הפרשה נפתחת בפסוק: " וְהָיָה כִּי־תָבוֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ׃".
הנושאים הנידונים בפרשת כי תבוא:
- מצוות הבאת ביכורים
- מצוות קריאה על הביכורים
- מצוות ביעור מעשרות
- הצהרת מעשרות
- הקפדה על קיום כל מצוות התורה בשלמותן
- נס קריעת נהר הירדן
- טקס הברכות והקללות
- מצוות הבאת ביכורים
הפרשה נפתחת בציווי להביא חלק מביכורי הפירות בטנא (=סל) ולמסור אותם לכהן בבית המקדש כחלק מהכרת הטוב שהקב"ה נותן לנו בשפע: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית ׀ כָּל־פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם׃ וּבָאתָ אֶל־הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי־בָאתִי אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ׃".
- מצוות קריאה על הביכורים
בהמשך למצווה הקודמת האדם שהביא את הביכורים מודה על החסד שעשה איתנו הקב"ה מהרגע שהקב"ה הציל את יעקב אבינו מלבן הארמי, דרך כל האותות והמופתים ביציאת מצרים ועד כיבוש הארץ והזכות לאכול מפרותיה. עליו להגיד: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי־שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב׃ וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה׃ וַנִּצְעַק אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת־קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת־עָנְיֵנוּ וְאֶת־עֲמָלֵנוּ וְאֶת־לַחֲצֵנוּ׃ וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים׃ וַיְבִאֵנוּ אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן־לָנוּ אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת־רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתָּה לִּי יְהוָה". כחלק ממתנות הכהונה, הכהנים מקבלים את הביכורים.
- מצוות ביעור מעשרות
יש ציווי להפריש מכל התבואה מעשר מלבד משנת השמיטה. אחת לשלוש שנים על האדם לבדוק שאכן הוא הפריש את כל המעשר ובמידה ולא הפריש הכל, עליו להשלים ולתת למי שצריך, שהם הנזקקים כדי שיאכלו וישבעו: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ׃".
- הצהרת מעשרות
על האדם להצהיר בבית המקדש בפני הקב"ה שהוא אכן הפריש מעשרות כהלכה, נתן למי שצריך לתת וזכאי לקבלו, והכל נעשה כראוי ובסדר הנכון לפי מצוות ה': "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן־הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל־מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא־עָבַרְתִּי מִמִּצְוֺתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי׃ לֹא־אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא־בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא־נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי׃".
בסיום ההצהרה האדם עובר לבקשה מהקב"ה שבזכות מתן המעשרות, הקב"ה יברך את בני ישראל בשפע נוסף: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן־הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃".
- הקפדה על קיום כל מצוות התורה בשלמותן
משה העביר לבני ישראל את הציווי שעלינו לקיים את כל המצוות בשלמותן. כל מצווה יש לקיים בזמנה המתאים, במקום שנקבע, באופן הנכון, בלב שלם ולחשוב שזו הפעם הראשונה שהיא ניתנת לנו. בגישה זו יש לגשת לכל מצווה ומצ ולקיימה: "הַיּוֹם הַזֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ׃". כאשר בני ישראל קיבלו עליהם את מלכותו של ה' הם למעשה רוממו את ה' והדבר מחייב ללכת בדרכיו: "אֶת־יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ׃". מנגד, ה' רומם את בני ישראל מכל העמים למדרגה של עם הראוי לקיים את מצוותיו: "וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל־מִצְוֺתָיו׃". על ידי קיום המצוות בשלמותן, ה' מרומם את עם ישראל מעל כל העמים: "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם־קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר׃".
- נס קריעת נהר הירדן
לצורך מעברם של בני ישראל אל ארץ ישראל, הקב"ה עשה נס נוסף של קריעת נהר הירדן. משה הורה לבני ישראל לקבץ 12 אבנים גדולות שיישארו בקרקעית הירדן זכר לנס: "וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד׃" ולכתוב עליהן את דברי התורה: "וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ ׀ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי־אֲבֹתֶיךָ לָךְ׃".
לאחר חציית הירדן, יתקיים אירוע המסמל את חידוש הברית בין הקב"ה לבין בני ישראל. לצורך כך עליהם לקחת 12 אבנים אחרות מתוך נהר הירדן ולהקים מהן מזבח בהר עיבל: "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת־הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת־הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד׃". על המזבח יקריבו עולות ותערך סעודה ושמחה גדולה: "אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת־מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ׃ וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃". לאחר מכן יש לסייד את האבנים ולכתוב עליהן את התורה: "וְכָתַבְתָּ עַל־הָאֲבָנִים אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב׃".
