סודות האמנות בכחול

התערוכה "סודות האמנות בכחול" תיפתח במוצ"ש הקרוב 6.1.24 בשעה 20:00 בגלריית הציפור הכחולה בפתח תקוה בהשתתפות ראש העיר רמי גרינברג שיישא דברים באירוע ההשקה. בתערוכה מציגים 35 אומנים ואומניות את יצירותיהם הייחודיות בציור, בפיסול ובצילום.

שרה רז, יו"ר עמותת אמני פתח תקוה ואוצרת התערוכה, שגם תישא דברים באירוע הפתיחה, מבטיחה כי רבות הצפונות וההפתעות בתערוכה מיוחדת זו וממליצה לא להחמיץ אותה. "כשניסיתי לאתר נושא לתערוכה קבוצית רציתי לאתגר את אמני פתח תקוה בסודות בצבעים. כיצד בוחר האומן את צבעי יצירתו? על פי המידע שאספתי מסתבר שהצבע הפופולרי ביותר הוא הכחול, המסמל רוחניות, רוגע ושלווה והוא מסייע לנדודי שינה ולרגישות יתר. כמו כן, זהו צבע של תקשורת שמתבטאת דרך מילים, כתיבה, שירה, ריקוד, אומנות ועוד".

לנושא של התערוכה יש משמעות אקטואלית בימים לא פשוטים אלו של מלחמה מורכבת בכמה חזיתות במקביל. הצבעים הלאומים של ישראל הם התכלת והלבן, כפי שהם מוצגים בדגל המדינה (וגם בסמל המדינה שבו מופיע גוון תכלת בהיר יותר). הצבעים הם חלק ממערכת הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל: "וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת". התכלת והלבן שימשו לא רק בטלית ובציצית, כי אם גם בבגדי הכוהנים ובבית המקדש: התורה מצווה על בני ישראל להכין את החושן, האפוד, המעיל והמצנפת ממספר חומרים וביניהם התכלת: "וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת" (ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק ל"א).

במשך שנים רבות היו לצבע הכחול שימושים רבים ביהדות וגם בדתות ובתרבויות רבות. שרה רז: "ביהדות שימש הכחול קמיע וגם סייע להרחקת יתושים. ערים שלמות במרוקו וביוון נצבעות בכחול, כולל גגות בתי תפילה וקירות הבתים שנצבעים בכחול. בנצרות הכחול הוא בראש ובראשונה צבעה של הבתולה מריה מלכת השמיים, דמות האם הגדולה. מכאן מרמז הצבע הכחול על נאמנות, אמונה ונצחיות שמה של מריה – הגבירה הכחולה".

לדברי רז, נשים בעלות צבע עיניים בהיר מתמודדות עם כאב טוב יותר מנשים בעלות עיניים כהות. "אומנם בסרטים ובסיפורים התרגלנו לקבל את דמות הנסיכה בעלת העיניים הכחולות כשהיא נמצאת במצוקה וזקוקה לאביר על סוס לבן שיבוא ויושיע אותה, אך במציאות מתברר שדווקא נשים בעלות עיניים בהירות הן בעלות כוח סבל גדול יותר. אנשים בעלי עיניים כחולות נחשבים לחמודים, מושכים יותר טוב, נתפסים כאינטליגנטיים ואף משרים חביבות ומתיקות", היא מסבירה.

עיניים כחולות / שרה רז
עֵינֶיהָ
הָיוּ כְּחֻלּוֹת
יָשָׁר לְתוֹכִי

כָּחֹל כְּמוֹ כְּחוֹל הַנִּצָּנִים
כְּמוֹ לאפיס בְּאוֹקְיָנוֹסִים קְטַנִּים
כָּחֹל שֶׁהֶעֱבִירוֹ הַפַּרְעוֹנִים
עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים

כַּחוֹל יוֹתֵר מִטּוּרְקִיז
כָּחֹל יוֹתֵר מִסַּפִּיר
כָּחֹל יוֹתֵר מִכֶּתֶר הַטַּוָּס
חָכְמָתָהּ מֻצֶּגֶת דֶּרֶךְ עֵינֶיהָ
סוֹד שֶׁלָּאֲחֵרִים לֹא תְּסַפֵּר
הִיא מְנַסָּה לְהַסְתִּיר
אַךְ אַף פַּעַם לֹא מִמֶּנִּי.

