הפרשה נפתחת בפסוק: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם׃".
ואלה המשפטים. כתוב בזוהר אלן גלגוליא, פירוש: כשאחד חייב לחברו ולא מחזיר לו, אז כשהחייב מת, הוא מתגלגל בסוס או בחמור והשני קונה אותו ומחזיר לו את החוב. מעשה שהיה בירושלים: היה לאחד חמור שעבד בשבילו יותר מהרגיל. האיש בא ושאל צדיק אחד. הצדיק השיב שאחד נשאר חייב לו כסף וזה גלגולו, ואם תאמר לו: "מחול לך", אז החמור יפסיק לעבוד, וכך היה. האיש אמר לחמור: "מחול לך", והחמור מת מיד. יש לכך רמז בפסוק: "כי בא סוס פרעה", שמתגלגל בסוס כדי לפרוע, שפרעה הוא מלשון פירעון.
אשר תשים לפניהם. אומר רש"י כשולחן ערוך, פירוש שיסביר טוב לתלמיד. הרה"ג ר' חיים יהודה יעקובזון זצ"ל הסביר במשל, לבית מרקחת שאמנם יש בו מדפים מלאים תרופות אבל התרופות האלו אינן ניתנות סתם כך, רק לחולים הצריכים תרופה. כמו כן אמר ה' למשה עד עכשיו למדנו כל מיני מצוות קיומיות, כגון מילה ושבת וכדומה, אבל פרשה זו רק תשים לפניהם, שיהיה מוכן אם לפעמים יהיו צריכים לעונש, אבל יותר טוב שלא יצטרכו להשתמש בהם כלל.
הנושאים הנידונים בפרשת משפטים:
פרשה מאוד מסועפת ויש בה הרבה דינים. בישיבות לומדים את הפרשה הזאת במשך שנים. כבר לאחר מתן תורה מגיעים המשפטים. הפרשה דנה בנושאים רבים ומתחילה במצב שבו יהודי גנב ואין לו להחזיר.
הנושאים הנידונים בפרשת משפטים:
- אדם שגנב ואין לו להחזיר
- אלימות בין אנשים
- קללות ואלימות כלפי הורים
- אדם הגונב אדם
- שני אנשים רבו ופגעו באישה בהריון
- אדם הנפגע מבעל חיים
- שור שהרג שור
- אדם שפרץ לבית
- נזק הנגרם מבהמה
- נזק הנגרם מאש
- דיני שומרים
- דין שואל
- דין המפתה נערה
- דין העוסק בכשפים
- דין השוכב עם בהמה
- דין הזובח לעבודה זרה
- איסור גרימת צער לאדם אחר
- מצווה להלוות לעני
- מצווה להפרשת תרומות ומעשרות
- מצוות פדיון הבן הבכור
- איסור אכילת טריפות
- איסור קבלת לשון הרע
- איסור הטיית משפט
- מצוות השבת אבידה
- איסור לקיחת שוחד
- איסור לחיצת הגר
- מצוות שמירת שבת
- איסור אכילת בשר וחלב ביחד
- אדם שגנב ואין לו להחזיר
בימינו אם יהודי גנב כסף, אין לו להחזיר והמשטרה תפסה אותו, אז במקרה ויש עדים, הרשיעו אותו במשפט חילוני אזרחי. בדרך כלל, הוא יקבל מאסר. מה קורה בפועל?
הוא נכנס לכלא גנב קטן ובכלא הוא נמצא בחברה של פושעים ששם, בדרך כלל, הוא לומד איך להיות גנב גדול ולפעמים גם רוצח.
בשורה התחתונה: הקורבן לא הרוויח כלום ולא קיבל את כספו בחזרה, החברה ניזוקה ועוד משלם המיסים שילם על כך כסף והפושע לא רק שלא השתקם, אלא אף הידרדר. יוצא שהעונש הזה הוא לא ממש חכם…
בואו נראה מה אומרת התורה על גנבה. לתורה יש עונשים חינוכיים. יהודי שגנב צריך להחזיר כפול לאדם שממנו גנב. לדוגמה: אם אדם פרץ לבית וגנב משם 10,000 ₪ עליו להחזיר למי שגנב ממנו סכום כפול, דהיינו 20,000 ₪. יש כאן אלמנט חינוכי: זה מחנך את הגנב שחש על בשרו מהי המשמעות של לקחת כסף שלא שלו ומפצה את הנגנב. בית הדין בודק האם יש לו כפל כסף להחזיר. אם אין לו, בודקים אם יש לו תכשיטים או רכוש שהוא יכול למכור כדי להחזיר את הגנבה. במידה ואין לו, בודקים האם יש קרובי משפחה שיכולים לסייע לו. במידה ואין בשום דרך להחזיר, מוכרים אותו בשוק בתור עבד. את התמורה מהמכירה מחזירים לאדם שממנו הוא גנב כדי לפצות אותו על הגנבה. כך האדם שממנו נגנב הכסף מקבל פיצוי חלקי או שלם.
