יצאו שנה יחד, היה כייף, הייתה אהבה, הסכים להביא יחד ילד נוסף למרות שהנו גרוש עם שני ילדים גדולים. הגיל לא הפריע לה ולא הפריע לו. היא מתארת אותו כגבר מושך ללא גיל. וגם אם הייתה התלבטות או היסוס הם הופרו ברגע שנרקם קשר עמוק יחד עם קמטי הגיל שטושטשו. חייבת לציין לשאלתכם העתידית שלא מדובר בגבר עשיר או מפורסם שצד אישה צעירה ויפה. מדובר בשני אנשים שנפגשו באמצע החיים והתאהבו כנגד כל הסיכויים.
בהתחלה החברה ראתה בקשר הזה כמשהו זמני, לא עלה בדעתם שהקשר ישרוד לאורך זמן. אבל כעבור שנה משהו הרעיד את מערכת היחסים. חברים התערבו וגרמו לשניהם חוסר בטחון בבחירתם. השפיעו עליו. "מה אתה צריך להביא ילד נוסף בגיל ששים? השתגעת? מה אתה צריך את הבלגאן הזה. ומה תעשה בגיל שמונים שהיא עדין תהיה צעירה ונחשקת?" וכו… הוא 'חטף רגליים קרות' והתרחק מליהי. "הכל היה מושלם" אמרה ליהי עם דמעות בעיניים. "עד שאנשים לא התערבו בחיינו לא היו היסוסים. ברור שדיברנו על הכל. שיתפנו זה את זו בהתלבטויות. אבל הרגש היה חזק והחלטנו לא לתת מקום לפחד. עד שהחברים נגסו בנו וגרמו לפחד להיות מוחשי".
מה התפקיד של החברים בבחירות שלנו? עד כמה אנו אמורים לתת להם מקום בהחלטות שלנו?
המנטור דון מיגל רואיס, מחבר ארבעת ההסכמות כותב שאנשים נותנים ביקורת מתוך הנחות אישיות שלהם, ממה שספגו בחוויות שלהם והפחדים שלהם. לא בהכרח קשור אלינו ולכן לא לקחת כל דבר אישי. מאידך האנשים הקרובים לנו לרוב מראים לנו בהערותיהם את האתגרים שלנו במסגרת הזוגיות, מה שנבצר מאיתנו לראות בשל היותנו מאוהבים. המשיכה הראשונית מפריעה לנו לראות את הדברים האחרים שהם תנאי הכרחי להמשך. האם אנו מתאהבים באותו אדם שטומן עבורנו הבטחה של ריפוי פצע או חוויה חסרה מילדות?
"ד"ר הארוויל הנדריקס, שפיתח את שיטת האימגו בשנות השמונים טוען שדווקא אותם דברים שגורמים לנו להתאהב בבן זוג לראשונה, הם אלו שמקשים עלינו אחר כך. כאשר אנחנו מגלים כי שוב נקלענו למערכת יחסים שאינה מאפשרת לנו תיקון אותם חסכים אלא להפך מעמיקה אותם, הזוגיות וההתאהבות לעיתים יכולה להפוך לאדישות וכעס. אנו מגיעים למערכות היחסים עם מטען גדול מעברנו : חוויות ומודלים שונים שהוטמעו בנו כתוצאה ממערכות היחסים הראשוניות שלנו מול הורינו. ההנחה הראשונית בשיטת אימגו היא שאנו בוחרים ומתאהבים בבני זוגנו לא בשל דברים שאנו מודעים להם ולא מבחירה מובנת ומודעת, אלא בשל דברים המקננים בלא מודע.
אז איך נדע מה לעשות? עד כמה נקשיב לסביבתנו הקרובה בבחירות שלנו?
בצעירותי יצאתי עם גבר שממש לא מצא חן בעיני אמי. היא התנגדה בחירוף לקשר הזה. בדיעבד אני יודעת שהיא צדקה אבל הייתי מאוהבת בו ועסוקה בלהגן על הקשר ועל הבחור שבמקום לראות את המציאות נאבקתי מול אמי. לוקח עד שנה וחצי להתאהבות להישכח. ואז האמת במערומיה ניצבת בפנינו כראי אכזר.
הדבר הראשון שאבדוק בהקשר לאיכות הקשר ועתידו היא את יכולתו של בן הזוג להתחייב בזמנים של קושי. הבדיקה הטובה ביותר היא: בדרך שבה הוא יודע לריב. האם הוא מעליב? משפיל? מפסיק לדבר במשך שבועות לאחר ריב? אולי הוא רוצה להתנקם אחרי ריב? האם רוצה להיות צודק בכל מחיר? האם עסוק בלהתגונן במקום להקשיב ולהכיל? לפי המחקרים מריבות הן אינדיקטור מאד משמעותי לדעת אם הקשר שלנו יכול להיות קשר של שנים או קשר חולף.
הרי פנטזיית הזוגיות שונה מהמציאות. והיום בעידן השפע והפומו אנחנו מפחדים, פגועים מהעבר, לא מחוברים לעצמנו, יש לנו מדדים כאלו של "שווה או לא שווה". רוב האנשים כיום לא נמצאים לדאבוננו במקום הזה של פתיחות הלב. אין ממש מחויבות כמו פעם. נזיל, חולף, רדוד. התחושה של חוסר וודאות ואי הידיעה מה יהיה מחר. חיים את היום.
אז מה מציעה?
לבדוק את הקשר בראשיתו באינטימיות הראויה לו. לא לרוץ לפרסם ברשתות, לא למהר ליחצן אותו בין חברים, לתת לו מקום להתפתח בתוכנו ללא הפרעות ורעשי רקע. מציעה לפקוח עיניים- כל מה שתראו בהתחלה- זה מה שיהיה. תכונות אופי והתנהגות בולטות כבר בדייט הראשון. בדקו מה קורה בשעה של חוסר הסכמה. תתייחסו למערכת יחסים ברצינות ואספו נתונים. ברגע שתהיו מגובשים עם עצמכם- יהיה לכם קל יותר לשמר את הקשר ופחות להיות מושפעים מדעה חברתית.
לליהי הצעתי שתעניק לגבר את הזמן הדרוש לו לגבש עמדה. לתת לו מרחב להבין את חשיבותה בחייו ועד כמה הוא אכן קשור אליה ורוצה אותה לחיים וכאם ילד נוסף בחייו. היא תזכה להביא ילד מגבר שהיא אוהבת למרות פער הגילאים.
בברכה,
רונית נוביק, מנטורית ויוצרת רב-תחומית
כתבת כל כך נכון, מתחברת לזה