פרשת עקב

הפרשה נפתחת בפסוק:"  וְהָיָה ׀ עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת־הַבְּרִית וְאֶת־הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ׃".

"והיה"   – לשון שמחה, אם תקיים זאת, כתוב בהמשך הפסוק" ושמר ה' אלוקיך לך וכו" , ותזכה לכל הישועות.

" עקב" – לשון סוף, שאדם יתבונן לפני שעושה דבר אם זה רצון ה', זהו שאומר והיה עקב פירוש לשון עָקֵב תשמעון .בכל דבר צריך לברר אם זה דבר ה'.

הנושאים הנידונים בפרשת עקב:

• זהירות במצוות
• ברכת המזון
• שבחה של ארץ ישראל
• הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים
• הנהגה ניסית בארץ ישראל
• מצוות יראת שמיים

• זהירות במצוות

משה פונה אל בני ישראל ואומר להם שאמנם כאשר אדם עושה מצוות, עיקר השכר שהוא מקבל יהיה בעולם הבא, אבל אם בני ישראל ילמדו את כל מצוות התורה ויקיימו אותן, הקב"ה יעניק  להם שכר גם בעולם הזה. משה מדגיש כי יש לקיים את כל המצוות גם כאלה שנראות לנו בלתי מובנות או פחות חשובות, חלילה, כפי שנאמר קלה כבחמורה. כלומר, אסור לזלזל באף מצווה ויש לקיים את כל פרטי המצוות כהלכה. הסיבה היא שזה רצון הקב"ה ואין אנחנו יודעים מהו השכר של כל מצווה ומצווה. באופן זה נזכה לכל הטוב המובטח בפרשה, ככתוב: "כָּל־הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם׃".

משה מפרט את הברכות הנפלאות המובטחות למי שמקיים את המצוות:

• הקב"ה יאהב אתכם, ירבה לכם ילדים, יבול ועושר: "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי־בִטְנְךָ וּפְרִי־אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר־אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ׃ בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל־הָעַמִּים:".

וברך פרי בטנך – הכוונה היא שהקב"ה יברך את התינוקות שיהיה בריאים, שלא יוולדו חו"ח עם מומים: פיגור שכלי, אוטיזם, תסמונת דאון וכו'.

• לא יהיו בקרב בני ישראל עקרים ועקרות וכולם יהיו בריאים, ככתוב: " לֹא־יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ׃".
• אנשים יחיו בבריאות איתנה – "וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ כָּל־חֹלִי וְכָל־מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל־שֹׂנְאֶיךָ׃" כל המחלות של האדם באות עליו כי הוא עשה עברות שהכעיסו את הקב"ה. יש לזה יוצא מן הכלל אחד והוא: התקררות שהאדם מביא על עצמו כי הוא לא התלבש מספיק טוב. הקב"ה משתמש ברופאים ובתרופות להסרת החולי של האדם, אבל אם הקב"ה לא ירצה, אז לא יעזור לאדם לא הרופאים ולא התרופות.

ונתנם בכל שונאיך – הקב"ה לא רק שיסיר מעם ישראל את המחלות, אלא יעביר אותן לשונאי ישראל: לחמאס, לחיזבאלה וכו'. שתי ציפורים במכה אחת!

כדי שזה יתקיים עליהם להשמיד לגמרי את כל העמים היושבים בארץ: "וְאָכַלְתָּ אֶת־כָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא־תָחֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהֵיהֶם כִּי־מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ׃".  אם יעלה חשש בליבם איך להתגבר עליהם כי הם רבים: "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם׃ ", אז אל תחששו, יש לזכור שכפי שהקב"ה חילץ את בני ישראל ממצרים, כך הוא יושיע אותם גם עכשיו:  "לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל־מִצְרָיִם׃ הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֵּן־יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל־הָעַמִּים אֲשֶׁר־אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם׃".

בתקופת משה היה גדוד צרעות שהיכה, עיוור והרג את האמוריים ועכשיו יגיע גדוד צרעות נוסף שיהיה בתקופת יהושע והם ילחמו בעמים היושבים בארץ ישראל ויהרגו את מי שיסתתר במחילות ובמנהרות: "וְגַם אֶת־הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּם עַד־אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ׃ ". שוב מדגיש משה כמה חשוב לא לפחד מהאויבים ולבטוח בה': "לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא׃" והוא ייתן אותם בידינו עד שיושמדו: "וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם׃".

