עמוד הבית » משפחה צבעונית ומרתקת כחומר גלם לכתיבה הספרותית

משפחה צבעונית ומרתקת כחומר גלם לכתיבה הספרותית

משה מאיר עם שלושת ספריו האחרונים, צילום:יהורם גלילי
כותרת משנה לכתבה לכתבה ב"מוקסיני": הסופר משה מאיר, ד"ר לפילוסופיה יהודית וחוקר מחשבת ישראל, הוציא בימים אלו שלושה ספרים חדשים מבית עקד ספרים: "התבונה המחדשת - פילוסופיה בית מדרשית", "איטה" ו"למים הרבים".

משה מאיר, ד"ר לפילוסופיה יהודית, סופר, מחנך, חוקר מחשבת ישראל והוגה דעות, עובד עם ארגונים כמו כוחות הביטחון שאיתם הוא מיישם את החשיבה הקבוצתית המופיעה בשיטת החשיבה 'אפרכסת'. מטרתו היא להחזיר את הפילוסופיה לחשיבתה המקורית ביוון העתיקה, כששימשה אבן שואבת לתחומים מקצועיים כמו: ביולוגיה ומדע, ובכך בעצם לסייע לבני האדם להתמודד עם כל תחום בחיים. הוא היה שחקן בתיאטרון פלייבק במשך שלוש שנים, שבמהלכן הפעיל את הכלים משיטת חשיבה זו. במסגרת עבודתו על פיתוח שיטת 'אפרכסת' הוא יצר שיתופי פעולה מקצועיים, בין היתר, עם פרופ' עודד מימון – פרופ' למתמטיקה באוניברסיטת תל-אביב שהקים מכון לחקר התודעה, עם האלוף במיל' רוני נומה –  ששימש  בתקופת הקורונה כאלוף פיקוד העומק וצירף אותו לצוות החשיבה של פיקוד העומק, תא"ל במיל' יורם חמו, ששימש קצין בכיר בחטיבת המחקר של אמ"ן, ד"ר בועז תדמור – מנהל מחקר ופיתוח בבית החולים בילינסון שיחד איתו הקים קבוצת חשיבה להתנגדות לחיסונים נגד הקורונה. כמו כן, עבד עם שיטתו עם השייח זיאד אבו מוך, הממונה על האימאמים במדינת ישראל – במסגרת קבוצה משותפת של אימאמים ורבנים.

משה מאיר עם הספר איטה, צילום: יהורם גלילי

משה מאיר, בן 61, יליד ירושלים, הוציא לאור עד כה תשעה ספרים, ששלושת האחרונים שבהם יצאו בהוצאת 'בית-עקד' ספרים: "למים הרבים" (שירה), "איטה" (פרוזה) ו"התבונה המחדשת – פילוסופיה בית מדרשית" (הגות ופילוסופיה). הוא בן למשפחה צבעונית ומרתקת, המהווה את חומרי הגלם לכתיבתו. סבתו מצד אימו, לאה שהיא בעצם גיבורת הספר "איטה", הייתה אישה חכמה מאוד, שהגיעה ממשפחה חרדית מיוחסת בעולם הליטאי. בעלה, סבו של משה, אברהם למד בבית-המדרש לרבנים בפולין והיה מורה לתלמוד בגימנסיה העברית בירושלים, שפרסם שיעורי תלמוד ברדיו וגם בעיתונים. בין בוגרי בית הספר היו נשיא המדינה לשעבר רובי ריבלין והסופר א.ב. יהושע.

בימים אלו הוא הוציא לאור את ספרו החדש "התבונה המחדשת – פילוסופיה בית מדרשית" (הוצאת 'בית-עקד' ספרים). הספר מציע פתרון חדשני, המהווה מהפכה בתפיסת הפילוסופיה היהודית ובתפיסת מפעלם התבוני של החכמים המהווה את מוקד מקורות היהדות. מדובר בשיטת החשיבה בשם  'אפרכסת', המהווה תרומה אופרטיבית של מקורות היהדות לכל שטחי החיים שבני אדם רוצים לחשוב בהם ועליהם.

