יש לי חברה שלא מוכנה להירשם לאתר היכרויות מאחר ואין לה כוח "לעבוד" בעניין… היא חוזרת הביתה מהעבודה, קצת חדר כושר, שופינג, יציאה עם חברות, מידי פעם מתלוננת שכמהה לבן זוג קבוע לאינטימיות, לחום אנושי, לחיבוק והיא מיואשת. ושאין לה כוח לעבוד כדי לזכות בזה.
חברה נוספת נמצאת באתרים ועייפה ממפגשים כושלים. יוצאת לדייטים בלי חשק, מקרינה אדישות, "מזמינה כוס יין לבן, היין מרגיע אותי, תופסת ראש טוב, ורק אז יכולה להקשיב לזה שממולי תמיד אותם סיפורים. ובלאו הכי לא אראה אותו דייט נוסף. או שהוא יעלם, כמו רוב הגברים שנפגשתי איתם, או שאני אומר לו שזה לא מה שאני מחפשת. לא מעניינים אותי הדייטים האלה. אוף איך יש לך סבלנות אליהם כל פעם? " שואלת אותי בעצב.
ואין סוף סיפורים על זוגות על סף משבר מאחר ולקחו את הזוגיות כמובן מאליו. אף אחד לא רוצה להיות מובן מאליו. יש לי חברה טובה דניאלה, אני מוקסמת מהזוגיות שלה שוב ושוב. זוגיות נפלאה של פרק ב'. היא ובן זוגה לא מפסיקים להפתיע אחד את השני. לפנק, להעניק, להקשיב, עושים דייטים קבועים למרות שגרים יחד, מעניקים מקום וזמן לזוגיות, לילדים הלא משותפים שלהם, להורים, המשפחות התערבבו כבמטה קסם בזכות עוצמת הביחד שלהם. דניאלה החליטה להתמסר לזוגיות והיא סחפה לתהליך את אהובה. "אני לא עובדת- אני נהנית מכל רגע. וכשנהנים הכל קל בלי מאמץ"
אז לימדו אותנו לעבוד כדי להרוויח את לחמנו, נכון? אנו משקיעים שנות לימודים להרוויח מקצוע, וכל חיינו עסוקים בלהתקדם, להרוויח לשאוף. קורסים של העשרה מקצועית, שעות נוספות וכדומה. אבל כשמדברים אתנו על עבודה למען זוגיות- אנחנו נלחצים. שוב עבודה? (יש בתים שעדין מחנכים על פי האמירה-מצאו כלה או חתן עשירים… אבל בעידן של עצמאות נשית ו ME TOO נשים שואפות לגבר כחבר לחיים, לבילויים, כפרטנר אמתי שווה ערך. שאיתו החיים יראו יפים יותר. שאוהב את עצמי יותר כשהוא ליידי. שלא ארגיש בודדה, שלא אזדקן לבד…
השאיפה היום יותר מתמיד- לבחור מקצוע שאנו אוהבים לעבוד בו. להפוך תחביב למקצוע. אגב, לפי מחקרים באוניברסיטאות מובילות בארה"ב- יעוד של אדם נקבע על פי מה שאהב לעשות בין הגילאים שבע ועד ארבע-עשרה. מי שעוסק במקצוע שאוהב לא מרגיש שהוא עובד. אז מדוע לא נהפוך את העיסוק של זוגיות או מציאת זוגיות- לפאן? יש דרך להפוך את החיפוש להרפתקה? הרי הכל עניין של זווית ראיה. זוכרת שבשיעורי מתמטיקה אמרו לי שהדרך חשובה לא פחות מהתוצאה עצמה. זוכרת שהגעתי לתוצאות מדויקות בדרכים מוזרות שאפילו המורים לא הבינו… ככה זה אמנים… מחייכת. אז איך עובד העניין בפרקטיקה?
ההחלטה- שעולם הדייטים יהיה עבורי לונפארק מעניין של מפגשים. לא מגיעה כדי למצוא בן זוג אלא חווה ומכירה אנשים חדשים שמתוכם אזמן לעצמי את הגבר הנכון לי שיהיה לבן זוג. גבר שירצה את מה שאני רוצה. אברר עמו כבר בשיחה שלפני המפגש- אם יש לנו ערכים דומים. בשיחה נעימה ולא מתחקרת אאסוף נתונים חיוניים לי. לא אצא לדייט אם אני עייפה פיזית או חסרת מוטיבציה. האנרגיה שלי לא תהיה במלואה. אנרגיה היא עניין מכריע במפגשים ראשונים. אגיע שמחה ועם חיוך. אקרין חיוניות וקלילות. בכל זאת אני מגיעה למפגש כייפי ולא לראיון עבודה. אקפיד להיות אותנטית. ככל שאהיה אני- כך אזמן לי גבר שיתאים לי. אתבטא וגם אהיה קשובה לצד השני- זוגיות זה עניין של איזון אנרגטי כבר במפגש ראשון. מודעת שגם הגבר שממולי יושב מאותה הסיבה. מפגש של שני אנשים בוגרים וגם אם הוא לא הטייפקסט שלי- מכל אחד יש מה לקחת וללמוד. כל דמות בחיינו ולו לשעה, היא ראי לעצמנו.
גם בחיי זוגיות מעוגנת– תשמרו את רעננות הדייט הראשון. נסו מידי פעם לראות את בן זוגכם בעיניים חדשות. תשקיעו בעצמכם לפני יציאה יחד, תקרינו סקסיות, תפתיעו בבגד חדש, תקשיבו זה לזו ותזכרו כל פעם מחדש מדוע התאהבתם זה בזו. זוגיות טובה אינה שואבת אנרגיה- רק אהבה ורצון להיטיב עם בן הזוג. זוגיות אמורה לזרום כמו נחל אל החוף. עלינו לעזור לזרימה בלפלס לה את הדרך מפני ענפים שחוסמים מידי פעם את הנתיב, ואבנים בלתי צפויות.
נשתמע בכתבה הבאה, שבוע מהמם אהובים, מוזמנים להגיב ולשתף גם בפרטי.
מאת: רונית נוביק, מנטורית ויוצרת רב תחומית.
הוספת תגובה