הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה: שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:".
עיקר ספר ויקרא עוסק בדיני הקורבנות, אך יש בו גם סדרה של דינים במגוון תחומים המגדירים את הסמכות האלוקית המוחלטת ושלטון הקב"ה בקרב בני ישראל. בפרשה שלפנינו שתי מצוות עיקריות והן: השמיטה והיובל אותן נפרט בהמשך. הרעיון מאחוריהן הוא שגם הארץ וגם האנשים שייכים לקב"ה.
כלבים- חיבה ללא תנאי המחייבת פעילות
הנושאים הנידונים בפרשת בהר:
- מצות שמיטה
- מצות יובל
- מצות "אל תונו": אסור להונות
- גאולת קרקעות
- גאולת בתים
- ערי הלויים
- איסור הלוואה בריבית
- יהודי המוכר עצמו לעבד ליהודי
- יהודי המוכר עצמו לעבד לגוי
- מצות שמיטה
הפרשה מתחילה במצות שמיטה. לאחר שש שנים של עבודה בשדה, בשנה השביעית שביתה, לא עובדים. התורה מדגישה: שבת למי? להשם אלוקיך. אם תשאל אדם למה השם עשה כזאת מצוות שמיטה, מה הוא יענה לך? הוא יגיד לך, במיוחד אם יש לו ידע בחקלאות, שהאדמה צריכה מנוחה. אי אפשר כל הזמן לעבוד את האדמה, לזרוע כי האדמה נחלשת. צריכים לתת לאדמה מנוחה, מזבלים אותה קצת, ואז בשנה לאחר מכן היא מניבה יותר יבול. הפירות גדלים יותר גם בכמות וגם באיכות. אבל… התורה אומרת לך שלא תחשוב ששנת השמיטה נועדה לשפר את התוצרת החקלאית בעתיד. אמנם זה מה שקורה ממילא, אך לא זו הסיבה. זו שמיטה להשם (=לקב"ה).
על כן הקב"ה מצווה את משה שלאחר שש שנים שבהם מעבדים את האדמה, חורשים, זורעים ואוספים את התבואה, בשנה השביעית אסור לעשות כל פעולה באדמה: לא לזרוע, לא לקצור, לא לדשן את הקרקע וכיוצא בזה: "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:".
ספיח – אפילו שאדם לא זרע במכוון, אלא זו תבואה שגדלה מעצמה מזרעים שנפלו לאדמה בעת הקציר. זה נקרא: ספיח. גם את זה אסור לבעל השדה לקחת לעצמו.
בשנת שמיטה כל מה שגדל נקרא: הפקר וישמש את כל תושבי הארץ לאכילה: עשירים, עניים, גרים ובעלי חיים: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל:".
מה קורה בשנת השביעית, שנת השמיטה?
ישנם 4 איסורים בשנת שמיטה:
- חייבים להפקיר את כל גידולי הארץ. כל מה שגדל מהארץ. אם יש לך אגרטל בבית וגידלת בו קלמנטינות ננסיות זה לא באדמה, זה בעציץ. אם מישהו מגדל חשיש אצלו בבית הוא לא צריך לשבות בשנה השביעית… הוא צריך לשבות כל השנה… כל החיים! בכל אופן חייבים להפקיר את גידולי הארץ. שנה אחת עזוב את האדמה. האביונים ייקחו ויאכלו בחינם את מה שיש שם. אסור לך לשים שם כלב להפחיד אנשים. את מה שהעניים לא יאכלו, תאכל חיית השדה. גם מה שיישאר, אסור לך לקחת.
- אין לסחור בפירות שביעית. אסור לתת לחבר פירות והוא ייתן לך במקום זה צמידים מזהב.
