פרשת בראשית
מה בפרשה?
הפרשה נפתחת בפסוקים: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׃ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם׃."
ספר בראשית אינו מתחיל בנקודה שבה נוצר הכל, אלא בנקודה כלשהי לאחר ההתחלה. קיומו של הקב"ה הוא עובדה קיימת, ואין כאן דיון על עצם קיומו. הקב"ה הוא ההוויה שממנה מתחיל הכל, כלומר יצירת העולם כפי שאנו מכירים אותו.
פרשת בראשית מתארת תקופה של כ- 1,400 שנה.
הנושאים הנידונים בפרשת בראשית:
- בריאת העולם
- בריאת האדם
- האדם בגן עדן
- בריאת האישה
- חטא עץ הדעת
- קין והבל
- למך
- לידת שת
- נח
- בריאת העולם
בורא עולם ברא את העולם לפני פחות מששת אלפים שנה. בתחילה כדור הארץ היה חשוך, ללא חיים ומוקף מים. כיסא הכבוד ריחף על פני המים, ואז בעשרה מאמרות ברא הקב"ה את העולם.
ביום הראשון ברא הקב"ה את האור: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי־אוֹר׃".
ביום השני הקב"ה חילק את המים לעליונים ולתחתונים באמצעות הרקיע הנקרא שמיים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם׃".
ביום השלישי הקב"ה השלים את מלאכת המים כך שהמים התחתונים נאספו לים וכך נתגלתה היבשה שנקראת ארץ: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל־מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי־כֵן׃ וַיִּקְרָא אֱלֹהִים ׀ לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב׃", וממנה יצאו הצמחים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ־בוֹ עַל־הָאָרֶץ וַיְהִי־כֵן׃."
ביום הרביעי הקב"ה ברא את השמש ואת הירח: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים׃ וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ וַיְהִי־כֵן׃".
ביום החמישי הקב"ה ברא את העופות ויצורי המים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־הָאָרֶץ עַל־פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם׃ וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל־נֶפֶשׁ הַחַיָּה ׀ הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת כָּל־עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב׃".
ביום השישי הקב"ה ברא את חיות הארץ: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ־אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי־כֵן׃" ולאחר מכן ברא את האדם: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָאָרֶץ וּבְכָל־הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל־הָאָרֶץ׃ וַיִּבְרָא אֱלֹהִים ׀ אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם׃".
ביום השביעי, יום שבת, הקב"ה חדל מכל מלאכה, ברך וקידש אותו: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל־צְבָאָם׃ וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה׃ וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת׃".
מדוע פתחה התורה במילה "בראשית" ?
רש"י מפרש מדוע הקב"ה פתח את התורה במילה "בראשית" והסיבה לכך היא שאם אומות העולם יגידו לבני ישראל שהם כבשו את הארץ משבעת העמים שישבו בה, אז הם יוכלו להשיב להם שהקב"ה ברא את כל העולם וברצונו נתן אותה לשבעת העמים וברצונו נטל אותה מהם ונתן אותה לנו. על כך נכתב בתהילים קי"א, ו': "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם:".
כל מחבר ספר כותב רמז לשמו. חז"ל אומרים שחותמו של הקב"ה אמת, ולכן מתחילה התורה בראשית ברא אלוקים שסופי תיבות "אמת".
רמזים על פסוק ראשון של בראשית
בפסוק הראשון של בראשית יש שבע מילים כנגד שבעת ימי השבוע.
במילה בראשית יש שש אותיות כנגד ששת ימי המעשה.
בפסוק הראשון יש שש פעמים האות א' כנגד ששת אל"פים שנות קיום העולם.
ובפסוק הראשון יש 28 אותיות כנגד 4 שבועות שיש בחודש (דעת זקנים).
בתום הבריאה של היום הראשון כתוב: "וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד׃", ואילו בשאר הימים כתוב יום שני, יום שלישי וכן הלאה. נשאלת השאלה מדוע כתוב "יום אחד" ולא "יום ראשון" כמו בשאר ימי הבריאה? התשובה היא שביום הראשון ברגע אחד נברא כל העולם מאין, מכלום. לעומת זאת, בשאר ימי השבוע, העולם נוצר מתוך המסגרת שכבר נוצרה ביום הראשון.
