ככתוב: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת. לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת. "
הערב רב שהסיתו את בני ישראל לחטוא בחטא העגל לא הוזמנו.
נשאלת השאלה: מדוע במקום לפרט על מלאכת בניית המשכן מתחיל משה בחשיבות שמירת קדושת השבת?
התשובה: כדי להדגיש לבני ישראל שאמנם מלאכת בניית המשכן היא חשובה מאוד, אך שמירת השבת חשובה ממנה ואין לעשות את מלאכות בניין המשכן בשבת.
פירוש המילה "ויקהל" הוא קיבוץ וכינוס. הקב"ה מצווה את משה רבינו להקהיל את כל היהודים ולצוות אותם על שמירת השבת, ולהזהיר אותם על העונש החמור של חילול שבת.
הקב"ה הקהיל את כל עדת בני ישראל שהרי מצווה יקרה זו לא קשורה בזה שהאדם הוא איש או אישה כהן, לוי או ישראל אם הוא בא מבית דתי או לא או אם הוא מדור זה או אחר – שהרי השבת היא אות בין עם ישראל והקב"ה, ולכן כל אחד ואחת מישראל נקהלו ונצטוו לקיים מצווה יקרה ועקרונית זו.
כל ל"ט (39) מלאכות האסורות בשבת והן אב מלאכות, נלמדו מפרשת המשכן (מסכת שבת מ"ט,ב).
לאחר מכן החל משה לתאר לבני ישראל את המשכן וכיצד יראה במלוא תפארתו, ועל כך שהמשכן יבנה מתרומותיהם, ככתוב: " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַיהוָה, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים".
בני ישראל שמחו על העובדה שחטא העגל נתכפר להם על ידי בניית המשכן שבו הקב"ה ישרה את שכינתו.
שאלה: מי נבחר להיות הממונה על בניית המשכן, ומדוע?
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת–לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ: הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת".
התשובה: בצלאל בן אורי בן חור כשהוא רק בן 13 שנה! הסיבה לכך שבצלאל היה הנכד של חור. מי היה חור? כשמשה היה בהר סיני והערב רב דרשו ממנו ליצור להם פסל, חור התנגד בתוקף והוא נרצח על ידם. חור נרצח על קידוש השם, ומי שנרצח על קידוש השם, הקב"ה לא נשאר חייב והוא בחר בנכדו בצלאל לבנות את המשכן שישמש לקידוש השם, מידה כנגד מידה. הקב"ה מילא את בצלאל ברוח אלוהים, בחכמה, בתבונה ודעת.
אדם נוסף שסייע לו הוא אהליאב בן אחיסמך שגם אותו מילא הקב"ה בחכמה לעשיית המשכן.
מהם המסרים בפרשה?
"שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה".
מסבירים המפרשים שרק מי שמאמין באמונה שלמה כי הפרנסה מוקצבת לכל אחד מהשמיים – ואינה תלויה בכמות ההשתדלות של האדם – יכול הוא לנוח בשלווה בשבת. לעומת זאת, מי שחושב שההצלחה תלויה בריבוי ההתעסקות במלאכה הוא בוודאי מוטרד כל הזמן מן המחשבה שחיוב שמירת השבת מצמצם את אפשרויותיו לעסוק בפרנסה, לאדם כזה קשה מאוד לשמור את השבת, לכן בא הפסוק ואומר "ששת ימים תעשה מלאכה", כלומר, אל תעלה בדעתך שאתה הוא זה שעושה את המלאכה, אלא הברכה מאת ה' ומלאכתך כאילו נעשית מאליה. וכשאדם רוכש לעצמו את ההבנה הזאת, רק אז הוא יכול לקיים את המשך הפסוק: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה".
" וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא. "
כאמור, המשכן נבנה מתרומותיהם של בני ישראל שהביאו בהתלהבות רבה עד אשר לא היה יותר צורך ואז משה העביר הודעה במחנה שאין עוד צורך בקבלת התרומות. הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) שואל את השאלה הבאה: היכן בעולם נמצא עוד שליט כזה, שיודיע לנתיניו שלא יוסיפו להביא עוד תרומות של כסף וזהב?
בואו נחדד עוד יותר את הנקודה שרק מחזקת את אמיתות התורה:
בכל העולם, מקובל שכאשר נבחר מנהיג להיות ראש ממשלה, נשיא או שליט כזה או אחר הוא קודם כל דואג לעצמו, "מרפד" את משפחתו וקרוביו. אחר כך הוא ממנה את אנשי שלומו לעמדות מפתח, דואג להם לתפקידים בכירים. לבסוף הוא דואג שהבנים שלו ימשיכו את דרכו. זהו טבע האדם, נכון? אם כך, איך זה שמשה רבינו שהיה המנהיג הגדול ביותר של עם ישראל מאז ומעולם השאיר את השבט שלו, שבט לוי, ללא נחלה בארץ ישראל ?! כתב על עצמו בתורה שהוא כבד-פה וכבד לשון, לא מינה מקורבים לתפקידי מפתח, והבנים שלו לא המשיכו את דרכו ? זה רק מראה שהכל נעשה לפי רצון השם, ושכל עם ישראל ידע שכל מה שנכתב בתורה זה אמת לאמיתה. אף אחד מבני ישראל לא קם לערער על כך.
יתרה מזו, אחת מתרי"ג מצוות היא מצוות "הקהל". כל שבע שנים יש מצווה לבדוק שלא נפלו טעויות בתורה. מתחלקים לקבוצות כדי לחסוך בזמן. כך בודקים אם חסרות מילים בתורה או מילה לא מתאימה ואז מתקנים. כך שמרו על התורה שלא תשתכח ולא תשתנה. כך התורה נשמרה אלפי שנים בין כל קהילות היהודים בכל העולם בדיוק כפי שהיא ניתנה לבני ישראל בהר סיני. זה דבר שאין לו אח ורע בין שאר הדתות הגדולות האיסלאם והנצרות. אצל הערבים יש מאות גרסאות שונות של הקוראן, ואצל הנוצרים המצב יותר גרוע: יש מעל 200,000 גרסאות לברית החדשה.
בכתיבה התבססתי על שיעור מאת הרב יוסף מזרחי שליט"א.
הוספת תגובה