פרשת וישב

הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו–בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם."

ישנם קווי דמיון מאוד מעניינים בין יעקב לבין יוסף: ראשית, הם היו דומים במראה, שנית, לשניהם היו אח/אחים ששנאו אותם ושרצו להורגם. שלישית, שניהם ירדו מן הארץ כדי לעלות לגדולה.

המקום: חברון

הזמן: יוסף בן 17

הנושאים הנידונים בפרשת וישב:

• חלומות יוסף
• יוסף יוצא לחפש את אחיו
• המפגש בין יוסף לאחיו
• מעשה יהודה ותמר
• יוסף נמכר לשר פוטיפר
• יוסף ואשת פוטיפר
• יוסף פותר את חלומות שרי פרעה

• חלומות יוסף

יוסף נער בן 17 מבלה את זמנו עם בני השפחות בלהה וזלפה וזאת מסביר לנו רש"י מאחר שאחיו היו מבזים אותם, והוא לעומתם, ניסה לרומם אותם. כל דבר רע שנראה שאחיו עושים, יוסף היה מספר ליעקב: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם." בהמשך נראה שהדבר היה בעוכריו.

יעקב אהב את יוסף יותר משאר בניו והכין לו כותנת פסים: "וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו–כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. "  כמובן, שהדבר עורר את קנאת אחיו ושנאתם כלפיי יוסף: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו–וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם."

כותנת פסים. ר"ת פ'וטיפר ס'וחרים י'שמעאלים מ'דינים, שהפסים היו הסיבה שימכרו אותו לכל אלו, מפני שקינאו בו אחיו על כתונת הפסים. גם פסים בגימטרייה 190, שבזכות יוסף שהתפלל לה' פחתו לישראל 190 שנה מהגלות. במקום 400 שנה, היו במצרים 210 שנה.

החלום הראשון

יוסף חלם חלום ובו הוא נמצא בשדה עם אחיו, אוגדים את השיבולים לאלומות. לפתע האלומה של יוסף נזקפה והאלומות שהכינו האחים השתחוו לאלומתו. יוסף ניגש לספר על כך לאחיו: "וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם:  שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי". החלום עורר את כעסם והוסיף לשנאתו: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו."

ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משל תמשל בנו.  צריך להבין שתי הלשונות של מושל ומלך:  והביאור הוא שמלך הוא מרצון והסכמת בני הארץ, כמו שכתוב ומלכותו ברצון, ומושל זה אף בכוח שמולך על הארץ אף שלא ברצון, ולזה התכוונו האחים על שתי הבחינות האלו. זה גם מה שאנו אומרים כי לה' המלוכה ומושל בגויים, כי הקב"ה מושל ומולך בין ברצון ובין בכח.

החלום השני

יוסף חולם חלום נוסף: "וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי." גם כאן אין מקום לספק: יוסף חולם שלא רק אחיו, המיוצגים על ידי 11 הכוכבים, משתחווים לו, אלא גם אביו, המיוצג על ידי השמש, ואימו, המיוצגת על ידי הירח, משתחווים לו. גם את החלום הזה מספר יוסף לאחיו וליעקב, שגוער בו: "וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ:  הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ, אָרְצָה." יעקב אומר, הרי אימו, רחל, כבר נפטרה, אז איך היא תשתחווה לך. יעקב גער ביוסף כדי להוציא את הקנאה מאחיו, אך הוא התייחס ברצינות לחלומות בנו יוסף והמתין למועד התגשמותם, ככתוב: "וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר."

• יוסף יוצא לחפש את אחיו

בהמשך הפרשה האחים הולכים לרעות את צאן אביהם בעיר שכם. יעקב דואג להם ומבקש מיוסף ללכת לבדוק מה שלומם ומה שלום הצאן. יוסף מזדרז למילוי בקשת אביו: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם–לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי." יוסף יוצא לדרך לכיוון שכם.

הערה: רש"י מסביר ששכם זה "מקום מוכן לפורענות" ומביא מספר דברים שהתרחשו באזור, כדוגמת: המקום שבו נחטפה דינה ונאנסה (כפי שהוזכר בפרשה הקודמת), שם נחלקה מלכות דוד וכפי שיתואר להלן במפגש בין יוסף לאחיו.

