הפרשה נפתחת בפסוק: "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ׃ ."
הפרשה הנוכחית ושתי הפרשות שקדמו לה, כולן מתרחשות ביום האחרון בחייו של משה רבינו. משה עומד לברך את בני ישראל לפני שהוא נפרד מהם, ולפני כן משה מצדיק את הזכות שיש לבני ישראל לקבל את הברכות על פני עשו וישמעאל שסירבו לקבל את התורה.
הנושאים הנידונים בפרשת וזאת הברכה:
- פנייה לכל בני ישראל
- ברכת שבט ראובן
- ברכת שבטי יהודה ושמעון
- ברכת שבט לוי
- ברכת שבט בנימין
- ברכת שבט יוסף
- ברכת שבטי זבולון ויששכר
- ברכת שבט גד
- ברכת שבט דן
- ברכת שבט נפתלי
- ברכת שבט אשר
- ברכה לכלל השבטים
- פטירת משה רבינו
- פנייה לכל בני ישראל
משה פונה אל כל בני ישראל ומזכיר את המאורע המרכזי במקרא והוא התגלות הקב"ה ומתן תורה בהר סיני. בתחילה, הציע הקב"ה את התורה לבני ישמעאל, אך הם סירבו, ואילו בני ישראל הסכימו לקבלה: "וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת [אֵשׁ] [דָּת] לָמוֹ׃". הקב"ה הוא מלך ישראל: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃".
וזאת הברכה אשר ברך משה. עצם הדבר שמשה רבינו מברך, זה בעצמו הברכה.
"תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב׃ ".
תורה ציוה לנו משה מורשה. פעמיים כתוב מורשה בתורה, פעם אחת בפרשת וארא "ונתתי אותה לכם מורשה", ופעם שנייה בפרשה הנוכחית, רמז שארץ ישראל אין לנו קיום בה רק אם נשמור את התורה, שה"תורה" ו"ארץ ישראל" קשר אחד הם.
בתורה יש כל מיני דינים שלא שייכים לכולם, יש מצוות ששייכות רק לכהן ויש מצוות ששייכות רק לעובד אדמה, ואין כולם מקיימים את כל התורה, רק אם אנחנו מאוחדים, אז נחשב שכל אחד מקיים את כל התורה, וזה הכוונה תורה ציווה לנו משה "קהלת יעקב".
לאחר הפתיחה הכללית, משה פונה לברך כל שבט בנפרד:
- ברכת שבט ראובן
"יְחִי רְאוּבֵן וְאַל־יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר׃".
אף על פי שראובן היה הבכור, שבט ראובן נדחק לשוליים בעקבות מעשהו של ראובן ראש השבט. על כן, משה מברך את שבט ראובן שיחיה בעולם הזה, יזכה לחיים בעולם הבא ושלא ייזכר לו מעשה בלהה.
- ברכת שבטי יהודה ושמעון
"וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל־עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה׃".
שבט יהודה היה בראש החנית של הלוחמים, ועל כן משה בירך אותם שהקב"ה ישמע את תפילתם של מלכי יהודה, ייתן את אויביהם בידם ושישובו בשלום לעמם.
- ברכת שבט לוי
"וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל־מֵי מְרִיבָה׃ הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת־אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת־בנו [בָּנָיו] לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ׃ יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל־מִזְבְּחֶךָ׃ בָּרֵךְ יְהוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן־יְקוּמוּן׃".
משה מברך את שבט לוי, ומבקש מהקב"ה שימסור להם את האורים והתומים וזאת לאור נאמנותם הבלתי מתפשרת כלפי הקב"ה. משה מפרט את מעלתם:
- הם לא התלוננו במסה עם שאר המתלוננים
- בזמן חטא העגל הם קנאו לקב"ה וקיימו את מצוות משה להרוג את כל החוטאים
- כשנולדו בנים במדבר, אחרים לא עשו ברית מילה, ואילו הם מלו את בניהם
לכן הם ראויים ללמד את התורה, להקטיר קטורת ולשמש בעבודות המשכן.