מאיר: "לא מדובר בשיטה פדגוגית אלא בשיטה פילוסופית המיושמת בדרך פרגמטית. החלום שלי ושל מני שלום, השותף שלי ב'אפרכסת', הוא להגיע לחו"ל באמצעות בינה מלאכותית כדי שהלקוח יוכל להפעיל אותה  בכוחות עצמו. יש כמה תחומים כמו: מתמטיקה, חקר המוח ופסיכולוגיה, שאני מנסה לפתח בעזרת שיטה זו, שמופיעה בספרי החדש ועוסקת בבעיה הכי יסודית של הפילוסופיה היהודית: האם יש פילוסופיה יהודית? האם יש לה ולמקורות היהדות מה לתרום לשיטה הפילוסופית. הרבה חוקרים אמרו שאין דבר כזה. הרמן כהן חשב שיש פילוסופיה כזאת. הטענה המרכזית בספרו 'דת התבונה ממקורות היהדות' היא שיש דבר כזה פילוסופיה יהודית התורמת תרומה ייחודית לשיטה הפילוסופית הכללית".

משה מאיר עם הספר למים הרבים, צילום: יהורם גלילי

לטענתו, הפילוסופיה מהווה מצע לחשיבה המדעית. מקורות היהדות ובליבם המשנה והתלמוד, בנויים על אדני חשיבה אחרת, שונה ומשלימה. מבחינת התכנים, אין לפילוסוף ולאיש המדע עניין במרבית תכני המשנה והתלמוד. אבל מבחינת צורת החשיבה – יש שונות שאפשר לגשר עליה ולתרום לפילוסופיה ולמדע חשיבה אחרת, והספר "התבונה המחדשת" מחבר ביניהם. "אני מפענח את השיטה, שלא באה להחליף את המדע שהוא התולדה של הפילוסופיה, אלא משלימה. בתודעתי העצמית ספר זה הוא מהפכה בפילוסופיה היהודית, פה יש דרך ליישם אותה בכל תחום בעולם. בספר מוצגת תיאוריה המהווה בסיס לכל מה שלמדתי כמעט 40 שנה בפילוסופיה יהודית, כשאני מביא לביטוי כל מה שלמדתי וכל מה שאני רוצה להביא את תרומתי".

משה מאיר עבד כמורה במשך 30 שנה בשלושה בתי-ספר תיכונים בירושלים וגם לימד באוניברסיטה. כבר מראשית דרכו בעולם החינוך ידע שאינו רוצה להיות חוקר, אלא לעסוק בפילוסופיה. הוא למד בבית-הספר מנדל ובמכון הרטמן, הנחה קבוצות למידה של מקורות היהדות במכון קולות וסדנה להגות יהודית במכון ואן ליר. הוא משמש מנהל תוכן של מיזם בשם "אדרבא" בלוד שתכליתו לבנות מרכז מבקרים שיביא את עולמם של חכמים מתקופת התלמוד. הוא אף יזם עם ראש החוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן פרופ' חנוך בן פזי מגמה לכתיבה יוצרת של הגות יהודית, הנחשבת למגמה חדשנית שאין כמותה בארץ ובעולם.

הוא מודה כי פעמים רבות חשיבתו מערערת על אבני היסוד של הארגון, ולכן צריך אומץ רב כדי לקבל אותה. "יוסי כהן, אז סגן ראש המוסד ולימים ראש המוסד, הציע בזמנו שאעביר את התוכנית גם למוסד. בהמשך רוני אלשייך, שלמד איתי בכיתה ושימש כסגן ראש השב"כ ולאחר מכן שימש מפכ"ל המשטרה, לקח אותי עם התוכנית לשב"כ ובהמשך למשטרה. כשיורם חמו, שהיה קצין בכיר בחטיבת המחקר של אמ"ן, הועלה בדרגה לתא"ל והפך למפקד המרכז האסטרטגי דדו, התחלתי לעשות שם עבודה משמעותית עם קצינים בכירים".

