אפקט זה יוצר תחושת אשליה שכולנו נוכחים ברגע זה בהופעה. רגע קצרצר בו הפקרוני, מפלס את עצמך לתוך המופע הסוחף וזה לא מסתיים שם אלא, לוקח אותך מחוץ למחוזות הקיום הרגילים, אל מעבר ליקום, שאנו לא מכירים.
שלושה רקדנים גברים רוקדים על הבמה בצורה מסחררת כאשר, כל איבר בגופם מורגש בריקוד החושני והמצמרר והם ומתכתבים באותה "שפה" כריקוד פולחני. במבט עין, יכולת כצופה, להרגיש את תנועותיהם במחול הרמוני עם עוצמה גברית, אדנות, כוח ודיוק.
בחלקו הראשון, הרקדנים מבטאים את רחשי ליבם, במחול הפולחני. הם מעין מרחפים על הבמה בתנועות מחול טקסי, כהתגלות אלוהית על יצריות האדם, תשוקתו לחיים, אהבה, מיניות וטרפת. יחד עם זאת יש רוך, הבא לידי ביטוי בתנועות האגן החושניות, ריקוד בטני, הממחישות את שלושת הכוחות האדירים – החיים, השכינה והמוות.
מילות השיר מבטאות אהבת אישה לגבר. הרצון הטבעי של כל בני האדם לאהבה שנכתב על ידח אחמד שפיק כאמל:
"אתה החיים שלי – אינתא עומרי"
"ראגאוני עינאייק לי אום אילי ראחו" (העיניים שלך יחזירו אותי לימים שחלפו )
הכמיהה לאהבה האינסופית והרצון להיות מאוהב נצחי, מועברת מהבמה אל הצופים בפוקלור זה. הרגשתי בעצמותי כחלק מתוך חווית הריקוד, הסוחפת בצורה עוצמתית את הרוח שבי, יכולתי לקום ולגשת לבמה ולהיסחף לתוך החלל הפולחני שנוצר.
אום כולת'ום – תזכורת קצרה לתופעה מדהימה
נולדה במצרים, בשם פאטמה איברהים אלבתגי, ב – 1904. אביה שהיה אימאם, גילה את הקול המדהים של בתו והרשה לה להופיע כנער באולמות קטנים. הוא זה שהעניק לה את הכינוי אום כולת'ום – כשמה של בתו השלישית של הנביא מוחמד. בתקופה זו נשים לא עלו על במות ולא הורשו לשיר ולבדר קהל. בהיותה בת 12 עדיין הופיעה כנער. אביה הגניב אותה ללהקה שהקים, כנער. היא שרה בעיקר שירים דתיים, בחגים ובחתונות. אך בגיל 18 כבר הכירו בכשרונה ובמנעד יוצא הדופן שלה. גם לאחר שהתגלתה היא החליטה להמתין עד גיל 23. אז כבר הופיעה כאשה מוסלמית ששרה על במות – היתה חריגה מאד בנוף של אותם הזמנים. היא הקדימה את זמנה ופילסה דרך לאמניות נוספות אחריה. משנת 1924 ועד 1975 הופיעה באולמות פאר וכבשה את כל העולם הערבי בקול האלט החם והעשיר שלה.
אורלי פורטל
הרקדנית והכוראוגרפית, פותחת בצעדיה הקטנים בשירתה הערבית ומחזיקה בידה מטפחת כפי שאום כולת'ום החזיקה בהופעותיה המקוריות – יוצרת לנו, לצופים, קשר סימבולי ומאפשרת למוח לדמיין את עצמנו שם במופע המקורי.
אורלי יוצרת קשר מול הגברים עם קולה הווקאלי, כך שנוצר ביניהם חיבור לתשוקה. חופש הביטוי הנשיות, הרוך הנשי מול הגברים נעשה בשילוב תנועות אגן, במחול מודרני עוצר נשימה. מעין טקס קבלה שלה לתוך קבוצת הגברים החזקה וכולם הופכים להיות יחידה אחת פסטורלית, מעין גוף אחד.
האימפרוביזציה בחלל באופן קסום, המשחק עם התאורה – יוצרת דרמתיות, סקרנות, מעוף חשיבה לעולם האהבה. כל זה הודות לאורלי ולרקדנים אנדרסון בראז, ארתור אסטמן וארז זוהר. יצאתי מסוחררת מהמופע הפולחני שהותיר בי רושם של מצויינות תשוקה לחיים ותעוזה.
מופעים נוספים:
יום ה' 9.12.21 בשעה 20:30 – מרכז סוזן דלל
יום שישי 10.12.21 בשעה 14:00 – מרכז סוזן דלל
הוספת תגובה