הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב–בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן–אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ".
בפרשת וארא יש שבע מכות, וזה מרומז בשתי האותיות הראשונות של וארא ו-א בגימטריה שבע, ובפרשת בא יש שלוש מכות ומרומז באותיות בא שזה בגימטריה שלש.
הנושאים הנידונים בפרשת וארא:
- חידוש וחיזוק הבטחת הקב"ה לגאולת ישראל
- אילן היוחסין של משה ואהרון
- הכנה לקראת השליחות
- 10 מכות מצרים
- מכה ראשונה: מכת דם
- מכה שנייה: מכת צפרדע
- מכה שלישית: מכת כינים
- מכה רביעית: מכת ערוב
- מכה חמישית: מכת דבר
- מכה שישית: מכת שחין
- מכה שביעית: מכת ברד
- חידוש וחיזוק הבטחת הקב"ה לגאולת ישראל
הפרשה הקודמת מסתיימת בתלונתו של משה לקב"ה על כך שבמקום להועיל לבני ישראל, מצבם החמיר. הפרשה הנוכחית נפתחת בהמשך דבריו של הקב"ה למשה. הקב"ה נגלה אל אברהם, יצחק ויעקב בשם: אל שדי, אך עדיין הוא לא נגלה אליהם בשם המפורש. כאן הוא נגלה בשם המפורש יקוק (כותבים את האות ק' במקום את האות ה') והוא מצהיר בהצהרתו הבלתי ניתנת לערעור שהוא נאמן לקיים את הבטחתו, ולכן הוא מצווה את משה להגיד לבני ישראל שהוא שמע את זעקתם ושבכוונתו להוציא אותם משעבוד מצרים: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. "
הקב"ה מוסיף שהוא מוציא אותם כדי שבני ישראל יהיו לו לעם ושהוא יהיה להם לאלוקים, ויביא אותם אל הארץ המובטחת אשר הוא נשבע לשלושת האבות: " וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה".
משה פונה אל בני ישראל, אך מרוב עבודה קשה הם לא קיבלו את דבריו. משה חוזר אל הקב"ה ומספר לו על כך. הקב"ה משיב לו שילך לפרעה לבקש ממנו לשחרר את בני ישראל. משה משיב לו שאם בני ישראל לא הקשיבו לו כשהוא מביא להם דברי נחמה, איך יקשיב לו פרעה, הרי למשה יש קושי בדיבור: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם." למרות זאת, הקב"ה ציווה את משה ואהרון לצאת לשליחות, כאשר אהרון ישמש מתורגמן למשה בפני פרעה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם–לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."
- אילן היוחסין של משה ואהרון
ליעקב אבינו היו 12 ילדים, שמהם יצאו 12 שבטי ישראל. אחד הילדים נקרא: לוי.
לוי נשא שתי נשים:
מאישה אחת נולדה: יוכבד (אימם של אהרון ומשה).
מאישה שנייה נולדו: גרשון, קהת ומררי: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-לֵוִי, לְתֹלְדֹתָם–גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי".
לקהת נולד בן ושמו: עמרם: "וּבְנֵי קְהָת–עַמְרָם וְיִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל".
עמרם נשא לאישה את דודתו יוכבד: "וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה".
האדם הראשון שנכנס לים סוף בטרם הקב"ה קרע את ים סוף היה: נחשון בן-עמינדב. לנחשון הייתה אחות ושמה אלישבע. אהרון נשא את אלישבע לאישה ונולדו להם 4 בנים: נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר.
לאלעזר נולד בן ושמו פנחס.
- הכנה לקראת השליחות
הקב"ה אומר למשה שיעביר לפרעה את המסר, אך משה שואל איך פרעה יקשיב לו אם יש לו קושי בדיבור. הקב"ה אומר למשה שלמרות זאת הוא יאפשר למשה להיות שופט ורודה בפרעה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ. " הקב"ה ייתן למשה נבואה למסור בקצרה לפרעה, ואהרון יפרט ויסביר אותה לפרעה: "אַתָּה תְדַבֵּר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל-פַּרְעֹה, וְשִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ".