כאמור, מאיר מיישם מזה מספר שנים את שיטה זו בחבורות חשיבה בארגונים שונים, ארגוני ביטחון, ארגוני מדע, בית-חולים, מעבדות לחדשנות, ארגונים עסקיים ועוד. ספרו החדשני נבנה על אדני הפילוסופיה של הרמן כהן, ממשיך אל מעבר לה ובא לפתור מחדש את שאלת היסוד של הפילוסופיה היהודית: מה היחס (בפילוסופיה היהודית) בין הפילוסופיה ובין מקורות היהדות, והאם הפילוסופיה היהודית קובעת מקום לעצמה במסגרת הפילוסופיה, או שהיא ענף של פרשנות מקורות היהדות?

משפחת אביו של מאיר הגיעה מהונגריה, נדדה לבלגיה ולצרפת. סבו, על שמו הוא נקרא, היה מלחין, מנצח, אומן שח-מט ועוד, וכשמשפחתו ברחה לצרפת ניצל את כישוריו, הצטרף למחתרת הצרפתית ועסק בזיוף תעודות. בעקבות הלשנה נתפס ונשלח לאושוויץ. הוא הספיק לתכנן מסע בריחה לאשתו רוזיקה, סבתו של מאיר, שיחד עם שני ילדיה הקטנים ועם עובר שנשאה ברחמה יצאה למסע בריחה הרואי (ללא בעלה שנהרג באושוויץ), שהסתיים באוניית מעפילים שהגיעה לישראל. מסע זה הונצח על ידי בנה, יצחק מאיר, דודו של ד"ר משה מאיר, בספר "אישה אחת" (הוצאת ספריית מעריב). שמעון ארזי, האח של אימו של משה מאיר, היה קצין בכיר בנושאים סודיים ועבד כארכיאולוג כולל בחפירות של ההרודיון.

האירוע המכונן מבחינת מאיר ומשפחתו אינו רק מות סב המשפחה באושוויץ, אלא גם נפילת יעקב, אביו של משה, בגיל 31 בקרבות על שחרור ירושלים במלחמת ששת-הימים. אביו שירת ביחידה הסמויה של השריון בירושלים, הודות ללחץ שהפעיל על חברו האלוף טל ישראל (טליק), והוא נהרג לאחר שטנק ישראלי ירה בטעות על הטנק שלו שהיה בגבעת המבתר בירושלים. משה מאיר כתב עליו בספרו "אבי אביו" (הוצאת טובי), ודמותו מופיעה בסרט "סוקרטס על למברטה" (בימאי: מיכה ליבנה, הפקה של הערוץ הראשון עם קרן הסרטים של קרן אביחי) המתאר את סיפור חיפושו של משה אחר דמות אביו ונסיבות מותו.

מאיר: "הייתי רק בן שש כשאבא שלי נהרג, אבל יש לי זיכרונות עשירים ממנו כבר מגיל שנתיים, שמחיים את נפשי. הוא היה כוכב עולה בחוג לפילוסופיה ובחוג לחינוך באוניברסיטה, שחקן תיאטרון וספורטאי מצטיין: רץ למרחקים ארוכים, שחיין והצטיין בשכיבות סמיכה, ועבד כמחנך בבית ספר חילוני בירושלים. חלק מהכריזמה שלו הייתה, שהוא היה אדם חזק שהרשים עם יכולותיו, מעבר לשפתו. כיום אני יודע שקיבלתי ממנו בגנטיקה ובחינוך גם את תחומי הדעת וגם את היותי ספורטאי טוב, אבל בגלל שהוא נעלם לא היה לזה הד, למרות שבילדותי הייתי כדורגלן מוכשר וסגן אלוף ריצת 400 מטר של ירושלים. יש לכך השלכות של פצע וכאב, כי החיבור שלי הוא לדמות של אבי, שהיה דמות מיוחדת וצבעונית ועד היום תלמידים שלו נפעמים ממנו".

