ספרי לי איך הכול התחיל? מה בילדותך הוביל לבניה ותנופה של אישיות יוזמת ומהיכן התעוזה והאומץ ?
"הווית חיי במשפחה הקסומה שלנו לימדה אותי שהעולם איננו פלטפורמה אחידה ועלי לקבל, ללמוד ולהתמודד עם כל מרקם גם כאשר הוא מנוגד לדעותיי. כילדה וכאישה צעירה למדתי מהר מאד להבין זאת. נתקלתי בקונפליקטים על רקע דתי, מגדרי, חברתי בבית הספר, בצבא ובמשטרה. דעות מנוגדות, תפיסות עולם שונות הן מנת חלקינו מעצם המקום ובית הגידול בו גדל וצמח כל אחד מאיתנו, בליל של עדות ודתות שונות. הבית בו גדלתי הכשיר אותי ליכולת להעז לחשוב אחרת ולהיות עקבית באמונתי למרות (ואולי בגלל ) המחסומים אשר, לעיתים, הוצבו בפני. נולדתי ל"ארגון" של משפחה מרובת ילדים".
"נולדתי וגדלתי באשקלון בבית דתי -מסורתי, אמיד מאד (יחסית לתקופה ההיא) בתחושה שאופן הגעתם והישרדותם של בני משפחתי את הטבח ביהודי לוב ועלייתם ארצה – הוא בבחינת נס גדול ומדינת ישראל היא פרס בו זכינו,ועלינו לשמרו. לאוניה "גלילה" עלו הורי, ארבעה מאחי ואחיותיי, סבתי, כספת קטנה ושרופה ושמונה כפיות כסף -שארית הפליטה משריפה ובזיזת בתיהם בטריפולי. (סמלי ביותר כי בישראל נולדו עוד ארבעה צברים- סה"כ 8 ילדים כמספר הכפיות ששרדו את הטבח בלוב,אני נקראת על שם סבתה של אימי שנרצחה בלילה ההוא).
נהוג לאמר שבמשפחה מרובת ילדים "אחד מגדל את השני".. אבל בבית הזה ההשגחה הייתה צמודה עד כדי אבחנה מתי מישהו מודאג, חולה או מתלבט. ביתנו היה מעין "ארגון" קטן רווי שמחה וגם חיכוכים: מצאתי בו דמויות אסרטיביות, חכמות, מוכשרות ,בעלי דעות, תכונות ורצונות שונים".
"במפגשים הקבועים בארוחות צהרים וערב משותפים (עליהם אימי שמרה בעקביות) – נהגנו להחליף רעיונות, להתווכח ולספר על מעללי היום שלנו. "ארגון" מיוחד זה היווה לי פלטפורמה להתמודדויות יומיומיות ומכאן הוענקו לי מיומנויות שכנוע וקבלת האחר. מעין פוליטיקה משפחתית במקביל לפוליטיקה ארגונית עימה היה עלי להתמודד לעתיד לבוא. ב"ארגון" הזה הייתה חלוקת עבודה ברורה: אבא מפרנס ומקרין מהידע הרב ומחוש ההומור התמידי,אמא אווזה הדואגת לבריאות ילדיה וחינוכם".
,לחינוך היה מקום של כבוד ולשם מועדים פני כולנו. ממנה ירשנו את התעוזה לפריצת דרך וחשיבה מחוץ לקופסא. אמי ואחיה למדו עד כתה י' בכנסיה בטריפולי בשל התעקשותה של אימי להמשיך ללמוד בניגוד למקובל אז לגבי נשים. אביה לא עמד בהפצרותיה ובכך שברה תקרת זכוכית לאחיה וחברותיה. בינינו האחים הייתה אחווה ודאגה הדדית . שמונה ילדים -כמעט כולם בעלי תארים אקדמיים מגוונים ומעשיים. אני עצמי בוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד וספרות עברית, תעודת הוראה, תואר שני במנהל ציבורי, הסבה לקרימינולוגיה ותואר שלישי במדעי ההתנהגות. לאורך כל הזמן…לומדת".
הרקע למה שמשך אותי לעסוק בנוער שוליים.:
"בוקר שבת אחת- עבריין שכונתי שכולנו פחדנו ממנו, עבר בגן הציבורי, הצמוד לביתנו ובעט באחי הקטן (בגיל 5). סתם כך. ללא סיבה. פרצנו בצעקות לאמא. זו רצה ,הרימה את אחי וליטפה אותו. העבריין וחבורתו המשיכו לעמוד וללעוג לקטן שנבהל ובכה. שקט מאיים שרר מסביב. הגברים שביקרו בגן לא התקרבו לסייע לה. כולם היישירו מבט לעבר אימי. זו הניחה את אחי על הדשא, קמה, עמדה על רגליה, במהירות ובנחישות התקרבה לעבר העבריין, הישירה מבט,שאלה אותו אם הרביץ לילד הקטן שעדיין בכה, השיב בחיוב לקחה תנופה ובחוזקה סטרה על פניו".
