל-הָאֱלִילִם, וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
• וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים, לַיהוָה–לִרְצֹנְכֶם, תִּזְבָּחֻהוּ. בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל, וּמִמָּחֳרָת; וְהַנּוֹתָר עַד-יוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף.  וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי–פִּגּוּל הוּא, לֹא יֵרָצֶה.   וְאֹכְלָיו עֲוֺנוֹ יִשָּׂא, כִּי-אֶת-קֹדֶשׁ יְהוָה חִלֵּל; וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ. בשר קודש שנשאר ביום השלישי נקרא: נותר. פיגול הוא בשר שבזמן ההקרבה תכנן האדם לאוכלו ביום השלישי ועל כך יענש בכרת.

מתנות לעניים, יושר ואחווה

• וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט:  לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  הרעיון הוא להשאיר לעניים חלק מהיבול כדי לתמוך בהם.
• לֹא, תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ, אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. לא לגנוב. כשאתם חייבים למישהו, את תכחישו זאת. לא לשקר.
• וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי, לַשָּׁקֶר: וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.  הזכרת שם ה' לשווא ולשקר היא עוול כפול.
• לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ. אל תשתמש בכוח או במעמד שלך כדי לנצל אחרים.
• וְלֹא תִגְזֹל. אל תיקח מאחרים את מה שייך להם.
• לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ–עַד-בֹּקֶר. במידה ואת מעסיק שכיר על בסיס יומי, עליך לשלם לו בסוף היום.
• לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.  מעבר לפירוש המילולי של לא לקלל חירש ולפני עיור לא לשים מכשול, הכוונה רחבה יותר למי שלא מבין בתחום שלך ואתה מנצל את הידע שלך כדי להפיל אותו.
• לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט–לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל:  בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. ראשית, לשמור על יושר במהלך המשפט. שנית, לא להפלות לרעה או לטובה את החלשים ואת החזקים. כלומר, לא להעדיף אף אחד מהצדדים ולשפוט בצדק בלי קשר לזהותו ולמעמדו של כל אחד מהצדדים.
• לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ. כפי שרוכל קונה במקום אחד ומוכר במקום שני, כך אל תשמע משהו במקום אחד ותלך לספר אותו במקום שני.
• לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ:  אֲנִי, יְהוָה.  אם יהודי נמצא בסכנה, תושיט לו עזרה ואל תתחמק בתירוצים שונים כי הקב"ה יודע בדיוק את האמת.
• לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.  אל תשמור את הדברים בלב, אלא תוכיח את חברך וכך תמנע מהחטא.
• לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:  אֲנִי, יְהוָה. הכוונה בלא תיקום היא שאם מישהו עשה לך רעה או מנע ממך טובה כלשהי, אל תתנהג איתו באותו אופן. הכוונה בלא תיטור היא לא לשמור טינה בלב. הקב"ה רואה ויודע בדיוק מה יש בלב האדם כלפי רעהו.

• 

כלאיים, שפחה חרופה וערלה

• אֶת-חֻקֹּתַי, תִּשְׁמֹרוּ–בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז, לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ.  איסור לזווג בין שני מינים. איסור לזרוע שני מיני זרעים. איסור ללבוש בגד העשוי מצמר ופשתים ביחד.
• וְאִישׁ כִּי-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה שִׁכְבַת-זֶרַע, וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה, אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן-לָהּ–בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ, כִּי-לֹא חֻפָּשָׁה וְהֵבִיא אֶת-אֲשָׁמוֹ לַיהוָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד–אֵיל, אָשָׁםוְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם, לִפְנֵי יְהוָה, עַל-חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא; וְנִסְלַח לוֹ, מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. איסור לשכב עם שפחה זרה מעם אחר המיועדת לאיש אחר.
• וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל–וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת-פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים–לֹא יֵאָכֵל וּבַשָּׁנָה, הָרְבִיעִת, יִהְיֶה, כָּל-פִּרְיוֹ–קֹדֶשׁ הִלּוּלִים, לַיהוָה וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת, תֹּאכְלוּ אֶת-פִּרְיוֹ, לְהוֹסִיף לָכֶם, תְּבוּאָתוֹ:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  כאשר נוטעים עץ אסור לאכול את פירותיו בשלוש השנים הראשונות. בשנה הרביעית ניתן לאוכלו בקרבת בית המקדש באווירה של קודש והילול. רק בשנה החמישית ניתן לאכול מפירותיו. מאחר ולא קל לקיים מצווה זו, הקב"ה נותן ברכה על עצם קיום המצווה!

