הפרשה נפתחת בפסוקים:" וָאֶתְחַנַּן אֶל־יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר׃ אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת־עַבְדְּךָ אֶת־גָּדְלְךָ וְאֶת־יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי־אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ׃ אֶעְבְּרָה־נָּא וְאֶרְאֶה אֶת־הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן׃ וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רַב־לָךְ אַל־תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה׃".
ב"ספר החינוך" בפרשת ואתחנן כתובות 8 מצוות "עשה" ו- 4 מצוות "לא תעשה":
4 מצוות "לא תעשה":
- לא לחמוד את רכושו של אדם אחר: "וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ׃".
- לא לנסות נביא אמת – "לֹא תְנַסּוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה׃".
- לא לרחם על עובדי עבודה זרה – גם לא לחשוב כמה שהם בעלי חן: "וְלֹא תְחָנֵּם׃".
- לא להתחתן עם גויים/ות – "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא־תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא־תִקַּח לִבְנֶךָ׃".
8 מצוות "עשה":
- מצוות יחוד השם – על כל אדם להאמין בהתמדה שה' הוא הפועל האחד והיחיד במציאות: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה ׀ אֶחָד׃".
- מצוות אהבת השם – "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ׃".
- מצוות תלמוד תורה – על כל אדם בישראל יש מצווה ללמוד תורה ביום ובלילה עד יום מותו: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶךָ׃ וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃".
- מצוות קריאת שמע שחרית וערבית – על כל אדם יש מצווה לקרוא בבוקר ובלילה את הפסוק: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה ׀ אֶחָד׃". המצווה היא לגברים והנשים פטורות.
- מצוות הנחת תפילין של יד – "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ".
- מצוות הנחת תפילין של ראש – "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ׃".
- מצוות קביעת מזוזה – "וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׃".
- מצוות השמדת העמים שישבו לפני כניסת בני ישראל לארץ – "וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא־תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם׃".
הנושאים הנידונים בפרשת ואתחנן:
- משה מתחנן אל הקב"ה להיכנס לארץ
- מעמד הר סיני
- ערי מקלט
- עשרת הדיברות
- קבלת עול מלכות שמיים
- אזהרה מפני התבוללות בגויים שבארץ
- משה מתחנן אל הקב"ה להיכנס לארץ
כזכור, בפרשת חוקת, לאחר שמרים נפטרה, לא היו מים לבני ישראל והם פנו אל משה שיעזור להם. הקב"ה ציווה את משה לדבר אל הסלע, כדי שיוציא מים, אך משה במקום לדבר, היכה את הסלע. הקב"ה מדקדק עם צדיקים, ועל כן משה נענש ולא זכה להיכנס לארץ. משה ניסה לבטל את הגזירה והתפלל אל הקב"ה.
מדוע היה כל כך חשוב למשה להיכנס לארץ?
- א. ראשית, זה היה מפעל חייו: הוא הנהיג את בני ישראל מהתקופה שהיו עבדים עד לרגע שהם עומדים להיכנס לארץ המובטחת. הוא עבר איתם תקופה של 40 שנה במדבר, סבל את כל ההתנגדויות והתלונות שלהם ועכשיו מגיע הרגע הגדול והוא לא יהיה שם.
- ב. שנית, משה רצה להיכנס לארץ כדי לזכות לקיים את המצוות התלויות בה ושניתן לקיימן רק בארץ ישראל.
כמה פעמים התפלל משה לקב"ה כדי שיסכים להכניס אותו לארץ?
לאחר הניצחון על סיחון מלך האמור ועוג מלך הבשן, משה חשב שהתבטלה הגזירה והוא יוכל להיכנס לארץ, ולכן משה התפלל 515 תפילות לקב"ה כדי שיסכים להכניס אותו לארץ. חז"ל אומרים, שמשה התפלל לה' 515 תפילות בגימטריה: ואתחנן (כמו כן, שירה בגימטריה 515, תפלה בגימטריה 515) והגר"א ז"ל אומר שתפילתו הייתה כוללת 515 עניינים, היינו השגות נוספות ושונות זו מזו, ומ"מ אילו היה מוסיף ומתפלל עוד תפילה אחת היה מועיל לבטל את הגזירה. כלומר, אם משה היה מוסיף להתפלל עוד תפילה אחת, הוא היה נענה ונכנס לארץ. משה רצה מאוד לראות את ירושלים ואת בית המקדש: "אֶעְבְּרָה־נָּא וְאֶרְאֶה אֶת־הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה (ירושלים) וְהַלְּבָנוֹן (בית המקדש)׃".