- בריאת האדם
הקב"ה ברא את האדם עפר מן האדמה, כאשר קיבץ עפר מארבע רוחות השמיים, כדי שבכל מקום שיפטר מן העולם, האדמה תקלוט אותו: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׃".
- האדם בגן עדן
הקב"ה נטע גן במזרח עדן והציב את האדם בגן עדן: "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן־בְעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר׃" וציווה אותו לא לאכול מעץ הדעת: "וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל־הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ־הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל׃ וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת׃".
- בריאת האישה
לאחר מכן הקב"ה החליט לברוא את האישה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ׃". בתחילה הקב"ה ברא את אדם וחווה מחוברים אחד אל השני גב אל גב. לאחר שאדם הראשון נתן שמות לכל בעלי החיים, הוא שם לב שלכל אחד יש בת זוג נפרדת, ולכן הוא פנה אל הקב"ה שגם הוא רוצה. הקב"ה הפיל עליו תרדמה והפריד בין אדם לאישה: "וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים ׀ תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה׃ וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים ׀ אֶת־הַצֵּלָע אֲשֶׁר־לָקַח מִן־הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל־הָאָדָם׃". אדם הראשון ראה שהאישה היא חלק ממנו וקרא לה אישה: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה־זֹּאת׃". על כן כל אדם ראוי שידבק רק באשתו ולא בנשים אחרות: "עַל־כֵּן יַעֲזָב־אִישׁ אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד׃".
- חטא עץ הדעת
הנחש פיתה את חוה לאכול מעץ הדעת. חוה נתנה גם לאדם לאכול ממנו ולכל בעלי החיים. איך יודעים את זה? כתוב: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם־לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל׃". כתוב שהאישה אכלה מפרי עץ הדעת ונתנה גם לאישה = האיש שלה, שזה אדם. כלומר, היא נתנה לבעלי החיים וגם לאדם. שום דבר לא נסתר מהקב"ה והוא פונה לאדם ושואל אותו: "אַיֶּכָּה". רש"י כותב שהקב"ה יודע היכן הוא נמצא, וזוהי פנייה כדי להיכנס איתו בדברים. אדם מאשים את חוה: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה־לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל׃". התבטאות זו משקפת חוסר לקיחת אחריות וכפיות טובה כלפי הקב"ה. הקב"ה פונה אל חוה והיא מאשימה את הנחש שפיתה אותה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה־זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל׃". העונש לכל הנוגעים בדבר לא איחר לבוא. הקב"ה קילל את אדם, את חוה ואת הנחש:
- קללת הנחש: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים ׀ אֶל־הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל־הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל־גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל־יְמֵי חַיֶּיךָ׃ וְאֵיבָה ׀ אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב׃". לנחש היו רגליים והן נקצצו. הנחש התכוון שהאדם ימות כשהוא יאכל תחילה, ואז הוא יישא את חוה, ולכן הוא בא תחילה לדבר עם אדם הראשון. עונש נוסף הוא שמעכשיו תשרור איבה בין האדם לבין הנחש.
- קללת האישה: "אֶל־הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ׃". האישה נתקללה בצער ההיריון, בצער גידול בנים ובצער הלידה. בנוסף היא תשתוקק לגבר והוא ימשול בה.
- קללת האדם: "וּלְאָדָם אָמַר כִּי־שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן־הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׃ וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה׃ בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל־הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי־עָפָר אַתָּה וְאֶל־עָפָר תָּשׁוּב׃". האדם נתקלל בעבודה קשה.
הקללה שעומדת בראש היא ביטול חיי הנצח וקציבת חיי האדם לעד גיל 120. מייד לאחר מכן אדם וחוה מגורשים מגן עדן, והקב"ה הציב מלאכי חבלה וחרב מתהפכת שימנעו את חזרתם לגן עדן: "וַיְגָרֶשׁ אֶת־הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים׃".
- קין והבל
לאדם וחוה נולדו שני בנים ושלוש בנות. שמות הבנים: קין והבל, כאשר עם קין נולדה תאומה, ועם הבל נולדו עוד שתי בנות. התורה ממשיכה לספר על עיסוקם: "וַיְהִי־הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה׃." בהמשך מסופר כי קין הביא מנחה לקב"ה מתוך פירות לא טובים, ואילו הבל הביא מנחה משובחת מתוך צאנו. הקב"ה העדיף את המנחה של הבל, דבר הגרם לקין קנאה רבה לאחיו, שהעבירה אותו על דעתו, עד שקם להורגו: "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ׃". הקב"ה פונה אל קין ושואל אותו היכן הבל אחיו, וקין משיב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" ? קין השיב: "וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי׃". תשובת הקב"ה: "וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן־הָאֲדָמָה׃". צריך להבין שאי אפשר לברוח ולהסתיר דברים מהקב"ה: אנחנו, מעשינו ומחשבותינו שקופים בפני הקב"ה שברא אותנו.
