הכירות זו הצמיחה פרויקט בן עשר שנים בו ליקטתי סיפורי חיים של תושבי הדיור המוגן ולימדתי אותם לעמוד מול קהל ולספר את סיפורם. כשאברהם הגיע מיד ניסיתי לצרפו לקבוצה. טייס מרשים, רב פעלים, איש אומנות ורוח, חובב קולינריה ובעיקר גבר הנושא כאב עצור, בודד ומנותק ממשפחתו. לא היה לי ספק שיש לו מה לספר.
אבל אברהם העדיף לשבת בקבוצה ולהחריש. הוא ישב עם עיניים כבויות ובתום כל מפגש חיכה לי. בניגוד לשתיקה בקבוצה, כשנפגשנו אצלי בחדר או בדירתו הקטנה, היו לנו שיחות ארוכות, בהן שיתף אותו במסעותיו בעולם ובאהבתו לתרבות הצרפתית. הוא היה מספר סיפורים נפלא. מרתק, כריזמטי ותיאטרלי. היה פער עצום בין אברהם הדייר השקט והמלנכולי ובין האדם מלא התשוקה כפי שבא לידי ביטוי בשיחות האישיות שקיים עימי. באחד מן המפגשים הוא הגיע לחדר שלי עם עיניים נפוחות. זו הייתה הפעם הראשונה שבה סיפר לי על בנו הטייס שנהרג בתאונת מטוס.
לאחר מותו, נפטרה אשתו מצער ושני ילדיו הנותרים ניתקו עימו קשר. הוא סיפר כי הם מאשימים אותו במותה של אשתו ומאז המוות המיותר של הבן, המשפחה התפרקה והוא נותר בודד. מדי שנה הוא נהג לצאת בדיוק ביום הולדתה של אשתו למסע לעיר האהובה עליה, מרסיי. הוא ביקר במסעדות האהובות עליה ונזכר ברגעים היפים שלהם. הוא היה מלא בגעגועים לאשתו, לבן שנהרג ולילדיו הכועסים. כל ניסיון ליצור קשר עם ילדיו עלה בתוהו. מעולם לא הצליח לספר להם מה הוא מרגיש ואת נקודת מבטו. בוקר אחד קיבלתי שיחת טלפון .
זו הייתה הבת שלו. היא שטחה בפניי כאב עצום על מות אימה ואחיה והטיחה האשמות קשות באביה. לשניהם סיפור, לשניהם כאב ובכל זאת הם לא הצליחו לשמוע זה את זה. הזמנתי אותה למפגש עם אביה. לאחר ניסיונות שכנוע רבים, הוא הסכים להיפגש. היה זה מפגש טעון וקשה. הוא סיפר את סיפורו, אך היא הייתה עסוקה בהתחפרות ובהתגוננות. כאשר היא דיברה, הוא בהה בה ולא אמר מילה. הוא לא הצליח להעביר את המסר שלו ויותר ממה שהיא רצה להעביר מסר, היא הייתה עסוקה בהאשמות ובנקמה.
חודש לאחר המפגש הזה סיימתי את עבודתי כעובדת סוציאלית לטובת חיי הבמה. אברהם הגיע להיפרד. זה היה יומיים לפני שעמד לטוס למרסיי, לטיול השנתי לזכר אשתו. נפרדנו בדמעות והבטחתי לשוב ולבקר. שלשה ימים לאחר מכן, הייתי בדרכי עם העוזר שלי למופע בצפון הארץ. לפתע קיבלתי שיחת טלפון ממספר ללא מוכר מחוץ לארץ. גברת במבטא צרפתי שאלה בצרפתית מתגלגלת האם אני ענת אביעד. לא הבנתי מילה למעט שמי. העוזר שלי, הדובר צרפתית, לקח את הטלפון ותירגם לי. את מה שהוא סיפר לעולם לא אשכח:" זו שוטרת ממשטרת מרסיי, צרפת.. את מכירה מישהו בשם אברהם?". חשתי סחרחורת. הבנתי שהשיחה מובילה לאירוע קשה. לא הצלחתי לדבר, רק הנהנתי בראשי. "השוטרת מוסרת שאברהם הגיע למרסיי, קפץ אל מותו על פסי הרכבת והניח ליד המסילה תיק ומכתב. במכתב הוא השאיר את שמך וביקש שיתקשרו אלייך. הוא כתב שאת היחידה שתוכלי לספר את הסיפור שלו".
