פרשת האזינו - מוקסיני

מה בפרשה?

הפרשה נפתחת בפסוק: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי־פִי׃."

חז"ל גילו לנו שהשירה המופיעה בפרשה זו כוללת בתוכה את כל האירועים הצפויים לבני ישראל עד שיגיע המשיח, והרמב"ן מבאר לנו שהשירה מתייחסת באופן אישי לכל אדם ואדם בעם ישראל.

הנושאים הנידונים בפרשת האזינו:

שירת האזינו
דבריו האחרונים של משה רבינו

שירת האזינו

לאור חשיבות הדברים, משה רבינו מזמין את השמים ואת הארץ להיות עדים לדברים שיאמרו בשירה. רש"י מסביר שמשה בחר את השמים ואת הארץ הקיימים לעולם במקרה ובני ישראל יגידו שהם לא קיבלו את הברית.

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי־פִי׃

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי

כִּשְׂעִירִם עֲלֵי־דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב׃

כִּי שֵׁם יְהוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ׃

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל־דְּרָכָיו מִשְׁפָּט

אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא׃

שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל׃

הֲ־לַיְהוָה תִּגְמְלוּ־זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם

הֲלוֹא־הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ׃

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי – התורה נמשלה למטר, וכמו שיורד מטר לא רואים מייד את הפירות, כך בתורה אפילו שלא רואה הצלחה מייד אבל במשך הזמן יראה הצלחה, וכמו שהמטר שיורד, לא צומחים צמחים עד שמעבדים את האדמה, כך מקודם צריך לטרוח בתורה ואח"כ יראה הצלחה רבה. מעבר לכך, התורה שהקב"ה נתן לנו היא כמו שהגשם מחייה את העולם, מרומם ומצמיח את הצמחים, כך התורה מרוממת ומצמיחה את מי שלומד אותה.

תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי – רש"י מסביר שכפי שכולם שמחים בירידת הטל, כך הכל שמחים בתורה.

כִּשְׂעִירִם עֲלֵי־דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי־עֵשֶׂב – כפי שהרוחות מחזיקות ומגדלות את העשבים, כך דברי התורה מגדלים את לומדיה.

כִּי שֵׁם יְהוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ – עצם הדבר שזוכים לשבח את ה', על זה לבד הבו גודל לה', צריכים לשבח את השם.

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל־דְּרָכָיו מִשְׁפָּט – רש"י מסביר שהקב"ה נמשל לצור (סלע) חזק מאוד ופועל בצורה מושלמת לפי דין. כאשר מגיעה פורענות על אדם שעבר על רצון הבורא, זה מגיע לו בדין.

אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא – רש"י מסביר שהקב"ה משלם שכר לצדיקים בעולם הבא ומשלם שכר לרשעים בעולם הזה על פי הדין ואין חולק עליו. בסופו של דבר כולם מצדיקים את דינם עליהם כי הקב"ה פועל בהגינות ויושר. הקב"ה חזק ואדיר וכל דרכיו ומעשיו מושלמות. מעשיו מושתתים על צדק, גם אם בעיני בני האדם זה לא תמיד נראה כך, כי הם לא רואים את התמונה השלמה, אלא קטע קטן בלבד.

שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם – רש"י מסביר שההשחתה שהשחיתו בני ישראל היא המום שלהם ושזהו דור עקום. זהו דור ששוכח את כל הטוב שהקב"ה עשה עבורו.

עַם נָבָל – רש"י מסביר שזה עם ששכח את כל הטובות שהקב"ה עשה להם.

וְלֹא חָכָם – הכוונה שהם לא מבינים שהקב"ה יכול להיטיב להם או להרע להם על פי מעשיהם.

זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר־וָדוֹר

שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ׃

בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם

יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃

כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ׃

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן

יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ׃

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל־גּוֹזָלָיו יְרַחֵף

יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל־אֶבְרָתוֹ׃

יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר׃

זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם – זכרו את ימי הקדם מה הקב"ה עשה לאלו שהכעיסוהו במעשיהם.

בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר־וָדוֹר – כאן מגיע הפירוט: דור אנוש שהקב"ה הציף עליהם את מי האוקיינוס, דור המבול, שנענש במבול, דור הפלגה, שהקב"ה הפריד ביניהם ופיזרם בארץ.

שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ – הנביאים נקראים אבות, הזקנים אלו הם החכמים. משה אומר דברים הידועים לשומעם, אך השירה נועדה גם לדורות הבאים, כאשר הדברים כבר לא יהיו זכורים להם, ויהיה עליהם לשאול את הוריהם.

בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם – כשהקב"ה העניש את הגויים והציף אותם.

בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם – את דור הפלגה הקב"ה רק הפריד ביניהם לאומות, במקום למחותם.

יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים – הקב"ה במקום להשמיד את הגויים שחטאו, רק תחם את הגויים במדינות.

כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ – כל זה נעשה כי מתוכם אמור לצאת העם של הקב"ה – עם ישראל – שראשיתו ביעקב, השלישי באבות.

יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ – כלל ישראל דומה לחבל, כמו שחבל אם נקרע ממנו חוט או כמה חוטים זה לא מחליש את החבל, כך כלל ישראל: אם הם מאוחדים אפילו שנושרים כמה אנשים עדיין הם חזקים.

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן – רש"י מסביר שהקב"ה מצא את בני ישראל כנאמנים כשהסכימו ללכת אחריו במדבר ולקבל עליהם את מלכותו ואת תורתו. במדבר כידוע יש שממה ומידי פעם נשמעות יללות של בעלי חיים.

יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ – רש"י מסביר שבזמן שבני ישראל הלכו במדבר, הקב"ה הקיף אותם בענני כבוד, נתן להם תורה ולימד אותם תורה.

יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ – כמו שהאיש שומר על אישון עינו, כך הקב"ה שמר על בני ישראל במדבר מפני כל הסכנות והאויבים שנקרו בדרכם. כך צריך לשמור על העיניים, שלא להסתכל במקומות האסורים.

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל־גּוֹזָלָיו יְרַחֵף – רש"י מסביר שכשם שנשר מתקרב לקן הוא עושה זאת בעדינות ומרחף מעל הקן ולא נכנס בפתאומיות, כך גם הקב"ה נוהג בבני ישראל במידת הרחמים. כשם שהנשר נושא את גוזליו על כנפיו כדי להגן עליהם מפגיעות מלמטה ומעדיף לספוג את הפגיעות ולהציל את גוזליו, כך הקב"ה מגן על בני ישראל. לדוגמה: כשהמצרים רדפו אחרי בני ישראל, הקב"ה שלח מלאך כדי שיחצוץ בין בני שראל לבין המצרים ויספוג את החיצים והאבנים שהשליכו עליהם המצרים בקריעת ים סוף.

יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל־אֶבְרָתוֹ – בטבע העופות חוששים מן הנשר, שעף מעליהם, ולכן נושאים את גוזליהם ברגליהם. לעומתם, הנשר, חושש מהחץ של בני האדם, ולכן נושא את גוזליו על כנפיו ומעדיף שהחץ יכנס בו ולא בבניו. הקב"ה, כמו הנשר, נושא את בני ישראל על כנפיו.

יְהוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר – הקב"ה הנהיג את בני ישראל במדבר ולא היה שום כוח של כל עובדי האלילים שיכול להילחם בהם.

יַרְכִּבֵהוּ עַל־במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי

וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר׃

חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם־חֵלֶב כָּרִים

וְאֵילִים בְּנֵי־בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם־חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה

וְדַם־עֵנָב תִּשְׁתֶּה־חָמֶר׃ וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט

שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ

וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ׃ יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים

בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ׃ יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ

אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ

לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם׃ צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי

יַרְכִּבֵהוּ עַל־במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ – הקב"ה יכניס את בני ישראל לארץ ישראל הגבוהה מכל הארצות.

וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי – בני ישראל יזכו לאכול מפירות ארץ ישראל שקל לגדלם ולבשלם יותר מכל הפירות של שאר הארצות.

וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע – הכוונה למיני מתיקה, תאנים.

וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר – הכוונה לזיתים מגוש חלב.

חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן – יאכלו חמאה העשויה מחלב בקר, וישתו חלב מצאן מובחר.

עִם־חֵלֶב כָּרִים – בנוסף יהיה להם שומן של כבשים גדולים (כרים=כבשים).

וְאֵילִים בְּנֵי־בָשָׁן וְעַתּוּדִים – מקום משובח שבו מגדלים בעלי חיים מובחרים (עתודים=תיישים).

עִם־חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה – כל חיטה שתגדל תהיה בגודל כליה של בהמה. זהו תיאור של השפע הרב המצפה להם בארץ כנען – ארץ זבת חלב ודבש.

וְדַם־עֵנָב תִּשְׁתֶּה־חָמֶר – יין איכותי בטעם משובח.

וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט – משה מגיע לנקודה חשובה מאוד ואומר להם שהם עומדים להיכנס לארץ המובטחת ושם הם יזכו לשפע גדול, אך מרוב השפע והטוב שהם עתידים לחוות הם ישכחו מי הביא אותם לשם ומי משפיע עליהם את כל הטוב הזה, וילכו לעבוד עבודה זרה וכך יפרו את הברית עם הקב"ה. ישורון – זה ישראל.

שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ – שמנת – מלשון להשמין. עבית – מלשון עובי. כשית – מלשון כיסוי. כלומר, בני ישראל ישמינו מכל הטוב בארץ, וחס וחלילה, יבעטו בקב"ה ויינטשו אותו.
וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ – הכוונה שהם יגנו ויבזו את הקב"ה חס ושלום. לצערנו הרב, זה בדיוק מה שקרה ומה שקורה בימינו.

יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ – הבעירו את חמתו של הקב"ה ועוררו את קנאתו במעשים מתועבים כגון, משכבי זכר, כשפים ודברים מאוסים הנחשבים לתועבה.

יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם – בני ישראל יחטאו בעבודה זרה ואף יזבחו לשדים, על אף שהם יודעים שהם לא אלוקים ובכל זאת עובדים אותם. כל זה בהשפעתם השלילית של הגויים שמסביבם. זוהי עבודה זרה שאפילו הגויים לא הכירו.

צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי – לעומת זאת, הם שכחו את מי שילד אותם (צור=הקב"ה).

וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ׃ וַיַּרְא יְהוָה וַיִּנְאָץ

מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו׃ וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם

אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה

בָּנִים לֹא־אֵמֻן בָּם׃ הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא־אֵל

כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא־עָם

בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם׃ כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי

וַתִּיקַד עַד־שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ

וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים׃ אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת

חִצַּי אֲכַלֶּה־בָּם׃ מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף

וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן־בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח־בָּם

עִם־חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר׃ מִחוּץ תְּשַׁכֶּל־חֶרֶב

וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם־בָּחוּר גַּם־בְּתוּלָה

יוֹנֵק עִם־אִישׁ שֵׂיבָה׃ אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם

אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם׃ לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר

פֶּן־יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן־יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה

וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל־זֹאת׃ כִּי־גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה

וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה׃ לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת

וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ – שכחתם את מי שיצר אתכם.

וַיַּרְא יְהוָה וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו – משה ממשיך שיגיע זמן שבו בני ישראל (בניו ובנותיו) יסטו מן הדרך ויכעיסו את הקב"ה.

וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם – ובתגובה הקב"ה יסתיר פניו מהם ואז נראה מה יקרה להם. כלומר, הקב"ה יסיר מהם את השגחתו הקרובה. כמובן, שמדובר כאן באמירה רטורית, שהרי ברור שללא השגחת הקב"ה, עם ישראל לא ישרוד.

כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה – הם דור הפכפך.

בָּנִים לֹא־אֵמֻן בָּם – הם בנים שאין אמון בהם. למרות שהקב"ה הורה להם את הדרך הטובה, הם סרים ממנה.

תגיות איתי כץ פרשת האזינו פרשת השבוע 2023

הוספת תגובה