רש"י מסביר שמאחר פרעה התריס נגד הקב"ה וגלוי וידוע שפרעה לא ישוב בתשובה אמיתית, אז הקב"ה יקשה את ליבו כדי שהקב"ה ירבה את אותותיו ומופתיו במצרים ועל הדרך בני ישראל גם יכירו בגבורת ה': "וַאֲנִי אַקְשֶׁה, אֶת-לֵב פַּרְעֹה; וְהִרְבֵּיתִי אֶת-אֹתֹתַי וְאֶת-מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא-יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה, וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאֹתַי אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בִּשְׁפָטִים, גְּדֹלִים. וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם; וְהוֹצֵאתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹכָם. "
משה ואהרון ביצעו את השליחות, כאשר משה בן 80 ואהרון בן 83: "ַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן–כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתָם, כֵּן עָשׂוּ וּמֹשֶׁה, בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְאַהֲרֹן, בֶּן-שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה–בְּדַבְּרָם, אֶל-פַּרְעֹה. "
- 10 מכות מצרים
הקב"ה מתחיל את 10 מכות מצרים באופן הבא: לפני חלק מהמכות פרעה קיבל התראה שנמשכה שלושה שבועות, ומאחר והקשה את ליבו וסירב לשחרר את בני ישראל נחתה על מצרים מכה שנמשכה שבוע. הקב"ה לא סתם נתן 10 מכות ודווקא את 10 המכות הללו, אלא כל אחת מ-10 המכות הגיעה מסיבה מסוימת ויש בה עומק מחשבה הנובע מהדרך שבה הקב"ה מנהיג את עולמו והיא הדרך של: מידה כנגד מידה העוברת כחוט השני לאורך התורה כולה ויש בה ללמדנו היום איך לנהוג בינינו לבין הזולת ובינינו לבין הקב"ה כל אחד בחייו האישיים.
כתוב במדרש עוד טעמים, דם למה בא, מאחר שהיאור היה עבודה זרה של המצרים, והוא קיבל העונש ראשון, גם שלא נתנו לישראל להתרחץ, וכן להשפילם בזה שצריכים לקנות מים מבני ישראל. צפרדעים, מפני שאמרו לישראל לצוד עבורם שקצים ורמשים, שזה היה מאכלם. כינים מפני שלא נתנו לישראל להתרחץ והיו להם כינים, וגם אמרו להם לחרוש בעפר, ובמכה זו היו כל העפר כינים. ערוב מפני שאמרו לישראל לצוד חיות עבורם. דבר, שאמרו לישראל לרעות בהמות שלהם. שחין שאמרו לישראל לחמם להם חמין לשתייה ולרחיצה, והשחין שורף את האדם כשרוחץ בחמין. ברד, שאמרו לישראל לנטוע עצים ואילנות ושברם הברד. ארבה, שאמרו לישראל לזרוע תבואה, והארבה אכל את התבואה. חשך שלושה טעמים: א. שיראו ישראל את מחבואי הכסף והזהב, ולא יוכלו לומר שאין להם, ב. שימותו רשעי ישראל, ולא יאמרו שגם ישראלים מתים, ומתו אז ארבע חלקים מכלל ישראל, ג. מפני שהכריחו את ישראל להאיר להם את הדרך לצורכם. מכת בכורות, בגלל שכלל ישראל הם הבכורים של ה' כמו שכתוב בני בכורי ישראל, והם עינו את ישראל וגם הבכורים היו עבודה זרה של מצרים.
- מכה ראשונה: מכת דם
הקב"ה אומר אל משה ואהרון שבמידה שפרעה יבקש מהם סימן שהאלוקים שלהם הוא בעל יכולת, אז אהרון ישליך את המטה של משה לפני פרעה והמטה יהפוך לנחש. משה ואהרון הגיעו לפרעה וכך באמת היה: אהרון השליך את המטה לפני פרעה והוא נהפך לנחש: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה; וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו–וַיְהִי לְתַנִּין" (תנין=נחש). פרעה קרא למכשפים שלו וגם הם זרקו את המטות שלהם והם נהפכו לנחשים: "וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם—כֵּן. וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם." אלא שכאן קרה אות נוסף שאף אחד מהנוכחים לא ציפה לו כולל משה ואהרון: הנחש של אהרון חזר להיות מטה ובלע את המטות של כל המכשפים: "וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם." למרות כל זאת, פרעה נשאר בשלו: "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה. "
התראה לפני מכת דם
פרעה הציג את עצמו בפני עמו כאילו הוא אל שאינו נצרך לנקביו. הוא נהג להשכים קום וללכת בבוקר אל הנילוס ושם להתפנות. הקב"ה שלח את משה ואהרון בבוקר בדיוק בזמן שפרעה עשה את צרכיו בנילוס: "לֵךְ אֶל-פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה, וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר; וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר-נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, תִּקַּח בְּיָדֶךָ." כדי להתריע בפניו שבמידה והוא לא ישחרר את בני ישראל שיעבדו את הקב"ה במדבר, הוא יהפוך את כל נהר הנילוס, המחייה את מצרים, לדם וכל הדגים החיים שם ימותו: "כֹּה, אָמַר יְהוָה, בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה: הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר-בְּיָדִי, עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר–וְנֶהֶפְכוּ לְדָם וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר."