- טקס הברכות והקללות
בפרשה הנוכחית הקב"ה ציווה את בני ישראל לערוך טקס מיוחד מייד עם כניסתם לארץ. בטקס מיוחד זה שישה שבטים יעמדו על הר גריזים ויברכו את העם: "אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת־הָעָם עַל־הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת־הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן׃", ושישה שבטים יעמדו על הר עיבל ויקללו את העם: "וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל־הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי׃". בין שני ההרים יוצב ארון הקודש עם זקני הכהנים וזקני הלווים. במעמד זה הכהנים והלויים יפנו לכיוון הר גריזים ויברכו את מי שיקיים את מצוות ה'. כל העם יענה אמן. לאחר מכן הם יפנו לכיוון הר עיבל ויקללו את מי שיעבור על מצוות ה'. כל העם יענה אמן.
בטקס זה הכריזו על אחת עשרה ברכות וכנגדן אחת עשרה קללות. חשוב לציין כי העברות שהוזכרו בטקס זה אינן החמורות ביותר, אלא אלו הן עבירות הנעשות בסתר שעושיהם מניחים שמעשיהם לא יתגלו, ולכן עליהם להישבע בפומבי שהם ימנעו מעשייתן. מטרת מעמד מיוחד זה הייתה להרתיע את העם מלחטוא. בסוף המעמד הייתה ברכה כללית למי שישמור את מצוות התורה, וכנגדה קללה כללית למי שיעבור עליהן.
הקללות:
- איסור לעבוד עבודה זרה בסתר: "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל־הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן׃".
- איסור ביזוי ההורים או התחמקות מכיבודם: "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן׃".
- איסור חדירה לרשות אדם אחר בסתר ובמרמה: "אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן׃".
- איסור להוליך אדם שולל (לאו דווקא עיוור פיזית). הכוונה שאסור להטעות אדם בתחום שאיננו מבין: "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן׃".
- איסור הטיית משפט של חלשים שאינם בקיאים בחוקים: "אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר־יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן׃".
- איסור גילוי עריות במצבים שהצד השני לא יכול למחות כנגד הצד החזק המנצל את המצב:
"אָרוּר שֹׁכֵב עִם־אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן׃".
"אָרוּר שֹׁכֵב עִם־כָּל־בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן׃".
"אָרוּר שֹׁכֵב עִם־אֲחֹתוֹ בַּת־אָבִיו אוֹ בַת־אִמּוֹ וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן׃".
"אָרוּר שֹׁכֵב עִם־חֹתַנְתּוֹ וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן׃".
- איסור להשמיץ אדם בלא ידיעתו: "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן׃".
- איסור לקיחת שוחד. השוחד נעשה בהסתר: "אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן׃".
כל מצוות התורה
- זוהי קללה כללית על כל אחד שלא יפעל לקיום התורה והמצוות: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא־יָקִים אֶת־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה־הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן׃".
הברכות על שמירת המצוות:
לעומת הקללות, מופיעות הברכות למי שישמע בקול הקב"ה ויקיים את כל מצוותיו: "וְהָיָה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם".
- מעמד עליון על פני אומות העולם: "וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל־גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃".
- הברכות ירדפו אחריכם (במקום שאנשים היום רודפים אחרי הפרנסה): "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל־הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃".
- תהיו מבורכים בביתכם ובמקום עבודתכם: "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה׃".
- הילדים, פרי עמלכם והוולדות של בהמותיכם יבורכו: "בָּרוּךְ פְּרִי־בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ׃".
- כלי עבודתכם יבורכו: "בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ׃".
- תצאו מהעולם בלא חטא: "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ׃".
כריתת ברית בין הקב"ה לבין בני ישראל
בתורה נכרתה ברית בין הקב"ה לבין בני ישראל פעם אחת בפרשת "בחוקותיי" ופעם שנייה בפרשה הנוכחית. בשתי הפעמים מופיעות ברכות על שמירת התורה וקיומה וקללות על אי קיומה. ישנן 98 קללות איומות, שלצערנו הרב, חלקן התממש מחורבן בית שני ועד היום מאחר שבני ישראל עברו על הברית. זה פשוט מדהים לראות אילו ברכות נפלאות מחכות לנו אם רק נשכיל לקיים את התורה והמצוות.
הברכות
- בטחון – הקב"ה יגרום לאויבך לברוח, כל חייל לכיוון אחר: "יִתֵּן יְהוָה אֶת־אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ׃".
- שפע – תזכו לברכה בפרנסה: "יְצַו יְהוָה אִתְּךָ אֶת־הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃". תזכו לשפע יותר מהצפוי: "וְהוֹתִרְךָ יְהוָה לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהַמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ׃". מרוב שפע, הגויים יזדקקו לבני ישראל שילוו להם ולא להיפך: "יִפְתַּח יְהוָה ׀ לְךָ אֶת־אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת־הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר־אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל־מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה׃".
