גאיה הגיעה לפגישה, מחייכת מאוזן לאוזן. הייתי אצל הרופא סיפרה, לפי תוצאות הסי.טי, הגידולים הם באותו מצב. לא גדלו בכלל, מאז הכימו האחרון שהיה לפני ארבעה חודשים. בדרך כלל, בלי כימו, סוג הגידולים האלה, ממשיכים לגדול. הרופא אמר, שהמקרה שלי נדיר. חשוב לדבריו, שעוד רופאים ידעו על המקרה שלי. אני הרגשתי פשוט הקלה ושמחה, סיפרה גאיה. שהגידולים נעצרו.
אני לא מוכנה לעבור ניתוח להוצאת השלפוחית ולהיות כל החיים עם שקית. אני גם לא רוצה הקרנות, וגם לא שוב כימו. אני מרגישה שאני לא אותה אישה שהייתי פעם. משהו בי מאוד השתנה. אני מקשיבה לפודקאסטים, ורואה סרטים, שמדברים על ריפוי על ידי התודעה. דרך תרגול, אפשר להביא לשינוי התודעה, וכך להביא לריפוי מבפנים. היום אני בטוחה בדרך שלי. גם אם לא אצליח, וגם אם בסוף אמות – אני יודעת שאני בדרך הנכונה. זה הבדל מאוד גדול. אני מרגישה שאפילו אין לי את פחד המוות. היום אני לוקחת אחריות על הטיפול שלי. אני מרגישה את זה פיזית. עליתי קצת במשקל וזה מצוין. הציפורניים כבר לא מתפצלות. יש לי הרבה יותר כוחות.
יש לי תחושה שהפנמתי : שהתודעה היא הבסיס של הכל.!!! זה אומר, שהכל אפשרי.!!! זה, מאוד מעודד אותי ונותן לי המון כוחות. אני הכותבת חייכתי בהנאה. מקסים, אמרתי לגאיה. כל הכבוד. את פשוט מדהימה. איזה שינוי מאז שהגעת אלי. ועכשיו…זה באמת מרגיש, שזאת לא אותה אישה שהגיעה אלי.גאיה אמרה, נזכרתי, כשלימדתי, היה לי כל כך חשוב, איך אני נראית. הייתי גם בלחץ שהשיעור יהיה מושלם. היום אני מבינה, שהייתה לי חרדה עמוקה ולחץ גדול כדי שהכל יהיה מושלם. והגוף הגיב. היו לי הזעות בבית השחי רק כשהייתי מלמדת. השתמשתי בכל מיני חומרים מדכאי זיעה. אפילו בהריון. טל, הבן שלי הזיע המון כתינוק. היו לי המון ייסורי מצפון. אולי זה בגללי, בגלל חומרים נוגדי זיעה, שהשתמשתי בהריון. לשמחתי, עם השנים, זה עבר לו לגמרי.
אני מבינה, הוסיפה גאיה, שהגוף מאותת לי כשאני מגזימה ומלחיצה את עצמי בלי סוף. אבל בעבר, פשוט מצאתי דרכים לעקוף את איתותי הגוף. ולא הקשבתי לגוף שאמר לי, תעצרי. !!!עד שהכימו לא הוריד אותי לקרשים, לא עצרתי ולא הבנתי. עכשיו, אני מסתכלת אחורה ופשוט קשה לי להאמין, שאני הבאתי על עצמי את כל הלחץ הזה. שהיה פשוט מוגזם ומיותר לגמרי. יש בי כעס על עצמי. על מה עוללתי לעצמי כל השנים.
תובנה מעניינת, אמרתי אני הכותבת לגאיה. האם תוכלי לסלוח לעצמך על הלחץ הזה שהלחצת את עצמך בעבר? אני מקווה שכן, אמרה גאיה. אני לא בטוחה שאני יודעת איך לעשות את זה. עולה לי המון כעס. תני לכעס להיות, ביקשתי מגאיה. בואי נתבונן בכעס הזה. במדיטציה, הכעס עלה באזור הבטן. התבוננו בכעס הזה. נשמנו אליו. בהתחלה הוא אפילו התגבר….לאט לאט הוא התחיל להתפוגג, והדמעות הגיעו. עלתה התובנה: זה מה שידעת לעשות. זה מה שחשבת שככה צריך לחיות. ככה גדלת. לא ידעת אחרת. סוף סוף, את מבינה שאפשר אחרת.
תמשיכי בדרך הזאת. את בדרך הנכונה…חיוך של הקלה התפשט לו. תחושת הקלה ושחרור הורגשה בחדר. האם תוכלי לסלוח לעצמך על כל הלחץ שהלחצת את עצמך בעבר? שאלתי את גאיה. אני חושבת שכן, ענתה, ודמעה התגלגלה על לחייה. ביקשתי מגאיה של היום, לחבק את גאיה של אז. זאת הלחוצה. וגם את זאת שכועסת על הלחוצה. לתת לכל הגאיות להירגע בתוך החיבוק. לתת לאור, לאהבה, לרוגע, לרפא את הגאיות, בחיוך אוהב.
הסבר: כשעולה לנו כעס, חשוב לתת לכעס להיות. לתת לו מקום ולא לדכא אותו. היכולת לתת לו מקום, לנשום, ולהיות איתו. מאפשרת לכעס לאט לאט להתפוגג. לפנות מקום לסליחה וחמלה. או אז, מתאפשר מצב של ריפוי והכלה.
הכותבת: בילי שקד
לייעוץ טל : 0528373577
הוספת תגובה