הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל׃".
הפרשה הקודמת עסקה, כאמור, בעניין קורח ועדתו. ראינו עד איפה אגו, גאווה ויוהרה יכולים להוריד את האדם לשאול תחתית. לצערנו, כולנו נגועים בבעיה הזאת. בכל אופן יש איזשהו קו אדום, שקשה לשים עליו את האצבע, אך אם יורדים ממנו, זה בעצם נהפך למחלת נפש מסוכנת מאוד. האדם מתחיל לעשות טעויות ושטויות עד שהוא מתנפץ לאלפי רסיסים.
הפרשה הנוכחית עוסקת בעניינים שהם מעל השכל האנושי. כידוע, בתורה יש תרי"ג מצוות:
- 248 מצוות עשה.
- 365 מצוות אל תעשה (איסורים מן התורה).
סה"כ תרי"ג = 613 מצוות
- כנגד כל מצוות "עשה" – יש איבר בגוף האדם
- כנגד כל מצוות "אל תעשה" – יש גיד בגוף האדם
ישנן מצוות שאדם מבין בהגיון שכלי:
למשל, כבד את אביך ואת אימך. זה מובן: הוריך נתנו את החיים שלהם כדי לגדל אותך, ועל כן יש לכבד אותם – מובן. לא תרצח – מובן. לא תגנוב – מובן. תעזור לעניים כדי שלא ימותו – מובן. זו הבנה הגיוניות.
ישנן מצוות שלא רק שלא נראות הגיוניות, אלא הן בניגוד לשכל האנושי. למשל, מצות שילוח הקן: אדם מגרש יונה מהקן, לוקח את הגוזלים, שם אותם באיזה מקום, הגוזלים מתים. לכאורה, אכזריות לשמה. אבל זו מצוה בתורה שהקב"ה הבטיח עליה אריכות ימים! כלומר, זו דעת עליון. הקב"ה גילה לנו: " כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְהוָה׃ כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם׃" (ישעיהו נה, ח-ט). כלומר, הקב"ה אומר לנו: אני ואתם לא חושבים באותה רמה. הדרכים שלי הן לא הדרכים שלכם. אתם בקושי מסוגלים לעשות פעולה אחת ואני עושה מיליארדים של מיליארדים של פעולות בשנייה והכל בשליטה והכל תלוי אחד בשני ולעולם אני לא מאבד שום שליטה בעולם: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: " (תהלים קכ"א, ד). זאת אומרת, אתם ואני זה לא אותו הדבר, ולכן אתם לא יכולים להבין אותי.
אחת המצוות שקשה להבין אותה בשכל אנושי היא המצווה הנזכרת בתחילת הפרשה והיא מצות פרה אדומה. משה רבינו, בזמן שקיבל את מצות פרה אדומה, לא זכה להבין אותה לעומק. אפילו שלמה המלך, שבא כ-300 שנה לאחר משה רבינו, שידע את כל הסודות של כל המצוות וידע אלפי טעמים לכל מצוה ומצוה וסודות אדירים, הודה שהוא לא מבין לגמרי את המצווה הזו. יש לזכור ששלמה המלך היה החכם שבאדם, שזו מתנה שהוא קיבל מהקב"ה. אדם לא יכול להגיע לדרגת החכמה של שלמה המלך כי זו לא חכמה שניתן להגיע בתקופת חיים אחת וגם לא באלף שנים. זו חכמה מאוד עמוקה.