- אין לגרום הפסד לפירות שביעית. אסור לך לפגום בפירות ולהוריד מערכם. אסור לך לשחק עם אשכוליות כדורסל. למה? כי הן נהרסות. יש בהן קדושה שאין בשש השנים האחרות. ברגע שהעניים אכלו הכל והשדה התרוקן, גם את הפירות שבביתך צריך לבער. כל עוד יש פירות ניתן לאכול אותם אבל את הגרעינים להניח בשקית ובפח ולא לנהוג בהם בזלזול.
- אסור לזרוע זרעים חדשים בארץ.
מה הרעיון של מצוות שמיטה?
רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, בעל פירוש ה'כלי יקר' על התורה סבור שהשמיטה לא נועדה על מנת לתת מנוחה לאדמה, אלא שמטרתה ללמד את עם ישראל, שלא יפלו ב"וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה", אלא "וְזָכַרְתָּ אֶת-ה' אֱלקיךָ כִּי הוּא הַנּתֵן לְךָ כּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". כלומר, התבואה החקלאית לא נובעת ממאמציו של האדם, אלה, כמובן, חשובים ונחוצים, אלא מברכתו של הקב"ה. הרי התורה ניתנה בסיני ואז בני ישראל קיבלו מן (מזון) מן השמיים. הם עוד לא התחילו לעבד את האדמה. הקב"ה בא להסביר לבני ישראל שלאחר שהם יכנסו לארץ ויתחילו לבנות את החיים שלהם, יתחילו לעבד את האדמה ולנהל חיים משל עצמם שלא יחשבו שהפרנסה שלהם נובעת רק מהם. גם אז הם יזדקקו לברכה של השם בכל מעשי ידיהם. בדיוק כפי שבכל תקופת המסע לארץ ישראל הם התקיימו אך ורק בחסדי השם!
הוכחה לאמיתות התורה
אם הקב"ה מצווה את עם ישראל להפקיר את האדמה לאחר שש שנים, נשאלת השאלה: מה הם אמורים לאכול בשנה השביעית ובשנה השמינית, עד שתצמח תבואה חדשה?
התשובה היא מדהימה והיא מראה שאף בן אנוש לא היה מסוגל לכתוב את התורה: "כִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ: וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים: וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן:".
מה הפירוש של כל זה?
בני ישראל, יגידו, בסדר, בשנה השביעית לא נעבוד בשדה, אז מה נאכל? אומר להם הקב"ה: אני אצווה את האדמה לתת לכם בשנה השישית יובל לשלוש שנים!!! אחד לשנה השישית, שני לשנה השביעית ושלישי לשנה השמינית עד שתצמח התבואה שלה. לאלה שטוענים שהתורה היא לא אלוקית, חס ושלום, איזה אדם היה מעלה בדעתו לדרוש להפסיק לעבד את האדמה בשנה השביעית ועוד מבטיח שהיא תיתן יבול עבור 3 שנים!!!
זו עוד הוכחה מדהימה שהתורה אמת!!!
- מצות יובל
מצוות היובל, נהוגה רק בארץ ישראל, ואותה מקיימים כשכל עם ישראל נמצאים על אדמתה. לאחר שבעה מחזורים של 7 שנים מגיעה השנה ה-50, ככתוב: "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:".
ואז מה עושים?
ביום הכיפורים תוקעים בשופר "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:".
ומהי המשמעות?
מקדשים את שנת ה-50 ומכריזים על חירות כללית בכל הארץ: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:".
מה קורה בשנת היובל?
- כל האנשים חוזרים לנחלתם, גם אם מכרו אותה: "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ".
- כל העבדים העבריים משתחררים וחוזרים למשפחותיהם ולבתיהם: "וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: " וכן: "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ:".
- התבואה בשדה היא הפקר כמו בשנת שמיטה: "כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:".
- אסור לעשות כל פעולה הקשורה לגידול תבואה, והיא הפקר: "יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ:".
נשאלת השאלה: מדוע כתוב בפסוק דרור בארץ לכל יושביה? הרי היה צריך להיות כתוב דרור בארץ לכל עבדיה. הדרור הוא רק למי שהוא עבד ולא לכל התושבים.
