הפרשה נפתחת בפסוקים: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׃ וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה׃ וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה׃."
הנושאים הנידונים בפרשת לך לך:
- הציווי האלוקי לאברם
- ניסיון הרעב והירידה למצרים
- אברם נפרד מלוט
- הקב"ה מבטיח לאברם ולזרעו את ארץ כנען עד עולם
- אברם נלחם בארבעת המלכים
- ברית בין הבתרים
- לידת ישמעאל
- מצוות ברית מילה
- הציווי האלוקי לאברם
הקב"ה מצווה את אברם לעזוב את אביו ומשפחתו ולעלות עם שׂרי לארץ כנען, שם הוא יזכה לילדים ולברכה. אברם מזדרז לקיים את הציווי האלוקי ולוקח את שרי, את לוט אחיינו יחד עם האנשים שהם גיירו ועולים לארץ כנען: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת־שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־אָחִיו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן׃".
וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. אברם הלך מחמת ציווי ה' ולא להנאתו וטובתו.
אברם מגיע לארץ כנען אל העיר שכם ושם הקב"ה מבשר לו שתי בשורות:
- שיזכה לבנים.
- שזרעו ירש את ארץ כנען.
ככתוב: "וַיֵּרָא יְהוָה אֶל־אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת". לאות תודה אברם מקים מזבח ומקריב קרבן: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו׃".
משם המשיכו לבית אל, שם ראה אברם ברוח הקודש שעתידים בני ישראל להפסיד במלחמה נגד אנשי העי, ולכן הקים מזבח נוסף והתפלל להצלתם: "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית־אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית־אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה׃". משם המשיכו דרומה.
- ניסיון הרעב והירידה למצרים
הקב"ה העמיד את אברם בניסיון נוסף: הקב"ה הרי אמר לאברם שיעלה לארץ כנען ושם הוא יזכה לזרע ולברכה. כאשר אברם מגיע הוא רואה שיש רעב בארץ, והוא לא אומר כלום ויורד למצרים להשיג אוכל: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׃".
אברם חושש שהמצרים יהרגו אותו כדי לקחת את שרי, אשתו היפה, ולכן ביקש ממנה להגיד שהיא אחותו: "אִמְרִי־נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב־לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ׃". ואכן ברגע שאברם ושרי מגיעים למצרים: "וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל־פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה׃". פרעה נתן לאברם רכוש רב עבור שרי: "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי־לוֹ צֹאן־וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים׃". ברגע שפרעה ניסה להתקרב אל שרי הקב"ה הביא על פרעה ועל ביתו נגעים גדולים כדי שיתרחק משרי: "וַיְנַגַּע יְהוָה ׀ אֶת־פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת־בֵּיתוֹ עַל־דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם׃". פרעה הבין ששרי היא אשת איש, ולכן קרא אל אברהם וכעס על כך: "לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ׃". פרעה ציווה על אנשיו שילוו את אברם ושרי אל מחוץ לגבולות מצרים מאחר והמצרים שטופי זימה ויש חשש שיפגעו בהם: "וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ׃".
פרעה ראה את הניסים שמתרחשים סביב אברם ושרי, ואמר לבתו, הגר, שתצטרף אליהם מאחר ועדיף שהיא תהיה שפחה בבית אברם מאשר נסיכה בארמון במצרים.
אברם חוזר לארץ כנען עם אשתו, בעושר גדול: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב׃" לכיוון ירושלים אל המקום, שבו הקים מזבח בפעם הראשונה, כדי לפרסם את שם הקב"ה בארץ.
- אברם נפרד מלוט
בזכות הקירבה לאברהם, לוט התברך בעושר ונוצר מצב שהמקום לא הספיק למרעה של שניהם עד שהתפתח ריב: "וַיְהִי־רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה־אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה־לוֹט". הרועים של לוט התירו לבעלי החיים שלהם לאכול מתבואתם של עמי הארץ בטענה שהקב"ה הבטיח אותה לאברם ומאחר שאין לאברם ילדים, לוט צפוי לרשת אותה. רועי אברם התנגדו ואמרו שמדובר בגזל וכל עוד אברם לא קיבל אותה בפועל, היא אינה שייכת לו.