מה התועלת בזה שאדם שגנב נהפך לעבד?
המילה עבד היא מילה קצת גסה. מה הכוונה? כשאנשים שומעים "עבד" עולה להם הדימוי של עבד מסכן עם שרשראות שמענים אותו ומרביצים לו עם שוט. כאן לא מדובר על עבדים כאלה. מדובר בעבד עם זכויות: מה שהאדון שלו אוכל גם העבד מקבל: אם האדון אוכל סטייק, גם העבד מקבל סטייק, אם האדון ישן על מזרן טוב, גם העבד יישן על אותו מזרן. האדון מתייחס אל העבד כאילו זה הבן שלו. הגנב נכנס למשפחת אומנה על מנת שיפצה על הנזק שגרם וכן שישתקם.
כשהעבד רואה שעכשיו שהוא גנב ועושים למענו כל כך הרבה הוא מרגיש בושה נוראית. הוא חושב לעצמו: אני גנב עלוב ואלה מאכילים אותי ודואגים לי, נכנסת בו בושה גדולה על מעשיו. אחרי 6 שנים חייב האדון לשחררו, ככתוב: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם׃". יכול להיות מצב, שבו לעבד טוב אצל האדון והוא מבקש להישאר אצלו. במצב כזה לוקחים אותו למזוזה ליד הדלת ורוצעים את אוזנו, כלומר עושים לו חור באוזן: "וְאִם־אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת־אֲדֹנִי אֶת־אִשְׁתִּי וְאֶת־בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי׃ וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל־הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל־הַדֶּלֶת אוֹ אֶל־הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת־אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם׃" במילה "לעולם" הכוונה עד שנת יובל. כל מחזור של שבע שנים יש שנת שמיטה, ולאחר שבעה מחזורים כאלה בשנה החמישים העבד משתחרר. זו לא ממש קנייה, אלא חכירה. התורה מביאה אותו חזרה לנקודת ההתחלה.
מהי הסיבה שרוצעים את אוזנו?
התשובה היא שהתורה מסתייגת מכך שאדם יוותר על חירותו. כל אדם מעם ישראל אמור להיות בן חורין. הדרגה של כל בני ישראל שווה ומי שבוחר להשתעבד לאדם אחר, למעשה מוותר על דרגתו. התורה לא רוצה שאדם יהיה עבד של אף אדם אחר, אלא של הקב"ה בלבד.
נשאלת השאלה: מדוע מכל האיברים שבגוף רוצעים דווקא את האוזן?
התשובה היא שרבן יוחנן בן זכאי אמר: "אוזן זאת ששמעה על הר סיני: "לא תגנוב", והלך וגנב, תרצע", ואם מוכר את עצמו (לעבדות): "אוזן ששמעה על הר סיני: "כי לי בני ישראל עבדים" והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע".
ורצע אדוניו. ולמה מרצע, לפי שמרצע בגימטרייה: ארבע מאות, אמר הקב"ה אני הוצאתי אתכם משעבוד ארבע מאות שנה ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים וזה הלך וקנה אדון לעצמו לפיכך ילקה במרצע. הטעם למה לא רוצעים את העבד בתחילת היותו עבד, ורק כשעבד שש שנים, מוסבר על דרך המשל המובא בתחילת שערי תשובה לרבינו יונה: לשני אנשים שהיו בבית האסורים, אחד עשה מחתרת וברח, והשני נשאר, התחילו להכותו מכות נמרצות על שלא ברח, טען להם וכי מפני שהתנהגתי יפה ולא ברחתי מגיע לי עונש, ענו לו שכאן הוא בית הסוהר ולא בית הבראה, ולכן חברך שהרגיש את הצער והעונש חיפש תחבולות כדי לברוח, אבל אתה שאינך מרגיש כאן צער מגיע לך שיתנו לך עכשיו צער ועונש, כמו כן אצל עבד כשרוצה להישאר לאחר שש שנים זה סימן שלא מרגיש צער עבד, לזה מגיע לו רציעה.
