האם אתם מאמינים שהכול קורה לטובתכם העליונה ולכל אירוע בחיינו יש סיבה שנועדה לקדם ולפתח אותנו? איזו שאלה מורכבת זו אה?? במיוחד אחרי המלחמה שמאתגרת משמעותית על גבול הבלתי אפשרי להאמין במשפט הזה? אבל אם עכשיו הייתה לכם מכונת זמן האם הייתם נוסעים אחורה? אם כן לאיזו שנה? מה הייתם משנים בעבר שלכם?
תארו לעצמכם מנהרת זמן שבה העבר קורץ בלחישות של סיפורים שלא סופרו שמחכים לביקור מחדש. אילו תעלומות יתגלו אם נוכל לנסוע אחורה דרך דברי ימי ההיסטוריה, ולחזות ברגעים שנמוגו זה מכבר לתוך שטיח הזמן? האם ננצל את ההזדמנות לשנות את מהלך האירועים, לשכתב פרקים בחיינו בחוכמה חדשה?
>>>בואו לבלות איתי ערב אחד בפריז
הפיתוי של מנהרת הזמן טמון בהבטחתה להרפתקה, הרהור, והמסע הנצחי להבנת החוטים הקושרים את העבר, ההווה והעתיד שלנו. אם היינו חוזרים אל ההיסטוריה או עוצרים את השעון היא שאלה המהדהדת את עצם קיומנו – הריקוד הנצחי בין נוסטלגיה וציפייה, בין הכמיהה למה שהיה פעם לבין החלום על מה שיכול להיות.
ביום חמישי האחרון הייתי בהצגה מרגשת, עמוקה, מלאת מסרי משמעות כפולים עמוקים שהועברו בדרך הומוריסטית, עדכנית, מרגשת ומקורית של הקאמרי שנקראת מיקי מציל- נכון שלרגע השם מתעתע? כי זה נשמע לרגע כמו סיפורו של מיקי המציל בבריכה וכמה עומק יכול להיות בסיפור שכזה?
מי מאיתנו לא היה רוצה לחזור בזמן ולהציל את חייו של יצחק רבין? זו כמובן משאלת לב של כולנו, וכשהשב"כ מצליח לפתח מכונת זמן – זה בדיוק מה שהוא עושה. מיקי סוכן שב"כ צעיר ופטריוט, נשלח למשימה חשאית במיוחד: לחזור במכונת זמן לנובמבר 1995 כדי להציל את חייו של ראש הממשלה, יצחק רבין. בדיעבד זה נשמע מעורר השראה עצם המחשבה לעשות את הצעד הזה, יחד עם זאת בתחילת ההצגה מבינים מהר מאוד שמיקי בעצם בוחר לעשות את המשימה מתוך סיבה אישית- איננו יכול להכיל יותר את הריבים האינסופיים בין הוריו הגרושים מאז שהיה בבטן אימו ושמגיל אפס הוא שומע רק דברי נאצה משני הצדדים ומוצא עצמו מפשר בין שניהם ללא הרף והוא עייף, אז הוא מחליט לקחת סיכון ומעדיף להיות בכל מקום רק לא במציאות הנוכחית כי איזה לברוח אם יש לנו את ההזדמנות לעשות את זה?
בתל אביב של אותם ימים, שנות התשעים בה החיים היו נראים פשוטים הרבה יותר, למרבה ההפתעה, מיקי פוגש את הוריו ומנסה להציל גם אותם מבגידה שהרסה את נישואיהם, אלא שאז הוא נחשף לבגידה עמוקה ואפלה יותר משאי פעם יכול היה לשער.
"מיקי מציל" הינה הצגה חוצה את הגבולות של קומדיית מדע בדיוני סטנדרטית. מבעד לעדשת השחקנים המופלאה מועבר הקהל שיקוף איך זה היה אם היינו יכולים לחזור אחורה בזמן במשימה להצלת יצחק רבין – ואולי הרבה יותר. עם צוות שחקנים מוכשר, הצפייה בהצגה יוצרת איזון עדין בין הומור למציאות כואבת שהתרחשה בעבר ומשפיעה על ההווה והעתיד, דרך מנעד הצחוקים שנשמע מרחבי האולם מצד הקהל , ההצגה גם השאירה את הצופים דרוכים וקשובים. ההפקה, הפועלת כמראה, האירה מציאות שהרגישה אמיתית להפליא, ועוררה השתקפות עמוקה מעבר לחזית הקומית. ההצגה הייתה עשירה בהיילייטס קומיים, וגם כיווצה את הלב עם הרגע הנוקב בהופעתו של יצחק רבין (בגילומו של יצחק חזקיהו) על הבמה שעורר תחושת געגוע עמוקה כשהמציאות מתמזגת עם הפנטזיה וניגנה על מיתרי הלב של הקהל.
כאשר הווילונות נסגרו על הבמה, לא היה צופה לעניות דעתי שלא התרגש להרהר בדרכים החלופיות שההיסטוריה הייתה יכולה לעבור אילו רבין לא פגש את גורלו הטרגי, מותיר שאלות מתמשכות ותחושת התבוננות באוויר. יום שעובר לא חוזר, זכרו את זה. זמן הוא מתנה חינמית יקרה מפז שניתנת לנו כל יום מחדש. אי אפשר לעצור את הזמן מלכת, אבל כן ניתן לוודא שמתייחסים אליו כראוי, לכן וודאו שכל יום גם בימים המאתגרים תחיו אותו ותנצלו כל רגע, תהיו נוכחים ב-כאן ועכשיו ותהיו בהודיה על מה שנראה ברור מאליו אבל בעצם הכי לא, ולכו לראות את ההצגה הזו היא משאירה מנעד של מחשבות עמוקות לצד תובנות מרגשות. מומלץ בחום.
מאת נירית ארטין
הוספת תגובה