אברם אמר ללוט שהם קרובי משפחה והוא לא רוצה לריב איתו: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־לוֹט אַל־נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי־אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ׃". הוא אמר לו אם תלך לצד שמאל, אני אלך לצד ימין ולהיפך: "הֲלֹא כָל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם־הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם־הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה׃" אבל בכל מקרה, אם תצטרך עזרה, אעזור לך.
לוט העדיף לקחת את כיכר הירדן שהיה אזור פורה מאוד, עוד בטרם הקב"ה השחית את האזור של סדום ועמורה: "וַיִּשָּׂא־לוֹט אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־כָּל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי ׀ שַׁחֵת יְהוָה אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה כְּגַן־יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר׃ וַיִּבְחַר־לוֹ לוֹט אֵת כָּל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו׃". לוט הגיע עד לעיר סדום, והתחבר עם רשעי סדום, דבר המעיד על מצבו הירוד מבחינה מוסרית.
- הקב"ה מבטיח לאברם ולזרעו את ארץ כנען
לאחר שאברהם נפרד מלוט, הקב"ה פונה אליו ומבטיח לו לזרעו את ארץ כנען לעולם: "וַיהוָה אָמַר אֶל־אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד־לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה׃ כִּי אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד־עוֹלָם׃".
לאחר מכן הקב"ה מבטיח לו הבטחה נוספת: " וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר ׀ אִם־יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת־עֲפַר הָאָרֶץ גַּם־זַרְעֲךָ יִמָּנֶה׃ קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה׃".
בסיום ההבטחות אברם פונה לשבת בחברון, מקים מזבח לה' ומפרסם את האמונה בבורא עולם בקרב בני האדם.
- אברם נלחם בארבעת המלכים
באזור סדום שלטו חמישה מלכים, אך הם נאלצו לשלם מיסים לכדרלעומר מלך עילם מאזור פרס ששלט בהם. הם החליטו למרוד בו, אך הוא לא נשאר חייב. הוא גייס שלושה מלכים נוספים: אמרפל (נמרוד), אריוך ותדעל ובא להילחם באזור ים המלח. כדרלעומר ושותפיו לקחו בשבי, בין היתר, את לוט: "וַיִּקְחוּ אֶת־לוֹט וְאֶת־רְכֻשׁוֹ בֶּן־אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם׃". פליט מן המערכה, בשם עוג, בא לאברם וסיפר לו על כך שאחיינו, לוט, נפל בשבי. אברם לקח שלוש מאות ושמונה עשרה מתלמידיו ויצא להחזיר את לוט. הקב"ה עשה לאברם ניסים וניצח עבורו את ארבעת המלכים והשיב את לוט בתוך שעות ספורות: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת־חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד־דָּן׃ וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם ׀ לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד־חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק׃ וַיָּשֶׁב אֵת כָּל־הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת־לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת־הַנָּשִׁים וְאֶת־הָעָם׃". כשחזר אברם מן המערכה, מלך סדום ושאר המלכים המליכו את אברם למלך עליהם.
לאחר מכן פנה מלך סדום אל אברם: "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־סְדֹם אֶל־אַבְרָם תֶּן־לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח־לָךְ׃". אברהם השיב לו: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל־יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ אִם־מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ־נַעַל וְאִם־אֶקַּח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת־אַבְרָם׃". כלומר, אברם לא היה מוכן לקחת שום דבר כדי שמלך סדום לא יחשוב לרגע שהוא העשיר את אברם. אברם אמר לו שהעושר שלו מגיע מברכת השם וכך כל יהודי צריך לדעת שהשפע שלו מגיע מברכת ה', ומברכת ה' בלבד. מה שכן אברהם ביקש זה תשלום ללוחמים שיצאו להילחם, ולשומרים על המחנה. דוד המלך למד מאברם אבינו שהשלל מתחלק בין הלוחמים ובין השומרים במחנה.