כששלמה המלך היה בן 12 היה לו את החלום המפורסם. במקום לבקש כסף, כבוד, שלטון ונקמה באויבים, הוא ביקש מהקב"ה לב נבון וחכם לשפוט את העם ביושר. הקב"ה אהב ששלמה ביקש דבר למען הקב"ה ולא למען עצמו וטובתו האישית, ולכן אמר לשלמה: תקבל את מה שביקשת וגם את כל שאר הדברים: עושר, מעמד וכו': " הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ׃ וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ׃" (מלכים א, ג, יב-יג). בשנייה אחת שלמה המלך הפך לאדם הכי חכם בעולם. למרות החכמה העמוקה ששלמה המלך קיבל מהקב"ה, הוא בעצמו הודה שהוא הצליח להבין את כל המצוות לעומק, מלבד את מצוות פרה אדומה. מה ששיבש את הבנתו הוא שאותו חומר שיכול לטהר אדם אחד יכול לטמא אדם שני. איך יתכן שאותו חומר יגרום פעם אחת לפעולה חיובית ופעם אחרת לפעולה שלילית? זה לא ייתכן. שלמה המלך הודה שמצוות פרה אדומה היא מעל הבנתו. אמר שלמה: על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי: "כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי׃" (קהלת ז, כג).
עצם זה שכ- 80%-70% מהמצוות הן ציוויים שלפי השכל וההיגיון האנושי הם לא נתפשים ולא נראים הגיוניים, רק מראה לנו שאת התורה לא כתב בשר ודם, אלא שהתורה ניתנה לנו מידיו של בורא עולם – מי שמכיר את כל סודות הבריאה. מכאן אנו למדים שגם אם אנו לא מבינים את המצוות, עלינו לקיימן כי כך ציווה אותנו בורא עולם.
הנושאים הנידונים בפרשת חוקת:
- מצות פרה אדומה
- פטירת מרים
- מי מריבה
- מלך אדום מסרב לאפשר לבני ישראל לעבור בשטחו
- פטירת אהרון
- המלחמה בעמלק
- נחש הנחושת
- הנס בנחל ארנון
- המלחמות בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן
- מצות פרה אדומה
על פי מצווה זו על בני ישראל לקחת פרה אדומה בלי אף שערה שחורה ולוודא שהיא שלמה ללא כל מום. בנוסף אסור לשים עליה עול כי היא אמורה לשמש למצווה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל׃". את הפרה מביאים לכהן, שמוציא אותה מחוץ למחנה ושם הוא שוחט אותה. לאחר מכן עליו להזות מדמה אל המשכן שבע פעמים. לבסוף הכהן שורף את הפרה ומוסיף לאש עץ ארז, אזוב ותולעת שני. לאחר השריפה מתקבל אפר מיוחד המאפשר לטהר אנשים שנטמאו מהמתים – טמאי מתים: "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים׃".
התהליך התבצע באופן הבא: לקחו כלי והכניסו לתוכו אפר פרה אדומה. מילאו אותו במים מתוך מעיין. לאחר מכן אדם טהור לוקח בידו אזוב וטובל אותו במים שבכלי ומזה מהם על האדם הטמא וכך מטהר אותו.
עד כאן עוד איכשהו ניתן להבין את זה. העניין הוא שהאדם ששרף את הפרה, אסף את האפר והיזה מן המים (על האדם הטמא) הופך בעצמו לטמא למשך יום אחד!: "וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב׃". זה בדיוק מה שאפילו שלמה המלך לא זכה להבין: איך יתכן שחומר שמטהר אדם אחד, מטמא במקביל אדם אחר? עד היום לא היה אף חכם שהצליח להסביר זאת. מצוות פרה אדומה היא מצוה שמקיימים כי הקב"ה ציווה עלינו: "וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב׃".
שלמה המלך שהכתוב אומר עליו: "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" (מלכים א, ה, יא), והיה בקי בכל מיני חכמה, גם הוא לא השיג סודה של פרה אדומה, וזהו שאמר: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (קהלת ז, כג), כלומר: חשבתי בליבי, אני אחכים ואגיע להבין סודה של פרה אדומה, והנה היא רחוקה ממני,"והיא רחוקה "בגימטריה "פרה אדומה".
כמה פרות אדומות היו לנו עד היום?
היו כמה פרות אדומות, אך רק 9 מהן זכו שישתמשו באפר שלהן לטיהור טמאי מתים.