"תדהמה -כל הנוכחים נאלמו. אחזה בידו של אחי הקטן והלכה עימו. העבריין- השפיל מבט והלך לבלי שוב. היא הפכה לגבורת היום. כולם טפחו לה על השכם. כששב אבי מבית הכנסת ושמע את הספור ,התחלחל ואמר לה שתגובתה הכניסה את כולנו לסכנה. חייכה אליו ואמרה לו: "אף אחד לא יעז להרים יד על הילדים שלי, דברתי אתו בשפה שהוא מבין… הוא לא יתקרב אלינו יותר". (אני נותרתי תקועה עם המבט של העבריין המסוכן …שהתבייש).אז, לא הבנתי למה התכוונה אימי אך במבחן התוצאה, העבריין הזה לא התקרב אלינו יותר".
"לימים הייתי חניכה בתנועת נוער ואח"כ מדריכה מה שהביאני לגרעין נח"ל שכלל נוער שוליים אותם קלטנו ועימם סיימנו את השרות הצבאי. כולם המשיכו ללמוד ולעבוד אחר השרות. למדתי שלילדים האלה יש נשמה רכה הם לא אשמים בתוצאה".
מה משך אותך למקצוע? הפחדים שבדרך
"לקראת שחרורי מהצבא, פרסום עמוד הסבר קטן על תפקיד חוקר נוער במשטרה בתוך חוברת ל"משתחרר" משך את שימת ליבי וגרם לי להתגייס למפלג הנוער בתל אביב-יחידת נוער משטרתית שעסקה בנוער עובר חוק. מהמקום ממנו באתי, עיירת פתוח ,אשקלון, ראיתי את הנערים האבודים, ההיגיון שלי רואה בכל קטין פוטנציאל לשיקום, לחזרה למעגל חיים נורמאטיבי.. קטין עבריין הוא תוצאה של נסיבות שאם נצליח לשנותן, ייפתח בפני הקטין חלון הזדמנויות ראוי. אנו כחברה , נרוויח אותו כאזרח ונמנע את כניסתו ל"סטטיסטיקת העבריינים " המהווים נטל, גורמים נזק ומערערים את בטחונו האישי והציבורי של האזרח". הרי, מיום הקמתה, מדינת ישראל חרתה על דגלה להציל כל ילד – "אסור לוותר על אף ילד.
ראיתי בעבודתי (עם נוער שהסתבך עם החוק), שליחות והזדמנות לשנות פרדיגמות עלובות העלולות להביא ל"סינדרום פיגמליון". נושא ילדים ונוער הפך לעיקר בעיני. בארגון שוביניסטי היררכי ונוקשה בו שרתתי, בעיקר בתחילת הדרך (הדברים השתפרו מאד בשנים האחרונות), למדתי להכין עצמי ולעמוד על דעותיי לפני כל "קרב", מול גברים. את משנתי נימקתי בליווי עובדות, דוגמאות ואמונה בדרכי. כן, נכון גם ליופי, לאמפטיה, לחיוך ולהופעה החיצונית יש השפעה (מציינת זאת בצנעה, למי שיש את זה יודעת שגם זה כרטיס כניסה תורם ומסייע לא מעט). אך ברמת "הבויס-נאט-וורק" (boys net work) של גברים, למדתי שהם טובים בכך מאיתנו, הנשים, וגם הנועזות שבנו, צריכות להתנהל בזהירות תוך התחשבות בקהל היעד, כדי לשרך את דרכן ולהטמיע את תפיסתן".
"בזכות מערך תפקידים מגוון באגף החקירות במשטרה ניצלתי כל הזדמנות אפשרית להוביל רעיונות ולשנות תפיסות מקובעות (כגון: "חבל להשקיע בנוער עבריין, מקומו בכלא". אם שייך למשפחה עבריינית? לנקוט ביד קשה ,אין דרך אחרת, ברור לאן פניו מועדות"). ולרוב, עמדתי בפרץ".
כיצד את משלבת קריירה ומשפחה?