אכילה על הדם, מנהגי אלילות, זנות, שמירת שבת, מורא מקדש וכיבוד זקן

• לֹא תֹאכְלוּ, עַל-הַדָּם. אסור לאכול ליד דם.
• לֹא תְנַחֲשׁוּ. אסור לנחש באמצעות חפצים או פעולות כלשהן.
• וְלֹא תְעוֹנֵנוּ. אסור לנסות לדעת את העתיד באמצעות צורת העננים או באמצעות ייחוס סגולות שונות לזמנים ולעונות.
• לֹא תַקִּפוּ, פְּאַת רֹאשְׁכֶם; איסור הקפת הראש הוא המשווה פאותיו , לאחורי אוזניו ולמצח.
• וְלֹא תַשְׁחִית, אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ . אסור לגלח את שערות הזקן לגמרי.
• וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ, לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם. בעבר נהגו לשרוט את הגוף כאות אבל על מות אדם.
• וּכְתֹבֶת קַעֲקַע, לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם:  אֲנִי, יְהוָה.  אסור לעשות כתובת קעקע על הגוף!!!
• אַל-תְּחַלֵּל אֶת-בִּתְּךָ, לְהַזְנוֹתָהּ; אסור למסור את הבת לזנות.
• וְלֹא-תִזְנֶה הָאָרֶץ, וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה.  יחסי-מין בין אנשים פנויים, שאינם נשואים, אסורים!!!
• אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה. חשיבות שמירת השבת!!!
• אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים, אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. אסור לפנות לאנשים המתקשרים עם המתים.
• מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.  יש לקום לפני אדם זקן מתוך כבוד.

• 

השוואת הגר לאזרח, וניהול משא ומתן צודק

• וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם–לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. יש חובה להתנהג לגר כמו לאזרח אחר. לא לנצל את חולשתו כדי לנצלו ולפגוע בו.
• לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק, אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק–יִהְיֶה לָכֶם:  אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:  אֲנִי, יְהוָה.  חובה לשפוט בצדק.

העונשים על עבירות חמורות בתחום המשפחה

• כִּי-אִישׁ אִישׁ, אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ–מוֹת יוּמָת:  אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל, דָּמָיו בּוֹ. אדם המקלל את אביו ואימו – דינו מוות!
• וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת-אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף, אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ–מוֹת-יוּמַת הַנֹּאֵף, וְהַנֹּאָפֶת.  אסור לנאוף. הנואף והנואפת – דינם מוות!
• וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-אֵשֶׁת אָבִיו–עֶרְוַת אָבִיו, גִּלָּה; מוֹת-יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם, דְּמֵיהֶם בָּם.  אדם שישכב עם אשת אביו – דינם מוות!
• וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-כַּלָּתוֹ–מוֹת יוּמְתוּ, שְׁנֵיהֶם:  תֶּבֶל עָשׂוּ, דְּמֵיהֶם בָּם. אדם שישכב עם אשת בנו – דינם מוות!
• יגוְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה–תּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם. איסור על משכבי זכר. דין שניהם – מוות!
• וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִקַּח אֶת-אִשָּׁה וְאֶת-אִמָּהּ–זִמָּה הִוא; בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ, וְאֶתְהֶן, וְלֹא-תִהְיֶה זִמָּה, בְּתוֹכְכֶם. איש אשר ישכב עם אישה ועם אימה – דינו מוות!
• וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה–מוֹת יוּמָת; וְאֶת-הַבְּהֵמָה, תַּהֲרֹגוּ. אדם השוכב עם בהמה – דינו מוות ואת הבהמה הורגים!
• וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל-כָּל-בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ–וְהָרַגְתָּ אֶת-הָאִשָּׁה, וְאֶת-הַבְּהֵמָה; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם. כמו במקרה הקודם – דינה מוות ואת הבהמה הורגים!
• וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִקַּח אֶת-אֲחֹתוֹ בַּת-אָבִיו אוֹ בַת-אִמּוֹ וְרָאָה אֶת-עֶרְוָתָהּ וְהִיא-תִרְאֶה אֶת-עֶרְוָתוֹ, חֶסֶד הוּא–וְנִכְרְתוּ, לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם; עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה, עֲוֺנוֹ יִשָּׂא.  אדם השוכב עם אחותו (גם אם היא מאחד ההורים) והיא משתפת פעולה – עונשם כרת!!!
• וְאִישׁ אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה דָּוָה, וְגִלָּה אֶת-עֶרְוָתָהּ אֶת-מְקֹרָהּ הֶעֱרָה, וְהִוא, גִּלְּתָה אֶת-מְקוֹר דָּמֶיהָ–וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, מִקֶּרֶב עַמָּם. אדם השוכב עם אישה בנידה (במחזור) והיא משתפת פעולה – עונשם כרת!!!
• וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ, לֹא תְגַלֵּה:  כִּי אֶת-שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה, עֲוֺנָם יִשָּׂאוּ.   אסור לאדם לשכב עם אחות אימו או אחות אביו – שניהם יענשו.
• וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-דֹּדָתוֹ–עֶרְוַת דֹּדוֹ, גִּלָּה; חֶטְאָם יִשָּׂאוּ, עֲרִירִים יָמֻתוּ.   אסור לשכב עם אשת הדוד – שניהם יענשו.
• וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִקַּח אֶת-אֵשֶׁת אָחִיו–נִדָּה הִוא; עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה, עֲרִירִים יִהְיוּ.   אסור לאדם להתחתן עם אשת אחיו.

הקב"ה חותם את הפרשה בציווי לשמור את חוקיו, כי אחרת ארץ כנען תקיא אותם משם כפי שהוא מסלק את העמים שיושבים שם ועושים את כל התועבות הללו עד אשר הקב"ה מואס בהם, ככתוב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לָשֶׁבֶת בָּהּ וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי, אֲשֶׁר-אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם:  כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה עָשׂוּ, וָאָקֻץ בָּם וָאֹמַר לָכֶם, אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת-אַדְמָתָם, וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".

 –טעמו וראו כי טוב ה'—

 בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א