- ברכת שבט בנימין
"לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל־הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן׃".
בנימין לא היה שותף במכירת יוסף, וכן היה היחיד שזכה להיוולד בארץ, ולכן הוא נקרא: "ידיד ה' ". זוהי הסיבה שהקב"ה בחר לבנות את בית המקדש בנחלתו. משה מברך את בנימין שבית המקדש יבנה בשטח נחלתו.
- ברכת שבט יוסף
"וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת׃ וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים׃ וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי־קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם׃ וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו׃ בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי־אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה׃".
משה מברך את יוסף שנחלתו תהיה מבורכת בפירות מתוקים במיוחד, תהיה משופעת במים הן מלמעלה והן מלמטה, תתברך מהשמש ומהירח ובאדמה פורייה. בעקבות ברכה זו, הפך השור לסמל השבט כדי לסמל את עוצמתם. יהושע בן נון בא משבט אפרים, בנו של יוסף, והוא יהיה חזק כשור כדי שיוכל לכבוש את הארץ ולנצח את 31 מלכים היושבים בה. בהמשך ייצא גדעון משבט מנשה, בנו של יוסף, והוא יהרוג אלפים במדין.
- ברכת שבטי זבולון ויששכר
"וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ׃ עַמִּים הַר־יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי־צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל׃".
משה ברך את זבולון, השוכן סמוך לחוף הים, שתהיה לו הצלחה במסחר בים ויזכה לממון בשפע. את יששכר בירך בהצלחה בלימוד התורה וביכולת לעבר שנים ולקבוע חודשים ומועדים. זבולון ויששכר עשו שותפות ביניהם: זבולון יעסוק במסחר ויתמוך ביששכר, הלומד תורה, וכך לזבולון יהיה חלק בתורתו של יששכר. שותפות זו נקראת: הסכם זבולון-יששכר. האומות שיפגשו את בני זבולון יסתקרנו, יגיעו לארץ, יראו שכל בני ישראל עובדים רק את הקב"ה, וכך יכירו את עבודת השם ויעריצו את הקב"ה.
- ברכת שבט גד
"וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף־קָדְקֹד׃ וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי־שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם־יִשְׂרָאֵל׃".
שבט גד ישב בעבר הירדן המזרחי ומשה בירך אותם בגבורה כמו אריות, ושנחלתם תתרחב לכיוון ערי הגבול של אויביהם. מקום קבורתו של משה (מחוקק), איננו ידוע, אך הוא נמצא בשטח נחלת שבט גד. שבט גד יצא חלוץ לעזור בכיבוש הארץ.
- ברכת שבט דן
"וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן־הַבָּשָׁן׃".
משה ברך את דן בגבורה כמו אריות מאחר שגם הם ישבו סמוך לגבול, והם יזכו לנהר הירדן שייצא מנחלתם.
- ברכת שבט נפתלי
"וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְהוָה יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה׃".
משה ברך את נפתלי שיהיו שבעי רצון מנחלתם, שהיא מקום פורה, ויברכו את הקב"ה על כך. הם קיבלו את ים כנרת ואת חבל בקעת בית שאן.
- ברכת שבט אשר
"וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ׃ֹ".
משה ברך את אשר בבנים רבים, ובשמן רב שיפיקו בנחלתם שבגליל ממטעי הזיתים הגדולים בארץ.
- ברכה לכלל השבטים
לאחר שמשה בירך כך שבט בפני עצמו, הוא פונה לברך את כל בני ישראל ביחד:
"בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ " – האויבים לא יוכלו להיכנס לארצכם.
"וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ׃" – ימי זקנתכם יהיו טובים כימי נערותכם.
"אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים׃" – משה פונה אל בני ישראל, הנקראים ישורון, ואומר להם שידעו שאין כמו הקב"ה המושל בכל ונחלץ לעזרת ישראל.
"מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד׃" – הכוח והגבורה של הקב"ה יהיו לעזרת בני ישראל. הקב"ה יגרש את אויבכם ויגיד לכם להשמידם.
"וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל־אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף־שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל׃" – בני ישראל יזכו לשבת בביטחון בארצם לאחר גירוש אויביהם מבלי להזדקק לאחרים. הם יוכלו לשבת מפוזרים מבלי צורך להתאסף ולשבת ביחד מחשש מאויבים. כל זאת כפי הברכה שברכם יעקב אבינו.
"אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר־חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל־בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ׃" – משה מסיים את ברכתו ואומר לבני ישראל: זכיתם! מה עוד יש לי לפרט? הכל שלכם! הישועה שלכם היא מהקב"ה שהוא מגן עליכם ועוזר לכם. ומוסיף שכל אויבכם יפחדו מכם וינסו לפייס אתכם במרמה מתוך הדוחק שלהם, ואתם תדרכו עליהם.
- פטירת משה רבינו
משה עלה אל הר נבו והקב"ה הראה לו את כל הארץ, בשלוותה ובחורבנה, ומה עתיד להתרחש עד סוף כל הדורות, עד לתחיית המתים, כדי שילך ויאמר לאבות ששבועה שהקב"ה נשבע, הוא מקיימה: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל־הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֶת־הַגִּלְעָד עַד־דָּן׃ וְאֵת כָּל־נַפְתָּלִי וְאֶת־אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל־אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן׃ וְאֶת־הַנֶּגֶב וְאֶת־הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד־צֹעַר׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר׃".
לאחר מכן משה נפטר מיתת נשיקה: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד־יְהוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל־פִּי יְהוָה׃", והקב"ה בכבודו ובעצמו קבר אותו באופן כזה שעד היום מקום קבורתו לא נודע. הקב"ה קבר את משה בקבר מול בית פעור שהוכן עבורו בששת ימי בראשית, וזאת כדי לכפר על מעשה פעור: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא־יָדַע אִישׁ אֶת־קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃".
משה נפטר בגיל 120, כשבניגוד לרוב הזקנים שגופם נעשה מצומק, על משה לא נראו סימני הזקנה. בני ישראל התאבלו עליו 30 יום: "וּמֹשֶׁה בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא־כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא־נָס לֵחֹה׃ וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה׃".
יהושע בן-נון נכנס לתפקידו של משה כמנהיג בני ישראל: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי־סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת־יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃".
מאז ועד היום לא קם לעם היהודי מנהיג בדרגתו ובגדולתו של משה רבינו. בעוד ששאר הנביאים קיבלו את הנבואה באמצעות סמלים וצורות, משה זכה להתגלות ישירה מול הקב"ה. מעבר לכך, מעולם לא היה אדם שזכה לחולל באמצעות הקב"ה רצף כזה של ניסים כפי שעשה משה במצרים ובמדבר: "וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל־פָּנִים׃ לְכָל־הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל־עֲבָדָיו וּלְכָל־אַרְצוֹ׃ וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל׃".
חזק
מהם המסרים בפרשה?
- על כל יהודי ויהודי יש מצווה ללמוד תורה עד רגע פטירתו. החיוב הזה לא פוקע לעולם. לא משנה מה מצבו הוא חייב בלימוד תורה.
- ישנם מצבים שמסיבה מסוימת אדם לא מצליח ללמוד תורה. הוא יכול בכל זאת לזכות בקניין התורה על ידי זה שיתמוך באברך ירא שמיים הלומד תורה. עד היום קיים הסכם שנקרא: הסכם זבולון – יששכר. אדם יכול להחזיק אברך ולתמוך בו כלכלית וחלק מלימוד התורה של האברך נזקף לזכותו. אדם שמסיבה מסוימת באמת לא מצליח או לא מסוגל ללמוד תורה, יכול להתקשר עם אברך ירא שמיים הלומד תורה ולתמוך בו כלכלית וכך להיות שותף בתורתו.
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
הוספת תגובה