המכתב שאברהם השאיר אחריו היה עבורי מעין צוואה. המכתב היה מלא כאב והמסר שלו היה ברור: בסיפור שלא סופר, המסר שלא הועבר הביא את אברהם למצב קיצוני מאוד. הוא זעק את הסיפור שלו אך לא ידע לספר אותו. בניגוד לסיפורי המסעות שלו, את הסיפור החשוב ביותר הוא לא הצליח לספר לילדיו ולסובבים אותו. לאחר האירוע הזה גמלתי בליבי לעסוק באומנות הסיפור ולסייע לאנשים להביא לידי ביטוי את המסר שלהם לעולם. לעיתים מדובר בדיני נפשות כמו במקרה של אברהם ולעיתים מדובר באנשים המעוניינים ללמד או להעביר מסר בתחום עבודתם או ניסיונם האישי. היה ברור לי שהאופן שבו אנו מספרים את סיפורנו מכתיב את הקשר שלנו עם הסביבה ואת מערכות היחסים שלנו.
ברגע שאנשים שומעים את המשפט:" תשמעו רגע סיפור…", מיד יש נטייה להקשיב. בני האדם מכוונים לשמוע סיפורים, יוצרים הזדהות באמצעות סיפורים ומתקשרים באמצעות סיפורים. בשנים האחרונות ברור יותר ויותר כי מיומנות הסיפור אינה רק מיומנות חברתית אלא זו מיומנות המשפרת כל מערכת יחסים, מסייעת לשווק , למכור ולהעביר מסר. כל בעלי העסקים יודעים היום כי הלקוח מעוניין לדעת מה הסיפור מאחורי המוצר.
החיבור עם המוצר הוא קודם כל ריגשי וסיפור טוב מסייע ליצור חיבור זה. סיפור מסייע גם בפתרון סכסוכים ומקדם כל משא ומתן. הבשורה הטובה היא שניתן ללמוד לעשות זאת. ניתן ללמוד לבטא מסר בבהירות, לתת דוגמאות ולחבר את השומעים מבחינה רגשית על ידי סיפור. זה נכון בחיי המשפחה וזה נכון גם בחיי העבודה. בוס שינחית מטלות ומשימות ללא הסברים ודוגמאות לעומת בוס שיצור חיבור ריגשי למשימה באמצעות סיפור, יזכה לשיתוף פעולה טוב יותר .
מדי פעם אני נזכרת באברהם ותוהה מה היה קורה לו היה מצליח להגיע ללב ילדיו באמצעות הסיפור. מסתבר שלעיתים מאחורי קונפליקט גדול מסתתרים סיפורים שפשוט לא הצליחו להיפגש. לכן, כששואלים אותי מהי מהות העבודה בסטוריטלינג, אני פשוט עונה- מפגש. מפגש שלנו עם עצמינו ועם הסיפור של הסובבים אותנו. בכל סיפור יש גיבור, קונפליקט ורצון לפתור בעיה. כאשר מספרים נכון את הסיפור, מהר מאוד ניתן לגלות שגם "לאויב" הכי גדול יש גם גיבור, מצוקה ורצון למצוא פתרון. ולכם אני אומרת- אל תוותרו. פשוט תספרו. אתם כבר תראו לאן זה יוביל אתכם.
מאת: ענת אביעד, שחקנית , מרצה ומומחית לסטורטלינג ועמידה מול קהל
Anataviad10@gmail.com
הוספת תגובה