משה מזכיר להם שבכל תקופת הליכתם במדבר הקב"ה דאג להם במשך ארבעים שנה למים, מזון, בגדים והגנה: "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה׃", כלומר, ענני הכבוד, שהקב"ה הקיף בהם את מחנה ישראל היו עוברים אחת לכמה זמן ומנקים את כל בגדיהם של בני ישראל. בנוסף לכך באופן ניסי בגדיהם של בני ישראל גדלו איתם במדבר. משה הסביר להם שכל קושי שהקב"ה הציב בפניהם נועד כדי לבדוק עד כמה הם באמת בוטחים בו: "וְזָכַרְתָּ אֶת־כָּל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת־אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו [מִצְוֺתָיו] אִם־לֹא׃".

שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה. בפרשת כי תבוא כתוב נעלך לא בלתה, התירוץ הוא שאלו שיצאו ממצרים היו להם נעליים,  ובאופן ניסי הנעליים גדלו יחד עם מי שנעל אותן, אבל אלו שנולדו במדבר לא היו להם נעליים, ועליהם נאמר שרגליהם לא בצקה.

נקודה חשובה שמבקש משה מהעם שישימו לב, שכפי שאדם מחנך את בנו ללכת בדרך הנכונה, כך הקב"ה מחנך אותנו: "וְיָדַעְתָּ עִם־לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת־בְּנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ׃" וכשאדם חווה קשיים, ייסורים, צרות ובעיות הוא צריך לעצור ולבדוק את עצמו אילו מחשבות ומעשים הוא עושה או שלא עושה, שהביאו אותו למצבו הנוכחי, ולבקש מהקב"ה שיאיר לו את הדרך ויכוון אותו בדרך הטובה. על ידי תיקון המעשים, בע"ה ישתנו התוצאות.

משה מוסיף שהקב"ה מביא אותם על ארץ טובה שדבר לא יחסר להם בה: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר׃ אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ־זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ׃ אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל־בָּהּ לֶחֶם לֹא־תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת׃".

• ברכת המזון

משה מוסיף שכאמור, מי שיקיים את המצוות מובטח לו שפע של מזון, פרנסה בריאות ושלווה. קיימת מצווה מן התורה והיא לברך ולהודות לקב"ה על המזון שהוא נותן לנו: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ׃".

קיים נוסח של ברכת המזון. כל חלק בברכת המזון חובר בדור אחר:

• את הברכה הראשונה חיבר משה רבינו בעת שירד המן מן השמיים.
• את הברכה השנייה חיבר יהושע בן נון בעת שנכנסו לארץ – הודיה על הארץ הטובה.
• את הברכה השלישית חיברו דוד ושלמה המלך.
• את הברכה הרביעית חיברו חכמי יבנה.

• שבחה של ארץ ישראל

משה מזהיר את בני ישראל מפני הדבר הבא: כאשר הם יכנסו לארץ, יאכלו לשובע, יבנו בתים טובים והרכוש שלהם יגדל: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם׃ פֶּן־תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ׃ וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה־לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר־לְךָ יִרְבֶּה׃" אז הסכנה הגדולה מכולן היא שתתחילו להתגאות בלבבכם שהגעתם לכל הטוב הזה מהכוח שלכם ותשכחו, חו"ח את הקב"ה שהביא אתכם לזה והכל בזכותו: "וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר ׀ הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ ׀ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין־מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ׃" ועוד, בטעות תחשבו שבכוחכם הגעתם לכל השפע הזה: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת־הַחַיִל הַזֶּה׃".

עליכם לזכור תמיד שהקב"ה, ורק הקב"ה, הוא הנותן לכם את הכוח להצליח ולעשות חיל. אם תשכחו את הקב"ה ותאמינו כמו הגויים בכוחות אחרים, אתם תפסידו את מקומכם בארץ: יש כאן אזהרה ברורה ומפורשת, ולצערנו הרב, בני ישראל לא התייחסו ברצינות לאזהרה של הקב"ה, עזבו את התורה והוגלו מארץ ישראל: "וְהָיָה אִם־שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן׃ כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְהוָה מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃".

משה ממשיך ואומר לבני ישראל שלא יחשבו שהם זוכים לרשת את ארץ ישראל כי הם צדיקים גדולים יותר מן העמים היושבים בארץ: "אַל־תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם ׀ מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ׃" , אלא ישנן שתי סיבות לכך:

• העמים היושבים בארץ הם רשעים יותר גדולים מבני ישראל: "לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת־אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת ׀ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ".
• הקב"ה הבטיח לאבותינו שזרעם יירש את הארץ: "וּלְמַעַן הָקִים אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב׃".

משה מזכיר להם את שאר החטאים שחטאו במדבר מהרגע שהם יצאו ממצרים ועד לרגע זה: "זְכֹר אַל־תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר־הִקְצַפְתָּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר־יָצָאתָ ׀ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד־בֹּאֲכֶם עַד־הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם־יְהוָה׃".