הקב"ה לא קיבל את תחנוניו ואמר לו שהוא לא יוכל להיכנס לארץ, אך הוא יוכל לעלות להר נבו ולראות אותה: "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי־לֹא תַעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה׃".
הקב"ה המשיך וביקש ממשה לחזק את יהושע בן נון, שהוא זה שינחיל לבני ישראל את הארץ: "וְצַו אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי־הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה׃".
משה ביקש מבני ישראל שיקבלו על עצמם את החוקים והמצוות של התורה כדי שיהיו ראויים להיכנס לארץ ולרשתה: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל־הַחֻקִּים וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם׃". יש להקפיד לא להוסיף ולא לגרוע על המצוות: "לֹא תֹסִפוּ עַל־הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת־מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם׃", שהרי מי שעוזב את הקב"ה והולך אחרי עבודה זרה, יושמד: "עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוָה בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל־הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל־פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ׃", ואילו מי שידבוק בקב"ה, יחיה: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃".
ואתם הדבקים בה' אלקיכם – ואתם אותיות ואמת, מי שהולך עם האמת הוא יכול להידבק בה'.
משה מבטיח לבני ישראל שאם הם יקיימו את התורה והמצוות בדקדקנות, כל העמים יראו אותם כעם חכם ונבון ויכבדו אותם, אך אם הם חו"ח יזלזלו במצוות, ערכם בעיני העמים ירד: "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם־חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה׃".
- מעמד הר סיני
משה מזהיר את בני ישראל לא לשכוח את היום בו עמדו בחורב – מעמד הר סיני – בו קיבלו את התורה שבכתב ואת התורה שבעל פה ואת החובה להעביר זאת לילדיהם: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן־יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ׃". מודגשת החשיבות שתהיה יראת שמיים ושוב מודגשת החשיבות ללמד זאת את ילדיהם: "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל־לִי אֶת־הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת־דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל־הָאֲדָמָה וְאֶת־בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן׃".
כשם שבמעמד הר סיני בני ישראל שמעו את קולו של הקב"ה, אך לא ראו כל דמות, יש אזהרה לא להיגרר אחרי העמים האחרים ולא לעשות כל צורה של פסל מכל דמות שהיא: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל־תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׃ פֶּן־תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל־סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה׃ תַּבְנִית כָּל־בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל־צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם׃ תַּבְנִית כָּל־רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל־דָּגָה אֲשֶׁר־בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ׃". כמו כן, ישנה אזהרה לא להתייחס לשמש, לירח ולכוכבים כאלוהות: "וּפֶן־תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת־הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת־הַיָּרֵחַ וְאֶת־הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל־הַשָּׁמָיִם׃".
משה רבינו מדגיש את הציווי לא לשכוח את הברית שיש לנו עם הקב"ה: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן־תִּשְׁכְּחוּ אֶת־בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃", ומדוע? מאחר והקשר עם הקב"ה הוא ללא פשרות: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא׃".
אם בני ישראל ילכו אחר מנהגיהם של עמים אחרים, הם יענשו בחומרה במוות וביציאה לגלות: "כִּי־תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה־אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ׃ הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ כִּי־אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא־תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן׃ וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה׃" כבר ראינו שהקב"ה עמד במילה שלו כאשר עם ישראל עזב את התורה וירד מן הדרך, ועל כן לצערנו הרב, עם ישראל יצא לגלות.
משה מזכיר לבני ישראל את הישועה האדירה שעשה הקב"ה, כשהוציא אותם ממצרים מעבדות נוראית ובלתי נסבלת כך שהם ראו במו עיניהם מאורעות מופלאים בזה אחר זה עד שהבינו שהקב"ה הוא מהות מופלאה וממשית, ולכן כל העניין האם אדם מאמין או לא מאמין הוא לא רלבנטי בכלל מפני שאין כאן עניין של אמונה, אלא עניין של ידיעה:
- "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ׃".
- "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל־לְבָבֶךָ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד׃".
משה אומר דבר חשוב מאוד שמי שחכם יחסוך לעצמו הרבה סבל, צרות וייסורים: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ׃". הכוונה היא שיש לנו ברית עם הקב"ה, וכל סטייה ממנה תגרור צרות וייסורים על האדם, בעתיד הקרוב או בעתיד הרחוק, כך שבסופו של דבר האדם לא יוכל לשאת זאת, ואז הוא יחזור לקב"ה. אז מי שחכם, עיניו בראשו ישמור על התורה והמצוות מלכתחילה וכך יעלה את עצמו ואת משפחתו על דרך המלך, יחיו בטוב ויאריכו ימים: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת־חֻקָּיו וְאֶת־מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל־הַאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל־הַיָּמִים׃".