יוסף מקבל סיוע מהמלאך גבריאל, שהגיע בדמות אדם, לכוון את יוסף במציאת אחיו: "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה-תְּבַקֵּשׁ." יוסף מספר שהוא מחפש את אחיו והמלאך משיב לו שהוא שמע שהם הולכים לדותן: "וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. "

בטרם נפגשו, הבחינו האחים שיוסף מתקרב, וזממו להורגו: "וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה–בָּא וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו." ראובן, הבכור, לא רצה שהאשמה תיפול עליו, ולכן התנגד שיהרגו אותו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם–הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ:" הוא התכוון שהאחים ישליכו אותו לבור ולאחר מכן יעבור ראובן, יוציא את יוסף מן הבור ויחזירו ליעקב: "לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו."

• המפגש בין יוסף לאחיו

כאשר יוסף הגיע אל אחיו, הם הפשיטו ממנו את כותנת הפסים והשליכו אותו לבור (ליתר דיוק שמעון השליכו לבור): "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקָּחֻהוּ–וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם."

כתוב והבור רק אין בו מים. אומר רש"י אבל יש בו נחשים ועקרבים. המפרשים טרחו לתרץ מה שכתוב שראובן התכוון למען הציל אותו מידם, כי איזו הצלה יש בזה לזורקו בבור שיש בו נחשים ועקרבים, אלא מספרים שהיה צדיק גדול ומקובל שנקרא פאפאנער דיין שהיה גר בבתי אונגרין, ופעם אחת הגיע אליו איזה צדיק אחד וכשנכנס לביתו ראה אדם גבוה ביותר יוצא מביתו, ושאל את הפאפאנער דיין זי"ע מי הוא זה שיצא עכשיו, ענה לו שזה היה ראובן בן יעקב שבא להודות לי ולומר יישר כוח על הפירוש שפירשתי שראובן בדק וחיפש בור ריק בלי נחשים ועקרבים, ומדויק זאת מהמילים שאמר ראובן השליכו אתו אל הבור הזה, והכוונה לבור זה שנקי לגמרי, והאחים אמרו באחד הבורות והשליכו אותו לבור אחר שהיו בו נחשים ועקרבים, אבל ראובן באמת התכוון להצילו גם מנחשים ועקרבים, ועל זה בא להודות לי שהתכוונתי נכון לכוונתו.

לאחר מכן  ישבו האחים לאכול לחם ותוך כדי הם ראו שיירה של ישמעאלים הנושאים בשמים לכיוון מצרים. יהודה פנה אל אחיו ושאל אותם מה הם ירוויחו מכך שהם יהרגו את יוסף ויסתירו אותו: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו:  מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ. " הרי הוא אח שלהם ועדיף למכור אותו לישמעאלים: "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו. " האחים קיבלו את דבריו, משכו את יוסף מן הבור ומכרוהו לישמעאלים: "וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף". רש"י מסביר כי הישמעאלים מכרו את יוסף למדיינים שמכרוהו למצרים.

ראובן לא היה בעת המכירה וכשחזר הוא חיפש את יוסף, אך הוא מצא בור ריק ומרוב צער: "וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו" מאחר ולא ידע מה יגיד ליעקב: "וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו, וַיֹּאמַר:  הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא. "

והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וגו'.  אומר רש"י שתמיד הישמעאלים נושאים נפט וכדומה. רק כדי שיוסף הצדיק לא יריח ריח רע, לכן נשאו הפעם בשמים. שואל רבינו ר' חיים שמואלביץ זצ"ל שיש להתבונן הרי יוסף הולך למצרים ולא יודע מה ילד יום, והיה כל כך בצער, ומה משנה לו בעת כזאת מה הם נושאים נפט או בשמים, אלא אנו רואים מזה שכשגוזרים עונש מן השמים, אז העונש מדויק בדייקנות עד מאוד, ולכן גם כשנמכר ולוקחים אותו למצרים, כיון שריח נפט לא היה מגיע לו, לכן היו צריכים לשאת הפעם דבר שאין רגילים בו כדי שלא להוסיף צער יותר ממה שמגיע לו.

האחים שחטו שעיר עזים וטבלו בדמו את כותנת הפסים: "וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם." לאחר מכן יהודה הביא  אותה ליעקב כדי שיזהה אותה: "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ:  הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא–אִם-לֹא." יעקב זיהה מייד את הכותנת: "וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף.  וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים."