בפרשה מופיעים דינים חשובים נוספים שלא נתעמק בהם, אך חשוב מאוד להזכירם, כגון:
- אלימות בין אנשים
- אדם המכה אדם אחר בכוונה עד שמת – דינו מוות: "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת׃".
- אדם שהרג אדם אחר בשוגג – גולה לעיר מקלט: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה׃".
- אם שני אנשים רבו, ואדם אחד היכה את רעהו וגרם לו ליפול למשכב: "וְכִי־יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה־אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב׃", אז המכה נשלח לכלא עד שרואים האם המוכה מחלים. אם הוא מחלים, משחררים את המכה ועליו לפצות בגובה הנזק ובשכר לרופא המטפל: "אִם־יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל־מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא׃".
- קללות ואלימות כלפי הורים
- אדם המכה את הוריו – יוצא להורג בחנק: "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת׃".
- אדם המקלל את הוריו בשם ה' – יוצא להורג בסקילה: "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת׃".
- אדם הגונב אדם
אדם שגנב אדם אחר על מנת למוכרו – יוצא להורג בחנק: "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת׃".
- שני אנשים רבו ופגעו באישה בהריון
אם שני אנשים נאבקו כדי להרוג אחד את השני ופגעו שלא במתכוון באישה הרה, אז:
- במקרה והפגיעה גרמה להפלה, האיש שפגע בה צריך לשלם פיצוי כספי על הפלת הולד: "וְכִי־יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים׃".
- במקרה והפגיעה גרמה למות האישה, ישנה מחלוקת האם עונשו מוות, או שהוא משלם פיצוי כספי: "וְאִם־אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ׃".
- במקרה שהאישה נפצעה, האיש שפגע משלם את הפיצוי הכספי עבור הנזק: "עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל׃ כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה׃". חשוב להדגיש שמדובר בפיצוי כספי, ולא נטילת האיבר ממש. כלומר, אם הוא שבר לה שן, הוא ישלם עבר הטיפול, ולא ישברו לו שן.
- אדם הנפגע מבעל חיים
- אם בעל חיים הרג אדם, הורגים אותו בסקילה ובעליו פטור (כמו כן, אסור לאכול את בשרו): "וְכִי־יִגַּח שׁוֹר אֶת־אִישׁ אוֹ אֶת־אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת־בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי׃".
- אם מדובר בבעל חיים שכבר פגע באנשים שלוש פעמים קודם לכן, והיו עדים שהיתרו בבעליו, ולמרות זאת הבעלים לא שמר עליו והאדם נפגע ומת, אז הורגים את בעלי החיים בסקילה, הבעלים צריך לשלם פיצוי כספי ליורשים, ולבסוף הוא מוצא להורג: "וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם־בְּעָלָיו יוּמָת׃ אִם־כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר־יוּשַׁת עָלָיו׃".
- אדם שחפר בור
אדם שחפר או פתח בור במקום ציבורי (נקרא: ברשות הרבים) ונפל לתוכו בעל חיים ומת, עליו לשלם את שווי של בעל החיים בניכוי דמי הנבלה (בעל החיים המת נשאר ברשותו): "וְכִי־יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי־יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל־שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר׃ בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה־לּוֹ׃".
- שור שהרג שור
- אם לאדם היה שור שהרג שור של אדם אחר, אז מוכרים את השור החי ואת השור המת, ומתחלקים ברווח חצי-חצי. כך יוצא שהבעלים משלם מחצית מהנזק: "וְכִי־יִגֹּף שׁוֹר־אִישׁ אֶת־שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת־הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת־כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת־הַמֵּת יֶחֱצוּן׃".
- אם לאדם היה שור שכבר הרג שוורים קודם לכן, ועכשיו הוא הורג שור נוסף – אז בעל השור משלם את כל שווי השור, ולוקח אליו את השור המת: "אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה־לּוֹ׃".