התשובה היא: שבמצוות היובל גם הבעלים משתחררים. משתחררים ממה? במסכת קידושין נכתב: "הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו". מה הכוונה? מי שקנה עבד הוא במובן מסוים גם עבד כי הוא צריך לדאוג לעבד שלו. לכן כאשר העבד משתחרר, זו גם הקלה ושחרור לבעלים שלו. יוצא שכולם יוצאים לחופשי. המילה דרור היא מילה חזקה יותר מהמילה חופשי. אם הייתה כתובה המילה חופשי, משמע משתחרר רק העבד. התורה משתמשת במילה דרור, משמע שגם האדון משתחרר מן העבדות.
מתי חלה מצוות יובל?
לצערנו, היום אנחנו עדיין בגלות: עם ישראל מפוזר בעולם, ולכן עדיין לא חלה מצוות יובל. בעזרת השם, לעתיד לבוא בזמן הגאולה, יתרחש קיבוץ גלויות וכל עם ישראל יחזור לארץ, ואז תחול מצוות יובל.
מהן ההבטחות על קיום מצוות שנת שמיטה והיובל ?
- הקב"ה מדגיש שבמידה ונשמור ונקיים את מצוות השמיטה והיובל, אז נוכל לשבת בארץ בביטחון, ובמידה וחס-וחלילה לא נקיים, אז נסולק ממנה: "וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח:". רש"י מציין שלא נדאג משנת בצורת. בפסוק העוקב שוב מוזכרת הישיבה לבטח בארץ: "וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ:".
- הארץ תיתן שפע של תבואה: "וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע". כלומר, גם שפע של תבואה וגם שנאכל מעט ונשבע.
איך אנחנו יודעים שהקב"ה נאמן לקיים את דבריו?
רש"י כותב ששבעים שנה של גלות בבל היו כנגד שבעים שנות שמיטה שבני ישראל ביטלו.
הקב"ה מדגיש שאדם הרוכש קרקע מחברו, יכול להחזיק בה רק עד שנת היובל, אז הקרקע חוזרת לבעליה והסיבה היא שהארץ שייכת לקב"ה ואנחנו רק הדיירים הזמניים על הארץ: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי: וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ:".
- מצות "אל תונו": אסור להונות
בפרשה כתוב: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:" ובהמשך נכתב: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:".
מה הפירוש?
רבי עזריה פיג'ו מסביר שמדובר בשני מצבים:
במצב הראשון אוסרת התורה לרמות אדם ישר והגון, ולכן נכתב: "אִישׁ אֶת־אָחִיו׃".
במצב השני אוסרת התורה לרמות אדם שהוא רמאי בעצמו. במצב זה ישנם כאלה שהיו חושבים שמאחר שהאדם הזה רמאי, אז מותר לרמות אותו. כלומר, להשיב לו באותה מטבע. דהיינו, אפילו שהוא רמאי, אסור לרמות אותו. זאת הסיבה שבהמשך הפסוק נכתב: "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:". הכוונה היא שאם אדם חושב בליבו: מי יודע אם התכוונתי לרעה? אז התשובה היא שהקב"ה יודע מהן מחשבותיך, ולכן היזהר בהן, תהיה ישר, אל תרמה ואל תצער אחרים. כלומר, זה שהאדם רמאי, לא אומר שאתה צריך לרמות אותו. תשאיר את זה לקב"ה לטפל בו, אתה תהיה ישר והגון.
מלבד האיסור לרמות, הכוונה היא שגם אסור לצער באופן כללי בני אדם. מה הכוונה? אם אדם רימה אדם אחר, אז ממון ניתן להחזיר. לעומת זאת, אם אדם ציער אדם אחר, איך בדיוק מכפרים על כך? הרי צער זה לא דבר מדיד. אם מצערים מישהו אחר, אז הקב"ה מידה כנגד מידה ידאג שגם יצערו את האדם שציער את חברו.