רש"י מסביר שיעקב התאבל על יוסף 22 שנה מהרגע שיוסף נמכר למצרים ועד אשר יעקב ירד למצרים ופגש אותו, לפי החישוב הבא: יוסף היה בן 17 בעת שנמכר למצרים. בגיל 18 הושלך לבית הכלא. בגיל 30 הוצא מן הכלא והפך למשנה למלך מצרים. לאחר מכן עברו 7 שנות שבע ועוד שנתיים שנות רעב שאחריהן ירד יעקב למצרים. בסה"כ 22 שנה. זה מניין השנים שיעקב עזב את ביתו כשברח מעשו ושהה 20 שנה אצל לבן, שנה וחצי בסוכות וחצי שנה בבית אל. בסה"כ 22 שנה יעקב לא ראה את הוריו, יצחק ורבקה, ולא קיים מצוות כיבוד הורים.

בהמשך מובא כי המדיינים מכרו את יוסף במצרים לפוטיפר שר הטבחים של פרעה.

• מעשה יהודה ותמר

סיפור מכירת יוסף נפסק כאן והפרשה מתארת את הסיפור שאירע ליהודה, לאחר שהאחים ראו את הצער הרב שנגרם ליעקב והורידו את יהודה מגדלותו: "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" הם האשימו אותו שהוא הציע למכור את יוסף, ואילו היה אומר להם להשיבו ליעקב, הם היו שומעים בקולו.

על כל פנים יהודה הלך והקים שותפות עם אדם מהעיר עדולם ושמו חירה. שם פגש בת סוחר כנעני, גייר אותה ונשאה לאישה. נולדו להם שלושה בנים: ער, אונן ושלה. יהודה השיא את ער עם אישה בשם תמר. ער לא רצה שתמר תהרה וכך תאבד מיופייה, ולכן השחית את זרעו, דבר שהיה רע בעיני הקב"ה: "וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה–רַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְמִתֵהוּ, יְהוָה. " יהודה ביקש מבנו אונן לייבם את תמר, כלומר לשאת אותה לאישה, וכך להמשיך כביכול את זרעו של אחיו שנפטר: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ." אונן התחתן איתה וידע שאם יעשה זאת זה לא יחשב בן שלו, אלא של אחיו, ולכן גם הוא שיחת את זרעו: "וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו. "   תגובת הקב"ה הייתה זהה: "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ. " יהודה לא ידע את סיבת מותם של שני בניו, וחשב שהבעיה אצל תמר, ולכן דחה את הרעיון שהיא תינשא לבנו הצעיר בטענה שהוא עדיין צעיר וביקש מתמר לחזור לבית הוריה עד ששלה יגדל: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ, עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי–כִּי אָמַר, פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו; וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ."

הזמן חלף, אשת יהודה נפטרה, ולאחר שנת האבל יהודה עלה להשגיח על גוזזי צאנו בעיר תמנה. תמר ראתה ששלה גדל, ואין בכוונתו של יהודה לחתנם: "כִּי רָאֲתָה, כִּי-גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא, לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה". היא הסירה את בגדי אלמנותה, לבשה בגדים אחרים, תוך שהיא הסתירה את פניה בצעיף וישבה בפרשת דרכים וחיכתה שיהודה יגיע. תמר הייתה צדיקה ורצתה לזכות בבן ממשפחת האבות.

יהודה פגש אותה ולא זיהה אותה: "וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה:  כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ". שאל אותה מהי רוצה בתמורה: "וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ, כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר, מַה-תִּתֶּן-לִי, כִּי תָבוֹא, אֵלָי." יהודה הציע לתת לה גדי, אך תמר ביקשה ערבון עד שהוא ישלח את הגדי. הערבון הוא הפריטים האישיים של יהודה: חותמתו, פתילתו (הבגד העליון) ומקלו: "וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ".  תמר הרתה ליהודה: "וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ" וחזרה ללבוש את בגדי אלמנותה.

יהודה עמד בהבטחתו ושלח עם חברו העדולמי את הגדי לתמר, וכן כדי לאסוף את פריטיו האישיים, אך חברו לא מצא אותה: "וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת-גְּדִי הָעִזִּים, בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי, לָקַחַת הָעֵרָבוֹן, מִיַּד הָאִשָּׁה; וְלֹא, מְצָאָהּ. "

לאחר כשלושה חודשים נראה שתמר בהריון, והדבר הגיע לאוזניו של יהודה: "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים". יהודה לא שיער שזה ממנו, אלא חשב שזנתה ומאחר שהיא הייתה בת של כהן דינה היה מוות בשריפה: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף".  כשהביאו את תמר לקראת הוצאתה להורג, היא שלחה ליהודה את פריטיו האישיים, ואמרה שהיא הרתה מהאדם שהפריטים האלו שלו: "הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא–לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה. "

יהודה זיהה מייד את פריטיו האישיים ועצר את ההוצאה להורג: "וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי". יהודה ידע להצדיק את צדיקותה של תמר שהתעברה ממנו ובצדק, כי הוא לא השיאה לבנו שלה והגיעה לה בן משפחת האבות.