מכת דם
הקב"ה אומר למשה שיגיד לאהרון לקחת את המטה ולהכות על נהר הנילוס, דבר שיגרום שכל מקורות המים במצרים כולל בבתים של המצרים יהפכו לדם, וכך עשו: "וַיַּעֲשׂוּ-כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, לְעֵינֵי פַרְעֹה, וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו; וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר, לְדָם וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, וְלֹא-יָכְלוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר; וַיְהִי הַדָּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. "
חרטומי מצרים עשו גם הם כישוף שבו הפכו מים לדם, דבר שגרם לפרעה להישאר בשלו: "וַיַּעֲשׂוּ-כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלָטֵיהֶם; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה."
- מכה שנייה: מכת צפרדע
התראה לפני מכת צפרדע
הקב"ה אומר למשה שילך לפרעה ויבקש ממנו לשחרר את בני ישראל לעבוד את הקב"ה, אחרת הקב"ה ימלא את מצרים בצפרדעים בכל היאור, בבתים, בתנורים ובמעיים שלהם: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי וְאִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ: הִנֵּה אָנֹכִי, נֹגֵף אֶת-כָּל-גְּבוּלְךָ–בַּצְפַרְדְּעִים וְשָׁרַץ הַיְאֹר, צְפַרְדְּעִים, וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל-מִטָּתֶךָ; וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ וּבְכָה וּבְעַמְּךָ, וּבְכָל-עֲבָדֶיךָ–יַעֲלוּ, הַצְפַרְדְּעִים".
מכת צפרדע
הקב"ה אומר למשה שיגיד לאהרון להכות במטה על נהר הנילוס, וכך עשו: "וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ, עַל מֵימֵי מִצְרָיִם; וַתַּעַל, הַצְּפַרְדֵּעַ, וַתְּכַס, אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם. "
אמנם חרטומי מצרים עשו גם הם כישוף והביאו צפרדעים: "וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים, בְּלָטֵיהֶם; וַיַּעֲלוּ אֶת-הַצְפַרְדְּעִים, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם ", אך כאן כבר התחילו הסדקים בחומת ההתנגדות של פרעה והוא קורא למשה ואהרון ומבקש מהם להפסיק את מכת הצפרדעים: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל-יְהוָה, וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים, מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי; וַאֲשַׁלְּחָה, אֶת-הָעָם, וְיִזְבְּחוּ, לַיהוָה." משה אומר לפרעה תנסה לבקש ממני דבר שלא אוכל לעשות רק כדי להראות לו שמעשי החרטומים של הם כישוף ותו לא ואומר לפרעה מתי תרצה שתיפסק המכה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה, הִתְפָּאֵר עָלַי, לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ, לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ: רַק בַּיְאֹר, תִּשָּׁאַרְנָה ". פרעה עונה לו שממחר, וכך היה כדי להראות שאין בעולם אף כח שהוא כמו הקב"ה: "וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ–לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֵין כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ."
משה ואהרון יוצאים מפרעה ומשה מתפלל לקב"ה שיפסיק את מכת צפרדעים. הקב"ה הפסיק את מכת הצפרדעים. הצפרדעים מתו ומצרים הסריחה מערמות של צפרדעים מתות: "וַיַּעַשׂ יְהוָה, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיָּמֻתוּ, הַצְפַרְדְּעִים, מִן-הַבָּתִּים מִן-הַחֲצֵרֹת, וּמִן-הַשָּׂדֹת וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם, חֳמָרִם חֳמָרִם; וַתִּבְאַשׁ, הָאָרֶץ. "
פרעה ראה שרווח לו ומייד חזר לסירובו: "וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה, וְהַכְבֵּד אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה."
למה נקראו צפרדעים? כי הם יודעים להבחין מתי בוקר, וזה שתי מילים צפר דעה, יודעים מתי צפרא דהיינו בוקר.
