הסרט "ינטל" סיפורו של יצחק בשביס זינגר שבה את לב הקהל בארה"ב (1983) בבימויה ובכיכובה של השחקנית ברברה סטרייסנד שהפכה אותו למוזיקלי. גירסה שזיכתה את הסרט בפרס גלובוס הזהב ובאוסקר על השיר המקורי הטוב ביותר.
"ינטל" הינה דרמה מוזיקלית שמספרת את סיפורה של ינטל נערה צעירה (הילה שלו), חרדית הכמהה ללמוד על הספרים בעולם בו הלמידה שמורה רק לגברים בלבד. היא מפצירה באביה רב דגול שילמדה תורה. האב נעתר לבקשתה ומעניק לה בסתר השכלה ודעת. כאשר הולך הרב לעולמו ינטל מתחפשת לגבר בכדי להצטרף לישיבה בעיירה אחרת. היא הופכת לתלמיד ישיבה ומתאהבת באברך צעיר, עילוי ויפה תואר (אלכס קרול).
מכאן, העלילה מסתבכת כאשר משדכים לה (לו) את הדסה והן נישאות כדת משה וישראל.
יש משהו קצת מוזר בלהעלות את ינטל בישראל. מצד אחד ישראל זה המקום הטבעי להציג בו סיפור על בחוריי ישיבה ופלפולי יהדות פולקלוריסטיים. מעשיות של העיירה היהודית הן חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית. ומאידך, אישה עם טלית זה לא רק דימוי עם משמעות פמיניסטית, בישראל יש לו גם משמעות פוליטית מאד מסוימת. כשהילה שלו (יענטל) מתעטפת בטלית, קשה שלא להעלות על הדעת את נשות הכותל שנראות כך בדיוק, וסופגות כל כך הרבה שנאה מהמיינסטרים הישראלי.
אנחנו יכולים לבלוע פמיניזם- אצלנו נשים לוחמות בצבא כבר שנים וזה דווקא מקור לאהבה לאומית – אבל רפורמים זה סדין אדום.כשההפקה רק יצאה לדרך לפני כחצי שנה. היא ספגה תגובות כמו "חילול השם" ו"שישרפו כל מי שמזלזל ככה בתורה". בארה"ב "ינטל" היא אולי אגדה חביבה מפעם אבל, בישראל זה עדיין ההווה – אישה עם טלית שרוצה להניח תפילין היא סכנה לעם ישראל.
אף על פי זאת המחזה מחמיץ את הסוגיות הנפיצות האלה ומתמקד בהיפוך המגדרי שבו עוסק הסרט המקורי: אישה שמשתוקקת ללמוד תורה, ומתחפשת לגבר כדי להגשים את חלומה.
העיבוד החדש שאותו ביים רפי ניב, מצליח להרטיט את הלב בצנעה ובלי אפקטים מיוחדים או גרנדיוזים – ובכך כוחו. קסמה ופשטותה של העיירה היהודית נשמרים, אין התיימרות לפומפוזיות ודווקא בשל כך התוצאה היא מעשיה יהודית נוגעת ועשויה היטב.
השחקנים הילה שלו ואלכס קרול היו מצוינים, כל אחד בדרכו ובחזקותיו. דב רייזר ואלכס סודאי היו מעולים בביצוע שיר החייטים שבו הם שרים ברצינות תהומית על מפשעה – סיטואציה קומית ומבוימת היטב. היתה דינמיקה טובה וסצנות מהודקות היטב בין כל השחקנים.
מחזמר מומלץ.
הוספת תגובה