העונש הכפול לא איחר לבוא:
- גם אחרי עבודה קשה, תקצור יבול דל: "וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת־פִּיהָ לָקַחַת אֶת־דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ׃ כִּי תַעֲבֹד אֶת־הָאֲדָמָה לֹא־תֹסֵף תֵּת־כֹּחָהּ לָךְ".
- וגם נגזרו עליו נדודים בארץ: "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ׃".
הקב"ה ראה שקין מתחרט: "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל־יְהוָה גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשֹׂא׃" וחושש שיהרגו אותו: "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל־מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי׃", ולכן הקב"ה אמר לו שמי שיהרוג אותו ייענש, ואילו עונשו של קין ידחה בשבעה דורות: "וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה לָכֵן כָּל־הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם" וכדי שלא יהרגו אותו, חקק לו אות אחת מהשם של הקב"ה על מצחו: "וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת־אֹתוֹ כָּל־מֹצְאוֹ׃". מכאן נובע הביטוי: אות קין המוכר לנו היום, המציין דימוי שלילי וכתם מוסרי, שנדבק באדם שחטא.
בהמשך התורה מפרטת שמקין נולד חנוך וממנו נולד עירד, שילד את מחויאל, שילד את מתושאל שילד את למך: "וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת־עִירָד וְעִירָד יָלַד אֶת־מְחוּיָאֵל וּמְחִיּיָאֵל יָלַד אֶת־מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת־לָמֶךְ׃".
- למך
התורה מספרת על למך כהקדמה לעונשו של קין שהתקיים כפי שגזר הקב"ה שבעה דורות לאחר רצח הבל, וכך מסופר: למך נשא שתי נשים: "וַיִּקַּח־לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה׃".
עדה ילדה את יבל ויובל: "וַתֵּלֶד עָדָה אֶת־יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה׃ וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל־תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב׃".
צילה ילדה את תובל-קין ונעמה: "וְצִלָּה גַם־הִוא יָלְדָה אֶת־תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל־חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל־קַיִן נַעֲמָה׃."
התורה מספרת שלמך היה עיוור והסתייע בבנו תובל-קין. באחת הפעמים שהלכו ביחד, בנו, תובל-קין, ראה מרחוק דמות שנראתה לו כחיה, ולכן ביקש מלמך שיירה עליה חץ. למך ירה ופגע בדמות וכשהתקרבו ראו שזה…קין!
מרוב צער, למך היכה כף אל כף מבלי לראות שבנו נמצא ביניהן וכך הרג גם אותו!
- לידת שת
לאחר שאדם וחוה גורשו מגן אדם, אדם הראשון פרש ממנה ל- 130 שנה: "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שֵׁת׃". לאחר מכן חזר אליה ונולד להם בן נוסף בשם שת: "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת־אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת־לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן׃".
אדם הראשון נפטר בגיל 930: "וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר־חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת׃".
- נח
התורה מפרטת 10 דורות מאדם הראשון ועד נח:
אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך, נח.
נח הוליד את שם, חם ויפת.
מדוע נקרא נח בשם זה?
רש"י מסביר שעד לתקופת נח, חרשו את השדות בידיים. נח המציא כלי חרישה. מאז קללת אדם הראשון הארץ הוציאה קוצים ודרדרים וכשהגיע נח זה נפסק: "וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה׃."
אנשי דורו של נח חטאו: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם׃", וזאת לאחר שכבר ראו שבדור אנוש הקב"ה העלה את הים והציף שליש מן העולם ועדיין האנשים המשיכו לחטוא. הדבר ציער את הקב"ה: "וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי־עָשָׂה אֶת־הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּוֹ׃", שהחליט למחות את האנשים מעל פני האדמה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר־בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה עַד־רֶמֶשׂ וְעַד־עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם׃". מעל כולם נוח מצא חן בעיני הקב"ה: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה׃."