משה מאיר עם ספרו התבונה המחדשת, צילום: יהורם גלילי

ליעקב הייתה ילדות לא פשוטה כיתום ניצול שואה, ועבד בין היתר כמלטש יהלומים, היה אדם יצרי ובשירותו הצבאי השלים את לימודיו התיכוניים. הוא היה שחקן תיאטרון מוכשר מאוד, התגייס לגולני ובסיום הטירונות העלו הטירונים מופע שבו השתתף ואליו נקלע  אחד מגדולי שחקני היידיש יענקלה בודו, שלקח אותו ללהקת פיקוד צפון. יעקב ביקש לעזוב מכיוון שכאדם דתי היה לו קשה לשמור שבת, עבר לנח"ל וסיים את שירותו הצבאי ללא תפקיד משמעותי. לאחר הצבא החל לפרוח והפך לכוכב עולה באוניברסיטה העברית שבה למד פילוסופיה. הייתה לו קבוצת למידה שבה היו חברים הסופר עמוס עוז, ישראל טל ויוסי לייבוביץ'.

משה מאיר: "עמוס עוז אמר לי: 'אני ראיתי עולם ואת האנשים הכי חכמים בעולם, אבל לא ראיתי אדם חכם כמו אבא שלך'. עמוס עוז היה כידוע בעל דעות שמאלניות, ואילו אבי היה בעל דמות ימניות, תלמיד חבר לישראל אלדד. עמוס עוז סיפר לי שהם היו מתווכחים ביניהם ושאהב להתווכח עם אבא שלי. מדי פעם הם היו עוצרים כדי לראות אם הם מבינים האחד את השני, ואז כל אחד היה אומר את הדעות של השני. זה בדיוק אחד הכלים שיש לי בשיטת ה'אפרכסת' המופיעה בספרי".

משה הוא אב לארבעה ילדים: יעקב צ' מאיר, ד"ר לתלמוד וסופר מצליח שהוציא ספר בשם "נחמיה" שהגיע לחמישייה הראשונה של המועמדים לפרס ספיר, אמיר מאיר שיוצר מוזיקה אלקטרונית, שירה שעובדת כפיזיותרפיסטית ובת נוספת, טל, שהיא פרוייקטורית בקרן מימונידס. לפני עשר שנים התגרש משה ולפני תשע שנים נישא בשנית לשרה, פסיכולוגית פרטית, המשמשת גם כפסיכולוגית ראשית של המגזר הדתי במשרד החינוך. הוא זוקף לזכותה חלק ניכר מפריחתו הספרותית.

משה למד בבתי-ספר של החינוך הדתי בירושלים ובישיבת הר עציון. שתי הדמויות המשמעותיות שמלוות אותו עד היום, מלבד אביו, הן של ראשי הישיבה הרב יהודה עמיטל והרב אהרון ליכטנשטיין. הוא למד באוניברסיטה העברית ועשה שם דוקטורט על הפילוסוף היהודי הרמן כהן. הוא כתב את ספר ההגות "שניים יחדיו – פילוסופיה יהודית חילונית חדשה" (הוצאת מאגנס), הממשיך את הפילוסופיה של כהן ומגלם פריצת דרך בפילוסופיה של הדת היהודית בזמן החדש ושורשיו מעוגנים במקורותיה של פילוסופיית הדת היהודית במאה ה-20.

הספר "התבונה המחדשת" מאת ד"ר משה מאיר נמכר בחנויות הספרים בישראל ובאתר "עברית":
https://www.e-vrit.co.il/Product/26942/%D7%94%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%AA

מאת: יהורם גלילי

הוספת תגובה

הוספת תגובה