מסעדת יקוטה בלב בירת הנגב – "לחיות את הילדות"

העיר הגדולה באר שבע, מצטיירת בעיני רבים כעיר רפאים ומשעממת, אז הפעם הם טעו. פגשנו עיר שוקקת חיים שתרבות, האומנות וקולינריה מהדהדים בה. לאחר מופע הנשגב, יצאנו משם, מרחפות. האויר החם והיבש, השתלב יפה באווירה המכשפת. היינו אמנם באור יום בוהק, אך שבויות בחבלי חלום, שנמשך גם מחוץ לכתליי האולם.  החלטנו להמשיך את מסענו בעיר הצבעונית ובשליחות עלומה נשלחנו לעיר העתיקה.

כל איזור העיר העתיקה עבר שיפור ושיפוץ והפך למקום בוהמייני שוקק חיים, מסעדות, תיאטרון פרינג' ועוד, הכל בבתי אבן עתיקים יפהפיים.

 יקוטה – כשמה כן היא:

יקוטה, השוכנת במדרחוב העתיק, היכן שאברהם אבינו התיישב בו ובנה את אוהלו מזמין האורחים מקרוב ומרחוק. בדיוק באזור על שמה של באר שבע, אותה באר שחפר אברהם אבינו. אבימלך מלך גרר גזל אותה ממנו אך אברהם הוכיח אותו והוא החזיר את הבאר. אברהם ואבימלך כורתים ברית שלום ונשבעים זה לזה כי הבאר שייכת לאברהם, תוך הקרבת שבע כבשים שהביא אברהם לאבימלך. "על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם" (בראשית, פרק כ"א).

במבט קליל ניתן היה לזהות אותה. זוהי מסעדה, לפי הצבע האדום -כתום, הנראה כמו נישא גבוה למרומים. שם מצועף מסתורין יקוטה. מעניין מה זה יכול להיות. כמו בכניסה למערת אלאדין, בפתיחת הדלת, בכניסה, חלל עם כורסאות עץ מגולפות, עציצי ענק ועיצוב אותנטי. חיוך ממלא את ליבנו, עת קיבלנו משב של ניחוחות מרוקאים, הנישאים באויר.

בבר, השף ובעל המסעדה, הגיע לקבל את פנינו. אדם שחיוך רחב על נסוך פניו ועיניו הנוצצות מרנינות בשמחה לקראת בואנו. אלת הגורל מחייכת בסיפוק – בבר, הוא קיצור של אברהם, כנהוג בין יהודי מרוקו. מעגלי החיים נושקים זה לזה באהבה.

האוירה במסעדה, המוזיקה שהתנגנה, תמונות משפחתיות אמיתיות על הקירות, התנוססו בשחור – לבן, מספרות את סיפורי שושלת הדורות של בבר. מפות לבנות צחורות עוטפות את השולחנות והתחושה שהגענו לאירוח בוטיק מרוקאי.

יקוטה במרוקאית – פירושה יהלום. מעבר לשמה של סבתו, המשמעות המילולית – נוצצת למרחוק.

מנות ראשונות:

מלצרית נעימת הליכות, שנראית לי בדיוק כמו מלכת שבא, בכבודה ובעצמה, ניגשת באצילות ביישנית ומתחילה להגיש מזאטים בטעמים שונים ומסדרת אותם בצורה מלבנית וישרה על השולחן ומסבירה:  ארטישוק עם תפוזים, גמבה עם שום, גזר חמוץ ,חציל קלוי, מטבוחה … הזהרו חריפה, תפוזים עם מי ורדים … מושלם ועוד..   מטבח ים תיכוני וכמובן פיתות הבית החמות מהתנור ואיך לא, כוס יין אדום ערב לחך.

בבר – אברהם אבינו של ימינו:

השף בבר בן מויאל מספר את סיפורו, רכון אלינו, בחיוכו הכובש ומספר חרש: "המסעדה נוסדה ב- 1965. אני בן זקונים מתוך 11 אחים עליתי ממרוקו שהייתי בן 5. סבתא ששמה יקוטה, עסקה באוכל במרוקו. שם מצבנו הכלכלי היה גבוה, אך כשהגענו לארץ, למקום הכי חשוב בעיני אבי היה העיר של אברהם אבינו. עקב נכות אבי, נאלצתי לעבוד מגיל 6.  משם הבנתי את החשיבה העיסקית הטמונה באוכל והחלטתי לרגש אנשים. לאפשר לילדות שלי חיים חדשים כדי להפריח את הנשמה, כמו שהורי הפריחו את השממה".   על יקוטה, מנצח בבר עם יד ימינו לודמילה פטיר מזה 28 שנים.

העיקריות:

המטבח של השף בבר מחולק לשתי טכניקות בישול: האחת טאז'ין השניה אסכלה או גריל בגירסה "פתוחה".

בחירתנו היתה טאז'ין, איך לא? המנות לא איחרו להגיע, מבעבעות, חמות וצבעוניות. כמה שפע הגיע לשולחננו! קוסקוס מרוקאי עם ירקות, מנת חריימה, בשר טלה, ממולאים, בשר עגל, הצבעוניות מילאה את קיבתנו בעושר של מזון המלכים שהיה מונח לפנינו. הבשר היה כל כך רך, שברגע שנגע בלשון הוא התמוסס כמו חמאה. הכמות היתה כל כך גדולה שהמלצרית ארזה את אשר נותר והביאה בקופסאות לשולחן.

הדמעות:

הטעמים מזכירים לי את בית אמי וסבתי גרמו לי להזיל דמעות מהתרגשות. לנוכח המראות שאימי היתה מכינה בילדותי, חשתי בנוכחותה הפיזית כמעט לידי. בבר יקר, הבטחת שאתה מרגש את אורחיך והצלחת בגדול. אינני יכולה לדמיין לעצמי מה היה קורה אילו היינו פוסחות על המסעדה. מה היינו מפסידות!

אז למי שיש אירוע או שבאמת רוצה לגוון ולצאת למחוזות רחוקים וניחוחות אחרים, כדאי להניע את הרכב מהמרכז (אפילו מהצפון), לכיוון באר שבע והנסיעה רק שעה ורבע (מהמרכז) וצפוי לכם אירוע קולינרי, חוויתי ומרגש, בו תפגשו את השף בבר, ביקוטה, מחכה לבואכם.