9 פרות אדומות היו: את הפרה-האדומה הראשונה עשה משה בב' ניסן בשנה השנייה ליציאת מצרים, וזה הספיק ליותר מ-800 שנה. השנייה עשה עזרא. -1. שמעון הצדיק. 2- יוחנן כהן-גדול-2 . אליהו עני בן הקוף-1 . חנמאל המצרי-1. ישמעאל בן פאבי, והעשירי יעשה מלך המשיח, שיתגלה במהרה, אכי"ר (מס' פרה פ"ג מ"ה).
"זאת חקת התורה ,"שואלים, למה לא כתוב" זאת חקת הפרה"?
מתרצים, כי בתורה יש מצוות שהשכל מחייב לעשותן, כמו כיבוד אב ואם, שזה עניין הכרת הטוב, או שמירת שבת ויום טוב, שצריך לנוח וזה טוב לגוף, אבל פרה אדומה, אנו לא יודעים טעמה, ואם מקיימים אותה זה מראה על כל התורה שאנו מקיימים אותה לשם ה' ולא לשם הנאה עצמית, לכן כתוב "זאת חקת התורה "(אור החיים).
- פטירת מרים
בני ישראל ממשיכים במסעם במדבר צין, כאשר כל דור המדבר כבר מת, ומגיעים בחודש ניסן לקדש ושם נפטרה מרים, אחות משה ואהרון, ככתוב: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם׃ ." מרגע שנפטרה מרים, פסקו המים שנבעו מבארה של מרים ובזכותה, והעם החל להתקהל סביב משה ואהרון:" וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן׃".
בשם "מרים" יש בו אותיות "מים" ,רמז שהמים באו בזכות מרים. שואלים, הרי בגמרא (ב"מ דף פ"ו ע"ב) כתוב, שהמים באו בזכות אברהם, שאמר "יוקח נא מעט מים," ומתרץ ה"אור החמה", שעצם הבאת המים, היה בזכותו של אברהם, אבל 40 שנה במדבר, שהמים הלכו בהרים ובגבעות ובעמק קרוב לישראל, זה היה בזכותה של מרים.
- מי מריבה
בני ישראל התלוננו בפני משה על הצמא ואיך זה שמוציאים אותם ממצרים רק כדי למות במדבר בצמא: "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה׃ וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ׃ וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת׃."
הקב"ה ציווה את משה לאסוף את בני ישראל ולדבר לעיניהם אל הסלע, וכך ייצאו ממנו מים לשתייה לבני ישראל ולבהמותיהם, ככתוב:" וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם׃".
לצערנו הרב, פה משה רבינו טעה ובמקום לדבר אל הסלע, הוא היכה בו פעמיים: "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם׃."
לאחר מכן הקב"ה אמר למשה ואהרון שמאחר ולא עשיתם כדבריי ומנעתם את קידוש שמי, לא תזכו להיכנס לארץ כנען: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם׃". המים נקראו: מי מריבה, ככתוב: "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוָה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם׃".
- מלך אדום מסרב לאפשר לבני ישראל לעבור בשטחו
משה שלח שליחים ובאמצעותם ביקש ממלך אדום לאפשר לבני ישראל לעבור בשטחם. משה התחייב שלמרות שיש לבני ישראל מַן מִן השמיים לאכול ומי באר לשתות, הם יקנו את זה מאדום כדי שאדום ירוויחו מעצם המעבר של בני ישראל בארצם: "נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ׃". מלך אדום סירב ואיים לצאת למלחמה, ובני ישראל הלכו בדרך אחרת: "וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו׃".
