בתחילת הסרט הצופים פוגשים את נקודת הוויתור על החיים של כל אחת מהדמויות. ארבע דמויות של אנשים זרים זה לזה מחליטות לשים קץ לחייהן בדרך אחרת ומסיבות אחרות. לאחר הניסיון אנחנו מתחילים להיחשף אל הסיפור של כל דמות. אנחנו נחשפים אל הסיפור ואל הסיבות שגרמו להן לאבד תקווה ולבחור במוות. סיפור המסגרת מפגיש את ארבעת הדמויות עם גבר מסתורי המציע להן פרק זמן של שבוע, בו יוכלו לגלות איך העולם מתנהל בלעדיהן. הסיפורים האישיים של הדמויות מפגישים אותנו עם תחושת משמעות שמחברת את הדמויות אל החיים והעדר משמעות בעצם מרחיקה מהחיים. האם הם ימצאו את הכוח להתאהב בחיים וברצון לחיות מחדש?
הסיבות נפרמות אט אט ואנו נחשפים אל הדמויות ומניעיהם. דמות אחת חווה את אובדנה של ההורות, דמות אחרת חווה הורות מפקירה ופוגענית מול חרם ונידוי חברתי, דמות אחרת חווה הצלחה מול כשלון ודמות נוספת מתנהלת על ציר קבוע של העדר תשוקת חיים מול קשרים נטולי משמעות בחייה. כל אותם מניעים מעלים שאלות על תחושת המשמעות בחיינו. כולנו מכירים את הצורך במשמעות בחיינו על מנת שזו תהווה מנוע לבחירה בחיים. הפסיכיאטר ויקטור פרנקל, מפתח שיטת הלוגותרפיה כתב את הספר אדם מחפש משמעות לאחר שחווה את השואה ונגע בצורך של האדם למצוא ערוצי משמעות לחייו על מנת לשרוד ולצלוח משברים. משמעות מהווה חיבור חזק לתשוקת חיים. העדרה של משמעות וחווית משמעות פוגעת באחיזה בחיים והופכת אותם לחסרי תכלית. לעיתים העדר יחסם של אחרים כלפינו גורם לנו לחוש חסרי משמעות במרחב חייהם וחיינו והדוגמא לכך הם חרמות. חרם בבית הספר, חרם במשפחה, חרם בזוגיות, חרם בקהילה, חרם עדתי או חרם רעיוני. כל סוג של ניתוק והשתקה שגורם לצד המוחרם לחוש לא משמעותי עד כדי שקיפות מכאיבה עלול גם הוא לפגוע בתחושת המשמעות ובתשוקה לחיים.
נקודת המפנה של הסרט מתרחשת כאשר הדמויות מקבלות הזדמנות לברוא את עתידן. הן מביטות על חייהם במבט אל העתיד ושם מתחילה להתרחש בחירה מחודשת בחיים שעוד יגיעו. נקודת מבט זו מהווה תפנית מרעננת בתפיסת הייאוש. הייאוש הופך לתקווה. ציטוט כתיבתו של שלום חנוך מתוך השיר הנפלא בו כתב: הכי חשוך לפני עלות השחר מקבל משמעות חדשה בסרט. על מנת לצמוח אל בחירה מחודשת בחיים לעיתים עלינו להגיע לאותה קרקעית חשוכה, למקום הכי חשוך, לייאוש. לנקודת האל חזור. ואז, כמו בטבע האור עולה אט אט יחד עם בחירה מחודשת בחיים. זהו סרט פיוטי השוזר בעדינות סיפורי חיים שהופכים לפסיפס מרגש של רקמה אנושית אחת חיה בתסריט הנע בין הווה, עבר ועתיד ומאפשר להיפרד מהחיים הגשמיים אל עבר שאלת המשמעות. התחושה שאנו משמעותיים עבור עצמנו, עבור אחרים וחיים חיים מלאי משמעות עבורנו ועבור היקרים לנו. אי אפשר שלא לומר מילה על הפסקול המשובח ומעטפת השירים שהופכת את הסרט האיטלקי של הבמאי המוערך ליצירת מופת משובחת הנוגעת בנושא חשוב שלא קל לגעת בו.
יוטיוב: באדיבות סרטי נחשון בע"מ
אם אינכם חוששים משיח על מוות מול החיים, אל תחמיצו.
סרטו של פאולו ג'נובזה (זרים מושלמים).
בימוי: פאולו ג'נובזה
בהשתתפות: טוני סרבילו, ולריו מסטנדריאה, מרגריטה בוי, שרה סראיוקו
שפה: איטלקית, תרגום לעברית ואנגלית
החל מ- 20 למרץ בסינמטק תל אביב ובבתי הקולנוע ברחבי הארץ.
ורד גרנדיר פרוכטמן, כותבת תוכן, מגישת הפודקאסט "ללטש את היהלום הפנימי", יועצת ארגונית ומשפחתית ומנחת קבוצות.
הוספת תגובה