מהם המסרים בפרשה?
- ויהי ערב ויהי בוקר . מרמז שאצל ישראל הולך תמיד היום אחר הלילה ואצל הגויים הולך הלילה אחר היום, ועוד רמז יש בזה שכלל ישראל בהתחלה הם בבחינת לילה והוא הגלות, ואח"כ יהיה להם אור וטוב, ואצל הגויים בהתחלה הם בבחינת יום יש להם עולם הזה ובסוף יהיה להם לילה כמו שכתוב: לעשות נקמה בגוים.
- במקום שאדם וחוה ייקחו אחריות על מעשיהם, יודו באשמה, יבקשו סליחה מהקב"ה, יתחרטו על מעשיהם ויתקנו אותם, דבר הנקרא בקיצור: לעשות תשובה, הם מאשימים אחד את השנייה ואת הנחש וכך מוצאים את עצמם מחוץ לגן עדן עם עונשים שאנו סובלים מהם עד היום. הקב"ה נתן לנו דבר נפלא שנקרא: לעשות תשובה. טעית? אל ייאוש, אפשר לתקן והקב"ה ילך לקראתך, אבל תעשה אתה את הצעד הראשון! מי שחכם שייקח מכך מוסר.
- הקב"ה פנה אל קין ושאל אותו על מה הוא מתרגז בדיוק? הרי זה בידיים שלו לשפר את דרכיו ומעשיו. בתוך הפנייה של הקב"ה לקין יש יסוד חשוב ביותר לחיינו. הקב"ה אמר לקין: "הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל־בּוֹ׃" מה הכוונה? הכוונה היא שלאדם יש יצר רע שמשתוקק להפיל את האדם, אך הסוד הגדול הוא שלאדם יש את היכולת לנצח אותו. יש בפסוק הזה מוסר השכל גדול עבורנו. רש"י מבאר את הפסוק באופן הבא:
- התשובה שאדם עושה מכפרת לו על עוונותיו.
- העונש צפוי לחוטא.
- ואליך תשוקתו – של חטאת, הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאווה להכשילך. היצר הרע (הנקרא גם: חטאת) מנסה להכשיל את האדם כל הזמן.
- ואתה תמשול בו – לאדם יש יכולת להתגבר על היצר הרע ולבחור בדרך הטובה.
- סיפור: הרבינו בחייהיו לו הרבה ויכוחים בזמנו עם אפיקורסים למיניהם, פעם אמרו לו שיש איזה צייר עולמי שעשה ציור יפה מאוד, והראו לו את זה, אמר להם התמונה הזאת נעשתה בלילה ע"י שבא קוף והיה לידו שם בקבוק עם דיו ונשפך על הטבלה ויצאה התמונה הזאת…אמרו לו פיקח שכמוך איך אתה מדבר דברים כאלו, איך זה יכול להיות שזה עשה קוף, אמר להם גם אתם אומרים כך שעולם כזה עם שמש וירח וכל הנבראים עם כל הצמחים ובעלי החיים נהיה לבד בלי שיש בורא ומנהיג לעולם, ובזה ניצחם.
- כמו כן מספרים על רבינו יהודה הלויז"ל שהיה לו שכן גוי שהיה משורר, והיו לו איתו ויכוחים על אמונה בה'. פעם אחת הגוי כתב שיר על שולחנו בחצר ולא יכול היה לסיים את השיר בסיום יפה, ובינתיים הלך לטייל ביער אולי ימצא איזה סיום יפה. ראה רבי יהודה הלוי זאת וגם הוא היה משורר גדול, והיה שם על שולחנו עט עם דיו, לקח את העט וסיים את השיר בצורה יפה. כשהגוי חזר, ראה סיומו יפה מאוד, וחשב לעצמו בוודאי סיימו רבי יהודה הלוי שכנו, ושאלו האם כתבת סיום זה? ענה לו שנעשה לבד. אמר לו הגוי, פיקח שכמוך איך אתה מדבר דברים כאלו? ענה לו ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, שתי שורות לא יכולות להיכתב לבד ועולם יפה כזה איך נברא לבד ??? !!! וניצחו.
- במסכת אבות פרק ד משנה כח כתוב: "רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם:". קנאתו של קין העבירה אותו על דעתו עד שרצח את אחיו, הבל, ואיבד את כל עולמו ברגע.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
הוספת תגובה