הפרשה נפתחת בפסוקים: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת־הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ׃ וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת־שֵׁם אֶת־חָם וְאֶת־יָפֶת׃ וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס׃ וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי־הִשְׁחִית כָּל־בָּשָׂר אֶת־דַּרְכּוֹ עַל־הָאָרֶץ׃."
נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. נח חי שני דורות: דור המבול ודור הפלגה.
דור המבול חטאו בענייני קדושה, על זה נקרא צדיק, ודור הפלגה חטאו בדעות כוזבות בענייני אמונה, על זה נקרא תמים.
הנושאים הנידונים בפרשת נח:
- גזירת המבול
- הכנות למבול: בניית התיבה
- המבול
- העולם חוזר לסדרו
- קשת בענן
- המעשה של חם
- 70 אומות העולם
- מגדל בבל
- אברהם אבינו
- גזירת המבול
נח הוליד שלושה בנים: שם, חם ויפת: "וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת־שֵׁם אֶת־חָם וְאֶת־יָפֶת׃". עיקר תולדותיהם של צדיקים הם מעשיהם הטובים: את שם, שיהא דבוק בשמו יתברך, את חם, שיעשה מצות בחמימות, ואת יפת, שיהדר במצוות.
כאמור, מאדם הראשון ועד נח עברו 10 דורות. רובם חטאו בגילוי עריות, בעבודה זרה ובייחוד בגזל. המעשים הרעים שלהם השפיעו גם על עולם בעלי החיים והם הגדישו את הסאה עד אשר הקב"ה החליט למחות אותם מעל פני האדמה: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס׃ וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי־הִשְׁחִית כָּל־בָּשָׂר אֶת־דַּרְכּוֹ עַל־הָאָרֶץ׃ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל־בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת־הָאָרֶץ׃". יש לזכור שלפני צעד קיצוני שכזה הקב"ה התריע בדורו של אנוש כשהציף שליש מן האדמה. בני האדם לא הבינו את המסר. יש לזכור שהקב"ה סבלן אבל לא ותרן וגם לסבלנות בסופו של דבר יש סוף והסוף הגיע.
ותמלא הארץ חמס. חז"ל אומרים שאין הקב"ה מתחיל בנפשות תחילה אלא בממונם, אם כן למה לא העניש ה' את דור המבול בתחילה בממונם? והתירוץ בגלל שהכסף שנמצא אצלם, גזל בידם היה, לכן העניש מייד את גופם.
הקב"ה מצווה על נוח לבנות תיבה כדי להציל את עצמו, משפחתו ואת בעלי החיים: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי־גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת־הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר׃". הקב"ה מתחייב לנוח שהפירות לא ירקבו בזמן שהותם הממושכת בתיבה, וכן שהרשעים לא יהרגו אותו: "וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל־הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי־בָנֶיךָ אִתָּךְ׃". על מנת להבטיח את המשך קיום עולם החי, הקב"ה יזמן לתיבה זכר ונקבה מכל בעלי החיים: "וּמִכָּל־הָחַי מִכָּל־בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל־הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ׃ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת׃". נח מצידו, התבקש להכניס מזון לתיבה: "וְאַתָּה קַח־לְךָ מִכָּל־מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה׃".
>>>מבשלת הגיבור: סיפורה של מבשלת בוטיק גלילית ...
- הכנות למבול: בניית התיבה
הקב"ה נותן לנוח הנחיות מדויקות כיצד לבנות את התיבה והקציב לו פרק זמן של 120 שנה כדי שכל הרשעים שייראו את התיבה, יוכלו לחזור בתשובה. נח עשה את רצון ה': "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה׃".
חלפו 120 שנה מאז התחיל נח לבנות את התיבה. הקב"ה דאג שיכנסו לתיבה בעלי חיים שלא קלקלו את מעשיהם וזאת מבלי שנח עשה דבר להביאם. הקב"ה עיכב את המבול בשבוע עד שנפטר מתושלח שהיה צדיק. הרשעים קיבלו עוד שבוע לחזור בתשובה. לאחר שבוע נכנסו לתיבה נח, אשתו, בניו ונשותיהם עם כל בעלי החיים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ בֹּא־אַתָּה וְכָל־בֵּיתְךָ אֶל־הַתֵּבָה כִּי־אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה׃".
