"גופי הוא שלי" ספרה החדש מגדיר את גבולות הגוף של כל אחד מאיתנו, נועד להעביר את הקורא הצעיר חוויה מעצבת וברורה שמאפשרת לו להבין מתוך עצמו מה נכון עבורו ועבור גופו ומה אמור לעורר את פעמוני האזהרה.
"כתיבת הספר נבעה מתוך כאב ודאגה לאור השכיחות הגבוהה לאירועי הטרדות מכל סוג", מספרת זליקובסקי. "בספר נגעתי בבעיה קשה ביותר, של פגיעה בילדים בכל הגילים, פגיעה פיזית שכוונותיה לרוב מיניות".
זליקובסקי יודעת עד כמה חינוך מתחיל מגיל צעיר. היא דור חמישי בארץ, נשואה, אמא לארבע בנות, בהן השחקנית שרון זליקובסקי, וסבתא ל-11 נכדים. "התפקיד שלנו, ההורים, הוא להכין את ילדינו גם לרגעים פחות נעימים בחיים, שלא בהכרח יקרו להם אך אולי יקרו לחבר קרוב. אנו מחנכים את ילדינו לחצות כביש בבטחה, או להיזהר מחשמל ומאיומים אחרים בחיים. באותה מידה עלינו להכין אותם לשמור על הפרטיות ולהגן על גופם".
זליקובסקי, אחות מנהלת בחדרי ניתוח, יזמה ועסקה רבות בהדרכת ילדים לפני פרוצדורות שונות, בעזרת דמיון מודרך וביבליותרפיה- נושאים אותם למדה. "גופי הוא שלי" הוא ספרה הרביעי, אחרי "עברתי ניתוח" שעוסק בהכנת ילדים לפרוצדורות פולשניות, "מלחמת התאים" שמסייע לילדים להבין את מחלת הסרטן, ו"חלום הצבעים" שמפיח תקווה ואופטימיות בפעוטות ובילדים.
את ספרה הראשון הוציאה לאור כשעבדה בבית חולים בלינסון, לפני שעברה לבית החולים לילדים שניידר, שסייעה בהקמתו. "התחלתי לעבוד עם ילדים עוד לפני שהקמנו את שניידר. חלק מעבודת האחות בחדר ניתוח היא להסביר לילדים ולהורים מה קורה. כשהקמנו את שניידר, רציתי שיהיה לנו מקום להתגאות בו. לא היו אז בתי חולים לילדים בארץ. הספר 'עברתי ניתוח' הפך לרלוונטי מאוד משום שהעניק הסבר מפורט לילד ולהוריו על הפרוצדורה. המטרה שלי היתה ועודנה להוריד את סף החרדה לפני כניסה לפרוצדורה".
בשניידר טיפלו בילדים חולי סרטן וספרה השני של זליקובסקי, "מלחמת התאים" עסק בנושא מתוך רצון להפחית חרדות ולהסביר לילדים מה עומד לעבור עליהם. "ראיתי עד כמה חשובה הדרכת הילדים, הזמנתי בתי ספר לבקר בחדרי ניתוח, העברנו אותם תהליך ידידותי עם בית החולים. להבין תאים סרטניים זה חומר קשה גם עבור מבוגר, אבל חשוב לי לכתוב על דברים שמציקים לילדים. יש נושא רגשי או טראומטי? קרוב לוודאי שאכתוב אותו".
מאת: אנני גולן
הוספת תגובה