אלון, איך הכול התחיל?
בתפקיד האחרון שלי בצה"ל הייתי בין היתר אחראי על ביקורי בכירים מצבא ארה"ב בישראל. יום אחד ליוויתי גנרל בכיר לשיחה עם ראש הממשלה. יצאנו מתל אביב בדרכנו לירושלים וממש איך שיצאנו מנתיבי איילון התקשרו אלי להודיע שהפגישה נדחית בשעתיים. אתה "תקוע" – איך "הורגים שעתיים" עם בכיר. החלטתי לעצור בעין-כרם. כל השיירה לקחה כיוון, כולל האבטחה וכל הפמליה. הישראלים מכירים את המקום שנחמד להסתובב בו, בתי קפה, נוף ואווירה. אבל לגנרל אמריקאי, במקרה זה נוצרי מאמין, המקום הוא בעל משמעות אחרת. הרמתי טלפון לחבר שלי, מורה דרך – אמר לי ללכת ל"כנסיית הביקור" – מקום חשוב.
אני, שהייתי בנערותי מדריך נוער ב"חברה להגנת הטבע", שהלך ברגל או נסע בשטח בכל שביל אפשרי כמעט בישראל – לא היה מושג על מה הוא מדבר.
כשהגענו לשם, ראיתי את ההתרגשות על פניהם. להם זה היה מקום משמעותי. לא בתי קפה – הכנסייה והסיפור על מרים, יוחנן וישוע. אז הבנתי שיש פאן שלם של ישראל שאני פשוט לא מכיר. זה סקרן אותי, זה עניין אותי והתחילה להתגבש ההחלטה שכשאני פורש מצה"ל , בעוד שנה – את זה אני הולך לעשות – קורס מורי דרך. וכך עשיתי. אגב למרות שיש לי תואר ראשון בהנדסה ותואר שני במשפטים – הכמעט 3 שנים של התהליך עד לקבלת התעודה ממשרד התיירות היה הקשה ביותר בהיבט הלימודי ואולי גם המעניין והמהנה ביותר.
את עולם הטיסה חיברתי בהמשך. למרות שהתכוונתי בגיוס לצה"ל ללכת ליחידה מיוחדת (ואפילו התקבלתי) חיל אוויר וקורס טיס תפסו אותי קודם – ואז פשוט התאהבתי בעולם הטיסה. "התנפלתי" על כל טיסה בכל הטייסות שהייתי בהן בחיל אוויר. חיידק הטיסה תפס אותי. אני מאוהב בטיסה כבר מעל 30 שנה…
היה זה טבעי שאשלב את שני הדברים יחד. לקח לי זמן למצוא את המקום שמתאים לי לקריירה שניה אחרי 27 שנה שהייתי בצה"ל.
מה בילדותך הוביל לבניה ותנופה של מי שאתה היום?
גדלתי כילד טבע בסביבה עירונית. מסתובב בחוץ יחף, מטייל בחופשות בית ספר בכל הארץ, כל זאת לצד לימודים תובעניים לבגרות במגמה ריאלית בבי"ס "הראלי חיפה". הרבה עצמאות שקיבלתי מהורי לצד עידוד ועזרה איפה שצריך. בעצם לא הייתי מוגבל בשום דבר, לפחות בראיה של ילד ונער. אני חושב שזה התאים לי ספציפית. אין ספק שהשירות הארוך בחיל אוויר תרם רבות לעיצוב הדרך בה אני חושב. חיל אוויר מגדל טייסים בצורה אחרת. חותרת למגע, ביקורתית, מתחקרת ושואפת לשיפור כל הזמן. אי אפשר להמעיט בחשיבות של השירות בחיל אוויר עיצוב חיי הבוגרים.
מה משך אותך למקצוע?
האתגר בהטסת מסוק. האדרנלין בדם כשממריאים – כל פעם מחדש. הנופים מהאוויר – שאפשר לראות אותם רק מהאוויר. גם בנתיבים שטסתי עשרות אם לא מאות פעמים – זה אף פעם לא משעמם. תמיד זה קצת אחרת.
כמובן שיש אתגר גדול לשלב את הטיסה וההדרכה באוויר. זה שונה משמעותית מהדרכה על הקרקע – זה לא רק זווית ההסתכלות – תרתי משמע – על הנוף שמסביב, אלא קצב הדברים, מעבר מעל מקומות , הכנת התייר לקראת מה שאנחנו נראה עוד 2 דקות יחד עם הסבר קצר, תמציתי, מעניין ובעיקר לא "חופר" מידי.
איך יוצרים רלוונטיות ויצירתיות?
יצירתיות היא בעצם הטיסה עצמה. איך להביא את הלקוח לחוויה אחרת מתוך החוויה שהוא מכיר שהיא טיסה או נופים. רוב הלקוחות שלנו בעצם ראו את הכל בחיים, אכלו במסעדות הכי טובות בעולם, בקרו בשבעת פלאי תבל – איך לגרום להם לצאת אחרי הטיסה עם "וואו – לא ידעתי בכלל!". אתגר לא פשוט.
נקודת המפנה שלך?