הקב"ה ציווה על נוח להכניס מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף השמיים הטהורים להכניס שבעה זוגות, כדי שבסיום המבול, נוח יקריב קורבן מהם. לעומת זאת, מן הבהמה הלא טהורה ומעופות השמיים שאינם טהורים, עליו להכניס רק זוג אחד: "מִכֹּל ׀ הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח־לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ׃ גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ׃".
- המבול
הקב"ה נתן הזדמנות אחרונה לרשעים לחזור בתשובה: התחיל לרדת גשם קל, אך משלא התחרטו על מעשיהם התחיל המבול: פרצו מעיינות מתוך האדמה וגשם עז ירד משמיים. במשך ארבעים יום וארבעים לילה ירדו גשמים ללא הפסקה: "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ־מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי־נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל־מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ׃ וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל־הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה׃". כמובן, שהרשעים ניסו למנוע זאת ואף ניסו לשבור את התיבה, אך הקב"ה שלח אריות ודובים שיקיפו את התיבה ויגנו עליה: "וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל־בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ׃".
הקב"ה הביא מבול על הארץ, והמים הרימו את התיבה לגובה רב וכיסו את ההרים הגבוהים ביותר עד שעברו אותם בגובה של 15 אמה שהם כ- 7.5 מטר: "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל־הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת־הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ׃ וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל־הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל־פְּנֵי הַמָּיִם׃ וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל־הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל־הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר־תַּחַת כָּל־הַשָּׁמָיִם׃ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים׃".
בפרק זמן זה מתו כל בני האדם ובעלי החיים השונים מלבד הדגים שבים וכל מי שהיה בתיבה: "וַיִּגְוַע כָּל־בָּשָׂר ׀ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל־הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל־הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם׃ כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת־רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ׃ וַיִּמַח אֶת־כָּל־הַיְקוּם ׀ אֲשֶׁר ׀ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה עַד־רֶמֶשׂ וְעַד־עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן־הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ־נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה׃".
לאחר 150 יום פסקה יציאת המים ממעיינות התהום והגשם פסק: "וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן־הַשָּׁמָיִם׃", מפלס המים החל לרדת עד שפסגות ההרים נחשפו. תיבת נח נעצרה על הררי אררט שבתורכיה: "וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם׃ וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט׃" (ניתן לצפות בסרטון המצורף המוכיח חד-משמעית שתיבת נח היא אמת לאמיתה: https://www.youtube.com/watch?v=a9INwQOEBK4).
לאחר שעברו ארבעים יום מאז שנראו פסגות ההרים, נח פתח את חלון התיבה ושלח את העורב, אך הוא חג סביב התיבה וחזר כי לא רצה לעזוב את בת-זוגו. נח המתין שבוע ושלח את היונה: "וַיְשַׁלַּח אֶת־הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׃" היונה חזרה. נח המתין שבעה ימים נוספים ושלח את היונה פעם נוספת. היונה חזרה עם עלה זית בפיה: "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה־זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי־קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ׃". נח המתין שבוע נוסף, שלח את היונה והיא כבר לא שבה אל התיבה: "וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת־הַיּוֹנָה וְלֹא־יָסְפָה שׁוּב־אֵלָיו עוֹד׃". אז הבין נח שהארץ יבשה וניתן לפתוח את התיבה: "וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ־מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת־מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה׃". הארץ יבשה לאחר בדיוק שנה מהיום שהתחיל המבול: "וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ׃ "(ההבדל של 11 ימים נובע מכך שבשנת הירח ישנם 364 ימים ואילו בשנת השמש ישנם 365 ימים).
- העולם חוזר לסדרו
הקב"ה ציווה את נח שהוא ומשפחתו עם כל החיות ייצאו מן התיבה ויחזרו לשגרה לפרות ולרבות ולמלא את הארץ: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל־נֹחַ לֵאמֹר׃ צֵא מִן־הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי־בָנֶיךָ אִתָּךְ׃ כָּל־הַחַיָּה אֲשֶׁר־אִתְּךָ מִכָּל־בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ הוצא [הַיְצֵא] אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל־הָאָרֶץ׃".