מְסֻנְוָר מִכְּחֹל עֵינֶיהָ
כָּחֹל כְּמוֹ לֶיְזֵרִים בַּשָּׁמַיִם
תְּאוּרָה אֲחוֹרִית שֶׁל הָעֲנָנִים
אֲנִי אוֹמֵר בֹּקֶר טוֹב לְעֶינֶייהׇ
בַּכָּחֹל עָמוֹק שָׁלֵיו, הֲזֹהַר בּוֹהֵק בְּפָנֶיהָ.

השיר נכתב בהשראת הציור "מבט עיניים כחולות" של שרה רז

ציירים נאלצו לטחון את האבן היקרה למחצה לאפיס לזולי על מנת ליצור אולטרה-מרין, הפיגמנט הכחול העמוק שהוא סימן ההיכר של ציורי הרנסנס רבים. השם בא מהמילה הלטיניתultramarinus  שפירושה "מעבר לים". זאת מכיוון שהאבנים יובאו ממכרות באפגניסטן על ידי סוחרים איטלקיים במאות ה-14 וה-15. אולטרה-מרין היה כל כך יקר עד שכמה ציורים מעולם לא הסתיימו מכיוון שהצייר לא היה יכול להרשות לעצמו לקנות יותר פיגמנט. אפילו מיכלאנג'לו לא יכול היה להרשות לעצמו, ורפאל השתמש בו רק למעיל עליון.

מאז המאה התשיעית זוכה פורצלן סיני בצבעים כחול ולבן להערכה רבה. במאה ה-14 החלה סין לייצר המוני פורצלן לבן וכחול עדין ושקוף בעיירה Jingdezhen. כחול היה יקר לשימוש עבור ציורים ופורצלן. במשך מאות שנים ניסו האירופים להעתיק פורצלן סיני אך ללא הצלחה. סין והפורצלן היו כל כך שלובים זה בזה, שלעיתים קרובות קראו לפורצלן בפשטות 'סין'. לאחר שבתחילת המאה ה-18 הודלפו סודות הכנת הפורצלן צצו יצרנים בכול רחבי אירופה שניסו ליצור מקבילות מקומיות.

במאה ה-17 יוצר לראשונה בד ג'ין בעיר גנואה, איטליה. העיר נים הצרפתית העתקה את הטכניקה זמן קצר לאחר מכן ('דה נים' המכונה 'דנים'). בד האריג הכותנה, צבוע באינדיגו, היה יציב וניתן לכביסה, מה שהופך אותו למושלם עבור עובדים. לוי שטראוס העלה את הבד כשרשם בשנת 1873 פטנט על השימוש במסמרות מתכת לחיזוק התפרים במכנסי ג'ינס וכל השאר היסטוריה.

באירופה המודרנית המוקדמת נוצר צבע טקסטיל כחול מווד, צמח פורח שמקורו בים התיכון. במהלך ימי הביניים סייע גידול העץ באנגליה, צרפת וגרמניה לעיירות ואזורים רבים להתעשר בצורה יוצאת דופן. עם זאת, מכיוון שהצבע היה יקר לייצור ולא יציב הוא שימש בעיקר את העשירים ונקשר לאצולה.

שרה רז מציינת כי לאומנים ולאומניות המשתתפות בתערוכה "סודות האמנות בכחול" לא הייתה כל בעיה להעביר את התרשמותם ואת השימוש בצבע הכחול  ביצירותיהם. "לו היה מקום בגלריה אפשר היה להוסיף יצירות רבות אחרות", היא אומרת.

רז: "ליוונים ולרומאים לא הייתה מילה לצבע הכחול. עבור הומרוס הים היה 'אדום יין'. כחול היה קשור לקלטים הברבריים שכביכול צבעו את גופם לכחול לקרב. בעבר נחשבו נשים עם עיניים כחולות כבעלות מוסר רופף. המצרים אהבו את האבנים היקרות לפיס וטורקיז עד כדי כך שהם המציאו את הפיגמנט הכחול הסינטטי הראשון על מנת להעתיק את הצבע הייחודי שלהן במחיר סביר. 'כחול מצרי' נוצר על ידי ערבוב של סיליקה, סיד, נחושת ואלקלי, והוא יכול לשמש על אבן, עץ, טיח, פפירוס וקנבס. חפצי הנוי הרבים ששרדו עד היום מעידים על נוכחותו של הצבע הכחול בחיים המצריים".

מאת יהורם גלילי