"בימים אלו אני עובד על ספר חדש אבל המצב החדש בהחלט מטריד והמלחמה העבירה את הפוקוס שלי אל זירות המדיה החברתית. אני מתנדב במספר גופים שמייצרים תוכן הסברתי (חמ"ל הסברה אזרחי ואחרים), מעלה בעצמי תוכן ומוצא את עצמי נלחם במשך שעות בפייסבוק בפייק ניוז ובהסתה המטורפת שם. אני באמת לא מבין איך מארק צוקרברג שהוא יהודי נותן במה למה שהולך בפייסבוק. המלחמה יצרה מציאות קשה מאוד בישראל, ובעקבות הבקשה של איפאבליש, חברת ההפצה של ספרי החדש, הוא פתוח בחינם בימים אלו".
כך אומר הסופר ליאור צלרינג, שבימים אלו יצא לאור ספרו "זמר הפאנק ועוד סיפורים" המופץ בחנויות הספרים המקוונות בארץ. ספרו החדש מודפס בפורמט ייחודי על דפים בוהקים בצבע שחור עם איור צבעוני לכל אחד מ-15 סיפורים קצרים, מרתקים ומפתיעים בעלי קצב מהיר.
צלרינג, בן 47, נשוי ואב לשלושה ילדים מחיפה, ניסה לייצר רובד רעיוני עמוק יותר אבל הסיפורים בו בידיונים לגמרי ומתארים סיטואציות שונות שבהן אנו עלולים להיתקל מדי יום, אבל תמיד יש טוויסט מסוים שהופך אותן לבדיוניות ומוגזמות. "כך למשל בסיפור 'סנדוויץ' טוניסאי' אני מספר על חנות סנדוויצ'ים הקורסת בשל חוב של טייקון שלא רוצה לשלם, מפה לשם הסיפור מסתיים בכך שהטייקון הופך לעובד מטבח בצפון קוריאה. זה סיפור על נקמה של הקטן מול הגדול אבל הדרך לשם מעניינת מאוד. בסיפור 'מסיבת פרישה' מודיע באטמן לג'וקר שהוא פורש ולא רוצה להיות יותר גיבור על. שניהם יוצאים לסיבוב בילוי בעיר, ובסופו של הערב הם מבינים שהסכסוך ביניהם מביא הרבה כסף לאולפנים ולכן אף פעם לא יתנו להם לפרוש. פה מדובר על האנשים שמושכים בחוטים ויוצרים סכסוכים בשביל הרווח האישי שלהם, כך שגם גיבורי העל חייבים משהו למישהו שמעליהם. בסיפור 'הצ'אט' אני נכנס לוויכוח עם מישהו בפייסבוק, ומטבע הדברים זה תמיד הופך לאסקלציה עד שזה מגיע למצב שבו כולם מבינים שעדיף לרדת מהעץ. במקרה של הסיפור הוויכוח הוא כמובן בדוי, אבל לצערי פעמים רבות אני מוצא את עצמי בוויכוחים אינסופיים בפייסבוק על כל נושא".
צלרינג גדל בוונצואלה שאליה עברו הוריו בעקבות הצעת עבודה שקיבל אביו שהיה מהנדס. באותן שנים הייתה ונצואלה מדינה תוססת ומתקדמת, רחוקה שנות אור ממצבה הנוכחי. "עשינו שם שני סיבובים: אחד במשך כשש שנים ולאחר מכן חזרנו לישראל, וכשהייתי בן 11 היינו שם שנתיים נוספות. באותן שנים למדתי בבית ספר אמריקני ונחשפתי לתרבות הסקייטבורד שהפכה להיות מרכז עולמי לשנים רבות וגם כיום. רוב חיי גדלתי בחיפה, שהיא מקום נחמד וקטן אבל בהחלט מיינסטרים. את רוב שעות היום ביליתי ברחוב עם הסקייטבורד. בסופי שבוע ביליתי לא מעט בדרכים והייתי בדרך כלל במרכז הארץ, שם הסצנה הייתה גדולה ומעניינת יותר".