- ברית בין הבתרים
הקב"ה נגלה אל אברם ואמר לו שלא ידאג על כך שהוא הרג אנשים תוך כדי המלחמה, ושזה לא יגרע משכרו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא: "אַחַר ׀ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד׃". אברם השיב לו שמה יועיל לו השכר אם אין לו בנים שיירשו אותו. הקב"ה הוציא את אברם החוצה והבטיח לו שזרעו יהיה עצום: "יּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם־תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׃". אברם האמין לקב"ה, שהחשיב לו את האמונה לזכותו: "וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה׃".
הקב"ה הוסיף ואמר לאברם: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ׃". אברם שאל באיזו זכות בניו ירשו את הארץ?
הקב"ה ביקש מאברם שייקח שלושה עגלים, שלוש עזים, שלושה אילים, תור וגוזל, יחתוך אותם לשניים ויניח אותם חצי מול חצי ואת התור והגוזל יש להשאיר שלמים (הדרך של כורתי ברית הייתה לחלק את הבהמה ולעבור בין בתריה).
מהי הסמליות מאחורי ברית בין הבתרים?
רש"י מבאר שאומות העולם משולות לפרים ולאילים שעירים, ואילו ישראל נמשלו לבני יונה. לפיכך, אברהם ביתר את הבהמות וזהו רמז שאומות העולם הולכות ופוחתות, ואת הציפור הוא לא ביתר, וזהו רמז שישראל יהיו קיימים לעולם!
הקב"ה הפיל תרדמה על אברם: "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל־אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו׃", והראה לו בנבואה מה עתיד לקרות לבניו: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר ׀ יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה׃ וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל׃". כלומר, מהרגע שיוולד לו בן תתחיל ספירה של ארבע מאות שנה שבה בניו יהיו גרים ואף יגיעו למצרים ויעבדו בפרך ולבסוף ייצאו ברכוש גדול. אתה אברם תיקבר בשיבה טובה, ובניך יגלו למצרים לשלושה דורות, והדור הרביעי ישוב לארץ כנען: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל־אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה׃ וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה׃". מכאן אנו למדים שהקב"ה לא נפרע מאומה עד אשר תתמלא סאתה. הקב"ה שירטט את גבולות הארץ המובטחת: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת־אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת׃ אֶת־הַקֵּינִי וְאֶת־הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי׃ וְאֶת־הַחִתִּי וְאֶת־הַפְּרִזִּי וְאֶת־הָרְפָאִים׃ וְאֶת־הָאֱמֹרִי וְאֶת־הַכְּנַעֲנִי וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת־הַיְבוּסִי׃". רש"י מבאר שהקב"ה מזכיר שמות של עשר אומות, ואילו בני ישראל כבשו את הארץ משבע אומות. כלומר, נותרו שלוש אומות. הקיני, הקנזי והקדמוני הם אדום, מואב ועמון והם עתידים להיות ירושה לעתיד.
- לידת ישמעאל
שרי עדיין עקרה והיא מחליטה לעשות מעשה הדורש תעצומות נפש גדולות מאוד. שרי נותנת לאברם את הגר שפחתה לאישה מתוך תקווה שמעצם המעשה היא תזכה לילדים: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל־אַבְרָם הִנֵּה־נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא־נָא אֶל־שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי׃". ואכן אברם נושא את הגר לאישה והיא הרתה לו. משראתה הגר שהיא בהריון כבר מהפעם הראשונה, החלה לזלזל בשרי גבירתה: "וַיָּבֹא אֶל־הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ׃".
שרי הקפידה על הגר והעובר נפל. בנוסף שרי הכבידה עליה את העבודה, עד שהגר ברחה: "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ׃". הגר ברחה למדבר ושם נגלו בפניה ארבעה מלאכים:
- הראשון שאל אותה מאין היא באה ולאן היא הולכת: "וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי־מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת׃".