- פטירת אהרון
בני ישראל המשיכו במסעם מקדש אל מקום שנקרא: הֹר ההר, ככתוב: "וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר׃". אמנם היה ענן שהיה מיישר לפני בני ישראל את ההרים, אך נשארו שלושה הרים: הר סיני – למתן תורה, הר נבו – לקבורת משה והֹר ההר לקבורת אהרון. שם פנה הקב"ה למשה והודיע לו שהגיע זמנו של אהרון לעזוב את העולם, ככתוב: "יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה׃". הקב"ה המשיך וציווה את משה לעלות עם אהרון ואלעזר, בנו, אל הֹר ההר, כאשר אהרון לבוש בבגדי הכהן הגדול. שם משה יוריד את בגדי הכהונה וילביש את אליעזר, בנו, בהם. לאחר מכן, אהרון יעזוב את העולם: "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר׃ וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם׃".
משה עשה את דבר הקב"ה, ככתוב:" וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה׃". הם נכנסו למערה, בה הייתה מיטה מוצעת ונר דלוק. אהרון העביר את בגדי הכהן הגדול לאלעזר בנו, נשכב על המיטה ובמיתת נשיקה עלתה נשמתו. יש לציין שרק צדיקים זוכים למיתת נשיקה: "וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר׃".
אהרון שהשכין שלום בין איש לרעהו היה אהוב על הבריות. לאחר שנפטר הסתלקו ענני הכבוד שהיו בזכותו וכל בני ישראל התאבלו עליו: "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל׃".
- המלחמה בעמלק
ברגע שהסתלקו ענני הכבוד, עמלק, שישבו בנגב, ניצלו את ההזדמנות כדי לתקוף את בני ישראל ולקחו בשבי שפחה אחת: " וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי׃" . כדי להטעות, העמלקים דיברו בשפה כנענית, וזאת כדי שבני ישראל יתפללו לקב"ה שייתן את הכנענים בידם, וכך יפסידו בקרב מאחר והתפילה היא להצלחה בקרב מול הכנענים ולא מול העמלקים. בני ישראל הבחינו שלבושם הוא של עמלקים ולא של כנענים, ולכן נשאו אל הקב"ה תפילה בלשון כללית להצלחה במלחמה. בני ישראל נדרו נדר שאם הם ינצחו בקרב, הם יקריבו את כל השלל לקב"ה: "וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם׃". הקב"ה נעתר לבקשתם: "וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה׃".
- נחש הנחושת
כאמור מלך אדום לא אפשר לבני ישראל לעבור בשטחו והם נאלצו להקיף את ארצו. החזרה אחורה דרך המדבר גרמה להם לייאוש. כמו כן, ענני הכבוד, שהגנו על בני ישראל מפני החום הכבד ומפני החיות שבדרך, הסתלקו לאחר פטירתו של אהרון, ושוב הגיעו בני ישראל להתלונן בפני משה על המן, ככתוב: "וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ׃ וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל׃".
בתגובה לתלונת בני ישראל על המן, הקב"ה שלח להם נחשים: "וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל׃". בני ישראל התעשתו, הבינו שחטאו, הצטערו ושבו בתשובה: "וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ".
מדוע הקב"ה העניש את בני ישראל דווקא בנחשים?
כתוב שאחרי שאמרו בני-ישראל "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" אז באו הנחשים. יש מפרשים, שהעם טענו שהם רוצים לאכול ולחיות בדרך-הטבע. אמר הקב"ה, בדרך-הטבע יש במדבר נחשים, אך הענן הורג אותם, ועכשיו שאתם רוצים בדרך-הטבע, הנה יבואו גם הנחשים.
משה התפלל בעד העם והקב"ה הורה לו להכין נחש מנחושת ולתלות אותו על עמוד גבוה, כך שכל מי שיכיש אותו נחש, יוכל להביט אל נחש הנחושת ולהתרפא: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי׃ וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי׃".
- הנס בנחל ארנון
נחל ארנון עבר בין שני הרים והוא למעשה היה הגבול בין ארץ מואב לארץ האמורי. שני ההרים היו קרובים, כאשר הר אחד התאפיין בשקעים ובמערות וההר מולו התאפיין בסלעים בולטים. האמורים שמעו שבני ישראל מתכוונים לעבור בגבולם, ולכן התחבאו בשקעים ובמערות כדי לפגוע בבני ישראל כשיעברו שם על ידי השלכת חיצים ואבנים.