- ערי מקלט
משה רבינו רצה לתת דוגמה אישית, ואמר לבני ישראל שאם ישנה מצווה שאפשר לקיימה, אז יש לקיימה ואז הוא קבע ששלוש ערים בעבר הירדן המזרחי ייוחדו להיות ערי מקלט, אליהן יכול לברוח אדם שהרג בשגגה אדם אחר. שלוש ערי המקלט הן: "בצר הנמצאת בנחלת שבט ראובן, ראמות הנמצאת בנחלת שבט גד וגולן הנמצאת בנחלת שבט מנשה: אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ׃ לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת־רֵעֵהוּ בִּבְלִי־דַעַת וְהוּא לֹא־שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל־אַחַת מִן־הֶעָרִים הָאֵל וָחָי׃ אֶת־בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָרֻאוּבֵנִי וְאֶת־רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת־גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי׃". הערים יהפכו לפעילות רק לאחר שיקבעו שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המערבי.
- עשרת הדיברות
משה מכנס את כל בני ישראל ומזכיר להם שבמעמד הר סיני הקב"ה כרת ברית מחייבת: "יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב׃" בינו ובין כל יהודי ויהודי מבני ישראל שבכל הדורות, ולא רק עם אלה שהיו שם: "לֹא אֶת־אֲבֹתֵינוּ כָּרַת יְהוָה אֶת־הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים׃".
משה המשיך והזכיר שהקב"ה מסר לבני ישראל את עשרת הדיברות פנים אל פנים: "פָּנִים ׀ בְּפָנִים דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ׃". לאחר שתי הדיברות הראשונות, פחדתם להמשיך לשמוע את הקב"ה וביקשתם שהוא ימסור אותן אליי ואני אעביר אליכם: "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין־יְהוָה וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת־דְּבַר יְהוָה כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא־עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר׃". הקב"ה אמר למשה שבני ישראל צודקים בכך שהם יראים ממני, והלוואי שישמרו על היראה הזו כל חייהם כדי שיהיה להם טוב לתמיד: "מִי־יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַי כָּל־הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם׃".
משה חזר על התוכן של עשרת הדיברות, כפי שהוזכרו בפרשת "יתרו". ישנם כמה שינויים בין מסירת עשרת הדיברות בפעם הראשונה לבין מסירת עשרת הדיברות בפעם השנייה. השינוי הבולט הוא שבפעם הראשונה נאמר: "זכור" את יום השבת, וכאן נאמר: "שמור". ההסבר לכך שהקב"ה בפעם הראשונה אמר את שתי המילים בדיבור אחד כמו שרק הקב"ה יכול לעשות. זה הוזכר בפסוק: "זכור ושמור בדיבור אחד, השמיענו אל המיוחד".
זכור – היא מצוות "עשה": יש לזכור את השבת על ידי בגדים יפים ואוכל מיוחד לשבת.
שמור – היא מצוות "אל תעשה": יש לשמור את השבת וללמוד את הילכותיה כדי להימנע חו"ח מחילול שבת.
עשרת הדיברות:
- "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃"
- "לֹא יִהְיֶה־לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָיַ׃ לֹא־תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל ׀ כָּל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם ׀ מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם ׀ מִתַּחַת לָאָרֶץ׃ לֹא־תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל־בָּנִים וְעַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי׃ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מצותו [מִצְוֺתָי׃]"
- "ללֹא תִשָּׂא אֶת־שֵׁם־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר־יִשָּׂא אֶת־שְׁמוֹ לַשָּׁוְא׃"
- "שָׁמוֹר אֶת־יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ׀ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּֿל־מְלַאכְתֶּךָ׃ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת ׀ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל־מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ־וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ־וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל־בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ׃ וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ ׀ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל־כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־יוֹם הַשַׁבָּת׃"
- "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ."