- השני אמר לה לחזור: "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה שׁוּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ׃".
- השלישי אמר לה שהקב"ה ייתן לה צאצאים רבים מספור: "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב׃".
- הרביעי אמר לה שייוולד לה בן ושעליה לקרוא לו ישמעאל והוא יפגע בכל מי שסביבו, וכולם יפגעו בו, ובגלל ריבויו הוא יגור בכל העולם: "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי־שָׁמַע יְהוָה אֶל־עָנְיֵךְ׃ וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו יִשְׁכֹּן׃".
כפי שניבאו המלאכים, הגר חזרה לבית אברם, הרתה לו, נולד להם בן ואברם שהיה בן 86 קרא לו ישמעאל: "וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ אֲשֶׁר־יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל׃ וְאַבְרָם בֶּן־שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת־הָגָר אֶת־יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם׃".
- מצוות ברית מילה
שלוש עשרה שנה לאחר מכן, כשאברם הגיע לגיל 99, הקב"ה התגלה אליו ואמר לו שהוא עומד לתת לו סימן לברית ביניהם ולאחר מכן הוא יקיים את הבטחתו להרבות את זרעו בעולם: "וַיְהִי אַבְרָם בֶּן־תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל־אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי־אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׃ וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד׃." האות היא עריכת ברית מילה.
במעמד זה הקב"ה מודיע שעד כה שמו היה אברם (= אב לארם) ומהיום יקרא שמו אברהם (=אב המון גויים): "וְלֹא־יִקָּרֵא עוֹד אֶת־שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ׃".
הקב"ה ממשיך ומזכיר שהוא מצידו יקיים את הצד שלו בברית בין אברהם לבין זרעו להיות להם לאלוקים לעולם: "וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ׃", ושהקב"ה ייתן לו ולזרעו את ארץ כנען לעולם:" וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת ׀ אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל־אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים׃."
הצד של אברהם ושל כולנו בברית הנצחית הוא לערוך לכל הזכרים ברית מילה ביום השמיני: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת־בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם׃ זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל־זָכָר׃ וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם׃ וּבֶן־שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל־זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת־כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן־נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא׃ הִמּוֹל ׀ יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם׃".
בנוסף הקב"ה מדגיש את חובת ברית המילה על כל יהודי, ומי שלא עושה ברית מילה, יענש בעונש כרת, כלומר, ימות קודם זמנו ללא ילדים: "וְעָרֵל ׀ זָכָר אֲשֶׁר לֹא־יִמּוֹל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת־בְּרִיתִי הֵפַר׃".
במעמד זה הקב"ה מודיע לאברהם שעד כה נקראה אשתו שרי ומיום זה ואילך תיקרא שרה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא־תִקְרָא אֶת־שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ׃ וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ׃". הקב"ה אומר לאברהם שאת הברית איתו הוא יקיים עם בנו יצחק: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת־שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו׃", והמשיך: "וְאֶת־בְּרִיתִי אָקִים אֶת־יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת׃".
אברהם הזדרז ובו ביום מל את עצמו, את בנו ישמעאל ואת כל בני ביתו: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל־יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל־מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל־זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת־בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים׃ וְאַבְרָהָם בֶּן־תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ׃ וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן־שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ׃".
מהם המסרים בפרשה?
- לך לך מארצך. לך לך בגימטריה זה 100, רמז מה שרש"י אומר להנאתך ולטובתך, שכאן אין אתה זוכה לבנים ואחרי מאה שנה יוליד בן.
- מארצך וממולדתך ומבית אביך. לכאורה היה צריך לומר מקודם מבית אביך ואח"כ ממולדתך ואח"כ מארצך, אלא כשאדם יוצא ממקום קודם הוא שוכח את הארץ וזה מארצך, ואח"כ את המקום וזה ממולדתך, ואח"כ את המשפחה וזה מבית אביך.