- גאולת קרקעות
התורה מתייחסת לקרקע כנכס הטוב ביותר ומעדיפה שאדם לא ימכור אותה, אלא אם הוא במצב עוני חמור ביותר. במידה ואדם הגיע למצב כזה והוא נאלץ למכור את הקרקע שברשותו: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ", אז בשנתיים הראשונות, גם אם הוא ישיג את הכסף, הוא לא יוכל לקנות בחזרה את הקרקע. רק לאחר שנתיים הקונה חייב למכור לו בחזרה את הקרקע. המחיר נקבע על פי התקופה שהקונה השתמש בקרקע: "וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:". במידה והמוכר לא השיג את הכסף, אז הקרקע נשארת אצל הקונה עד שנת יובל, בה היא חוזרת לבעליה: "וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:".
- גאולת בתים
אדם שמכר את ביתו, הנמצא בתוך עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן-נון, יכול להשיבו רק במהלך השנה הראשונה: "וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ:", אחרת הבית נשאר ברשות הקונה ולא חוזר אליו גם ביובל: "וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא [קריא: לוֹ] חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:".
במידה והבית נמצא בעיר ללא חומה מסביבה, ניתן להשיבו בכל זמן. במידה ולמוכר אין אפשרות כספית לרכוש את ביתו בחזרה, הבית נשאר אצל הקונה ויחזור לבעליו בשנת היובל: "וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא:".
- ערי הלויים
הלויים קיבלו 48 ערים וכן שטח של אלפיים אמה סביב הערים. הלויים יכולים להשיב את בתיהם בכל זמן שירצו מתוקף גאולת עולם: "וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם:".
- איסור הלוואה בריבית
אם חס-וחלילה אדם יהודי או גר או תושב, הקיבל על עצמו שבע מצוות בני נוח, נקלע למצוקה כלכלית, אז מצווה לסייע לו כספית כדי שלא יתמוטט, אך אסור להלוות לו בריבית: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ: אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:".
כאן מופיע איסור על מתן הלוואה בריבית (= נשך). לדוגמה: אדם המלווה כסף או שווה ערך ליהודי אחר, אסור לו לקבל ממנו בחזרה סכום גבוה יותר. באופן כללי, אסור לו ליהנות מעצם מתן ההלוואה בשום דרך. האיסור הוא בין יהודי ליהודי. לעומת זאת, מן הגויים מותר לקחת ריבית. הרעיון הוא שהכסף שייך לקב"ה ועצם מתן הריבית, כביכול, מצביע על כך שהכסף שייך לאדם ולא לקב"ה.
- יהודי המוכר עצמו לעבד ליהודי
אם אדם יהודי נהיה עני עד שנאלץ למכור עצמו לעבד ליהודי אחר, אסור להעביד אותו בעבודות עבד, דהיינו, עבודות המבזות אותו, אלא יש להעסיק אותו בעבודות של אדם שכיר, למשל, עבודת קרקע, מלאכת אמנות וכיו"ב. במידה והגיעה שנת היובל לפני שש שנים, העבד יוצא לחופשי: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד: כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ: וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:". הסיבה לכך היא שבני ישראל הם בראש וראשונה עבדי ה' ואסור לנהוג בהם כמו בעבדים הגויים: "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד: לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:". רש"י מסביר שעבודת פרך היא מלאכה שאין בה צורך, שנועדה רק כדי לענות את האדם.