- מכה שלישית: מכת כינים
הקב"ה הביא על מצרים את מכת כינים ללא התראה וזוהי עליית מדרגה, שכן עד כה בשתי המכות הראשונות הוא קיבל התראה.
הקב"ה אומר למשה שיגיד לאהרון להכות עם המטה את החול כדי שיופיעו כינים בכל מצרים, וכך עשו: "וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: כָּל-עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. "
גם הפעם חרטומי מצרים מנסים את כוחם, אבל לא הולך להם והם לא מצליחים: "וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת-הַכִּנִּים, וְלֹא יָכֹלוּ". כאן הם אומרים לפרעה שהמכה הזו היא מהקב"ה: "וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל-פַּרְעֹה, אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא", אך פרעה העקשן נשאר בשלו: "וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה. "
במכת כנים כתוב אצבע אלוקים. החרטומים לא יכלו לעשות כינים מפני קטנם שהיו פחות מכשעורה, אמרו החרטומים שהכל מה', וזה מרומז בר"ת של "אצבע" א'ין צ'ריך ב'דיקה ע'וד.
- מכה רביעית: מכת ערוב
התראה לפני מכת ערוב
הקב"ה שלח את משה ואהרון בבוקר בדיוק בזמן שפרעה עשה את צרכיו בנילוס כדי לבקש ממנו לשחרר את בני ישראל לעבוד את הקב"ה, אחרת תבוא מכה נוספת, מכת ערוב, שבה חיות רעות, נחשים ועקרבים מגיעות בערבוביה אל המצרים בלבד, והן לא יכנסו לארץ גושן בה יושבים בני ישראל: "וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת-אֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת-שָׁם, עָרֹב–לְמַעַן תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְשַׂמְתִּי פְדֻת, בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ; לְמָחָר יִהְיֶה, הָאֹת הַזֶּה."
מכת ערוב
הגיעו חיות רבות שתקפו את המצרים והשחיתו את מצרים: "וַיַּעַשׂ יְהוָה, כֵּן, וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד, בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו; וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, מִפְּנֵי הֶעָרֹב. " פרעה נשבר וקורא למשה ואהרון שיזבחו לקב"ה בארץ מצרים מבלי לצאת למדבר, אך משה אומר לו שאם הם יקריבו לקב"ה צאן ובקר, שהמצרים סוגדים להם, אז יסקלו אותם באבנים, ולכן הם רוצים שישחרר אותם למדבר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, נִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ: הֵן נִזְבַּח אֶת-תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם, לְעֵינֵיהֶם–וְלֹא יִסְקְלֻנוּ. דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר; וְזָבַחְנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ. " פרעה אומר שהוא מוכן שייצאו למדבר, אך שלא יתרחקו ושיתפלל להפסקת מכת ערוב: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר–רַק הַרְחֵק לֹא-תַרְחִיקוּ, לָלֶכֶת; הַעְתִּירוּ, בַּעֲדִי. " משה אומר לפרעה שהוא יתפלל, אך שפרעה לא יהתל בו ויחזור מדבריו: "רַק, אַל-יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל, לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת-הָעָם, לִזְבֹּחַ לַיהוָה." משה יוצא מפרעה ומתפלל לקב"ה שיפסיק את מכת ערוב: "וַיַּעַשׂ יְהוָה, כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיָּסַר הֶעָרֹב, מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ: לֹא נִשְׁאַר, אֶחָד". איך שנפסקה המכה, פרעה חזר לסירובו: "וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת-לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת; וְלֹא שִׁלַּח, אֶת-הָעָם. "
- מכה חמישית: מכת דבר
התראה לפני מכת דבר
הקב"ה שלח את משה ואהרון כדי לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל לעבוד את הקב"ה, אחרת תבוא מכה נוספת, מכת דבר, שתיפגע בכל המקנה שבשדה: בסוסים, בחמורים, בגמלים, בבקר ובצאן. גם כאן המקנה של בני ישראל לא יפגע: "וְהִפְלָה יְהוָה–בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל, וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם; וְלֹא יָמוּת מִכָּל-לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, דָּבָר. " זמן התחלת מכת דבר יהיה מחר: "וַיָּשֶׂם יְהוָה, מוֹעֵד לֵאמֹר: "מָחָר, יַעֲשֶׂה יְהוָה הַדָּבָר הַזֶּה–בָּאָרֶץ."
