“מכתבי אהבה מהריביירה”, על אף שהוא מוגדר כקומדיה רומנטית, הוא אינו סרט מצחיק. הוא משעשע לעתים, גורם להתפרצויות צחוק נוכח סצינות כתובות ומבויימות היטב, אבל למעשה הוא דרמה, אנושית, קטנה, אפילו מעט עצובה ולפרקים גם דומעת, וככזה, הוא תענוג גדול.
תענוג גדול, משום שיש עוד תקווה: אין עוד זקנים. אנו מוקפים היום באנשים שגילם הכרונולוגי לא מתכתב עוד עם הקונבנציות המוכרות והישנות בדבר גיל וזיקנה, והקולנוע משקף את העובדה שאנשים עמוק בעשור השמיני לחייהם עדיין מנהלים רומנים סוערים, יצריים, וכשהם מביטים לצדדים באנשים בגילם של ילדיהם, הם רואים צרפתים שלא עושים עניין ממונוגמיה, ולעתים כשהם משתחררים מהעולם ומהסדר הבורגני הישן, הם מבינים שלבגוד, אפשר רק במולדת ורק באיראן.
הסרט הוא משולש אהבים קלאסי, אבל של אלה שמגלים רק עתה, שהמשולש התקיים בזמן שערכי המונוגמיה עוד היו בתוקף, לפני ארבעים שנה. וכשהגיבור הוא איש צבא שיש לו תמונה של דה-גול בחדר העבודה במקום תמונה של רעייתו, והוא רגיל היה לנהל את העולם בסדר צבאי ומופתי, לא פלא שכולם סביבו היו צריכים למצוא להם את דרכם למרוד בכל הערכים הישנים, איש איש בדרכו הייחודית, האישית, המינית והקרייריסטית, דרך כזו שעומדת להתנגש חזיתית בערכי העולם הישן והמעט גרוטסקי. ואם הטרגדיה היוונית ביקשה להראות לנו כיצד עלינו לנהוג, אזי הקומדיה, שביוון הקלאסית, לא הייתה מצחיקה- הקומדיה, ביקשה להראות לנו כיצד אנו נראים באמת. התוצאה היא סרט מענג, מרגש, ולעתים קורע מצחוק על מבוגרים שלא מוכנים להפוך לקשישים, שהפרפרים מכל הסוג, לעתים גם הצרעות, חוזרים לפרפר ולעקוץ אותם בבטן. לכו לראות!
יוטיוב: באדיבות קולנוע חדש בע”מ
מאת אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה. ניתן להאזין לפודקאסטים, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:
https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284/ https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222/
הוספת תגובה