- אדם שפרץ לבית
- אם גנב פרץ לבית, מותר לבעל הבית להורגו מאחר שבעל הבית יתנגד לגנב. בתגובה הגנב עלול להרגו. בתורה כתוב: "הבא להורגך, השכם להורגו": "אִם־בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים׃". אבל אם ברור לגמרי שהגנב לא מתכוון להרוג, אסור להרגו: "אִם־זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם־אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ׃".
- אם הגנב נתפס כשהגניבה בידו, הוא ישלם כפול: "אִם־הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד־חֲמוֹר עַד־שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם׃".
- נזק הנגרם מבהמה
אדם שבהמתו גרמה נזק לשדה חברו אם זה ברמיסה או באכילה, חייב לשלם על הנזק: "כִּי יַבְעֶר־אִישׁ שָׂדֶה אוֹ־כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת־בעירה [בְּעִירוֹ] וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם׃" (בעיר=בהמה).
- נזק הנגרם מאש
אדם שהבעיר אש בשטחו (או שפרצה מעצמה) והתפשטה לשטח של חברו וגרמה לנזק, חייב לשלם מאחר והיה עליו לשמור של תתפשט ותזיק: "כִּי־תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת־הַבְּעֵרָה׃".
- דיני שומרים
- שומר ללא שכר – אדם נתן לחברו חפץ או כסף כדי שישמור עליו וכשהוא מבקש לקבלו, החבר טוען שזה נגנב: "כִּי־יִתֵּן אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ־כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ". אם ימצא הגנב, הגנב ישלם כפליים: "אִם־יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם׃". אם לא נמצא הגנב על החבר השומר להישבע שהוא לא גנב את זה לעצמו, ואז הוא פטור: "אִם־לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל־הַבַּיִת אֶל־הָאֱלֹהִים אִם־לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ׃". אם יבואו שני עדים כשרים שיעידו שהשומר גנב לעצמו, אז הוא ישלם כפליים: "עַל־כָּל־דְּבַר־פֶּשַׁע עַל־שׁוֹר עַל־חֲמוֹר עַל־שֶׂה עַל־שַׂלְמָה עַל־כָּל־אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי־הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר־שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ׃". אם העדים יעידו עדות שקר (נקראים: עדים זוממין), העדים ישלמו כפליים.
- שומר בשכר – אדם נתן בהמתו לאדם אחר שישמור עליה תמורת שכר. כשהוא בא לאסוף אותה, השומר אומר לו שהיא מתה או נטרפה או נגנבה: "כִּי־יִתֵּן אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ־שׁוֹר אוֹ־שֶׂה וְכָל־בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ־נִשְׁבַּר אוֹ־נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה׃". השומר יכול להישבע שלא הייתה לא אפשרות להצילה ולא לקחה לעצמו, ואז הוא פטור: "שְׁבֻעַת יְהוָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם־לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם׃". אם היא נגנבה ממנו, הוא חייב לשלם: "וְאִם־גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו׃". אם היא נטרפה על ידי חיה אחרת, הוא יביא עדים שהיא נטרפה מבלי שיכל להצילה, ואז הוא פטור מלשלם: "אִם־טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם׃".
- דין שואל
אדם השאיל בהמה מחברו, והיא מתה או נטרפה: "וְכִי־יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ־מֵת". אם הבעלים לא נמצא איתו, השואל צריך לשלם לבעלים: "בְּעָלָיו אֵין־עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם׃". אם הבעלים נמצא איתו, השואל פטור: "אִם־בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם".
- דין המפתה נערה
אדם המפתה נערה ושוכב עימה: "וְכִי־יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא־אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ". אם שלושתם מעוניינים שהם יינשאו, אז הוא פטור מלשלם: "מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה׃". אם אביה מתנגד או היא מתנגדים לנישואין, עליו לשלם פיצוי חמישים כסף: "אִם־מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת׃".
- דין העוסק בכשפים
אדם העוסק בכשפים יומת בבית הדין: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה׃".
- דין השוכב עם בהמה
אדם השוכב עם בהמה יומת בסקילה: "כָּל־שֹׁכֵב עִם־בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת׃".
- דין הזובח לעבודה זרה
אדם הזובח לעבודת כוכבים (=עבודה זרה), יומת: "זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהוָה לְבַדּוֹ׃".
