פרשת ויקרא

מה בפרשה?

הפרשה נפתחת בפסוקים:" וַיִּקְרָא אֶל־מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר׃ (ב) דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי־יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה מִן־הַבְּהֵמָה מִן־הַבָּקָר וּמִן־הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶם׃".

ויקרא כתוב באלף זעירא (האות אלף היא קטנה), וכתוב בבעל הטורים הטעם מפני שמשה רבנו רצה שיהא כתוב ויקר אל משה, כמו שכתוב אצל בלעם, שהקב"ה הראה את עצמו אליו. היה רק במקרה חד פעמי, ומשה רבינו מרוב ענוותנותו לא רצה שיהא כתוב ויקרא, שמשמע שהקב"ה מתראה אליו תמיד, אך הקב"ה רצה שיהא כתוב באלף זעירא. וגם שיהא כל אדם כשלומד את זה, יהא נזכר בזה, שמשה רבינו היה עניו יותר מכל האדם אשר על פני האדמה.

בפרשה מפורטים סוגי קורבנות, שמביאים בני ישראל למשכן, ואותם מקריבים הכהנים על גבי המזבח. כל קרבן צריך להיות מהמשובח וללא מום. באופן דומה גם המנחות מן הצומח צריכות להיות משובחות.

>>> אחי ואחיותיי גיבורי התהילה

הנושאים הנידונים בפרשת ויקרא:

• מהי מהות הקרבת הקרבנות?
• אילו סוגי קרבנות קיימים?
• האם הקב"ה זקוק לקרבנות?
• מדוע הקב"ה ציוה להקריב קרבנות?
• קרבן עולה
• קרבן מנחה
• צורת הקטרת המנחות
• מדוע אסרה התורה להקריב שאור ודבש ?
• ברית מלח
• מנחת העומר (מנחת ביכורים)
• קרבן שלמים
• קרבן חטאת
• קרבן אשם

•  מהי מהות הקרבת הקרבנות?

לכל אדם יש יצר רע הרוצה לגרום לנו לחטוא ולהרחיק אותנו מהקב"ה. החטא גורם לקלקול בעולם. הקב"ה, שאוהב אותנו ומרחם עלינו, נתן לנו אפשרות לכפר על החטאים ולחזור אליו מחדש באמצעות הקרבת הקרבנות.

• אילו סוגי קרבנות קיימים?

שני סוגים קרבנות:

• קרבנות הבאים בנדבה – לפי רצונו של האדם והם מבטאים שבח ותודה לקב"ה.
• קרבנות שהם חובה – תפקידם לכפר על חטא של האדם. האדם מביא עוף או בהמה, שהם בעצם במקומו. במשכן שוחטים את הבהמה והאדם מבין שהוא זה שהיה צריך להישחט, וכך בעצם מקבל תמריץ לתקן את מעשיו.

בני ישראל יכלו להקריב קרבנות בכל מקום ולאחר שהוקם המשכן, הקרבת הקורבנות עברה למשכן, ובהמשך עברה לבית המקדש.

היום, לצערנו הרב, אין לנו את בית המקדש ומה שנותר לנו היא התפילה במקום הקרבת הקרבנות, ככתוב בהושע יד, ג: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ".

• האם הקב"ה זקוק לקרבנות?

הקב"ה אינו זקוק לקרבנות, ככתוב: "לָמָּה־לִּי רֹב־זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי׃" (ישעיהו א, יא). אם כך, אז:

• מדוע הקב"ה ציוה להקריב קרבנות?

כל המצוות הן לטובת האדם.

הרמב"ם בספר המורה ציין שרוב המצוות בתורה נועדו לעקור מן השורש את האלילות שהאנושות הייתה שקועה בה. בנוסף לכך, הייתה תופעה חמורה של הקרבת קרבנות אדם. כדי למנוע מצב שבו בני אדם יקריבו מה שנראה להם, קבע הקב"ה מסגרת לכל קרבן: סוג וכמות.

