הפרשה נפתחת בפסוק: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי.  "

השירה המופיעה בפרשה זו כולל בתוכה את כל האירועים הצפויים לבני ישראל עד שיגיע המשיח הן באופן כללי לעם והן באופן פרטי לכל אדם ואדם.

לאור חשיבות הדברים, משה רבינו מזמין את השמים ואת הארץ להיות עדים לדברים שיאמרו בשירה. רש"י מסביר שמשה בחר את השמים ואת הארץ הקיימים לעולם במקרה ובני ישראל יגידו שהם לא קיבלו את הברית.

הנושאים הנידונים בפרשת האזינו:

• שירת האזינו

מפאת אורכה, נתייחס לקטעים נבחרים בה, על אף שכולה חשובה מאוד.

"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי,  תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי"

יערוף כמטר לקחי. התורה נמשלה למטר, כמו שמטר לא רואים מייד את הפירות, כך בתורה אפילו שלא רואה הצלחה מייד אבל במשך הזמן יראה הצלחה, וכמו שמטר שיורד לא צומח עד שמעבדים את האדמה, כך מקודם צריך לטרוח בתורה ואח"כ יראה הצלחה רבה.

מעבר לכך, התורה שהקב"ה נתן לנו היא כמו גשם המחייה את העולם, מרומם ומצמיח את הצמחים, כך התורה מרוממת ומצמיחה את מי שלומד אותה.

תזל כטל. רש"י מסביר שהכל שמחים בתורה.

"כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא:  הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ. "

כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו. עצם הדבר שזוכים לשבח את ה', על זה לבד הבו גודל לה' צריכים לשבח את השם.

"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ,  כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט: "

רש"י מסביר שהקב"ה נמשל לצור (סלע) חזק מאוד ופועל בצורה מושלמת לפי דין. כאשר מגיעה פורענות על אדם שעבר על רצון  הבורא, זה מגיע לו בדין.

"אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל,  צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. "

רש"י מסביר שהקב"ה משלם שכר לצדיקים בעולם הבא ומשלם שכר לרשעים בעולם הזה על פי הדין ואין חולק עליו.

"שִׁחֵת לוֹ לֹא, בָּנָיו מוּמָם:  דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל."

רש"י מסביר שההשחתה שהשחיתו בני ישראל  היא המום שלהם ושזהו דור עקום. זהו דור ששוכח את  כל הטוב שהקב"ה  עשה עבורו.

"עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם: "

עם נבל. רש"י מסביר שזה עם  ששכח את כל הטובות שהקב"ה עשה להם. לא חכם. הכוונה שהם לא מבינים שהקב"ה יכול להיטיב להם או להרע להם על פי מעשיהם.

"כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. "

יעקב חבל נחלתו. כלל ישראל דומה לחבל, כמו שחבל אם נקרע ממנו חוט או כמה חוטים זה לא מחליש את החבל, כך כלל ישראל אם הם מאוחדים אפילו שנושרים כמה אנשים עדיין הם חזקים.

"יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן"

רש"י מסביר שהקב"ה מצא את בני ישראל כנאמנים כשהסכימו ללכת אחריו במדבר ולקבל עליהם את מלכותו ואת תורתו. במדבר כידוע יש שממה ומידי פעם נשמעות יללות של בעלי חיים.

"יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ–  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ".

יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ.  רש"י מסביר שבזמן שבני ישראל הלכו במדבר,  הקב"ה הקיף אותם בענני כבוד, נתן להם תורה ולימד אותם תורה.

יצרנהו כאישון עינו. כמו שהאיש שומר על אישון עינו, כך הקב"ה שמר על בני ישראל במדבר מפני כל הסכנות והאויבים שנקרו בדרכם. כך צריך לשמור על העיניים, שלא להסתכל במקומות האסורים.

"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף;  יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ."

רש"י מסביר שכשם שנשר מתקרב לקן הוא עושה זאת בעדינות ומרחף מעל הקן ולא נכנס בפתאומיות, כך גם הקב"ה נוהג בבני ישראל במידת הרחמים. כשם שהנשר נושא את גוזליו על כנפיו כדי להגן עליהם מפגיעות מלמטה ומעדיף לספוג את הפגיעות ולהציל את גוזליו, כך הקב"ה מגן על בני ישראל. לדוגמה: כשהמצרים רדפו אחרי בני ישראל, הקב"ה שלח מלאך כדי שיחצוץ בין  בני ישראל לבין המצרים.

משה מגיע לנקודה חשובה מאוד ואומר להם שהם עומדים להיכנס לארץ המובטחת ושם הם יזכו לשפע גדול, אך מרוב השפע והטוב שהם עתידים לחוות הם ישכחו מי הביא אותם לשם ומי משפיע עליהם את כל הטוב הזה, וילכו לעבוד עבודה זרה וכך יפרו את הברית עם הקב"ה.

" וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי;  וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.  חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,  עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים  בְּנֵי-בָשָׁן וְעַתּוּדִים,  עִם-חֵלֶב, כִּלְיוֹת חִטָּה; וְדַם-עֵנָב, תִּשְׁתֶּה-חָמֶר."

כִּלְיוֹת חִטָּה. כל חיטה שתגדל תהיה בגודל כליה של בהמה. זהו תיאור של השפע הרב המצפה להם בארץ כנען – ארץ  זבת חלב ודבש.

"וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט,  שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ;  וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ,  וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ. " 

ישורון –  זה ישראל. שמנת – מלשון להשמין. עבית – מלשון עובי. כשית – מלשון כיסוי. כלומר, בני ישראל ישמינו מכל הטוב בארץ וחס וחלילה יבעטו בקב"ה וינטשו אותו.
וינבל צור ישעותו. הכוונה שהם יגנו ויבזו את הקב"ה חס ושלום. לצערנו הרב, זה בדיוק מה שקרה ומה שקורה בימינו.

