יבורכו כל העושים במלאכה כמו גם העיר חיפה המכירה בבניה ויותם יקיר, מנכ"ל מוזיאוני חיפה, על הנצחה ייחודית ומלאת אהבה לבחור צעיר, תוסס ומלא קסם, שחי, פעל והגיע להישגים יוצאי דופן בחייו הקצרים מדי. לתחושתי, זו מצווה מיוחדת לעילוי נשמתו של מייק ברנט, ביוזמת אחיו ובני משפחתו וכל המקורבים אליו. עבורי זו חוויה מיוחדת במינה.
הזמן הכתום:
שנות ה – 60 וה – 70 של המאה הקודמת, אופיינו בצבע השמחה והאהבה – הצבע הכתום, שאפיין את כל האריגים, וילונות, ריפודים, בגדים, האופנה והגוון המוביל של אותם ימים. אותה תקופה רומנטית של אחווה ישראלית, של מדינה בהתהוות, של מלחמות ושכול, של מוזיקה מיוחדת, של פריצות דרך כמו זו של מייק ברנט. הוא היה עבור כולנו כוכב הצפון, המוביל אותנו על פני המים הסוערים של התקופה. התערוכה כולה בגווני כתום נעימים, כל כך מדויקת לאווירה המיוחדת של של אותה התקופה.
נר התמיד:
התערוכה מחזירה עטרה ליושנה, מביאה את כל הטוב, התמים, היפה והנאצל של אותם הימים. כל התערוכה היא נר תמיד לזכרו של מייק ברנט ולזכר אותם שנים קסומות. תודה לצביקה ברנד, אחיו של מייק ולמשפחה על הפרטים הקטנים כמו מכתבים ותמונות ילדות, והגדולים כמו אלבומי זהב בהם זכה וכן פרסים כמו מיקרופון הזהב וה"אוסקר" של המוזיקה בצרפת ועוד פריטים אישיים וציבוריים שמרכיבים את פסיפס חייו הייחודי של מייק ברנט כמו גם של מותו הפתאומי. אותו אוסף נדיר של פריטים ששמרתם בזכותו – מעבירים את אותם ניחוחות עבר. נעם סמל, בתחילת דרכו היה אמרגנו של מייק, משתף בסיפורים שנשמעים לראשונה, יואב קוטנר, אריאל זילבר וליאורה עופר ששרה בלהקת הליווי שלו. רק מי שחיו באותה תקופה מופלאה, בלתי חוזרת, ובלתי נשכחת, יכולים להעריך לעומק את משמעותה. יהי זכרו ברוך!
לס מואה טמה:
צמרמורת עוברת בגופי, עם הכניסה לתערוכה. תקופה של עולם שלם שנמחק מהעולם, שב וקם לתחיה בכל יופיו. הייתי נערה צעירה אז, הריקודים הסלוניים, בתנועת העבודה, היו רחוקים משהו מריקודי העם וההורה. גם אנחנו חיינו על התפר של מרד הנעורים המוזיקלי, שאותו הצית מייק ברנט, בעצם קיומו ובשירתו. בלילות שבת, כמעט בהיחבא, האהבה פרחה בריקודי השייק ובמיוחד בסלואים המלאים בהורמוני גיל הנעורים. לפעמים, מהבושה, רוקדים במרחק, מדמיינים בתשוקה כבושה שגוף נוגע בגוף, אך הלב מבפנים הולם בפראות של התאהבות רגעית, שנמשכה כאורכו של השיר. כאשר היו כבים האורות לזמן מסוים במיוחד בסלואו – אפשר היה להתקרב יותר. כולנו מי יותר ומי רק בסתר הלב "שאגנו" את לס מואה טמה, ביחד עם מייק והרגשנו צעירים, יפים ומאוהבים כמוהו. כפי שסופר בטקס על ידי יואב קוטנר, על ידי צביקה ברנד, אחיו של מיייק – מייק ברנט, עבורנו, היה מה שהחיפושיות (שלא הורשו להיכנס לארץ) היו עבור כל העולם.
החדר המלא:
בכל חדר, של כמעט כל נערה מתבגרת, באותה תקופה, היו פוסטרים של מייק ברנט מהתקרה ועד לרצפה. להיכנס לחדר בתערוכה, שבו כל החדר מלא בפוסטרים שלו מדפי השער או האמצע של מגזינים רבים בעברית, נותן מכה בלב ומעיר את כל הזיכרונות. פריטי הלבוש על המכנסיים המתרחבים למטה (פדאלפון), החולצות, הנעליים, כל המרכיבים מעירים את הדמיון. בדמיוני שניצת מהנוסטלגיה, הנערה שבתוכי, מגיל 14 ועד הצבא רצה לקראתי, על דשא רענן, יחפה וצוחקת מכל הלב, בשיער מתבדר ברוח, בסלואו – מושן כמו בסרטים של פעם. אהבת נעורים יפה.
מסע במנהרת הזמן
מי שרוצה לחוות מסע מרתק ועוצמתי, במנהרת הזמן (למי שזוכר את התכנית בשחור – לבן) ולהעיר את הזיכרונות הכי מתוקים וראשוניים, שתמיד חיים בפנים, בכל גיל ולחוש את היופי של עולם שנעלם, אני ממליצה בכל לב להגיע למוזיאון העיר חיפה, שנמצא בשדרות בן גוריון 11. המוזיאון נמצא במושבה הגרמנית, בבתי אבן, טמפלריים, יפהפיים, מציג בשתי קומותיו של אחד הבתים, את קורותיו של כוכב ענק שממשיך להאיר את ימינו בשיריו האלמותיים. כמו שאמר הקונסול הצרפתי ויואב קוטנר חזר עליהם: מייק ברנט ממשיך לחיות בלבנו ובמוזיקה לתמיד.
אוצרות התערוכה: עינבר דרור לקס ויפעת אשכנזי
ייעוץ לתערוכה: יואב קוטנר
נעילה: 30.5.2023
הוספת תגובה