כעת נפרט על קרבנות נדבה:

֎ קרבנות נדבה ֍

• קרבן עולה

קורבן עולה בא מרצונו של האדם והוא נקרא כך משום שכולו מוקרב לקב"ה ואיננו נאכל על יד אף אדם. קורבן עולה נמצא בדרגת: קודשי הקודשים.

שלושה סוגי קרבן עולה:

• קרבן עולה מן הבקר: "דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי־יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוָה מִן־הַבְּהֵמָה מִן־הַבָּקָר וּמִן־הַצֹּאן תַּקְרִיבוּאֶת־קָרְבַּנְכֶם". החיד"א מפרש, שכמו שאדם הראשון עשה קרבן מתוך התעוררות שבאה מחמת עצמו, ולא מפני שראה כך אצל אחרים, כך כל מביא קרבן, צריך שההתעוררות תבוא אצלו מצד עצמו ולשם שמים, ולא מפני שראה שגם אחרים עושים כן.
• קרבן עולה מן הצאן: "וְאִם־מִן־הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן־הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן־הָעִזִּים לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ׃".
• קורבן עולה מן העוף: "וְאִם מִן־הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַיהוָה וְהִקְרִיב מִן־הַתֹּרִים אוֹ מִן־בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת־קָרְבָּנוֹ׃".

• קרבן מנחה

אדם עני שאין לו כסף לקנות אפילו עוף יכול להביא מנחה מן הצומח.

קיימים חמישה סוגי מנחה:

• מנחת סולת: האדם מביא כלי ובו קמח שעליו יצק שמן והניח בצד לבונה: "וְנֶפֶשׁ כִּי־תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה׃"
• מנחת מאפה תנור: בצורת חלות: "וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן׃".
• מנחת מאפה תנור: בצורת רקיקים: "וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן׃".
• מנחת מחבת: מניחים סולת עם שמן בכלי שאינו עמוק: "וְאִם־מִנְחָה עַל־הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה׃".
• מנחת מרחשת: סולת מעורבבת בשמן בכלי עמוק: "וְאִם־מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה׃".

• צורת הקטרת המנחות

האדם מביא את המנחה אל הכהן, שמגיש אותה לקרן דרומית מערבית של המזבח: "וְהֵבֵאתָ אֶת־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיהוָה וְהִקְרִיבָהּ אֶל־הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ אֶל־הַמִּזְבֵּחַ׃". הוא לוקח מתוכה קומץ ומוסיף לו מלח ומקריב אותו: "וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן־הַמִּנְחָה אֶת־אַזְכָּרָתָהּ (=קומץ) וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה׃". הכהנים אוכלים את מה שנותר מן המנחה: "וְהַנּוֹתֶרֶת מִן־הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְהוָה׃".

• מדוע אסרה התורה להקריב שאור ודבש ?

כאמור, הקב"ה איפשר לאדם להקריב קרבן, אך התנאי הוא שזה חייב להיות משלו. משהו שהוא טרח לגדל. זאת הסיבה המסבירה מדוע הקב"ה שעה (=התייחס) לקרבנו של הבל ולא לקרבנו של קין מאחר שהבל הקריב מנחה מתוך הצאן שלו שאותו הוא גידל וטיפל בו, ולעומתו, קין הביא קרבן מאדמת הפקר.

נחזור לשאור ולדבש… אלו הם שני דברים שהאדם לא עושה כלום כדי להפיק אותם: השאור נעשה ע"י חיידקים והדבש מיוצר מדבורים. שני פריטים אלו אינם פרי עמל האדם, ולכן אין להם מקום בהקרבת הקרבנות.

התורה אסרה להקריב שאור ודבש, ככתוב: "כָּל־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל־שְׂאֹר וְכָל־דְּבַשׁ לֹא־תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהוָה׃".