נקודה חשובה:

יהודה פנה אל יעקב: "הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא–אִם-לֹא."

תמר פונה על יהודה: "הַכֶּר-נָא–לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה"

כשם שיהודה פונה אל יעקב ומשתמש במילים: "הַכֶּר-נָא", כך תמר פונה אליו באותן מילים. כלומר, יהודה נענש מידה כנגד מידה ללמדנו איך הקב"ה מנהיג את עולמנו.

סוף דבר, תמר ילדה שני תאומים: פרץ וזרח. מפרץ יצאה מלכות יהודה ובעזרת השם מלך המשיח.

• יוסף נמכר לשר פוטיפר

כאמור, יוסף הורד למצרים ושם מכרוהו הישמעאלים לפוטיפר, שר הטבחים של פרעה: "וְיוֹסֵף, הוּרַד מִצְרָיְמָה; וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים, אִישׁ מִצְרִי, מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה".  אצל יוסף שם שמיים, היה תמיד שגור בפיו, ועל כן הקב"ה בירך אותו בכל מעשה ידיו: "וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ". פוטיפר ראה את ברכת השם בביתו:  "וַיַּרְא אֲדֹנָיו, כִּי יְהוָה אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ " עד אשר פוטיפר הפקיד בידי יוסף את הטיפול בכל ענייניו: "וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ; וַיַּפְקִדֵהוּ, עַל-בֵּיתוֹ, וְכָל-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדוֹ." מרגע זה שרתה ברכת השם בבית פוטיפר: "וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ, וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה, בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ–בַּבַּיִת, וּבַשָּׂדֶה." יוסף ראה שהוא מושל בביתו, והחל לאכול, לשתות ולהתייפות. רש"י מסביר שבאותה שעה אמר הקב"ה: "אביך מתאבל, ואתה מסלסל בשערך?" ושלח לו ניסיון…

• יוסף ואשת פוטיפר

אשת פוטיפר פיתתה את יוסף שישכב עימה: "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי. " יוסף סירב וגילה נאמנות לפוטיפר, שסמך עליו, הפקיד בידו את ניהול ביתו ודאג לכל צרכיו, ומעל הכל שמר את מצוות ה': "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים." אשת פוטיפר לא ויתרה ויום יום פיתתה את יוסף: "וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ.".

יום אחד שבו כולם הלכו לעבודת אלילים, אשת פוטיפר אמרה שהיא חולה, כי רצתה לנצל את ההזדמנות לפתות את יוסף. כשיוסף נכנס הביתה היא תפסה את בגדו ורצתה שישכב איתה, אך יוסף השאיר את בגדו בידה וברח החוצה: "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. " אשת פוטיפר קראה לאנשי ביתה וטענה שיוסף מנסה לשכב איתה: "וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ:  בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל. " אשת פוטיפר המתינה עד שחזר בעלה וסיפרה לו על כך, ופוטיפר הכניס את יוסף לכלא: "וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר".
הקב"ה גרם לשר בית הסוהר לחבב את יוסף: "וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד; וַיִּתֵּן חִנּוֹ, בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר" , שמינה את יוסף לאחראי על האסירים: "וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר, בְּיַד-יוֹסֵף, אֵת כָּל-הָאֲסִירִם, אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם, הוּא הָיָה עֹשֶׂה" והקב"ה משרה את ברכתו על יוסף: "וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ. "

חז"ל אומרים שיוסף ראה צורת אביו והצילו מעבירה, ומרומז בראשי תיבות של המילה "ויצא": ו'ירא י'וסף צ'ורת א'ביו.