בגיל 13 עקב הצורך המתמיד שלו בציוד סקייטבורד סידרה לו אימו עבודה במשרד פרסום מקומי בחיפה, שם הכיר לראשונה את עולם העיצוב ומחשבים והתאהב בו. הוא התמחה בעיקר בנושאים טכניים כולל תכנות אינטראקטיבי, אבל עם השנים ועם ביקורת בונה שקיבל ממעצבים טובים יותר הצליח להעשיר את הידע הרב שלו בעיצוב. הוא לימד במכללות ואוניברסיטאות ובמשך תקופה ניהל בית ספר לתוכנות עיצוב.
בגיל 22 הקים את המגזין "אדרנלין" עם מספר אנשים נוספים. "זה היה מגזין המוקדש לתחום הגלישה והסקייטבורד בישראל, ולדעתי היה לו אימפקט בסצנה המקומית. הוא כלל גם אתר אינטרנט והפקות של סרטים ותחרויות שהייתי שופט בחלקן הגדול. זו הייתה תרומתי הצנועה לענף שעיצב אותי, ושמחתי לעשות זאת עד שהבנתי שצריך להמשיך הלאה. באותו זמן גם עבדתי ב'ידיעות אחרונות' והייתי מרצה בתחום התוכנות הגרפיות במספר מכללות, משהו שהתחלתי עוד כנער והתמדתי בו. הנושא היה די חדש כך שהיה לי יתרון, ועם השנים הרחבתי את תחום העניין שלי לפרסום באינטרנט וניהול פרוייקטים דיגיטליים ופיתחתי גם לא מעט אפליקציות ומשחקים".
לדבריו, בתחום העיצוב הוא למד שאם רוצים להעביר מסר – אין דרך נכונה או לא ולמעשה צריך לבנות בעצמך את הדרך להעברת המסר. "בסופו של דבר זאת הדרך שלך ואתה צריך להסביר ולהבין את הלוגיקה שהינחתה אותך. כשאתה עושה דברים מסחריים יותר יש כל מיני חוקים וכללים ונושאים הקשורים לקומפוזיציה ולטיפוגרפיה שאתה רוצה להיצמד אליהם, וכך אתה יכול לזהות עבודה מדויקת מול כזאת שהיא לא. אישית אני מעריץ מעצבים שהיו קצת שונים כמו ג'יימי ריד שנפטר השנה, וולפגנג ויינגרט ומעצבים מזרם הדאדאיזם. עבודותיהם נשענות על אידיאולגיה ועל רעיון עמוק, שזה לדעתי אחד הדברים החשובים בעיצוב. כיום זה לא תמיד ככה כי כולם מחפשים עיצוב נקי ומעריצים את אפל. בעיניי זה משעמם, הלוגואים של חברות ההייטק נראים אותו הדבר. זה אמנם נראה מקצועי אבל פשוט משעמם".
לפני כשנה הוציא לאור עם ארתור רשקובן ספר בשם "ספריי ים תיכוני" המתעד את הגלישה הישראלית ומציג את התמונות טובות ביותר שצולמו על ידי צלמי גלישה ישראליים מובילים בין השנים 2022-2012. "זה היה פרויקט מעניין ומורכב ולדעתי יצא ספר מוצלח מאוד", הוא נזכר.
הוא השתתף בכתיבת מספר ספרים בנושא תוכנות, שאין לו עותקים מהם, ובעקבות התזה שלו הוציא לאור בשנת 2015 ספר על הגנת קניין רוחני של חוויית משתמש של תוכנות שאותו ניתן למצוא באתר בורסי. "זה ספר שיעניין מספר מצומצם של אנשים ויהיה יעיל מאד לאנשים שסובלים מנדודי שינה: קוראים עמוד אחד והם נרדמים לשבוע", הוא אומר בהומור.