• ברית מלח

רש"י מסביר שבששת ימי הבריאה, הקב"ה הפריד בין המים: חצי השאיר על הארץ וחצי העלה לשמיים. המים שנשארו על הארץ לא רצו להתרחק מהקב"ה, וכדי לפצותם, הקב"ה הבטיח להם שכל קרבן ימלחו במלח המופק מהם: "וְכָל־קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל־קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח׃".

• מנחת העומר (מנחת ביכורים)

רש"י מסביר שיש חובה להקריב בט"ז בניסן מנחת ביכורים, הבאה מהתבואה הראשונה. קוצרים את השעורים כשהן עדיין לחות (נקראות: כרמל). לאחר מכן קולים אותן באש וטוחנים אותן: "וְאִם־תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהוָה אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ׃". לאחר מכן מוסיפים לקמח שמן ולבונה והיא מוקרבת על המזבח. כל עוד לא הקריבו את מנחת העומר, לא ניתן ליהנות מן התבואה החדשה.

• קרבן שלמים

רש"י מסביר שקרבן שלמים נקרא כך מפני שהוא מביא שלום בעולם. זהו קרבן נדבה שהאדם מביא מרצונו. חלק מוקרב לקב"ה, חלק נאכל ע"י הכהנים וחלק נאכל על ידי בעליו.

ישנם שני סוגי קרבן שלמים:

• קרבן שלמים מן הבקר: "וְאִם־זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ אִם מִן־הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב אִם־זָכָר אִם־נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי יְהוָה׃".
• קרבן שלמים מן הצאן: "וְאִם־מִן־הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים לַיהוָה זָכָר אוֹ נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ׃".

גם כאן חוזר הקב"ה על איסור אכילת הדם ועל איסור אכילת החֶלֶב: "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם כָּל־חֵלֶב וְכָל־דָּם לֹא תֹאכֵלוּ׃".

כעת נפרט על קרבנות חובה:

֎ קרבנות חובה ֍

• קרבן חטאת

זהו קרבן אותו מביא אדם שחטא בשוגג בחטא הכרוך בכרת. לדוגמה: חילול שבת, אכילת חמץ בפסח: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֺת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה׃".

סוגי קרבן חטאת:

• חטאת הכהן הגדול: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן־בָּקָר תָּמִים לַיהוָה לְחַטָּאת׃".
• חטאת הסנהדרין: "וְאִם כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל־מִצְוֺת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ׃".
• חטאת המלך: "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם:".
• חטאת יחיד: "וְאִם־נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֺת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא־תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם׃".
• קרבן עולה ויורד: נקרא כך מאחר שהוא נקבע לפי מצבו הכלכלי של האדם שחטא והוא מוקרב על שלוש עבירות הבאות:

1. שבועת עדות – אם אדם נשבע להעיד, אך משקר: "וְנֶפֶשׁ כִּי־תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם־לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ׃".
2. טומאה בשוגג – אדם שנטמא ולאחר מכן בשוגג אכל דבר קדוש או נכנס לבית המקדש: "אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל־דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם׃ אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת אָדָם לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם׃".
3. שבועת ביטוי שפתיים – אדם שנשבע בפיו, שכח את השבועה ועבר עליה: "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע ׀ אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא־יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה׃".

אדם עשיר – יביא כבשה או שעירת עזים: "וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ לַיהוָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא נְקֵבָה מִן־הַצֹּאן כִּשְׂבָּה אוֹ־שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ׃".
אדם עני – יביא שתי תורים או שני בני יונה: "וְאִם־לֹא תַגִּיע יָדוֹ דֵּי שֶׂה וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ־שְׁנֵי בְנֵי־יוֹנָה לַיהוָה אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה׃".
אדם עני מאוד – מביא רק סולת: "וְאִם־לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי־יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת־קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת לֹא־יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא־יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִיא׃".