מכת דבר
כפי שהקב"ה אמר, כך היה: "וַיַּעַשׂ יְהוָה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, מִמָּחֳרָת, וַיָּמָת, כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם; וּמִמִּקְנֵה בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-מֵת אֶחָד. "
למרות זאת, פרעה המשיך לעמוד בסירובו: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה–וְהִנֵּה לֹא-מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל, עַד-אֶחָד; וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם."
- מכה שישית: מכת שחין
מכת שחין הגיעה ללא התראה. הקב"ה אמר אל משה ואהרון לקחת אפר שנוצר משריפה ולעיני פרעה לזרוק אותו לשמיים. בדרך נס האפר התפזר בכל מצרים, וכך פרצה מחלת השחין, שהיא מחלת עור קשה הפוגעת באדם ובבהמה, וכך עשו: "וַיִּקְחוּ אֶת-פִּיחַ הַכִּבְשָׁן, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה, הַשָּׁמָיְמָה; וַיְהִי, שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת, פֹּרֵחַ, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. "
החרטומים נשארו חסרו אונים מאחר שגם הם נפגעו מהשחין הדומה לאבעבועות: "וְלֹא-יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים, לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה–מִפְּנֵי הַשְּׁחִין: כִּי-הָיָה הַשְּׁחִין, בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל-מִצְרָיִם. "
החל ממכת שחין, הקב"ה מחזק את לב פרעה כך שהוא נשאר בסירובו לשחרר את בני ישראל: "וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה."
- מכה שביעית: מכת ברד
התראה לפני מכת ברד
הקב"ה שלח את משה ואהרון השכם בבוקר כדי לבקש מפרעה לשחרר את בני ישראל לעבוד את הקב"ה, אחרת תבוא מכה נוספת, מכת ברד, שהיא שקולה כנגד שש המכות הקודמת, מאחר שהיא פוגעת במזון של האדם והבהמה: "כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת-כָּל-מַגֵּפֹתַי אֶל-לִבְּךָ, וּבַעֲבָדֶיךָ, וּבְעַמֶּךָ–בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל-הָאָרֶץ". הקב"ה הוסיף שאם הוא היה רוצה הוא היה פוגע בפרעה ובעבדיו: "כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת-עַמְּךָ בַּדָּבֶר; וַתִּכָּחֵד, מִן-הָאָרֶץ. " אך הסיבה שהקב"ה השאיר את פרעה בחיים היא כדי שפרעה יכיר בכוחו של הקב"ה ושיספר על כך בכל העולם: "וְאוּלָם, בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר, הַרְאֹתְךָ אֶת-כֹּחִי; וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי, בְּכָל-הָאָרֶץ. "
הקב"ה עוד חס על רכושו של פרעה והתריע בפניו שמחר הוא יוריד ברד, שטרם נראה כמותו מאז נוסדה מצרים: " הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר, בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, לְמִן-הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד-עָתָּה" , ולכן הוא מאפשר לו להכניס את כל העבדים והבהמות שלו פנימה, כי מי שיישאר בחוץ, ימות מעוצמת הברד. חלק מהמצרים הבינו שעם הקב"ה לא מתעסקים והכניסו את עבדיהם ומקניהם לבתיהם, וחלק לא: " וְעַתָּה, שְׁלַח הָעֵז אֶת-מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְךָ, בַּשָּׂדֶה: כָּל-הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה–וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ".
מכת ברד
הקב"ה ביקש ממשה להטות מטהו על השמיים ואז החל לרדת ברד ובתוכו אש!: "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-הַשָּׁמַיִם, וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיְהִי בָרָד–וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד: כָּבֵד מְאֹד–אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. " הברד היכה בכל מצרים: באדם, בבהמה ובצמחייה: "וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. " גם כאן הקב"ה הוכיח שוב את שליטתו המוחלטת בטבע ובארץ גושן, בה ישבו בני ישראל, לא ירד ברד: "רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר-שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לֹא הָיָה, בָּרָד."
פרעה נשבר וקורא אל משה ואהרון ואומר שהקב"ה הוא צדיק ואילו פרעה ועמו הם הרשעים וביקש שמכת הברד תיפסק: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם: יְהוָה, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים." פרעה מוכן לשחרר את בני ישראל: "הַעְתִּירוּ, אֶל-יְהוָה, וְרַב, מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד." משה אמר לו שלאחר שהוא ואהרון ייצאו מן העיר, הוא יתפלל להפסקת המכה, וכך היה והמכה נפסקה: "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת-הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל-יְהוָה; וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא-נִתַּךְ אָרְצָה."