בהמשך לסיפור על הגנרל בעין – כרם, אני חושב שהיה כאן תהליך ארוך. החיפוש אחרי נקודת האיזון בחיים של משפחה – עבודה – מילואים (שגזלו ממני עד היום למעלה מ 70 יום בשנה מאז שפרשתי)
אני עדיין לא בטוח שאני נמצא במקום הנכון – אולי החיפוש הזה לעולם לא מגיע לקיצו. תמיד אני מחפש משהו יותר טוב. גם הצרכים משתנים, הילדים גדלים וצריכים את ההורים שלהם בצורה שונה, גם הסביבה משתנה – במיוחד לאור השנה האחרונה עם הקורונה – שעדיין לא אמרה את המילה האחרונה.
כיצד משלבים קריירה ומשפחה ?
אתגר לא פשוט. הייתי רגיל לעבוד מעל 12 שעות ביום בשירות הצבאי. גם אם ישנתי בלילה בבית – לא באמת הייתי שם ב 100 אחוז. כשפרשתי החלטתי שזהו. לא ידעתי מה אעשה אבל באותה נקודת זמן ב 2013 ידעתי מה לא אעשה – אני לא אהיה עבד של עולם ההייטק או של התעשיות הביטחוניות – לא משנה איזה תפקיד יציעו לי – והציעו. החלטתי שלא אלך, למרות הפיתוי של הנוחות הכלכלית והתעסוקתית להיות טייס באל-על. כי פשוט לא רציתי אז את אופי החיים של השכמה מוקדמת מאוד בבוקר או כמות לילות גדולה של שינה מחוץ לבית – גם אם זה במלון יוקרה בעיר נחשקת. אני רוצה לישון בבית עם האישה והילדים..
למשל, בין היתר אני טייס מקצועי, פרילנסר בחברת "תל אביב אקזקיוטיב הליקופטרס" – אגב חברה מצוינת, מסוקים מדהימים. פרילנסר המשמעות היא שלצד המחויבות לחברה – אני אדון לעצמי. מאוד חשובה לי ההתנהלות הזאת.
היום, כשהילדים גדולים – אולי הייתי עושה אחרת, אבל לא רק שאני קצת מבוגר להתחיל עם זה – הקורונה ממש שינתה את כללי המשחק – גם בתחום זה.
צילום באדיבות אלון מולר
מה מעשיך בימים אלה של שלהי תקופת הקורונה?
תכל'ס – מחכה שהתיירים יחזרו. הם יחזרו – רק לא ברור מתי. בינתיים בודק אפיקי טיולים נוספים, אפשרויות נוספות בעולם התיירות – למשל החורף הזה חרשתי את מדבר יהודה והנגב ברכיבה על כלי שטח. בודק אופציות לטיולים מסוג אחר לתיירים ולישראלים.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
כשהייתי בקורס טייס, בסוף שלו, כצוערים, הייתה לנו שיחה עם מפקד חיל אוויר לשעבר, בני פלד ז"ל. אני לא שוכח את המשפט שהוא נתן לנו:
"שלושה דברים שתאמינו בהם: האמונה בצדקת הדרך שלכם, האמונה ביכולת האישית שלכם, והדבר האחרון שנהיה לא פופולרי בישראל – ציונות"
מה הדבר שגורם לך הנאה במקצוע?
שבסוף יום טיסות יורדים הלקוחות שלי מחייכים (באמת) ואומרים לי שלמרות שהיו בישראל כבר מספר פעמים, טסו בכל העולם במסוקים – החוויה שאנחנו העברנו אותם היא שונה ומיוחדת. אני חושב שהם צודקים. ובאמת צריך לחוות את זה כדי להבין.
מה השיא שלך בקריירה מבחינתך?
היו הרבה נקודות שיא בקריירה הצבאית והאזרחית שלי. כמו הרבה אכזבות וכישלונות. אין נקודה ספציפית. אבל טרם סיימתי – אולי זה עוד יגיע.
מה מרגש אותך ?
אני מזיל דמעה בסרטים בלי בעיה, סיפורים אישיים מרגשים אותי מאוד. במיוחד של אנשים שהצליחו כנגד כל הסיכויים ולמרות שאף אחד לא האמין בהם.
מה סוד ההצלחה שלך?
אמונה ביכולת האישית, בצדקת הדרך וגם נאיביות באמונה באנשים שסביבי.
מה לא תסכים/מי לעשות במסגרת העבודה ?
משהו שנוגד את הערכים שלי. משהו שיפגע בקולגות שלי או בחברים שלי. זה מעל העל.
עד כמה העבודה משפיעה על חיי החברה?
היום – הרבה פחות מהעבר. אבל מכיוון שאני לא טיפוס של חיי חברה סוערים – כמעט ולא משפיע. מספיק לי לשבת בבית בערב עם האישה, חברים וכוס יין טוב.
טיפ למתחילים?
תעשה מה שאתה אוהב, תעשה אותו במקצוענות וסבלנות. יכול להיות שתכשל – אבל תהנה לפחות בדרך. תסתכל על הדברים בראיה רחבה. רחוקה קדימה, ברוגע.
אלון מולר מיוצג בסוכנות המרצים לתחום בטחון ומודיעין – www.spylegends.co.il
הוספת תגובה