משה ממשיך שיגיע זמן שבו בני ישראל יסטו מן הדרך, יכעיסו את הקב"ה: " וַיַּרְא יְהוָה, וַיִּנְאָץ, מִכַּעַס בָּנָיו, וּבְנֹתָיו"  ובתגובה הקב"ה יסתיר פניו מהם ואז נראה מה יקרה להם: "וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם–  אֶרְאֶה, מָה אַחֲרִיתָם: " וזאת: "כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה". מאחר ש: "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל,  כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם" הם הכעיסו אותי בעובדי כוכבים שהם לא אל, הם יענשו מידה כנגד מידה:  "וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם,  בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם " ואני אשלח להם אנשים שהם אפילו לא עם. בהמשך ירושלים תחרב: "וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים." ויגיעו למצב שהם יפחדו מאויבים מבחוץ וממגיפה מבפנים: "מִחוּץ, תְּשַׁכֶּל-חֶרֶב, וּמֵחֲדָרִים, אֵימָה". נשמע מוכר?… והסיבה לכך שהקב"ה לא נותן את בני ישראל ביד הגויים היא כדי שהגויים לא יחשבו שכל הפסלים שלהם הביאו להם את הניצחון: "פֶּן-יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה,  וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל-זֹאת". לגויים אין את התבונה להבין  שכל מה שקורה בעולם זה לפי רצון הקב"ה:" כִּי-גוֹי אֹבַד עֵצוֹת, הֵמָּה;  וְאֵין בָּהֶם, תְּבוּנָה." 

ועד מתי הקב"ה ייתן את בני ישראל בידי הגויים? עד שבני ישראל ירמסו ויראו שהאלילים שלהם לא מסוגלים לעזור להם ויבינו ושרק הקב"ה שולט וקובע מה יהיה בעולם: "רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא,  וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי:  אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה,  מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא,  וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל.  "

כשבני ישראל יחזרו לדבוק בקב"ה, אז הוא יתנקם בכל מה שעשו הגויים לבני ישראל: "כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם;  וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו" ויחזיר אותם לארץ ישראל: " וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ."

משה רבינו סיים להגיד את שירת האזינו כשיהושע בן נון עומד לפניו כדי שכולם יראו שהוא מחליפו של משה רבינו. משה מדגיש שעלינו ללמד את ילדינו את התורה: "אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". ובזכות התורה בני ישראל יאריכו חיים: "כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם–כִּי-הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ".

לאחר מכן הקב"ה ביקש ממשה לעלות על הר נבו כדי שיוכל לראות את ארץ כנען שהוא נותן להם: "עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה" ואז משה יפטר מן העולם ולא יכנס לארץ: "וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף, אֶל-עַמֶּיךָ:  כַּאֲשֶׁר-מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ, בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו."  מאחר שמשה לא קידש את שם הקב"ה במי מריבה: "עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן–עַל אֲשֶׁר לֹא-קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא–אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל".

מהם המסרים בפרשה?

• יצרנהו כאישון עינו. כמו שהאיש שומר על אישון עינו, כך צריך להקפיד שלא להסתכל במקומות האסורים.
• "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט,  שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ;  וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ,  וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ." נשאלת השאלה איך זה שהקב"ה שהוציא אותנו מעבדות לחירות, נתן לנו את תורתו הקדושה, רומם אותנו כעם, מגן עלינו בלי סוף, עושה לנו ניסים שאנחנו אפילו לא מעריכים ולא מחשיבים כנסים בכל יום ויום ואנחנו נשארים כל כך אטומים אליו וכל דבר שקשור ליהדות רובנו בורחים וצועקים הדתה. מתי נפסיק להיות כל כך כפויי טובה ונתחיל להעריך את כל הטוב שהקב"ה נותן לנו כשבת'כלס לא ממש מגיע לרובנו.

להבדיל, נחשוב על גבר שיש לו בבית אישה טובה, אוהבת ומסורה שמטפלת בילדים באהבה ומסירות, מבשלת, מנקה ומחזיקה את הבית למופת ומאפשרת לבעלה לפתח את הקריירה שלו. ומה הוא עושה בתמורה? בוגד בה עם אישה אחרת. מהי היינו חושבים עליו? (זו דוגמה על גבר, אך כמובן הכוונה גם לגברים וגם לנשים) זה  בדיוק מה שרובנו עושים כלפי הקב"ה. אנחנו מוקפים אויבים מבית ומחוץ וכל יום שהמדינה הזאת קיימת זה נס גלוי. מה אנחנו עושים בתמורה? מחקים את הגויים ומאמצים את תרבותם הרקובה "כמוצאים שלל רב": פותחים כאן פאבים, דיסקוטקים, עושים קעקועים, פירסיניג, לובשים ג'ינסים קרועים, מצעדי תועבה שאסורים על פי התורה ורועדים שחס וחלילה תהיה כאן מדינת הלכה. הלכה = חוקים של הקב"ה.

מי שברא את העולם ויצר את האדם יודע בדיוק מה הוא צריך. מאחר שיצר האדם רע מנעוריו אומר לנו הקב"ה: "בראתי יצר רע – בראתי לו תורה תבלין". על ידי לימוד התורה האדם מתגבר על מידותיו הרעות וכך מתקדש ומקיים: "והייתם לי ממלכת כהנים וגוי (=עם) קדוש."

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—  

 https://www.facebook.com/Rabbi.Mizrachi