איך שנסתיימה מכת ברד, פרעה חזר לסירובו לשחרר את בני ישראל: "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה."
מהם המסרים בפרשה?
- ואראאומר רש"י אל האבות. שואלים הלא כתוב מפורש בפסוק אל אברהם יצחק ויעקב ומה מוסיף רש"י, ומפרשים שאבות הפירוש לשון רצון, כמו ולא אבה יבמתו, שהקב"ה מראה עצמו כביכול לאלו שרוצים אותו, וכלשון הרמב"ם, וכן מפרשים אהיה אשר אהיה אני יהיה עם אלו שרוצים שאהיה איתם (חתם סופר).
- כתוב במדרשהטעם שכתוב ארבע לשונות של גאולה, שזה כנגד ארבע גזירות שגזר פרעה, בפרך, מילדות, יאור, תבן, גם כנגד ארבע הגלויות, מצרים, בבל, יון, אדום, ולכן אנו שותים ארבע כוסות בפסח כנגד הד' לשונות של גאולה, שנאמר כוס ישועות אשא, להראות שה' הושיע אותנו מארבע גזירות ומושיע אותנו מארבע גלויות.
- ונתתי לכם מורשה. שתי פעמים כתוב בתורה לשון מורשה, אחת לגבי ארץ ישראל, ואחת לגבי התורה, כמו שכתוב תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כי יש קשר בין אחד לשני, שאם יש תורה אז יש גם ארץ ישראל, שנאמר וייתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו.
- ותלד לו את אהרן ואת משה.למה נזכרו כאן אהרן ומשה, בגלל שהם היו נביאים ועלו לדרגה גדולה מאוד, ולכן נזכרו לומר שאפילו שהם נולדו מאב ואם, בכל זאת אפשר לעלות מבשר ודם לדרגה גבוהה. וכלשון הרמב"ם שכל אחד יש בכוחו לעלות במדרגה כמשה רבנו.
- חנניה מישאל ועזריה למדו ק"ו מצפרדעים, כמו שהם מסרו נפשם לה', ושואלים למה היו צריכים ק"ו, הלא כתוב מפורש בתורה יהרג ואל יעבור שצריכים למסור נפשם, אלא שכתוב בחז"ל שהיתה להם ברירה שיכלו לברוח, אך הם למדו מהצפרדעים שגם הצפרדעים היתה להם ברירה שהיו יכולים ליכנס בדברים אחרים, כגון בתוך אוכל, ולא היו צריכים ליכנס לתוך התנור הבוער, ובכל זאת נכנסו לתוך האש, מזה למדו ק"ו מהצפרדעים שאע"פ שאינם מצווים על קידוש השם והיתה להם ברירה אחרת, ובכל זאת נכנסו לתוך האש במסירות נפש על קידוש שמו יתברך, אנו שמצווים על קידוש השם על אחת כמה וכמה. וכן אומרים חז"ל שאלו שנכנסו באש נשארו בחיים והרמז רק ביאור תשארנה, רק באור (אלו שנכנסו באור) תשארנה.
- וייקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה. בגמרא ב"ב ובמדרש איתא, ממשמע שנאמר בת עמינדב איני יודע שהיא אחות נחשון, מה ת"ל אחות נחשון, מלמד שהנושא אישה צריך לבדוק באחיה, ויש מוסיפים שר"ת "אחים" א'שת ח'יל מ'י י'מצא.
- כתוב במכת צפרדע ויצעק משה אל ה'.ומפרש בשפתי חכמים שבגלל שהמתפלל צריך שישמיע לאוזניו והצפרדעים היו מקשקשים בקול, בגלל זה צעק משה שישמע את תפילתו באזניו.
- הירא את דבר ה' ואח"כ כתוב ואשר לא שם לבו. ומדוע לא נאמר להיפך מהירא את דבר ה' דהיינו "ואשר לא היה ירא דבר ה'", אלא היצר הרע אינו מחכה עד שאדם יהא לא ירא דבר ה' ח"ו, רק כשרואה איזה רפיון כבר מגיע, וזה אשר לא שם לבו, רק רפיון קטן, גם כתוב במשלי הַתָּעִיף עינך בו ואיננו, שכהרף עין הוא כבר בא, אם מוצא דבר קטן ביותר כבר מוצא היצר הרע מקום להכשילו.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
הוספת תגובה