- מארצך ממולדתך ומבית אביך. יש כאן רמז למה שכתוב במסכת אבות (פ"א מ"א) הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: מאין באת, ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. "מארצך" הכוונה לעפר הארץ וזה לאן אתה הולך, ממולדתך הכוונה מאין נולדת וזה מאין באת, ומבית אביך, הכוונה לאבינו שבשמים שאתה עתיד ליתן לפניו דין וחשבון.
- ואת הנפש אשר עשו בחרן. מסופר במדרש, פעם אחת אירח אברהם אבינו אורח זקן בן תשעים שנה, לאחר שגמר לאכול ולשתות אמר לו אברהם תזרוק ממך את העבודה זרה, ודיבר אתו 6 שעות לשכנע אותו ולקרבו לה' יתברך, ובסוף האורח הוציא פסל מכיסו ונישקו. אמר לו אברהם אני נתתי לך אכילה ושתיה ודברתי אתך שש שעות על זה, ועוד נשארת בדעתך? וגרשו מביתו. כשהלך האורח אמר הקב"ה לאברהם: "אני השארתי אותו בחיים 90 שנה, בגלל שאולי יעשה תשובה, ואתה אחרי שש שעות בלבד התייאשת ממנו?" מיד הלך אברהם לחפש אחריו, והתחנן לפניו שלא ילך עכשיו בלילה כשיש בה סכנת דרכים וחיות רעות, חזור אצלי ואתן לך מקום לינה, ואכן כן עשה האיש, למחרת שוב דיבר אברהם על לבו שעות רבות עד שעשה תשובה. מכאן אנו למדים שאין לאדם להתייאש אף פעם משום תלמיד, ואע"פ שלא הצליח בתחילה יחזור וינסה עוד ובעזרת השם יצליחו, ויראו ברכה ונחת מכל תלמיד ותלמיד.
- ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב. מפרש הבן איש חי שאצל אברהם כל העשירות שלו הייתה לו למשא כבד, אבל במצוות כתוב"וירץ אברהם" בקלות ולא בכבדות.
- כאשר פרעה התקרב אל שרי, אשת אברהם: "וַיְנַגַּע יְהוָה ׀ אֶת־פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת־בֵּיתוֹ עַל־דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם׃" מכאן אנחנו לומדים יסוד גדול מאוד עד כמה חשוב לקב"ה שנשמור על הדיבר "לא תנאף" – האיסור לשכב עם אשת איש! איש או אישה הבוגדים בבני זוגם עוברים על איסור חמור ביותר ועל כמה דקות של הנאה באיסור הם ישלמו ביוקר בשנים של סבל וייסורים.
- ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט. בתחילה כתוב לשוןריב שזה לשון זכר ואח"כ כתוב לשון מריבה שזה לשון נקבה, כי דרך הריב מתחיל הוא במעט כמו זכר שאינו מוליד ואח"כ כתוב בלשון נקבה מריבה שמולידה, שהריב והמחלוקת מתפשטים, וזה לימוד מוסר שלא להתחיל בריב כלל, כיון שאי אפשר לדעת מה יוולד מזה אחר כך.
סיפור קצר…
לפעמים נכסים לבית מפואר הצבוע בצבע נס קפה, או מוקה עם "קרניז", תמונות ובריכה בחצר, אבל אין חשק להישאר במקום הזה. ולפעמים נכנסים לבית של מרוקאי פשוט – דירת חדר וחצי, וספה משנת אנטיוכוס ומרגישים שהבית הזה קדוש.
האברך שלומי ביטון שליט"א מספר שפעם הוא זכה ונסע אל הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל להתייעץ איתו בקשר לנושא מסוים. ירד גשם והיה קר מאוד, אבל כשהוא נכנס לבית הרב הוא הרגיש כזו חמימות למרות הפשטות הגדולה. הכל תלוי אם הבית קדוש או לא.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
הוספת תגובה