נח יצא מן התיבה בנה מזבח והקריב קורבנות לקב"ה. הקב"ה הבטיח שהוא יותר לא יקלל את האדמה בגלל התנהגות האדם, ולא יעניש את בעלי החיים מאחר ויצר האדם רע מנעוריו: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־לִבּוֹ לֹא־אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת־הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא־אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת־כָּל־חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי׃". כמו כן, הקב"ה הבטיח שהוא לא ישבית את המחזוריות בטבע: "עֹד כָּל־יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ׃".
הקב"ה בירך את נח ובניו שיפרו וירבו וימלאו את הארץ: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־נֹחַ וְאֶת־בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ׃", ושבעלי החיים יפחדו מהם: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל־חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל־עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל־דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ׃".
בנוסף הקב"ה התיר לבני האדם לאכול בעלי חיים:
- "כָּל־רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא־חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כֹּל׃".
- אך עם מגבלה שאסור לאכול איבר של בעל חיים כל עוד הוא חי: "אַךְ־בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ׃".
הקב"ה ציווה מספר איסורים:
- אסר על בני אדם להתאבד: "וְאַךְ אֶת־דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ".
- אסר על חיות להרוג בני אדם: "מִיַּד כָּל־חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ".
- אסר להרוג אחד את השני: "וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת־נֶפֶשׁ הָאָדָם׃ " כלומר, אם אדם או חיה יהרגו אדם אחר, הקב"ה, ימית אותם.
- אסר להרוג את העובר בזמן שהוא ברחם, דבר הנקרא: "הפלה": "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ".
- קשת בענן
נח חשש לעסוק במצוות פרייה ורבייה מאחר שחשש ממבול נוסף שעלול לבוא עליהם במידה ויחטאו שוב. הקב"ה החליט לתת לו סימן לברית ביניהם על כך שהוא לא יביא יותר מבול לעולם. בכל פעם שבני האדם יכעיסו במעשיהם את הקב"ה ותעלה מחשבה לפניו להביא חושך ואבדון לעולם, תופיעה הקשת בענן כאות ברית בינו לבין בני האדם ובעלי החיים על כך שהוא לא יביא יותר מבול בעולם: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־נֹחַ וְאֶל־בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר׃ וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת־בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת־זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם׃ וְאֵת כָּל־נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל־חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ׃ וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא־יִכָּרֵת כָּל־בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ׃ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל־נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם׃ אֶת־קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ׃".
- המעשה של חם
נח נטע כרם, הכין יין, השתכר ושכב עירום באוהל. בנו חם ראה את ערוות אביו וסיפר על כך לשני אחיו. שם ויפת לקחו בגד גדול, הסתכלו לאחור וכיסו את אביהם: "וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת־הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל־שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ׃."
כשנח הקיץ הוא גילה שבנו הקטן, חם, עשה לו נזק גופני כך שלא יוכל יותר להביא ילדים לעולם: "וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה־לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן׃". מאחר שהקב"ה בירך את בניו של נח, נח קילל את בנו של חם, כנען: "וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו׃." נח בירך את יפת שיקבל נחלה גדולה, מאחר ששם התאמץ יותר מאחיו במצווה, נח בירך אותו שהשכינה תשכון באוהלו: "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי־שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ׃".
נח המשיך לחיות עוד 350 שנה לאחר המבול: "וַיְחִי־נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה׃", ונפטר בגיל 950: "וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי־נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת׃".
- 70 אומות העולם
בהמשך מתארת הפרשה את 70 אומות העולם שיצאו מבני נח.
לחם נולד נכד ושמו נמרוד. כשמו כן הוא, כשבגר החל להמריד את האנשים נגד ה': "וְכוּשׁ יָלַד אֶת־נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ׃ הוּא־הָיָה גִבֹּר־צַיִד לִפְנֵי יְהוָה עַל־כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהוָה׃". נמרוד הגיע עד ארצו של אשור. אשור העדיף לא למרוד בה', ולכן עזב את ארצו והקים את נינוה: "מִן־הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת־נִינְוֵה". בהמשך כשאנשי נינוה חטאו, הקב"ה שלח את יונה הנביא להחזירם בתשובה וכך למעשה גמל לאביהם על כך שלא מרד בו.