- יהודי המוכר עצמו לעבד לגוי
אם אדם נהיה עני עד שנאלץ למכור עצמו לעבד לגוי, יש לעשות מאמץ לפדות אותו בהקדם כדי שלא ייטמע בהם: "וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר: אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ: אוֹ־דֹדוֹ אוֹ בֶן־דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ־מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ־הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל׃". התשלום לגוי יעשה לפי הזמן הנותר עד שנת היובל כאילו עבד אצלו כשכיר: "וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ:". חובה עלינו לוודא שהגוי לא מעביד את היהודי בפרך: "כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ:". הסיבה לכך היא שבני ישראל שייכים לקב"ה ונקראים: עבדי ה': "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:". הקב"ה מזהיר את העבד שבזמן שהותו אצל הגוי שלא ילמד ממנו את דרכי העבודה הזרה: "לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֺת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:", אלא ישמור על התורה והמצוות: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְהוָה:".
מהם המסרים בפרשה?
- הקב"ה ציוה לקיים מצות שמיטה ויובל, כדי שכל אחד יידע שהקב"ה הוא הבעלים על כל העולם, ולכן נקרא "שבת לה' ".
- ושבתה הארץ שבת לה'. שמיטה דומה לשבת, שכמו שבזכות השבת מתברך כל השבוע כדאיתא בזוהר, כך אומרים חז"ל שמשנת השמיטה מתברכות כל שש השנים.
- מבריאת העולם ועד סוף העולםיש 120 יובלות כנגד שנות משה, ומשה קידש את כל שנות העולם.
- "ולא תונו איש את עמיתו" באונאת דברים הכתוב מדבר, שאסור לצער את חברו, ואסור לתת לו עצה שאינה טובה, שהיא לטובת היועץ.
- אל תיקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלוקיך וחי אחיך עמך. חז"ל אומרים שכל הלוקח ריבית אינו קם בתחיית המתים שכתוב וחי אחיך עמך ומי שלוקח ריבית אינו חי חס ושלום.
נסיים בסיפור מתוך הספר "טעם התורה" מאת שלומי ביטון:
שלמה המלך – החכם מכל אדם – אמר: "פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו" (משלי י"ד, ט"ו). כתוב בספר שיחות הר"ן אות ק"ג: טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר, דהיינו להאמין בדברי שטות ושקרים כדי להאמין גם באמת, מלהיות חכם ולכפור בכל דבר, ועל ידי זה נעשה הכל ליצנות אצלו, וכופר גם באמת חס ושלום. "ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום". כלומר, שבנוגע לאמונה, התמימות היא מידה טובה מאוד, ומי שמתחכם לא זוכה לראות את יד ה', גם אם היא ממש מולו.
'קוממיות' הינו ישוב שבעליו הקפידו על שמיטת הארץ. בשנה השביעית פשוט לא עובדים. באחת השנים הייתה מכת ארבה באזור ההוא, ובכל הישובים שמסביב לקוממיות כל יבולם חוסל על ידי הארבה, ואילו בישוב קוממיות הארבה לא נכנס!! הוא פשוט "דילג" על היישוב ועצר מעבר לגדר… וכולם ראו עין בעין איך ה' שומר על מי ששומר את שנת השמיטה.
כששמע אחד האברכים בישיבת "נתיבות עולם" את הסיפור הזה, נזכר כי אביו שכשהיה צעיר התגורר בישוב אנטי דתי לא רחוק מקוממיות. הוא צלצל לאביו ושאל אותו: "אבא, זכור לך מקרה כזה?" ואביו ענה: "כן, אני זוכר אפילו שלקחו אותנו לראות את זה. במקום שעבר גדר תיל אפילו חגב אחד לא נכנס!" ואז הבן אומר לאביו בתמיהה: "אבא, במו עיניך ראית זאת, היית נוכח במעמד, איך אתה מסביר את זה? האם הבנת את פשר התופעה?". מה ענה האב? "לקחו אותנו לראות את זה, והמדריך שהיה שם איתנו ענה לנו: "חברה! עכשיו תראו דבר מעניין, אפילו החרקים האלה יודעים שמה ששייך לדתיים זה לא טעים…"
לא צריך לראות ניסים כדי להבין שה' קיים – קצת תמימות ואתה רואה אותו מולך.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
הוספת תגובה