• קרבן אשם

ישנם שלושה סוגי קרבן אשם:

• קרבן אשם מעילות – אדם שחטא בשוגג ואכל דבר קדוש צריך לשלם על מה שאכל בתוספת חומש (20%): "נֶפֶשׁ כִּי־תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְהוָה וְהֵבִיא אֶת־אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף־שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל־הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם׃ וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן־הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת־חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ׃".
• קרבן אשם תלוי – אדם שחושש שחטא בחטא שיש עליו עונש כרת, מביא קרבן הנקרא אשם תלוי, המגן עליו כל זמן שלא התברר לו שחטא בוודאות. אם לאחר זמן, מתברר לו שאכן חטא, עליו להביא קרבן חטאת: "וְאִם־נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל־מִצְוֺת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא־יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ׃ וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל־הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר־שָׁגָג וְהוּא לֹא־יָדַע וְנִסְלַח לוֹ׃".
• קרבן אשם גזלות – אדם שקיבל מחברו כסף לפיקדון שישמור עבורו או גזל או עשק או מצא אבידה ובכל המקרים הללו הוא משקר שהוא לא צריך להחזיר, עליו להחזיר את מה שלקח בתוספת חומש (20%) ובנוסף להביא קרבן אשם גזלות: "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ־בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת־עֲמִיתוֹ׃ אוֹ־מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל־שָׁקֶר עַל־אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה׃ וְהָיָה כִּי־יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת־הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת־הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת־הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת־הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא׃ אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ׃ וְאֶת־אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן־הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל־הַכֹּהֵן׃ וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה וְנִסְלַח לוֹ עַל־אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ׃".

מהם המסרים בפרשה?

• "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֺנוֹ:". מה פירוש המילה "לוא" ?

המשמעות כפולה: לו וגם לא. כמו שניתן לפרש את המילה "לוא" בשתי דרכים, כך גם ניתן לפרש את הביטוי "ונשא עונו" בשתי דרכים:

• שהאדם יישא את עוונו.
• שהקב"ה יישא את עוונו ויסלח לו.

נסביר את הפסוק מספר משלי כ"ח, פסוק י"ג: "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם׃". חז"ל הסבירו שאדם המתוודה על חטאיו ומבטיח לא לחזור עליהם, הקב"ה מוחל לו על כך. מי שאינו מתוודה ומנסה להסתיר את חטאיו, לא יצליח.

• בהמשך הפרשה נכתב: "וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ: וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהוָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא נְקֵבָה מִן הַצֹּאן כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ:".

נשאלה השאלה:  מדוע על חטא שבין אדם לחברו יש להביא קרבן לקב"ה?

השלב הראשון בחטא שבין אדם לחברו הוא לפייס ולפצות את החבר ולקבל את סליחתו. מעבר לכך בחטא שבין אדם לחברו יש גם עבירה שבין אדם למקום, ועל כן יש להביא קרבן.

• עושק משכורת של שכיר

"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ: אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה: וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא: אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:".

ישנם מקרים שבהם מעבר לאיסור להלין שכר, ככתוב: "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר." (ויקרא יט, יג) על המעביד להוסיף חמישית= 20% על שכר העבודה, וכמובן, להביא קרבן.

• כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. אומר הבעל הטורים הטעם, ששאור מרמז ליצר הרע, ולכן הזהיר על הדבש לרמז, שיצר הרע מתוק לאדם כמו דבש.

• כתב האברבנאל, למה רק קרבן חטאת ואשם וכן קרבן מנחה הם קדשי קדשים? מפני שחטאת ואשם באים לאדם שרוצה לחזור בתשובה ולשוב אל ה'. וזה חביב לה' מאוד, ולכן כולו קודש לה', וכן קרבן מנחה שהיא קרבן של עני, שיש לו נפש שפילה, גם הוא חביב לפני ה' מאוד, ולכן קרבנו כולו כליל.

 בכתיבה התבססתי על שיעור מאת כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א

 כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'