משה הזכיר להם ופירט את עניין לוחות הברית:

1. בפעם הראשונה משה עלה להר סיני לארבעים יום וארבעים לילה ללא מזון וללא מים וישב שם ללמוד תורה ובסיום קיבל את לוחות הברית מהקב"ה: "וַיִּתֵּן יְהוָה אֵלַי אֶת־שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל׃". בעקבות חטא העגל, הקב"ה הורה למשה לרדת מן ההר כי בני ישראל חטאו חטא חמור ביותר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה׃". כתוצאה מכך הקב"ה התכוון להשמידם ולהוציא עם חדש ממשה רבינו: "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת־שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי־עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ׃". משה ירד מן ההר וראה את חטא העגל, ועל כן שבר את לוחות הברית: "וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה אֶתְכֶם׃ וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם׃".
2. בפעם השנייה משה עלה להר סיני והתחנן בפני הקב"ה במשך ארבעים יום וארבעים לילה שימחל וישאיר את בני ישראל, והקב"ה נענה לתפילתו: "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא׃".
3. הקב"ה ציווה את משה להכין שני לוחות אבנים חדשים עליהם הוא יכתוב שנית את מה שהוא כתב על הלוחות הראשונים ולאחר מכן יניח אותם בארון עץ: "בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְהוָה אֵלַי פְּסָל־לְךָ שְׁנֵי־לֻוחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ׃ וְאֶכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל־הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן׃". משה מילא את הצו האלוקי ועלה בפעם השלישית לארבעים יום ולארבעים לילה וירד עם הלוחות השניים והניחם בארון: "וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן־הָהָר וָאָשִׂם אֶת־הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה׃".

• הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים

משה ממשיך בנאומו ואומר לבני ישראל שכל מה שהקב"ה מבקש מהם זה שתהיה להם יראת שמיים כי ברגע שתהיה להם יראת שמיים הם יכבדו את הקב"ה ילכו בדרכיו ויקיימו את מצוותיו, וכך יזכו לכל הטוב הצפון להם: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם־לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל־דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ׃ לִשְׁמֹר אֶת־מִצְוֺת יְהוָה וְאֶת־חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ׃". מכאן דרשו חז"ל: הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. כל מה שיש לאדם נגזר עליו עוד בטרם נולד, אבל לאדם ניתנה הבחירה אם תהיה לו יראת שמיים ואז יהיה צדיק, או שלא תהיה לו יראת שמיים ואז יהיה רשע. הכוונה במילה רשע היא לא ללכת בדרכי התורה.

משה חוזר ומדגיש שהקב"ה בחר בבני ישראל מכל העמים מאחר שאהב את אבותם: "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל־הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה׃". כדי למנוע חטאים נוספים, משה מבקש מהם שיסירו את האטימות שעל ליבם: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד׃" , שהרי הקב"ה הוא היחיד בבריאה בעל כל הכוחות, אל האמת והצדק המוחלט, לא ניתן להימלט ממנו ולא לשחדו, והוא הדואג לחלשים: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא־יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד׃ עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה׃". מכאן גם נובע הציווי שלנו לכבד את הגרים בארצנו, כשם שהיינו גרים במצרים: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת־הַגֵּר כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃".

משה מוסיף שלאדם צריכה להיות יראת שמיים ודבקות בה': "אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׃" ולמה? כי ראיתם את כל האותות והמופתים שה' עשה מעל הטבע לבני ישראל: "הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר־עָשָׂה אִתְּךָ אֶת־הַגְּדֹלֹת וְאֶת־הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ׃". ה' הבטיח לאברהם שירבה את זרעו וקיים. יעקב ירד עם משפחתו למצרים וכולם מנו שבעים נפש, ועכשיו הם מיליונים: "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָהּ וְעַתָּה שָׂמְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב׃".

ה' עשה כל כך הרבה ניסים וישועות לבני ישראל לאורך שנים: הביא על המצרים את עשר המכות, קרע את ים סוף עבורם, הוריד להם לחם מן השמיים, הקיף אותם בענני כבוד, סיפק להם שמירה והגנה מפני השמש והחום, מנחשים ומעקרבים וכן מעמי הסביבה: "כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה׃", לכן אי אפשר להישאר כפויי טובה ולא לעשות  את המינימום שאפשר וזה לקיים את בקשתו ואת ההסכם עם הקב"ה ולשמור מצוותיו וכך לזכות בארץ ישראל ובאריכות ימים וחיים טובים: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃".