הוא מודה כי הסקייטבורד מקדש אינדיווידואליזם ומקוריות. צלרינג: "למרות שמדובר בפעילות חברתית ואתה חלק מהקהילה שלמה, היא בעצם דוחפת אותך להיות מי שאתה ולהיות בעל חשיבה מקורית. הסקייטבורד מלמד אותך להיכשל וגם אתה צריך להיות קצת קשוח כי אתה נמרח לא מעט. מי שנשאר שם הרבה זמן משלם מחיר. אני שברתי שיניים, יד וקרסול ויש לי שתי פלטינות מושתלות והשלמה של שן שנעשתה על ידי רופא צבאי ומחזיקה מעמד עד היום. זו ההזדמנות להודות לו על העבודה המצוינת".
הוא מגלה כי בספרו "זמר הפאנק ועוד סיפורים" יש השפעות מכל התחומים שהוא מתעניין בהם: מוזיקה, אומנות, טכנולוגיה, עיצוב וסקייטבורד. "הסיפורים בספר קצרים ורזים בקצב מהיר והרעיונות שלהם קצת הזויים, אבל תמיד יש להם שכבה עמוקה יותר. הם מבוססים על תרבות הפופ, כשהכתיבה היא פשוטה ולא מתיימרת בעיקר משום שאני לא סופר אלא מישהו שהעלה כמה רעיונות על הכתב ולמזלו גם מצא עורך מוכשר כמו ינון קחטן, שהיה מוכן לעזור להפוך אותם לקצת יותר קוהרנטים".
העיצוב של ספר החדש בהחלט מושפע מעיצוב מלוכלך ולא קוהרנטי. צלרינג: "רציתי שהוא יהיה גס ושיהיו בו טעויות עיצוב, כי פשוט חשבתי שזה מתאים לקונספט של הספר שהכתיבה בו מחוספסת ולא נקייה. כל השאר מחובר לכל מה שציינתי. לא עקבתי אחרי אף אחד ואני לא בטוח שהספר קשור לאיזה זרם. לא היה לי מודל לחיקוי או השראה והכול זרם אליי מהעולמות שאני מתעניין בהם. זה לקט סיפורים שאני מקווה שישפיע על הקוראים לכאן או לכאן".
הוא עבר אינספור הכשרות בתחומים שונים: מפיתוח, ניהול פרויקטים ועד לאומנות, אוצרות ואפילו מוזיקה. "אני תמיד בתוך קורס או אחרי קורס וגם כתבתי מספר רב של קורסים לבית הספר לעיצוב שבבעלותי Masters Design Lab. זה בית ספר לעיצוב אונליין שפונה לקהל בינלאומי. לא מזמן הוא קיבל מספר אקרדטציות הקשורות לרמת ההוראה ואני בהחלט גאה בו", אומר צלרינג.
הוא למד מספר תארים אקדמיים: בסוציולוגיה ובמדע המדינה. הנושאים הפוליטיים תמיד עניינו אותו, ומי שהאיר את עיניו בנושא היה זמר בשם ג'לו ביאפרה, שהיה הזמר וכותב המילים הראשי של להקת הפאנק THE DEAD KENNEDYS. "הצורה הבהירה שבה הוא הסביר את המנגנונים המושחתים של השלטון בארצות הברית והציניות שבה הוא תיאר חלק מדברים אלו עיצבו את תפיסת עולמי. את התוצאות של ממשלים כושלים ואינטרסנטים ניתן לראות בכל יום בכל העולם. למעשה את הסיפור 'זמר הפאנק' שעליו נקרא הספר כתבתי עליו".
שני התארים הנוספים שלו הם במשפטים בעקבות התואר השני שלו. "מעולם לא ניגשתי לבחינות לעריכת דין מעולם לא רציתי להיות עורך דין. הלימודים נועדו רק להיות ברובד הפילוסופי של המשפט, ואני שמח שעשיתי אותם כי למדתי ממרצים מצוינים", מסכם צלרינג.
מאת יהורם גלילי
הוספת תגובה