"שליחות מדינה בארה"ב זימנה לי תקופה מלמדת אשר איזנה את ייסורי מצפוני באשר למחיר ששילמו בני משפחתי מהיעדרויותיי הרבות מהבית בשל עבודתי האינטנסיבית והתובענית. כאמא, לא ממש עשיתי את האיזונים הנכונים בין קריירה ומשפחה. שני ילדינו גדלו בבית דומה לבית שבו גדלתי מבחינת תחושת השייכות, הפתיחות ודבקות בלימודים כאמצעי להשגת המטרה, אך בהבדל משמעותי של אמא שרוב הזמן נמצאת בעבודה, ואבא ממלא שעות רבות את מקומה. אך, המסר היה מאוד ברור. אנחנו סומכים עליהם שיידעו לעשות את הבחירות הנכונות ושאנו תמיד כאן בשבילם. מחזקת אותנו העובדה ששני ילדינו (הבן כלכלן והבת עורכת דין במשטרה) בחרו להיות קציני משטרה מדברת בעד עצמה. את בעלי הכרתי במשטרה הגיע לשרות למספר חודשים, ועזב לטובת מערך בטחוני אחר ובכך ניצלנו מלשרת יחדיו בארגון מרתק אך תובעני".
אך את יוצרת רלוונטיות ויצרתיות?
- מאז קום המדינה טובת הילד הינו נושא רלבנטי ההולך ומתפתח עם השנים. שיאו – בשנת 1991 לאחר החתימה על אמנת זכויות הילד. מוטו זה תופס מקום נכבד גם כיום. גישתי היא ש"ילד שמעסיקים אותו לא מעסיק אחרים"…בתנאי שנספק לו משמעות וענין. וזה בידיים שלנו על מנת לקיים משפט זה עלינו להיות יצירתיים ולפעול ברוח הזמן…
- אני נוהגת להתייחס לכל אירוע בנושא ילדים ונוער (יום האמנה לזכויות הילד, יום האינטרנט הבינלאומי,) להתראיין וגם להעלות בלוגים בנושא. מעמדי כמקצועית במרבית תחומי הנוער (נורמטיבי, בסיכון ובסכנה) מקנה לי קשת רחבה של ידע והרחבת אופקים למאזינים לי. כנ"ל לגבי נשים מוכות וסוגים שונים של עבריינים ועבירות: נושאים רלבנטיים בהם אני מתעדכנת, חוקרת ועוסקת כל הזמן…
- אני מרצה באקדמיה, לאנשי חינוך וקבוצות שונות בנושאים מרתקים כגון: שיטות חקירה, נשים מוכות -האם זו גזירה משמיים? מהן הנורות האדומות? סוגי רוצחים-פרופילים שונים, עבירות שחיתות, התנהגויות סיכוניות,הנוער בישראל ועוד… ההרצאות מלוות בסרטונים ותיאורים מעודכנים מהשטח.
נקודת המפנה שלך ?
"בשנת 1990 מוניתי לראש מחלק חקירות- עוד בטרם הוחל חוק אלימות במשפחה בישראל- הקמתי משרד נפרד לסכסוך בין בני זוג ולצידו סכסוך שכנים.(עד אז זה היה משרד אחוד) ההפרדה הביאה ליחס מיוחד לאלימות בין בני זוג תוך הפניית והעברת נשים מוכות למעונות לנשים מכות למרות שאלה לא הוכרו ולא מומנו על ידי הרווחה אלא על ידי עמותות מתנדבים. צעד זה הציל נשים רבות ושנה אחר כך נכנס לחקיקה. למדתי שלאנשי שטח יש את האפשרות ליזום רעיונות יצירתיים ומקלים על אוכלוסיות חלשות.רעיונות שהמטה הארצי לומד ומאמץ לשאר יחידות השטח".
האם בארץ מיישרים קו עם מה שקורה בעולם?
"אכן כן. תהליך הלמידה שלנו בארץ נשען על מחקרי הערכה מלווים ועל ניסיון מדינות מתקדמות אחרות על מנת להעתיק הצלחות.תיאוריות,אסכולות ודרכי התמודדות מוצלחות,מועתקות ומותאמות לנתונים בארץ".
מה את עושה בימים אלה של הקורונה?
"מרצה לגורמים שונים,אקדמיה ולמסגרות פרטיות. כותבת מאמרים לספר חדש פרסמתי מאמר חדש מעודכן על מאפיינים ומגמות בעבריינות הנוער בישראל בראיה היסטורית, אונס והטרדה מינית ובלוגים מעודכנים המתייחסים לאירועים נקודתיים" (האונס באילת, פדופיליה, מאפייני הפשיעה בתקופת הקורונה…).
מה העצה בכי טובה שקיבלת?
אימי נהגה להזכיר לי: "בהגיעך למקום עבודה חדש או לחברה חדשה- עבדי ב"שיטת הרדאר": הסתובבי, הקשיבי, הביטי, בדקי ולמדי את המקום החדש. אחרי שקלט ורק אחרי שלמדת את המקום וצרכיו ואת מגובשת, תתחילי להתייחס לתפקיד החדש ודרישותייך להצלחת התפקיד"…
טיפ למתחילים?