• הנהגה ניסית בארץ ישראל

ארץ ישראל היא הארץ היחידה בעולם שיש עליה השגחה מיוחדת של הקב"ה, ויום יום הוא בודק את מצבה הרוחני: "אֶרֶץ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה׃". משום קדושת הארץ, רק מי שהולך בדרך התורה יכול לגור בה, כי אחרת היא מקיאה ממנה את החוטאים, כפי שכבר נוכחנו לדעת לאורך ההיסטוריה.

ההנהגה בארץ ישראל היא הנהגה התלויה במצב הרוחני של בני ישראל. כאשר בני ישראל מקיימים את המצוות, הקב"ה משפיע שפע: "וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל־מִצְוֺתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶם׃ וְנָתַתִּי מְטַר־אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ׃ וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃". כלומר, בעצם קיום המצוות, הקב"ה ידאג שירד גשם בזמן וכך תגדל התבואה ונאכל ונשבע. מנגד, אם בני ישראל לא ישמרו את המצוות, הקב"ה יעצור את הגשמים, האדמה לא תוציא יבול, וחס ושלום, יגלו מארץ הקודש: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם׃ וְחָרָה אַף־יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת־הַשָּׁמַיִם וְלֹא־יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת־יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם׃". מכאן נובעת החשיבות של הנחת תפילין בכל יום, ללמד את הילדים תורה ולקבוע מזוזות בפתחים המתאימים: "וְשַׂמְתֶּם אֶת־דְּבָרַי אֵלֶּה עַל־לְבַבְכֶם וְעַל־נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל־יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם׃ וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃ וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׃".

לסיכום, משה מבטיח לבני ישראל שאם הם ילכו  בדבקות בקב"ה ויקיימו את מצוותיו הם יזכו בשלושה דברים:

• הם יוכלו לכבוש את הארץ בקלות: "וְהוֹרִישׁ יְהוָה אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם׃".
• הם יוכלו  לקבל שטחים נוספים שיתווספו לארץ ישראל: "כָּל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף־רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן־הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן־הַנָּהָר נְהַר־פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם׃".
• אף אחד לא יתייצב בפניהם, והם יפילו את פחדם על כל העמים: "לֹא־יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ׀ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ־בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם׃".

• מצוות יראת שמיים

האימרה “הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים”, מקורה במסכת ברכות, דף לג ע”ב ושם כתוב:

“ואמר רבי חנינא: הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים; שנאמר (דברים י, יב), ‘ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה’…”.

מה הכוונה ב"הכל בידי שמיים – חוץ מיראת שמיים" ?

הכוונה היא שכל הדברים כבר נקבעו לנו מראש על ידי בורא עולם. אז מה נשאר לנו?

לנו נשארה הבחירה של יראת שמיים. כלומר, האם לבחור בטוב, להאמין בקב"ה, ללכת בדרכיו, לקיים את המצוות ולזכות בכל הטוב והשפע שמבטיחה הליכה בדרך הזו: לחיות בשלווה ובטחון בארץ, הגנה מפני האויבים, פרנסה בשפע, בריאות, אריכות ימים ולקום בתחיית המתים.

או…

חס וחלילה, לבחור ברע, לא להאמין בקב"ה, לחקות את הגויים, ללכת עם ג'ינסים קרועים, קעקועים, לא לשמור תורה ומצוות, להמשיך בחילולי שבת, מצעדי תועבה (אלה שנקראים: מצעדי גאווה…) ולשלם ביוקר את המחיר: פיגועים, מחבלים, מבצעים ברצועה, טילים שיורים עלינו, עליה ביוקר המחייה, מחלות, סרטן ועוד אינספור צרות שבאות עלינו מאחר שאנו עם קשה עורף ומתכחשים לכל מה שהקב"ה בטובו עשה ועושה לנו (כמו במבצע "עלות השחר" שבו  כ- 1,100 רקטות שוגרו אל עבר ישראל ואף אדם בישראל לא נהרג. אלו ניסים גלויים מול העיניים שלנו!!! הם יורים עלינו והקב"ה מסדר שהרקטות ייפלו בשטחם!!!).

כדי להתגבר על היצר הרע עלינו: " וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד׃".

ומלתם את ערלת לבבכם. בפרשת נצבים כתוב ומל ה' אלקיך את לבבך. הבא ליטהר מסייעין אותו. ומלתם – תתחיל אתה להילחם נגד היצר הרע לבד, ואח"כ אני אסייע, וזהו ומלתם ואח"כ ומל.

ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד. מכאן שצריך ללמוד מוסר, וזה מוריד את ערלת הלב.