הקב"ה ידע על כוונתם, וציווה על ההרים להתקרב אחד לשני, באופן זה שהסלעים הבולטים של הר אחד יכנסו לשקעים ולמערות של ההר השני וכך בנס גדול האמורים שהתחבאו שם נמחצו למוות ובני ישראל ניצלו מבלי שידעו על כך!
חז"ל הקדושים אומרים שבכל יום נעשה לאדם נס, אלא שבעל הנס לא מכיר בניסו. כל יום הקב"ה עושה נס לאדם, אלא שרובנו לא תמיד מכירים בכך. אדם נוסע ברכב, ולא שם לב לדרך ופתאום בולם בפתאומיות מילימטר מהרכב שמולו או מילד שקפץ לכביש. בזה הרגע, עשו לו נס. תרים את העיניים לשמיים ותגיד תודה לבורא עולם.
לסיום הקב"ה הביא את בארה של מרים לתוך הנהר והחלו מימיה לעלות עד שכל הגופות של האמורים נשטפו שם. כך ראו בני ישראל את גודל אהבתו של הקב"ה אליהם ואיך הקדים רפואה למכה והציל אותם.
- המלחמות בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן
בני ישראל המשיכו במסעם עד שהגיעו סמוך לגבול ארץ האמורי, עליה מַלך מֶלֶך אדיר וחזק – המלך סיחון. ארץ האמורי הייתה חזקה ומבוצרת. בני ישראל שלחו שליחים וביקשו רק לעבור בארצו: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר׃ אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ׃".
מלך סיחון התנגד לכך ואסף את עמו כדי להילחם בבני ישראל: "וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל׃". הקב"ה נתן בידיהם של בני ישראל את הניצחון: "וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן׃" והם כבשו את כל הערים: "וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ׃".
בני ישראל המשיכו בדרכם והגיעו לארץ הבשן. עוג מלך הבשן כבר נערך לצאת למלחמה בהם: "וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי׃".
הקב"ה הרגיע את משה שלא ידאג, ושגורלו של מלך הבשן יהיה דומה, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן׃", וכך היה: "וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ׃."
כך ראו כל עמי האזור את הניסים העצומים שהקב"ה עושה עם בני ישראל שוב ושוב ואיך מלכים אדירים נופלים לרגליהם.
מוסר השכל גדול לתקופתינו – לא משנה כמה אויבינו נראים גדולים וחזקים, ברגע שכל עם ישראל הולך בדרך של תורה ומצוות, הקב"ה ייתן אותם בידינו תוך זמן קצר, כפי שכתוב בתהילים: "לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ: כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי:". המילה כמעט היא במשמעות של מעט. כלומר, בתוך זמן מועט ה' יכניע את אויבינו.
מהם המסרים בפרשה?
- מה העומק בכתוב: "אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה עול"?
מי שמחזיק את-עצמו שאין בו מום, זה סימן שאין עליו עול מלכות-שמים (מעינה של תורה).
- מדוע נענש משה?
משה נענש מפני שהכה את הסלע. כיוון שאם היה מדבר, היה קידוש ה', שסלע שומע מה שמדברים עמו, קל וחומר לאדם שישמע מה שמדברים עמו. שואלים שאם מכים בסלע והוא נותן מים זה גם נס וקידוש ה', רק שהקב"ה רצה שילמדו להתקרב לה' בלי הכאות.
- מדוע הקב"ה ציוה לתלות את נחש הנחושת על עמוד גבוה?
הקב"ה רצה להראות לבני ישראל כי מי שמרים את העיניים ומביט למעלה (לריבונו של עולם) ומאמין רק בו – זוכה לישועה!
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
הוספת תגובה