"אחרי שהצבת לעצמך את המטרה- הכן נייר מטה ותוכנית עבודה מפורטת וברורה כך שפקודיך ומפקדייך ידעו לאן פניך מועדות. שתף, ככל שאפשר, את חבריך לעבודה על מנת שיחושו משתתפים ולא רק שותפים".
מה הדבר הגורם לך הנאה במקצוע ?
"סיפוק מעצם האינטראקציה ויכולת העברת המסר לדור הצעיר. והכי הכי: לראות נער אשר "מקפץ על הגדר" ולאט לאט מצליח לצנוח לקרקע בטוחה וליישר את פעמיו לעתיד בטוח יותר. החיוך שלו ושל הוריו שווה את הכל".
מה השיא שלך בקריירה מבחינתך ?
"בשנת 2005 ,לאחר עבודה נמרצת ואינטנסיבית של כשש שנים, של כל הגורמים העוסקים בנוער, זכינו לראות את גרף פשיעת הבגירים ופשיעת הנוער סופסוף יורד. זאת, לאחר 12 שנים של עליה אינטנסיבית מדאיגה מאד".
מה הערך שאת מביאה לשוק?
"יכולת חשיבה מחוץ לקופסא. בעידן הנוכחי,לעיתים, אין פתרונות בית ספר ואנו נאלצים להמציא עצמינו מחדש".
מה מרגש אותך?
"בתחום שלי הצלחה מתבטאת בהצלת עוד נפש מפני אלימות או התעללות מפני בני משפחתם או חבריהם… כל פעם מרגש מחדש".
מה סוד ההצלחה שלך?
"קסם אישי, סקרנות והיכולת להעז ולפרוץ תקרת זכוכית. "שום דבר לא מושך אותי יותר מדלת סגורה" (מרגרט ברק וואיט -צלמת ועיתונאית (1903-1971).
מה לא תסכימי לעשות במסגרת עבודה?
"להתעלם מעוול, אפליה, הטרדה מינית, התעללות, התעמרות"…
עד כמה העבודה משפיעה על חיי חברה ?
" יש אומרים ש"אין להביא את העבודה הביתה. יש לעשות הפרדה". בעבודות בהן עסקתי והנני עוסקת- קשה ההפרדה. העבודה משפיעה על חיי החברה עד כדי וויתור על חלק מאירועים חברתיים על מנת לסייע לחסר ישע שזקוק לעזרה".
מה החזון שלך לעשור הקרוב?
1. "אנו חשים היום את מה שניבא אלוין טופלר בשנת 1970:" מה שמאפיין את האדם הצעיר זו –"בחירת יתר". זה מכניס חלק מהנוער למצבים של חרדה אי וודאות בשל היתר שהוא הולך להתמודד עימו" מקווה שיימצא מענה הולם ל"יתר" ההוא ויביא לרגיעת הדור הצעיר.
- "בכל עת, מידי יום, עלינו להמשיך ולהיאבק למען חופש דת, חופש דיבור וחופש ממחסור- שכן, אלו הדברים שאנו מחויבים להשיג בעתות שלום ומלחמה כאחד" (אלינור רוזבלט -אשתו של פרנקלין).
מה היית רוצה שאנשים אחרים ידעו עליך?
"אני פרקטית. דיבורים ללא עשייה מעייפים אותי. על כך אמר ש"י עגנון: "מנהגה של מדינה זו, אין עושים דבר אלא אם דנים עליו תחילה, ואין דנים אלא נואמים ודורשים. נאמו נאומים ודרשו הדרשה, רואים בני המדינה את עצמם כאילו עשו מעשה …." ( שי עגנון. החוטאים בקובץ סמוך ונראה 253). אני בעד מעשה מחושב. בעידן שלנו: עידן האינסטנט, רצוי שגם יהיה מהיר אך מחושב".
אתר הסוכנות: www.womenspeakers.online
יש הרבה מה ללמוד מנחישותך ודבקותך במטרה. נשים צריכות לשאוף להגיע לעמדות מפתח ובעיקר, לא לוותר. כל הכבוד!
במספר הזדמנויות שמענו הרצאות בנושאים הקשורים לעבודתה של סוזי. נהננו מאד מאופן הצגת הנושא, הידע המעמיק, הרהיטות, והתוכן המרתק.
בהרצאותיה סוזי מקרינה קסם אישי, מעורבות ריגשית וכישרון רב בהצגת הנושא ברהיטות ופשטות.
לאור כל זאת מובטחת למשתתפים בהרצאות הנאה שלימה
צביה פרנס
תודה