• יוסף פותר את חלומות שרי פרעה

לאחר תקופה שר המשקים של פרעה הגיש לפרעה משקה והיה בו זבוב, ומקבילו, שר האופים, הגיש לחם עם אבן קטנה. התוצאה לא איחרה לבוא, ושניהם מצאו עצמם בכלא של פוטיפר: "וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה, עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו–עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְעַל שַׂר הָאוֹפִים וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים–אֶל-בֵּית הַסֹּהַר:  מְקוֹם, אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם. "

כעבור שנה שני השרים חלמו כל אחד חלום לעצמו ובנוסף חלמו חלום, שהוא פתרון החלום של חברו: "וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ, בְּלַיְלָה אֶחָד–אִישׁ, כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ:". בבוקר ראה אותם יוסף עצובים ושאל אותם לסיבה: "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים, הַיּוֹם." סיפרו לו על כך שחלמו חלום ולא יודעים את פישרו: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו–חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ". השיב להם יוסף שבעזרת השם הוא ינסה לפתור עבורם: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים–סַפְּרוּ-נָא, לִי." 

פתרון חלום שר המשקים

שר המשקים סיפר שחלם על גפן פורחת ובה שלושה שריגים ולאחר שהענבים מבשילים, הוא סוחט  אותם ומגיש כוס לפרעה. יוסף השיב לו שבעוד שלושה ימים, פרעה יחזירו לתפקידו: "וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף, זֶה פִּתְרֹנוֹ:  שְׁלֹשֶׁת, הַשָּׂרִגִים–שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֵם בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשֶׁךָ, וַהֲשִׁיבְךָ, עַל-כַּנֶּךָ; וְנָתַתָּ כוֹס-פַּרְעֹה, בְּיָדוֹ, כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ."

טעותו של יוסף

לאחר פתרון החלום, ביקש יוסף משר המשקים, שלאחר שישוב לתפקידו, שיזכור את יוסף, שנמצא בכלא על לא עוול בכפו ושיבקש מפרעה לשחררו. הטעות היא שהיה על יוסף לבטוח בקב"ה ולא באדם, רם ככל שיהיה: "וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ."

פתרון חלום שר האופים

שר האופים סיפר שחלם שעל ראשו שלושה סלי נצרים, כאשר בסל העליון יש מאפה ועוף אוכל אותם. יוסף השיב לו שבעוד שלושה ימים פרעה יכרות את ראשו והעוף יאכל את גופו: "וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר, זֶה פִּתְרֹנוֹ:  שְׁלֹשֶׁת, הַסַּלִּים–שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֵם בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְתָלָה אוֹתְךָ, עַל-עֵץ; וְאָכַל הָעוֹף אֶת-בְּשָׂרְךָ, מֵעָלֶיךָ. "

כפי שבעזרת השם פתר יוסף את החלומות, כך היה:  "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת-פַּרְעֹה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה, לְכָל-עֲבָדָיו; וַיִּשָּׂא אֶת-רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְאֶת-רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים–בְּתוֹךְ עֲבָדָיו וַיָּשֶׁב אֶת-שַׂר הַמַּשְׁקִים, עַל-מַשְׁקֵהוּ; וַיִּתֵּן הַכּוֹס, עַל-כַּף פַּרְעֹה וְאֵת שַׂר הָאֹפִים, תָּלָה:  כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם, יוֹסֵף. "

מהם המסרים בפרשה?

• בעלי המוסר מפרשים שמים נמשלו לתורה, וזה הפירושאין בו מים. פירוש: אם אין תורה באדם אלא ריק הוא, אז מייד באים המידות הרעות שנחשבות כנחשים ועקרבים.
• וימאן ויאמר. אומרים בעלי המוסר שאם נזדמן לאיש ניסיון ופיתוי לעבירה חס וחלילה, ראשית כל וימאן שיברח מהעבירה, ורק אח"כ יסביר ויאמר למה הוא בורח.
• כתוב במדרש שבזכות שיוסף שימש את אדונו פוטיפר זכה ויצא מבית האסורים. ויש להבין מה היא גודל הזכות בזה, ומפרשהשפת אמת שבזכות שיוסף אמר על כל דבר שהיה בבית אדונו שהכל הוא מהקב"ה, ומתי שפוטיפר אמר לו לשמשו ידע שהקב"ה אמר לו לעשות כן, וכן בכל דבר ודבר, שהאמין שהכל מה', לכן זכה שיצא מבית האסורים.
• מעשה כותנת הפסים מראה כמה חשוב לא להעדיף ילד אחד על פני האחרים.
• ממעשה יהודה ותמר אמרו: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים".

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—