- "לֹא תִּֿרְצָח׃"
- "וְלֹא תִּֿנְאָף׃"
- "וְלֹא תִּֿגְנֹב׃"
- "ְוְלֹא־תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא׃"
- "וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ (ס) וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ׃"
משה ציין שהקב"ה דיבר אל בני ישראל מתוך האש, הענן והערפל ונתן להם את עשרת הדיברות כתובות על שני לוחות אבנים: "אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְהוָה אֶל־כָּל־קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל־שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי׃", אלא שלאחר שראיתם את גודלו ועוצמתו , חששתם שלא תוכלו לעמוד במעמד האדיר והנשגב זה: "וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת־כְּבֹדוֹ וְאֶת־גָּדְלוֹ וְאֶת־קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי־יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם וָחָי׃ וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם־יֹסְפִים ׀ אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת־קוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ׃". אתם ביקשתם שאני אקשיב ואעביר לכם את המסר ואתם תשמעו ותעשו: "קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל־אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ ׀ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ׃". הקב"ה אמר למשה שבני ישראל דברו דברי טעם על כך שהם חוששים מהקב"ה והלוואי שהם ישמרו על היראה הזו כל חייהם כדי שיהיה להם טוב לתמיד: "מִי־יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת־כָּל־מִצְוֺתַי כָּל־הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם׃".
משה הדגיש את החשיבות בקיום המצוות בדייקנות: "וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל׃" והשכר על כך הוא אריכות ימים וחיים טובים בארץ ישראל: "בְּכָל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן׃". הציווי הוא שלכל אדם תהיה יראת שמיים, שישמור את החוקים והמצוות ויעבירן לבניו ולנכדיו כל חייו: "לְמַעַן תִּירָא אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־חֻקֹּתָיו וּמִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן־בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ׃" במידה ובני ישראל ימלאו את חלקם בהסכם, הקב"ה ידאג לרווחתם: "וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃".
- קבלת עול מלכות שמיים
משה אומר לבני ישראל שהקב"ה הוא האלוקים שלהם והוא האחד והיחיד בעל כל הכוחות בעולם. יש פסוק מיוחד אותו אנו אומרים פעמיים בכל יום: פעם בבוקר ופעם בערב וכך אנו למעשה מקבלים עול מלכות שמיים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה ׀ אֶחָד׃ " אין אף אלוהים אחר מלבדו: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ׃".
עלינו לקיים את כל מצוותיו באהבה עד כדי ויתור על כספנו וגופנו: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ׃". כדי להגיע לדרגה הזו יש ללמוד היטב את התורה וללמדה גם את ילדינו. עיקר הדברים שאנו מדברים ביום יום צריך להיות דברי תורה, בין אם אנחנו בבית ובין אם אנחנו בדרך למקום כלשהו: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃". יש לקרוא בכל בוקר ובכל ערב קריאת שמע, לשים אותה על התפילין ועל המזוזות בבית: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ׃ וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׃".
משה ממשיך ומזהיר את בני ישראל שכאשר הם יכנסו לארץ וייהנו משפע שהם לא הכינו בעצמם: "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ׀ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא־בָנִיתָ׃ וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל־טוּב אֲשֶׁר לֹא־מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא־חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא־נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃", שהם יזהרו לא לשכוח את הקב"ה שהוציא אותם ממצרים: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּשְׁכַּח אֶת־יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃", רק אותו יש לעבוד ורק כלפיו צריכה להיות יראה: "אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ׃ ", ולא ילכו אחרי מנהגיהם של העמים היושבים בה, אחרת יענשו: "לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם׃ כִּי אֵל קַנָּא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן־יֶחֱרֶה אַף־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׃", ויש לשמור את חוקיו ומצוותיו של הקב"ה כדי ליהנות מטוב תמידי: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ׃".
בנוגע לילדים, משה ציין שגם אם יבואו ילדיכם וישאלו אתכם מדוע אתם מקיימים את המצוות של הקב"ה מבלי להבינם, יש לספר להם איך פעם אבותינו היו עבדים במצרים ואיך הקב"ה הוציא אותם באותות ומופתים והביא אותם לרשת את ארץ ישראל, ולכן אנחנו עושים את שציווה אותנו כדי שיהיה לנו טוב: "כִּי־יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם׃ וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה׃ וַיִּתֵּן יְהוָה אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים ׀ בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל־בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ׃ וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ׃ וַיְצַוֵּנוּ יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל־הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה׃ וּצְדָקָה תִּהְיֶה־לָּנוּ כִּי־נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ׃".
- אזהרה מפני התבוללות בגויים שבארץ
הפרשה מסתיימת באזהרתו של משה מפני התבוללות בגויים היושבים בארץ. כאמור, הקב"ה עתיד להנחיל את הארץ לבני ישראל ולסלק ממנה את העמים שישבו בה. משה מזהיר אותם לא לעשות איתם הסכמים, לא לרחם עליהם ולא להתחתן איתם מאחר והם יגררו את בני ישראל לתרבות רעה ולעבודה זרה, דבר שיגרור תגובה חריפה וענישה מאת הקב"ה: "וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא־תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם׃ וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא־תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא־תִקַּח לִבְנֶךָ׃ כִּי־יָסִיר אֶת־בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף־יְהוָה בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר׃".