- מנהיגות עולמית – שמירת המצוות תקדש ותרומם את בני ישראל מעל כל אומות העולם, שיראו מפני בני ישראל ולא יתגרו בהם: "יְקִימְךָ יְהוָה לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע־לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת־מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו׃וְרָאוּ כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ׃". בני ישראל יהיו המובילים בכל התחומים: "וּנְתָנְךָ יְהוָה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי־תִשְׁמַע אֶל־מִצְוֺת ׀ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת׃".
הקללות
מנגד מופיעות 98 קללות איומות שרק מלקרוא אותן מקבלים רעד, פחד, כאב בטן וחלחלה: "וְהָיָה אִם־לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל־הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ׃". הקללות הן ההיפך הגמור של הברכות. לצערנו, הרב אנו חווים את הקללות האלו יום-יום שעה-שעה במשך אלפי שנים שבהן עם ישראל ברובו לא קיים את הברית והיפנה עורף לתורה, ובמקום להבין שכל המכות הבאות עלינו נועדו לעורר אותנו לחזור בתשובה, אנחנו ברוב טיפשותנו נלחמים במקל. דהיינו, נלחמים בקורונה, למשל, במקום להבין את המסר. אנחנו חושבים שרק עוד חיסון, זה מה שיעזור לנו. אז גם אם תלך הקורנה, יגיע משהו חדש כי לא הבנו את המסר.
דוגמה חלקית ביותר לקללות המתקיימות בנו, לצערנו, עד רגע זה:
- "אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה׃".
- "אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ׃".
- תינוקות שנולדים עם מחלות ומומים: "אָרוּר פְּרִי־בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ׃".
- צרות ובעיות בפרנסה: "יְשַׁלַּח יְהוָה ׀ בְּךָ אֶת־הַמְּאֵרָה (קללה) אֶת־הַמְּהוּמָה (בלבול ואי סדר) וְאֶת־הַמִּגְעֶרֶת (התמעטות) בְּכָל־מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַד הִשָּׁמֶדְךָ וְעַד־אֲבָדְךָ מַהֵר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי׃".
- מחלות בלי סוף: "יַדְבֵּק יְהוָה בְּךָ אֶת־הַדָּבֶר עַד כַּלֹּתוֹ אֹתְךָ מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃יַכְּכָה יְהוָה בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ׃". וכן: "יַכְּכָה יְהוָה בִּשְׁחִין מִצְרַיִם ובעפלים [וּבַטְּחֹרִים] וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס אֲשֶׁר לֹא־תוּכַל לְהֵרָפֵא. יַכְּכָה יְהוָה בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב׃". וכן: "יַכְּכָה יְהוָה בִּשְׁחִין רָע עַל־הַבִּרְכַּיִם וְעַל־הַשֹּׁקַיִם אֲשֶׁר לֹא־תוּכַל לְהֵרָפֵא מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ׃".
- בעיות ביטחון קשות וקיומיות – "יִתֶּנְךָ יְהוָה ׀ נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ׃".
- האדם ישתגע מרוב צרות, בעיות וייסורים: "וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה׃".
הרשימה עוד ארוכה ומבהילה ביותר.
הפרשה מסתיימת בתביעה של משה מבני ישראל שראו את כל הניסים והמופתים שהקב"ה עשה להם עד כה: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל־עֲבָדָיו וּלְכָל־אַרְצוֹ׃", שישימו לב שעד היום הקב"ה מצידו לא הקפיד עליהם מבחינת שמירת התורה והמצוות, ודאג להם במשך ארבעים שנה במדבר ונתן להם הכל על מגש של כסף. אבל מהיום עליהם להבין את המשמעות והחשיבות של קיום הברית עם הקב"ה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן׃".
מהם המסרים בפרשה?
- מסופר שפעם בא איש אחד לחפץ חיים עם בנו לבקש ברכה, אמר לו החפץ חיים אין אתה צריך לברכה שלי, אם אתה שולח את בנך לתלמוד תורה אתה לא צריך ברכה שלי, מפני שכל ישראל בירכו אותך, בברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת, ואם בנך לומד בבית ספר חילוני לא תעזור הברכה שלי, מפני שכל ישראל קיללו אותך שאמרו ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, והאיש הזה התפעל איך ידע החפץ חיים שהוא נותן חינוך חילוני, וחזר בתשובה (תורת הפרשה).
- החפץ חיים אומר יש מבקשים ברכות מצדיקים, אם האיש הזה בעל לשון הרע לא יכולות להועיל הברכות, כי כתוב ארור מכה רעהו בסתר, וזה נאמר על מי שמדבר לשון הרע, אם שישים ריבוא ישראל קיללו אותו איך תועיל הברכה.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
הוספת תגובה