- מגדל בבל
נמרוד היה רודן עריץ אשר קיבץ את האנשים בארץ שנער על מנת לבנות מגדל ענק שבקצהו ישימו את פסלו כדי למרוד בה' לפני שה' יפזר אותם: " וַיֹּאמְרוּ הָבָה ׀ נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שֵׁם פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ׃".
תגובת הקב"ה הייתה שהוא והמלאכים ירדו לבלבל את שפתם כך שלא יוכלו להבין איש את רעהו וכך תיפסק מלאכת הבניה: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ׃". לאחר מכן הקב"ה פיזר אותם בארץ: "וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר׃". ניתן לראות שהחשש שלהם "פֶּן־נָפוּץ" התקיים בהם. לאור זאת נקראה העיר בבל: "עַל־כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי־שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל־הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל־פְּנֵי כָּל־הָאָרֶץ׃".
- אברהם אבינו
התורה מפרטת 10 דורות מנח עד אברהם:
שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח ואברם.
תרח, אביו של אברם, היה שר של נמרוד, וכשראה שבנו, אברם, מתנגד לעבודה זרה הוא הלשין עליו לנמרוד. נמרוד השליך את אברם לכבשן האש, אך הקב"ה הציל אותו.
בהמשך מפורט שאברם נשא לאישה את שרי: "שֵׁם אֵשֶׁת־אַבְרָם שָׂרָי". שרי הייתה עקרה: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד׃". הפרשה מסתיימת בתיאור יציאתם של תרח, אברם, לוט ושרי מאור כשדים אל ארץ כנען כשבדרכם עצרו בחרן: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת־אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־הָרָן בֶּן־בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד־חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם׃".
שתי הפרשיות הראשונות של התורה, בראשית ונח, קשורות קשר מהותי, כי שתיהן עוסקות בבריאת העולם ובקיומו. פרשת בראשית מתארת את בריאת העולם, ובפרשת נח נשבע הקב"ה לקיים את העולם תמיד ולא להביא עוד מבול על הארץ.
שתי הפרשות הללו מייצגות שתי שלמויות שקיימות בבריאה. פרשת בראשית מייצגת את שלמות הבריאה כפי שנבראה על-ידי הקב"ה. הפרשה מספרת על בריאת העולם ועל השלמת בריאתו. לעומתה, בפרשת נח אנו קוראים על השלמות שמושגת דווקא על-ידי האדם – עבודת התשובה של האדם הביאה שלמות חדשה, שבה כרת הקב"ה ברית עם האדם להבטיח את קיומו התמידי של העולם.
מבחינת שלמות העולם כפי שנברא על-ידי הקב"ה, אין מקום לסטייה מרצון ה'. לכן, כשבני-האדם אינם ממלאים את רצונו – הם מאבדים את זכות קיומם. וכך נאמר בסוף פרשת בראשית: “וירא ה' כי רבה רעת האדם… ויאמר ה' אמחה את האדם".
לעומת זאת, פרשת נח מבטאת את הכוח שניתן לעולם להגיע מצד עצמו לשלמות הראויה, לכן גם כשהעולם השחית את דרכו, ניתן בו הכוח להתברר ולהזדכך על-ידי התשובה. ואכן, עבודת התשובה של האדם הביאה שלמות עליונה יותר, של אות הקשת בענן, שנועדה להזכיר את כריתת הברית עם נח. ברית זו מבטאת את הנחת המיוחדת שנגרמת למעלה על-ידי הבירור והזיכוך שעושה האדם בבריאה.
דבר זה בא לידי ביטוי גם כשמתבוננים בשמות שבהם נקרא הקב"ה במלאכת הבריאה ובנוגע לנח: הבריאה נעשתה על-ידי שם "אלוקים" שהוא מידת הדין ("בראשית ברא אלוקים", וכך מוזכר שם זה 32 פעמים במלאכת הבריאה), ואילו לגבי נח מצוין שם הוי'ה דווקא שהוא מידת הרחמים : "ונח מצא חן בעיני ה' ".