- איסור גרימת צער לאדם אחר
אסור לצער אף אדם בדיבור או בגזילת ממון ובפרט לא אוכלוסייה חלשה כדוגמת הגר, היתום והאלמנה, כי עם ישראל היה גר במצרים: "וְגֵר לֹא־תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ כָּל־אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן׃". אם אדם יצער אותם, הם יצעקו לה', שיעניש את המצער ויהפוך את אישתו לאלמנה ואת ילדיו ליתומים – הכל מידה כנגד מידה: "אִם־עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם־צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ׃ וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים׃". הרעיון של הדין הוא שבדרך כלל היתום והאלמנה מוגנים פחות ופגיעים יותר, ואם אדם יענה אותם, ברגע שהם יצעקו לקב"ה לעזרה, הקב"ה ישמע את צעקתם ויושיעם מאחר והקב"ה הוא אבי יתומים ודיין אלמנות. מעבר לכך הדבר יכעיס מאוד את הקב"ה והוא יהרוג את האדם הפוגע כך שהאישה שלו תהפוך לאלמנה ובניו ליתומים – מידה כנגד מידה.
- מצווה להלוות לעני
מצווה להלוות כסף לעני. על האדם להסתכל על עצמו כאילו הוא עני, ואז שיבוא אליו עני ויבקש ממנו הלוואה, אז הוא ילווה לו. יש קדימות לעזור לעניים הקרובים אליך, בבחינת "עניי עירך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמין". לאחר שהילוות אל תדחק בו להחזיר לך ואל תגבה ממנו ריבית: "אִם־כֶּסֶף ׀ תַּלְוֶה אֶת־עַמִּי אֶת־הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא־תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא־תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ׃". זהו דין המתייחס לכל העם, אך התורה מחמירה במיוחד בכל הנוגע לעני. כלומר, אם אדם מלווה כסף לאחר, ובמיוחד לאדם עני, אסור לדחוק בו בתקיפות שיחזיר את הכסף. כמו כן, אסור להלוות בריבית! אם לצורך החזר ההלוואה לקחת ממנו משכון (לדוגמה הבגד המשמש ליום, אז חובה להחזיר לו את הבגד במהלך היום, וניתן לקחת את הבגד בלילה (במידה ואינו זקוק לו בלילה): "אִם־חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד־בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׃ כִּי הִוא כסותה [כְסוּתוֹ] לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב". במידה ותצער את העני, הוא יצעק אל ה', ותפילתו תתקבל: "וְהָיָה כִּי־יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי־חַנּוּן אָנִי׃".
- מצווה להפרשת תרומות ומעשרות
ברגע שהתבואה הבשילה יש מצווה להפריש ממנה ביכורים, תרומות ומעשרות: "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר".
- מצווה פדיון הבן הבכור
לאחר חודש מלידת הבן הבכור יש לפדות אותו ולהעביר את הסכום לכהן: "בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן־לִּי׃".
במקרה של בהמות, לאחר שמונה ימים יש להקריב את הבכור: "כֵּן־תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם־אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ־לִי׃".
- איסור אכילת טריפות
אסור לאכול בשר של בהמה שאינו כשר מכל סיבה שהיא. ניתן למוכרו לגוי או להשליך לכלבים: "וְאַנְשֵׁי־קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ׃". נשאלת השאלה: מדוע אפשר להשליכו לכלבים? רש"י מבאר שהקב"ה אינו מקפח שכר ברייה, ובזמן שבני ישראל יצאו ממצרים, הכלבים לא נבחו עליהם, ועכשיו יזכו לאכול בשר.
- איסור קבלת לשון הרע
האיסור מתייחס לא לקבל לשון הרע על אחרים, ולדיין האיסור מתייחס שלא ישמע את דבריו של צד אחד בטרם הגיע הצד השני: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא".
- איסור הטיית משפט
אם אדם רואה שרשעים מטים את המשפט, אסור לו לחשוב שמאחר שהם רבים, הוא צריך להיגרר אחריהם: "לֹא־תִהְיֶה אַחֲרֵי־רַבִּים לְרָעֹת". מעבר לכך, במקרה שהנידון הוא אדם עני, יש לשפוט ביושר, ולא לזכות אותו מאחר שהוא עני: "וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ׃".
- מצוות השבת אבידה
אם מצאת אבידה, עליך לפעול להשיבה, גם אם מדובר בדבר השייך לשונאיך: "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׃".