על בני ישראל לטהר את הארץ מכל העבודה זרה: "כִּי־אִם־כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ׃".
מדוע? "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ׀ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה׃"
מדוע הקב"ה בחר בנו מכל העמים? "כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוּ אֶת־הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרָיִם׃".
שוב מודגש העניין, שלא מדובר כאן באמונה שהקב"ה קיים, אלא בידיעה מוחלטת שהקב"ה הוא האלוקים: "וְיָדַעְתָּ כִּי־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מצותו [מִצְוֺתָיו] לְאֶלֶף דּוֹר׃", כלומר, יש כאן מדרג:
הקב"ה נותן שכר רב בעולם הבא למי שמקיים את מצוותיו מתוך אהבה, שכר נמוך יותר למי שמקיים את מצוותיו מתוך יראה, ולעומתם, מי ששונא את הקב"ה ומורד בו, הקב"ה נותן לו שכר בעולם הזה על מעט המצוות שקיים כדי שהוא לא יכנס לעולם הבא: "וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל־פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ אֶל־פָּנָיו יְשַׁלֶּם־לוֹ׃" . במילים אחרות, אדם שלא מקיים את המצוות, ולכאורה, נראה שהוא חי חיים טובים ומסודרים, אל תתפתו להאמין שמצבו טוב, אלא להיפך, מצבו גרוע ביותר מפני שהקב"ה משלם לו את מה שמגיע לו עוד בעולם הזה, כדי שהוא יאביד אותו ולא יכנס לעולם הבא. לעומת זאת, אדם ששומר מצוות ונראה, לכאורה, שחי בדוחק, הקב"ה משלם את שכרו בעולם הבא, שכר שלא ניתן לתארו במונחים של העולם החומרי. זהו בעצם הניסיון הגדול של דורנו, שבו שופטים אדם לפי חשבון הבנק שלו, ולא לפי עבודת ה' שלו.
הזוהר הקדוש (פרשת וישב דף קצב עמוד ב) קורא לעולם הבא "עלמא דקשוט", דהיינו עולם האמת. מכלל זה שומעים שהעולם הזה הוא עלמא דשיקרא, כלומר, עולם השקר.
מהם המסרים בפרשה?
- ה"אור החיים" אומר,אפילו שלא נתקבלה תפילתו של משה, אבל שום תפילה לא הולכת לאיבוד, שלפעמים זה עוזר לאחר זמן אפילו לדורות שלאחריו.
- ה"חזון איש" אומר, שלפעמים מאיזה משפחה פשוטה יוצא אדם חשוב וגדול, וזה בגלל איזו סבתא שהתפללה בשעת הדלקת הנרות.
- חז"ל אומרים, אם מתפלל פעמיים "נא" מתקבלת תפילתו, כמו "א-ל נא רפא נא לה", "אנא ה' הושיעה נא". בגלל זה אמר לו ה' "אל תוסף דבר" – אל תגיד עוד פעם נא, שהרי אמר 'אעברה נא'.
- כבד – בגימטריה 26, מספר שם ה'. חז"ל אומרים אם אב או אם אומרים לאדם שיעשה עבירה, אסור לשמוע להם. זהו שמרמז הפסוק, כבד את ה', מא' עד ת' צריך לשמוע לה' ואח"כ לאביו ולאימו.
- כיבוד אב ואם – החיוב רק אם זה לא נגד התורה, אבל אם הם אומרים לעבור על התורה אל תשמע להם, זה מה שכתוב "כבד את אביך ואת אמך כאשר ציווך ה' אלקיך" – רק אם זה לא נגד התורה.
- כתוב בסוף עשרת הדברות "וכל אשר לרעך". אחר כך מדוע צריך לפרט: בית שדה, עבד וכו'? רק אומרים בדרך הלצה: אם אתה חומד את מה שיש אצל חברך שאתה רואה שיש לו בית יפה וכדומה, קח גם את הבעיות שלו והחובות וכל אשר לרעך.
- חז"ל אומרים, שבקריאת שמע יש רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איברים וכל תיבה נותנת חיות לאבר אחד, אבל צריך לצרף גם את המלהאמת , וזה מרומז בפסוק – ואתם אותיות אמת – הדבקים בה' אלוקיכם אם מצרפים את המלה אמת לה' אלוקיכם אז חיים כולכם היום, זה נותן חיות לכל האברים.
למילה שמע – יש כמה ראשי תיבות:
- עולמלכות שמים
- שאומרום עיניכם
- שחריתמנחה ערבית
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
הוספת תגובה