נעם גבע, נולד בשוויץ וגדל כילד חוץ בקיבוץ בית העמק שבגליל המערבי כבר בנערותו התקשה להזדהות עם סטראוטיפ הגבר הישראלי – ״יש לי חוויה של זרות וניכור״.
במהלך התואר השני בסוציולוגיה, התחיל לחקור את הייבוא של הבודהיזם למערב ולישראל ובעת לימודיו חש שהפך ביקורתי מידי עבור ידידיו הבודהיסטיים ובמקביל רוחני מידי עבור המחלקה לסוציולוגיה. כשסיים את לימודיו חווה משבר עמוק של זהות, תחושה של אין בית ושייכות בשני העולמות.
הניסיון, לחיות את החיים דרך ״אני רחב״ ולא אישי כדי להימנע מכאב ריגשי, אישי הובילו את נעם למסע ארוך של הכרות עם עצמו.
בהמהלך הליך ארוך של היכרות עם העולם הריגשי שלו, חווה נעם רגע של ברק ״הארה״ והשירה שלו היא ניסיון למצוא את המילים, הסמלים, שיכלאו את הברק הזה עבור אחרים כדי שגם הם יחושו תחושה דומה. מעל לשלוש שנים נעם גבע, הירושלמי מעין כרם כותב הייקו ביום.
בספרו החדש הוא מאגד כ-100 מהשירים האהובים עליו ומציע לקוראים שירה יפנית בת מאות שנים באופן ״מגויר״ וישראלי.
בסמוך לחלק מהשירים מופיע QR, שסריקתו בטלפון הנייד תוביל את הקורא לאתר ״הייקו ביום״ שם מופיעה הצעה לפרשנות והרחבה.
נעם גבע, מבקש להעביר מסר, שכל הדברים ה״גבוהים״ שאנחנו מחפשים כל הזמן – אושר יופי משמעות נמצאים למעשה סביבנו.
"שיר למעלות
כוכב אחד חלש
דרך הסכך"
הדבר הזה שאנחנו מחפשים, כבני אדם בכלל וכישראלים בפרט שחיים מסערה לסערה- נמצא תמיד סביבנו, והוא יכול להפתיע אותנו בכל מקום.
לדבריו, החיים כותבים את השירה מלקט זווית פילטר אינפוט של רגעים שקוראים במציאות.
הספר הזה, הוא הוכחת היתכנות וגם מעט פילוסופיה מעשית של תודעת שפע ושלווה. אם רק פותחים את הראש למה זה יופי – ניתן לראות שהוא נמצא בכל מקום, ושהחיים עצמם הם שירה״.
את העמוד הראשון של הספר מעטרת קבוצת הכוכבים קסיופא, שמייצגת לפי המיתולוגיה היוונית את אמה הגאוותנית של אנדרומדה.
בספרו החדש נעם מנגיש את עולם השירה להתנסות גם לאנשים ששירה היא לא שפת האם שלהם, בכדי שתהיה נחלת הכלל.
״ רגע שאתה מסתכל עליו יש בו סיפור אנושי גדול״
עריכה:סמדר שרת
עיצוב: אילנה זייזדמן
מאת: עדי קציר סייג
הוספת תגובה