שם "אלוקים" – בגימטרייה "הטבע" – מציין קדושה אלוקית מוגבלת. ואילו שם הוי'ה מציין את האור האלוקי הבלתי-מוגבל. אם-כן, בריאת העולם מצד עצמה מגלה בעולם רק את הקדושה המוגבלת של שם אלוקים, ואילו על-ידי עבודת האדם – שמייצגה הוא נח – מתגלה בעולם שם הוי'ה – האור האלוקי האין סופי.
הבדל זה מתבטא גם בתאריכי קריאתן של פרשיות בראשית ונח. את בראשית קוראים בחודש תשרי, חודש החגים – ולפחות מקצת ימי השבוע של פרשת בראשית הם ימי חג. לעומתה, פרשת נח נקראת בחודש מרחשוון, וכל ימי השבוע הם ימי חולין רגילים.
פרשת נח מבטאת אפוא את השלמות שנוצרת בעולם דווקא על-ידי העלאת החולין לקדושה. על-ידי עבודה זו מגלים את פנימיות הכוונה שבבריאה ומביאים את הגאולה האמיתית והשלמה.
מטרתו של המבול לא הייתה רק כדי לשחת כל בשר, אלא גם כדי לטהר את העולם, כדוגמת מי מקווה המטהרים. ופירוש זה מקרא מלא הוא: על הפסוק "ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם" אומרים חז"ל, שהכוונה היא לארץ-ישראל, שלא ירד בה המבול. הרי שהמבול עניינו טהרה. שנאמר "ואני הנני מביא את המבול".
מהם המסרים בפרשה?
- כי מלאה הארץ חמס. אומר רש"י: שגזל מקטרג בראש. גם בנעילה אנו אומרים: למען נחדל מעושק ידינו, מסביר החפץ חיים כי כל מלאך שנברא ע"י מעשיו של האדם נברא כדוגמת המעשה, ועצם העניין של גזל זה חוצפה, למשל לאחד שאסף כל ימיו כסף כדי שיוכל לחתן את בנו יחידו, והתייגע וטרח וזה בא וגוזלו, זו חוצפה נוראה, לכן גם המלאך נברא חצוף כדוגמת המעשה, בגלל זה מקטרג בראש וקופץ ומקטרג.
- חז"ל אומריםשאחרי המבול בכה נח ואמר לה' שהיה לך לרחם על העולם, ענה לו ה': רועה שוטה, למה אתה נזכר עכשיו להתפלל, למה לא התפללת ולמה לא בכית מקודם לפני המבול? מזה אנו רואים שצריך האדם להקדים בתפילה קודם שמגיע חס וחלילה פורעניות לעולם (מדרש).
- למה נקראמבול? שבלבל הכל, שבלה הכל, שהוביל הכל.
- מדוע נקראו מי המבול בשם "מי נח"? נחלא התפלל על דורו כמו שאברהם התפלל על סדום, לכן נקראו מי המבול מי נח.
- הרמב"ןמסביר, למה לנח התיר הקב"ה לאכול בשר ולאדם לא, ומתרץ מפני שנח טרח עליהם בתיבה. לזה מגיע לו הזכות לאכול מבעלי חיים. וזה שאמר הכתוב ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל, בזה שתיקח ותכניס אותם תהיה לך הזכות לאכול מהם.
- מן הארץ ההיא יצא אשור.אומר רש"י: שאשור לא רצה להשתתף בדור הפלגה. אומרים חז"ל שבגלל זה זכתה העיר נינווה לעשות תשובה שהיו מצאצאיו של אשור.
- פרשת נח, שעיקרה תיבת נח, היא תזכורת חשובה לכל אחד מאיתנו שעליו ליצור לעצמו תיבת נח פרטית שבה יבלה את מרבית זמנו ויישמר מן "המבול" שמסביב, מבול של גירויים, של כופרות ושל הבלי העולם הזה. יש מי שזוכה לבלות את מרבית זמנו בלימוד התורה בישיבה או בכולל, ועל כך צריך להודות כל יום, כמה פעמים ביום. אך גם יש מי שעיסוקיו אינם מאפשרים לו כל זאת וחייב לדאוג שהסביבה שלו, המקום שבו הוא מבלה את רוב זמנו, תהיה מעין תיבת נח מקום קדוש המגן ושומר עליו מן הסכנות שבחוץ.
- התורה מייחדת את סיפור המבול כדי שנסיק מסקנה אחת והיא שאין מקום לחברה מושחתת וסופה כליה.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור מאת כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
הוספת תגובה