עוד בעניין שונאיך:
אם ראית שבהמה של אדם אחר, ואפילו הוא שונאך, כורעת תחת המשא, מצווה עליך לסייע לו לפרוק את המשא: "כִּי־תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ׃".
- איסור לקיחת שוחד
איסור לקיחת שוחד, אפילו לשפוט אמת: " וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים׃". הדין מתייחס לאיסור קבלת שוחד. שוחד הוא כל מתנה או טובת הנאה מאחד מבעלי הדין שהתורה אסרה לקחת מאחר שהוא מונע ממי שצריך להכריע מלהבחין באמת וכן הוא מעוות את דבריהם.
- איסור לחיצת הגר
איסור ללחוץ את הגרים: "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת־נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃". חל איסור לצער ולרמות גרים שנמצאים בארצנו מאחר שבני ישראל היו גרים בארץ מצרים והכירו מניסיונם את המשמעות של חיי גרים בארץ זרה.
- מצוות שמירת שבת
מצווה לשבות מעבודה ביום שבת, ולאפשר גם לבעלי חיים, לעבדים ולגרים לשבות: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן־אֲמָתְךָ וְהַגֵּר׃".
- איסור אכילת בשר וחלב ביחד
בשלושה מקומות נכתב האיסור בתורה: "לֹא־תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ׃" וזה כולל בתוכו שלושה איסורים:
- איסור בישול בשר וחלב ביחד.
- איסור אכילת בשר וחלב ביחד.
- איסור הנאה מבשר וחלב ביחד.
לאחר קבלת המשפטים שהם המצוות, הפרשה ממשיכה ברמיזה על כך שבני ישראל עתידים לחטוא בחטא העגל, ובמקום שהקב"ה בכבודו ובעצמו יוביל אותם לארץ המובטחת, הוא ישלח מלאך במקומו, אך עליהם להישמר מאחר שהמלאך איננו סלחן לחטאים כפי שהקב"ה: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי׃ הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל־תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ׃".
הקב"ה חוזר ומזהיר על חובתם להשמיד את כל העבודה הזרה שיתקלו בה בארץ: "לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם׃".
הפרשה חוזרת לספר מה קרה יומיים לפני מעמד הר סיני:
משה על להר סיני עם אהרון, נדב ואביהוא ושבעים הזקנים והשתחוו מרחוק. משה התקדם לבדו אל הערפל. כשירד אל העם וסיפר הם את כל דברי ה' הם קיבלו פה אחד: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל־דִּבְרֵי יְהוָה וְאֵת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל־הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה׃".
מהם המסרים בפרשה?
- התורה נקראת תורה מלשון הוראה. התורה מדריכה ומכוונת אותנו בכל תחומי החיים כיצד לחיות בצורה נכונה ומאוזנת. כפי שצוין בתחילה, הפרשה כוללת דינים רבים מה אסור ומה מותר מה נכון ומה שגוי. בנוסף לכך, הקב"ה מנהיג את העולם בדרך של מידה כנגד מידה. זהו יסוד חשוב שעוזר לאדם להבין מדוע מתרחשים אירועים ומקרים בחייו. כאשר הוא נתקל באירוע ומקרה שאירע בחייו, מוטב שיפשפש במעשיו וייראה איפה הוא בעצמו עשה לאדם אחר את מה שעכשיו הוא חווה. זה יכול להיות דבר שעשה לפני זמן קצר וזה יכול להיות דבר שהוא עשה לפני שנים רבות. הרעיון הוא שאנו נלמד את הכלל הבסיסי בתורה: ואהבת לרעך כמוך ובמילים אחרות: מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. רק כאשר אנו חווים את ההשלכות של מעשינו על בשרנו, גדל הסיכוי שנדע בעתיד לא לפגוע באחר.
- ורפא ירפא. מכאן שנתנה רשות לרופא לרפא. פעם בא אחד אצל צדיק ואמר לו שיש לו חולה בביתו, והרופאים התייאשו מלרפאו. ענה לו הצדיק שחז"ל אומרים שיש לו לרופא רשות לרפא ולא לייאש. והוסיף האדמו"ר מקאצק זצ"לרמז לזה" ייאוש שלא מדעת," מי שמתייאש סימן הוא שאין לו דעת.
בכתיבה התבססתי על שיעור מאת כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
הוספת תגובה